מונחת בפני תביעה כספית על סך של 6,765 ש"ח שעניינה בנפילת עץ על רכב התובע.

רקע:

ביום 17.09.2017 נפל עץ על רכב התובע , רכב מסוג סוזוקי סוויפט, ברחוב המשביר 2 בתל אביב (להלן: "האירוע", "התובע", "הרכב", בהתאמה).

העיד בפני התובע, כמו כן העיד בפניי מר עידן נחום (להלן: "מר נחום"), שהינו אגרונם המפקח על העצים באזור מטעם הנתבעת, עיריית תל אביב (להלן: "הנתבעת" ו/או "העירייה").

אין חולק כי נפל ענף עץ על רכב התובע, אך יש חולק באשר לאחריות הנתבעת לקרות האירוע.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובע, ביום האירוע יצר עמו קשר עובד עירייה בשם בר פרח (להלן: "בר"), והוא זה שהודיע לו כי נפל עץ על הרכב. לטענתו, בר הוא זה גם שביקש ממנו להגיע למקום האירוע, על מנת שעובדי העירייה יוכלו לחתוך את העץ, הואיל והעץ שנפל, חסם את הרחוב.

התובע טוען, כי עובד עירייה נוסף בשם סלח מקלדה (להלן "סלח") פנה אליו והנחה אותו כיצד לטפל בנזק שנגרם לרכב.

התובע מתאר כי פעל בהתאם להנחיות מחלקת התביעות של העירייה, ועל כן פנה לשמאי שהעריך את הנזקים לרכב.

לאור האמור, התובע עותר לקבלת נזקיו, בהתאם לחוות דעת שמאי שצירף לתביעתו, בהתאם לנזקים שארעו בעקבות נפילת העץ.

לטענת העירייה, היא אינה אחראית לקרות האירוע.

העירייה מציינת, בכתב הגנתה, כי היא מבצעת בתדירות סדורה בדיקה של עצים בתחום שיפוטה, וזאת בכדי לוודא כי אין עץ אשר מהווה סכנה או מועד ליפול.

זאת ועוד, טוענת העירייה כי ביום 05.09.2018 ביצעה בדיקה שיגרתית ברחוב מושא התביעה, וכחלק מבדיקה זו נבדקו כלל העצים ברחוב. לטענתה, הבדיקה יצאה תקינה לחלוטין, ולא אובחנה כל סכנה למפגע.

לחילופין, טוענת העירייה כי יתכן ונפילת העץ נגרמה כתוצאה מריקבון פנימי של העץ, ו/או תנאי מזג אוויר חורפי קשה, אשר זירז את נפילתו של העץ.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – האם יש לראות בעירייה אחראית לנפילת העץ, ולנזקים שנגרמו לרכב, כתוצאה מנפילת העץ.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לקבל את התביעה במלואה. להלן נימוקיי בתמצית, כמצוות תקנה15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

ובמה דברים אמורים:

המקור הנורמטיבי באשר לחובת העיירה לבדוק ולגזום את עציה מצוי בסעיף 249(9) לפקודת העיריות [נוסח חדש] בקובעו כי לעירייה הסמכות:

"לנטוע עצים בכל רחוב או בכל מקום ציבורי, ולהקים סוככי עצים, ובלבד שהרחוב או המקום לא ייפגעו על ידי כך יותר מן הראוי";

כן נקבע בס"ק (29):

"לעשות בדרך כלל, כל מעשה הדרוש לשם שמירה על תחום העיריה, בריאות הציבור והבטחון בו, וכן, ברשותו של הממונה, להקים ולקיים מוסדות לבריאות הציבור ולחינוך, ולסייע בהם"

ביני לביני, מחד – לעירייה יש סמכות לטעת עצים, ומאידך, חובתה לשמור על בטחונו של הציבור.

על עירייה לפקח מעת לעת על העצים שברשותה, ולבחון האם יש חשש לסיכון לפגיעת התושבים.

ערה אני לכך, שלא ניתן לצפות מרשות שתעמיד מערך של אגרונומים אשר תפקידם יהיה לסרוק עץ אחר עץ מידי יום ביומו, וכל מקרה יש לבחון לגופו.

ומן הכלל אל הפרט:

התובע בעדותו חזר על גרסתו, כפי שהעלה בכתב תביעתו, ומדגיש כי אינו מבין את התנהלות העירייה, שהרי פעל בהתאם להנחיות עובדי העירייה.

התובע בעת עדותו, צירף תמונות ממקום האירוע, והציג את הפגיעה ברכבו.

זאת ועוד, העיד התובע כי לא הוצג בפניו דו"ח המפרט את הבדיקה, שנטען שנעשתה בקשר לעצים ברחוב מושא התביעה. מה גם, שאם נערכה, מדובר בבדיקה רשלנית.

מנגד, העיד מר נחום, כי לא צירף את הדו"ח שערך במקום, ויחד עם זאת העיד כי הוא בדק ויזואלית את העץ, ושהעץ נראה לא תקין (עמ' 3 לפרוטוקול).

לא זו אף זו הוסיף מר נחום ואמר: "הבדיקה היא נכונה לאותו יום, משמע אני לא נושא באחריות יום אחרי. אני לא יכול לקחת אחריות יום יום לגבי כל העצים בעיר" (שם).

בית המשפט שאל את מר נחום האם במקרה שבענייננו, הוא שקל לגזום את הענפים, והוא השיב שלא. והוסיף כי מבחינה "נופית" לא נראה לו לנכון לגזום את העץ.

לטעמי, היה על העירייה להציג את הדו"ח שנטען כי נערך על ידי מר נחום, אולם הדו"ח לא הוצג. למיותר לציין, כי מדובר בראייה שהינה בהישג ידה של העירייה שמשום מה בחרה שלא להציגו, והדבר מדרך הטבע מעורר תהיות כי יש דברים בגו'.

יתרה מכך, מר נחום העיד כי לא נראה לו נכון לגזום את העץ מבחינה "נופית", אך עושה הרושם כי טעה בנוגע "למשקל" הענפים, ושגה בשיקול דעתו עת החליט להשאיר את העץ כמו שהוא. שנשאל האם שגה בשיקול דעתו, השיב שיכול להיות (שם).

לאור האמור, נחה דעתי כי נחום שגה בשיקול דעתו משבחר שלא לגזום את העץ, שהרי בסופו של יום ענף העץ קרס, וניתן להבחין בענף עץ גדול, ולבטח כבד, אשר לא הייתה סיבה אחרת המצדיקה נפילתו. כעולה מהתמונות שהציג התובע מדובר היה ביום שמשי, ולא ביום סוער, כך שנראה כי הסיבה לנפילת העץ, הינה "כובד", שמסתבר שלא נלקח בחשבון.

לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי העירייה אחראית לקרות האירוע.

משקבעתי כי האחריות לאירוע מוטלת על העירייה, עתה יש לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובע.

התובע תמך את נזקי בחוו"ד שמאית המעידה על שומת הנזק, וחוו"ד זו לא נסתרה.

עיינתי בתמונות אותן הציג בפני התובע, התובע הציג את הפגיעה ברכבו (ת/4), לאחר קריסת ענף העץ, וכן בחוו"ד השמאי, ובכל אשר הביא התובע לפתחי. סבורה אני כי יש לקבל את מלוא הסכום לו עותר התובע, מאחר ואלה נתמכים בחוו"ד השמאי, ובחשבונית שצירף.

סוף דבר

לאור המקובץ לעיל, אני קובעת כי העירייה אחראית לקרות האירוע, והתובע הרים את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו לו בעקבות האירוע שבענייננו.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 6,765 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 29.10.2017 ועד התשלום בפועל.

לסכום זה יתווספו הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב אב תשע"ח, 24 יולי 2018, בהעדר הצדדים.