בפניי בקשה להורות על זיכוי הנאשם בשל טענה מקדמית להגנה מן הצדק.

הבקשה הוגשה מספר חודשים לאחר מתן תשובת הנאשם לכתב האישום ושעה שהתיק קבוע לשמיעת ראיות.

המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת כי שמורה לה הזכות להגשת כתב אישום וייחוס עבירות לנאשם על פי שיקול דעתה ובהתבסס על חומר הראיות המונח בפניה.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

למעשה, טענתו של הנאשם היא כי על פי המדיניות של משטרת ישראל אין זה נהוג לייחס לנאשם עבירה של נהיגה ברשלנות אלא עבירה של נהיגה בחוסר זהירות וכאשר היא מייחסת לו עבירה של נהיגה ברשלנות בתיק כאן, נוקטת המאשימה כנגדו באכיפה בררנית.

עם כל כבוד, אין בידי להסכים לטענת הסניגור המלומד. כלל הוא כי לתביעה שיקול דעת רחב בניסוח כתבי האישום, לרבות "בבחירת" סעיפי החיקוק המיוחסים לנאשם ובית המשפט אינו מתערב בשיקול דעת זה, וזאת אף אם הלכה למעשה במקרים כאלה ואחרים מצאו מותבים שונים של בתי המשפט להתערב ולשנות סעיפי חיקוק.

בכל מקרה, אין לומר כי התנהלות המאשימה כאן יש בה משום סתירה מהותית מעקרונות של צדק והגינות משפטית וכל טענה אחרת, לגופו של עניין, רשאי הנאשם להעלותה במסגרת ניהול הראיות בתיק וטיעוניו בתום הבאת הראיות.

משכך, הבקשה נדחית, הדיון הקבוע לשמיעת ראיות יתקיים במועדו.

המזכירות תודיע.

ניתנה היום, ח' תשרי תש"פ, 07 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.