לפני תביעה חוזית- נזיקית.

1. התובעים, בעל ואישה, רכשו דירת מגורים, בפרויקט אשר בנתה הנתבעת 1, חברה קבלנית העוסקת בבניית דירות למגורים, כחלק מהקמת שכונה דתית בעכו. מדובר בבית דו-משפחתי ברחוב יהודה 1/3, עכו (להלן: "הדירה"). ביצוע העבודות ע"י הנתבעת 1 הוא בהתאם להסכם פאושלי שנחתם ביום 30/9/13 בין הנתבעת 1 ובין עמותה לבניית שכונה דתית-עכו, ע"ר 580428753 (להלן: "העמותה"). העמותה התקשרה בשנת 2011 בהסכם משתכן עם התובעים. הנתבע 2 הוא מנהל הנתבעת 1, מורשה החתימה מטעמה וערב לחיוביה של הנתבעת 1. הנתבעת 3 היא חברה המבצעת פיקוח על בניה.
2. לטענת התובעים, טופס 4 ניתן לפרויקט ביום 8/11/5 וביום 12/1/16 קיבלו התובעים לידיהם את הדירה לפי פרוטוקול מסירה מאותו היום (12/1/16) כאשר בדירה התגלו ליקויים ואי התאמות רבים.
3. לטענת התובעים, הנתבעים כולם אחראים כלפיהם, ביחד ולחוד. לטענתם, הם קיבלו מהעמותה המחאת זכות ולפיה המחתה העמותה וייפתה את כוחם ביחס לזכויותיהם כלפי הנתבעת 1 ולפיכך קיימת יריבות בינם ובין הנתבעים 1-2 והנתבעת 1 אחראית כלפי התובעים כ"מוכר" לפי הגדרת חוק המכר [דירות] ומכוח חוקים נוספים; הנתבע 2 הוא בעל החברה הקבלנית - הנתבעת 1 ומי שחתום על כתב ערבות מיום 30/9/13, שעל פיו הוא אחראי באופן אישי לכל התחייבויותיו הכספיות של הקבלן כלפי המזמין על פי ההסכם; הנתבעת 3 היא המפקחת על בניית דירתם של התובעים, חברת וקסמן גוברין, לפי ההסכם אשר נחתם בין הנתבעת 1, החברה הקבלנית, לבין העמותה לבניית שכונה דתית – עכו.
4. לטענת התובעים, הנתבעים לא עמדו בתנאי החוזה ובדרישות הדין באשר לטיב התכנון, הבנייה, הפיקוח והביצוע והפרו את ההסכם ובכך גרמו נזק לתובעים. לטענתם, הנתבעים הפרו חוזה מחייב; התרשלו בבניית הדירה וכן הפרו חובה חקוקה. לטענת התובעים, הליקויים משבשים את חייהם וגורמים לנזק בריאותי, במיוחד משום שבנם השני של התובעים הוא אסמטי בצורה חריפה וסובל מאוטיזם והרטיבות גורמת לו לקשיים נשימתיים ואחרים. עוד לטענת התובעים, הנתבעת 1 התייחסה בזלזול ובגרירת רגליים לפניות התובעים ובפועל לא ביטלה שום ליקוי ולא טיפלה באופן יסודי ומקצועי בליקויים לשם תיקון הפגמים ואי ההתאמות הנטענות והמצב הלך והחמיר.
5. התובעים טוענים לנזקים בסך 220,000 ₪, סכום שהופחת לצרכי אגרה וכולל: נזק לפי חוות דעת המהנדס רמי חזז, מחברת בן עזרא מתכננים ויועצים בע"מ, בסך 146,010 ₪ בגין תיקונים נדרשים; פיצוי נוסף בגין אריחים רזרביים בסך 5,000 ₪; פיצוי בסכום נוסף, בגין ליקויים נוספים המפורטים בחוות דעת המהנדס ד"ר אברהם בן עזרא, בסך 54,183 ₪; פיצוי עבור עלות חוות הדעת בסך 4,212 ₪; פיצוי עבור נזק שנגרם לארון קיר בחדר ילדים בעקבות הרטיבות נדרש פיצוי בסך 5,000 ₪; פיצוי עבור נזק שנגרם כתוצאה מהרטיבות לארון קיר בחדר שינה הורים בסך 8,000 ₪; פיצוי בסך 15,000 ₪ ככל שלא יטופלו הליקויים ויקום צורך בהחלפת כל אריחי הקומה העליונה ; פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 40,000 ₪ בגין התרוצצויות, התרגזויות, הפסד זמן, אכזבה, כעסים והצורך בהגשת התביעה ובתיקונים רבים; פיצוי בגין פינוי הדירה לצרכי התיקון בסך 20,000 ₪ המשקף חודשיים של מגורים ארעיים מחוץ לדירה ושמירה על הציוד והריהוט. מכאן תביעת התובעים אשר לפני.
6. לטענת הנתבעים 1-2, התובעים הם אשר גרמו לנזקים בעצמם וכן גרמו נזק לנתבעים 1-2, בגינו זכאים הנתבעים לפיצוי. לטענתם, היה על התובעים לפעול נגד העמותה ולא כנגדם. עוד נטען כי המסמך אשר צורף לתביעה ואשר ממחה זכויות לתובעים לפעול נגד הנתבעים 1-2 בהליכים משפטיים, אין לו כל משקל והוא אינו מקים לתובעים זכות לפעול בהליכים משפטיים, לא כל שכן, שעה שהתובעים מתנהלים מול העמותה בכל הקשור לפרויקט המגורים. משכך, טוענים הנתבעים 1-2 כי היה על התובעים לפנות תחילה לעמותה בכל הנוגע לליקוי הבנייה או אי התאמות, כך על פי ההסכם בין העמותה ובין הנתבעים 1-2 ורק לאחר מכן, הייתה העמותה פועלת בהתאם להסכם ובמידת הצורך אל מול הנתבעים 1-2.
7. לטענת הנתבעים 1-2, הנתבעת 1 הועסקה כקבלן משנה מטעם העמותה, יזמית הפרויקט, וביקשה לבצע עבודות תיקונים בהתאם לחוות דעת אשר הציגו לפניה התובעים, אך התובעים סירבו לכך. משכך, עתרו הנתבעים 1-2 לדחיית התביעה כנגדם.
8. לטענת הנתבעת 3, אין כל יריבות בינה לבין התובעים. לטענתה, היא העניקה שירותי פיקוח לעמותה בשם אילה א.ג.מ יועץ נדל"ן בע"מ, לפרויקט לבניית 153 יחידות דיור במבנים צמודי קרקע דו-משפחתיים בשכונת מגורים בעכו. עמותה זו, אינה העמותה עמה התקשרו התובעים לרכישת הדירה או הנתבעים 1-2 לביצוע הפרויקט. לטענת הנתבעת 3, היא אינה חתומה על הסכם כלשהו עם העמותה לבניית שכונה דתית או עם התובעים ולפיכך התובעים מנועים מלעורר טענה כלשהי כלפיה.
9. הנתבעת 3 טענה כי העמותה בה חברים התובעים, היא זו שבחרה בקבלן וקבעה את המפרט הירוד של הבניה כדי להוזיל עלויות ולכן ידעה היטב מהי חבות הקבלן בהתאם להסכם עמו. הנתבעת 3 מוסיפה וטוענת כי היא התריעה אודות סימני רטיבות בפני העמותות המעורבות ואף גרמה לכך כי הנתבעת 1 תשכור מומחה לאיטום לביצוע תיקונים. בכך מילאה הנתבעת 3 את חובתה כמפקחת. לטענת הנתבעת 3, הפיקוח שהעניקה אינו בא במקום הפיקוח העליון שהעניקו המתכננים השונים שנשכרו ע"י העמותות ולא ע"י הנתבעת 3. לכן, מטילה הנתבעת 3 את כל האחריות לנזקים על כתפי הנתבעים 1-2 ומוסיפה כי נציגיה באתר אתרו במהלך העבודות בדירת התובעים, כמו גם בדירות אחרות בפרויקט ליקויי ביצוע שונים והתריעו בפני כל המעורבים בדבר. לטענתה, הנתבעים 1-2 נדרשו לתקן ליקויים אלה על חשבונם ואף ביצעו תיקונים על חשבונם בהתאם להתקשרותם עם העמותה, גם בדירת התובעים. באם תיקון זה לא היה מושלם, הרי שמוטלת על הנתבעים 1-2 החובה הבלעדית לשאת בעלויות הנזקים.
10. הנתבעת 3 טוענת כי אין כל קשר סיבתי משפטי או עובדתי בין נזקי התובעים ובין רשלנות הנתבעת 3 הנטענת ומוכחשת. לפיכך, עתרה הנתבעת 3 לדחיית התביעה כנגדה.

דיון:

היריבות בין הצדדים - תוקף המחאת זכות התביעה של העמותה לידי התובעים

1. תביעתם הראשונה של התובעים הוגשה בלא שנטען בה דבר באשר ליריבות עם הנתבעים 1-2, שכן התקשרות התובעים בוצעה עם העמותה לבניית שכונה דתית – עכו. העמותה היא זו אשר התקשרה עם הקבלן המבצע – הנתבעת 1 והנתבע 2, מנהלה. בהמשך, תוקן כתב התביעה ונוסף לו אישור המחאת זכויות תביעה שהוענק לתובעים מטעם העמותה ביום 18/7/18. כך לשיטת התובעים נפתרת שאלת היריבות בינם לבין הנתבעים 1-2. לעומתם, הנתבעים 1-2 טוענים כאמור, כי באישור שהוגש, אין דבר והוא למעשה נוגד את ההתחייבויות שבין העמותה לנתבעים 1-2, לפיהן על העמותה בעצמה לפנות לנתבעים 1-2. לטענתם, מתן אישור זה, מפר את ההסכם בין הנתבעים 1-2 לתובעים ופותח פתח מסוכן לתביעות עתידיות של רוכשי דירות מהעמותה, בעוד האחרונה למעשה מתנערת מכל אחריות.
2. ההלכה בנושא המחאת זכות תביעה נקבעה בע"א 2077/92 שלדון ג' אדלסון נ' ראובן רייף, מז(3) 485 (1993), לפיה המחאת זכות תביעה מותרת בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: הראשון, המחאת הזכות אינה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט והשני, לנמחים יש אינטרס רכושי או מסחרי במימושה של זכות התביעה לטובתם האישית, בניגוד להמחאה של זכות תביעה נקייה בלבד. כך גם חוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 קובע בסעיף 8 לעניין ערבויות ושעבודים כי: "הייתה החבות מובטחת בערבות או בשעבוד שניתן לא מידי החייב, מפקיעה המחאת החבות את הערבות והשעבוד, זולת אם הערב או בעל הנכס המשועבד הסכים להמחאה". כלומר, ניתן ללמוד כי כאשר החבות מובטחת בערבות וניתנה ע"י החייב- המחאת הזכות אינה מפקיעה את החבות.
3. מן הכלל אל הפרט, בענייננו מתקיימים באופן מובהק שני התנאים לקיומה של המחאת זכות תביעה. הראשון, אכן אין כל שימוש לרעה בהליכי משפט בהליך זה בעקבות המחאת זכות התביעה של העמותה לידי התובעים והשני, לתובעים יש גם יש, אינטרס אישי במימוש זכות התביעה לשימושם האישי. למעשה, לתובעים, כבעלי הדירה והמתגוררים בה יש את האינטרס האישי הראשון והמובהק ביותר למימוש הזכות, יותר מלכל גורם אחר בהסכם שבין הצדדים. לכן, אין כל פסול בהמחאת זכויות התביעה של העמותה לתובעים והם רשאים להיכנס בנעלי העמותה ולהגיש את התביעה דנן. למעלה מן הצורף אוסיף ואומר כי גם אין כל חשש ממשי לריבוי תביעות של רוכשי דירות במקום העמותה, כנטען בידי הנתבעים 1-2, שכן גם אילו העמותה עצמה הייתה תובעת את הנתבעים בשם רוכשי הדירות, הרי שהתביעה הייתה כוללת גם את הדיירים עצמם ובחלוקה לדירות שונות. זאת כיוון שהיקף נזק ככל וקיים בדירה אחת, אינו דומה בהכרח להיקף נזק הקיים בדירה אחרת. הנתבעים 1-2 כחברה קבלנית וקבלן, בהתאמה אינם יכולים למנוע לחלוטין את חשיפתם לתביעות דיירים, רק בשל התקשרותם עם עמותה והם חשופים לתביעות מסוג זה, ככל קבלן אחר.
4. בהתאם לסעיף 8 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט -1969, המצוטט לעיל, הרי שערבותו האישית של הנתבע 2 עומדת בתוקפה גם לאחר המחאת הזכות ע"י העמותה לידי התובעים.
5. מכל האמור והמפורט לעיל עולה כי לא מצאתי פגם בהמחאת הזכות האמורה ולכן, טענות הנתבעים 1-2 לעניין זה, נדחות. מכאן כי קמה ועולה מכוחה של המחאת הזכות מעם העמותה לבניית שכונה דתית – עכו אל התובעים, יריבות בין התובעים לנתבעים 1-2. מאחר והנתבעת 3 שימשה כמפקחת על הבניה, בהתאם להסכם אשר נערך בין העמותה לבניית שכונה דתית – עכו לבין הנתבעת 1 וכאמור הומחו זכויות העמותה לתובעים, הרי שקמה לתובעים יריבות אל מול המפקחת מטעמם של הנתבעים 1-2 בהתאם לאותו ההסכם. על כן, מכאן והלאה אתייחס בפסק הדין ישירות לאחריות הנתבעים, ככל וישנה כלפי התובעים ולא כלפי העמותה.

אחריות הנתבעים 1-2

1. לטענת התובעים נגרמו להם ליקויים ואי התאמות רבות בדירתם. לטענתם, נגרמו להם נזקים בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמם שעלות תיקונם עומדת על סך של 200,193 ש"ח וכן, נגרמו להם נזקים נוספים, בעלויות מוערכות שפורטו לעיל ותביעתם הועמדה לצורכי האגרה על סך כולל של 220,000 ₪. לטענת התובעים, נזקיהם נגרמו כתוצאה מרשלנות הנתבעים כולם.
2. עוולת הרשלנות מורכבת משלושה יסודות. חובת זהירות (מושגית וקונקרטית), התרשלות ונזק. על התובע פיצויים בגין עוולת רשלנות, הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הנזק להתרשלות.
3. חובת זהירות מושגית פירושה הוא כי במקום שהנזק צפוי מבחינה פיזית, חובה לצפותו מבחינה נורמטיבית (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון, פד לט(1), 113). בענייננו חובה זו מתקיימת מכוח ההתקשרות החוזית בין הצדדים, הסכם המכר. הנתבעת 1 היא חברה יזמית אשר התחייבה באמצעות בעליה הנתבע 2 בהסכם עם העמותה לבניית שכונה דתית – עכו ומכוח המחאת הזכות עם התובעים, לבניית הדירה, בהתאם לתוכניות המצורפות להסכם ובמסגרת הזמנים שנקצבה לשם כך. על הנתבעת 1 כחברה קבלנית ועל הנתבע 2 – כערב לחיוביה של הנתבעת 1 , מוטלת חובת זהירות להבטיח את תקינות ושלמות העבודות אותן הם מתחייבים לבצע, בין בעצמם ובין באמצעות מי מטעמה, ולכן הנתבעים 1-2 חבים בחובת זהירות כלפי מי שעלול להיפגע מאי קיום החובות המוטלות עליהם בהתאם להסכם ולדינים הרלבנטיים. לפיכך, חובת הזהירות המושגית מתקיימת.
4. חובת זהירות קונקרטית - במסגרת חובת הזהירות הקונקרטית, על בית המשפט לבחון האם בין המזיק לניזוק התקיימו יחסי קירבה שבעטיים היה על המזיק לצפות את קרות הנזק הן במישור הפיסי והן במישור הנורמטיבי, בכפוף לקיומם של שיקולי מדיניות משפטית המצדיקים, בנסיבות המקרה, את צמצום היקף האחריות הנזיקית (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113). בענייננו תנאים אלה מתקיימים, משום שלנתבעים 1-2 הייתה האפשרות לבחור את בעלי המקצוע לביצוע העבודה ולפקח על ביצוע עבודתם, באופן התואם את התחייבויותיהם כלפי התובעים. בנסיבות אלה, על הנתבעים 1-2 לצפות את גרימת הנזק, ככל שלא ימלאו אחר חובותיהם כחברה הקבלנית ומנהלה הערב לחיוביה, המבצעים את הפרויקט ואשר התחייבו בפניי התובעים להשלמת הבניה בהתאם להסכמות הצדדים ומשכך, ראוי להטיל עליהם אחריות. התובעים סמכו על הנתבעים 1-2 שיבצעו את העבודה לשביעות רצונם ובהתאם למוסכם, בין בעצמם ובין ע"י מי מטעמם, כמו גם בהתאם לדינים הרלבנטיים המחילים עליהם חובות שונות וסטנדרט בניה מסוים. מהאמור לעיל עולה כי הנתבעים 1-2 חבים אף בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובעים בכל הנוגע לבניית דירתם נושא התובענה.
5. התרשלות/קשר סיבתי – בעת בחינת יסודות הרשלנות יש להוכיח בין השאר את הקשר הסיבתי בין התרשלות המזיק לנזק. יש להוכיח שההתרשלות היא זו אשר גרמה לנזק, כלומר שלו הייתה נמנעת ההתרשלות, היה נמנע גם הנזק (ע"א 278/93 עלי דעקה נ. בי"ח כרמל פ"ד נג(4) 526). את הקשר הסיבתי העובדתי יש לבחון עפ"י מבחן הצפיות. אשמו של המזיק הוא גורם מכריע לנזקיו של הניזוק, אם המזיק כאדם סביר צריך היה לצפות כי אשמו יביא לנזקו של הניזוק. קשר סיבתי משפטי לעומת זאת, ניתן לעגן בלשון החוק הרלבנטי עצמו, וההכרעה היא על פי שיקולי מדיניות ושכל ישר. במקרה דנן היה על הנתבעים 1-2 לצפות את התרחשות הנזק, כאשר חברה קבלנית מתרשלת בביצוע התחייבויותיה לתובעים או כי היעדר פיקוח נאות, יביאו לליקויים ומכאן לנזק. במחדליהם יצרו סיכון בלתי סביר, שכן אלמלא התרשלו, סביר להניח כי הנזק שנגרם לתובעים היה נמנע. משכך, הוכח אף הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעים 1-2 לנזק אשר נגרם לתובעים.
6. מטענותיהם של הנתבעים 1-2 עולה כי למעשה, בפיהם טענת הגנה אחת עיקרית ולפיה התובעים לא היו מוסמכים לפנות אליהם ישירות, אלא רק באמצעות העמותה שהתקשרה חוזית עם הנתבעים 1-2. הנתבעים 1-2 חוזרים ומפנים לאותו פגם צורני, פורמלי באופן הפנייה אליהם וטוענים כי יש בכך הפרת חוזה של העמותה כלפיהם והסרת אחריות מטעם העמותה. לעניין זה יוער כי מרגע שכתב התביעה תוקן ונוספה המחאת הזכות לתובעים מטעם העמותה, התובעים נכנסים כאמור, בנעלי העמותה ורשאים לתבוע במקומה, במיוחד כאשר יש להם אינטרס אישי בקיום ההתחייבות, כמפורט בסעיף 13 לעיל. אולם, ככל שהנתבעים 1-2 היו סבורים כי העמותה הפרה את החוזה עמם, עולה השאלה מדוע לא הוגשה כל תביעה על הפרת חוזה כנגד העמותה. מכך ניתן ללמוד כי בטענה "הפרוצדורלית" עליה חוזרים הנתבעים 1-2 אין ממש והם נאחזים בטענה זו כמוצא שלל רב בניסיון לדחות את התביעה כנגדם באופן טכני. במהות אין כל מחלוקת כי קיימים ליקויים בדירה וכי הנתבעים 1-2 היו אחראים לתיקונם. עיקר המחלוקת היא בדבר היקף הליקויים, שכן, הנתבעים 1-2 בעצמם חזרו וטענו כי תיקנו בעבר ליקויים בדירה וכי בקשתם לבצע עוד תיקונים נדחתה בידי התובעים. לשאלת זהות הפונה אל הנתבעים, התובעים או העמותה, כאשר במקרה זה כאמור התובעים נכנסו לנעליה של העמותה, ממילא אין כל השפעה על קיומם או היעדרם של הליקויים בדירה והיא אינה מורידה או מעלה מאחריות הנתבעים 1-2 לתקן את הליקויים בדירה.

יריבות בין התובעים לנתבעת 3

1. בטרם אפנה לדון בשאלה האם התרשלה הנתבעת 3 בפיקוחה בפרויקט ביחס לתובעים, הרי שתחילה יש לבחון האם כלל קיימת יריבות בין התובעים לנתבעת 3 כמפקחת. הנתבעת 3 טענה כי היא לא התקשרה כלל עם העמותה אשר בנעליה נכנסו התובעים – העמותה לבניית שכונה דתית – עכו. מעדות העדה מטעמה של הנתבעת 3 עולה כי בפועל היא סיפקה שירותי פיקוח לנתבעת 1-2, בהתאם להסכם בין הנתבעת 1 לעמותה לבניית שכונה דתית – עכו. הנתבעת 3 אינה מכחישה כי היא סיפקה שירותי פיקוח בפרויקט ואין מחלוקת כי הנתבעת 3 אף התריעה בפני הנתבעים 1-2 על ליקויים בדירות הפרויקט, בין היתר בדירתם של התובעים. על נספח ד' לכתב התביעה, הנושא את הכותרת "הנדון: עכו- טופס מסירת דירה (דגם דו- קומתי)", מתנוסס הלוגו של הנתבעת 3 ומצוין כי הגב' הדס דהן, נציגת הנתבעת 3 דאז, נכחה בעת מילוי הטופס האמור. מעל לכל הנתבעת 3 מצוינת מפורשות כמפקח על הפרויקט בנספח א' להסכם אשר נערך בין הנתבעת 1 והעמותה לבניית שכונה דתית – עכו (והתובעים בנעליה). הנתבעת 3 לקחה חלק פעיל בפיקוח על הפרויקט באמצעות המפקחים מטעמה, בהם אותה הגב' הדס דהן, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה של הנתבעת 3 ומכאן כי כמפקחת על הפרויקט חלה עליה חבות כלפי התובעים.

התרשלות הנתבעת 3 בפיקוח על הבנייה-

1. חובת זהירות מושגית- חובת זהירות מושגית פירושה כי במקום שהנזק צפוי מבחינה פיזית, חובה לצפותו מבחינה נורמטיבית, ראה פסק דין גורדון, אשר צוטט לעיל. בענייננו חובה זו מתקיימת מכוח ההתקשרות החוזית בין העמותה לחב' א.ג.מ איילה בה נקבע כי נתבעת 3 תעניק שירותי פיקוח לפרויקט הבנייה, והמחאת הזכות של העמותה לתובעים, כך שהתובעים נכנסים בנעלי העמותה. ממילא, הפסיקה הטילה חובת זהירות מושגית על בעלי מקצוע כאדריכל ובוודאי על מבצעי פיקוח, גם כלפי צדדים שלישיים וביניהם רוכשי דירות. ראה בת.א. (מחוזי חיפה) 782/93 פרץ ואח' נ. יפרח בנין ופיתוח ואח' (ניתן ביום 23/6/97). מכאן כי קיימת חובת זהירות מושגית של הנתבעת 3 כלפי התובעים.
2. חובת זהירות קונקרטית- כאמור, במסגרת חובת הזהירות הקונקרטית, על בית המשפט לבחון האם בין המזיק לניזוק התקיימו יחסי קירבה שבעטיים היה על המזיק לצפות את קרות הנזק הן במישור הפיסי והן במישור הנורמטיבי, בכפוף לקיומם של שיקולי מדיניות משפטית המצדיקים, בנסיבות המקרה, את צמצום היקף האחריות הנזיקית, ראו פסק דין ועקנין שהוזכר לעיל, בענייננו תנאים אלה מתקיימים, משום שהנתבעת 3 התחייבה ונדרשה לספק שירותי פיקוח על הבנייה בפרויקט ובו בין היתר אף מצויה דירת התובעים נושא התובענה. הנתבעת 3 אכן הפעילה מפקחים מטעמה לאורך כל שלבי הבנייה בפרויקט ואף התריעה באמצעות מפקחיה על ליקויי בנייה בדירה נושא התביעה ובדירות אחרות בפרויקט. מכאן, כי לנתבעת 3 חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעים.
3. התרשלות קשר סיבתי- הנתבעת 3 טוענת כי התריעה בע"פ ובכתב על ליקויים בדירה ואף פנתה לנתבעים 1-2 בבקשה להביא מומחה איטום ולפעול לתיקון הליקויים בהתאם לחוות דעתו. כמו כן, היא מציגה דו"ח ליקויים שנערך על ידה בדירה באמצעות הגב' הדס מיום 7/7/15 ובו מפורטים שורת ליקויים ואי מתן אישור למסירת הדירה. כלומר, על אף חובת הזהירות החלה עליה ואף שהיה על הנתבעת 3 לבצע פיקוח על הבנייה כך שלא יפלו בה ליקויים, הופרה חובת הזהירות ונפלו בבנייה אותם ליקויים. מחובתה של הנתבעת 3 היה להתריע על הליקויים ואף לדאוג כי יתוקנו בטרם מסירת הדירה לידי התובעים, אלא שנטען כי מאחר והתובעים חתמו על הסכם פנימי ונפרד עם הנתבעת 1 ביום 12/1/15 לתיקון הליקויים, הרי שנותק הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות של הנתבעת 3 לנזק אשר נגרם לתובעים.
4. תפקידו של מפקח בנייה כעולה משמו, הוא לפקח על כל מהלך הבנייה. הוא משמש כ "זרוע הארוכה" של מזמין העבודה בשטח, אשר בדרך כלל הוא חסר ידע ומומחיות בתחום הבנייה ולכן הוא שוכר את שירותיו של מפקח הבניה במטרה להבטיח, מחד, כי הבית יבנה בהתאם להיתר הבניה, ומאידך, כי הבית ייבנה ללא ליקויי בנייה. המפקח אמור לבצע פיקוח צמוד על כל מהלך ושלב בבניית הבניין, עד להשלמתו הסופית והמוחלטת ומסירת המפתח למזמין, וזאת בהבדל מפיקוח עליון המוטל בדרך כלל על המהנדס האחראי לביצוע השלד או על אדריכל הבניין. במקרה דנן, המפקחת הגב' הדס דהן, בהתאם לעדותה, התריעה על ליקויים ולא אישרה את העברת הדירה לתובעים. המפקחת נחקרה אודות עניין זה ולא היה ביכולתה להמציא את המסמך בו היא מתריעה על כך כי הדירה אינה מוכנה למסירה ואין היא מאשרת את מסירתה לידי התובעים. יחד עם זאת, פרוטוקול המסירה נערך בסופו של דבר בין התובעים לנתבעת 1 (נספח 2 לנ/3) ולא אל מול המפקחת מטעמה של הנתבעת 3, עניין התומך בטענת העדה, הגב' דהן ולפיה היא לא אישרה את המסירה לתובעים. התובעים בחרו למעשה "לעקוף" את הנחיות הפיקוח ולחתום על פרוטוקול המסירה, ישירות מול הנתבעת 1 במסגרתו הם מקבלים את הדירה, על אף הליקויים שנמצאו ובתמורה הובטח להם ע"י הנתבעת 1 כי הליקויים המפורטים יתוקנו בתוך שנת הבדק. ליקויים אלה הם למעשה סלע המחלוקת בתיק. אולם, משחתמו התובעים על מסמך מול הנתבעת 1 (נספח 2 לנ/3) וקיבלו לידיהם את החזקה על הדירה, בניגוד לעמדת המפקחת, הרי שבמו ידיהם ניתקו את הקשר הסיבתי בין עבודת הנתבעת 3, לנזק אשר נגרם להם בדמותם של ליקויי הבנייה ולא אפשרו לנתבעת 3 לסיים את עבודתה כמפקחת עד תום. מכאן שאין לתובעים עתה להלין על הנתבעת 3 על הליקויים ואי ההתאמות שנמצאו בדירתם ולא תוקנו והיא פטורה מחבותה כלפי התובעים.

הנזק-

1. אשר לשאלת הנזק, ניתנה חוות דעת המומחה מטעמו של בית המשפט, המהנדס מר צביקה רום (להלן: "מומחה ביהמ"ש") , אשר ביקר בדירה ביום 4/2/19, בנוכחות התובעים, ב"כ התובעים, הנתבע 2, מר כאמל סלאח מנהל הפרויקט והגב' הדס דהן- מפקחת מטעם הנתבעת 3.

חוות דעת מומחה בית המשפט –

1. בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, מר צביקה רום, מהנדס, העריך את עלות העבודות הנדרשות בסך של 69,993 ₪ כולל מע"מ ועלויות פיקוח. עוד קבע המומחה כי במהלך ביצוע העבודות לא יהיה צורך בפינוי הדירה. פירוט הליקויים שנמצאו ועלות תיקונם, כמפורט להלן.
2. נמצא כי דלת הכניסה לדירה חסרת נעילה לארבעה כיוונים, אין נעילה לרצפה ולכן יש להמציא אישור מכון התקנים מהספק לעמידת הדלת בתקן או להחליפה. במקום בריח אל המשקוף הותקן עוקץ – עלות פריט זה עומדת ע"ס 2,000 ₪. יחד עם זאת, באשר לטענה על פגיעות וקילופי צבע במשקוף הדלת, אלה אומנם נמצאו, אך מאחר וטענה זו אינה מופיעה בפרוטוקול המסירה- יש לשייכה לאחזקה.
3. באשר למטבח- נמצא כי חסר אביזר בשקע החשמל עבור המדיח ויש להשלימו- 50 ₪, יתר התקלות, כגון אריחים אחדים בחיפוי שמעל השיש עם גוון חריג שאינו תואם את יתר האריחים והיעדר סוקל בארון התחתון- תוקנו.
4. באשר לדלתות הפנים- נמצא כי גובה הידיות הוא בין 104.2 ס"מ ל- 105.5 ס"מ, בעוד הגובה המקסימלי המותר הינו 1.01 ס"מ. יש לפרק את הדלתות ולהתאימן מחדש, דלתות חדרי הרחצה לא מתאימות למגע עם מים- עלות תיקון פריט זה היא 8,000 ₪. ליקויים אחרים כגון העדר דלת בין שירותי האורחים לחדר הכביסה והזיגוג שבצוהר שירותי האורחים שהיה שבור- תוקנו.
5. בחדר שירותי האורחים- נמצא כי גובה פני כיור הרחצה הוא 91 ס"מ ויש להנמיכו למקסימום 85 ס"מ- עלות תיקון פריט זה היא 250 ₪, כמו כן, גם המרווח בין חזית האסלה לפני הקיר שממול הוא 68.3 ס"מ בלבד, בעוד שנדרש "מרווח שימוש" של 75 ס"מ- מוצע להחליף לאסלה קצרה יותר ב8 ס"מ בעלות של 600 ₪. באשר להיעדר הסטופרים בדלת שגורמת לפגיעת הידית בקרמיקה, הרי שבהתאם לפרוטוקול המסירה נמסרו סטופרים לדלתות הפנים. בדומה לכך, לא נמצאו ליקויים בכיסויי קופסאות הביקורת שברצפה, מאחר והן מנירוסטה. באשר לטענה כי פני הריצוף בחדר בגובה פני הריצוף שבפרוזדור ללא דירוג והנמכה, אכן נכון, אולם ההתייחסות "לחדר רטוב" בתקנים 1629ו-1555, לא כוללים שירותים ולכן, לא נדרש דירוג. נוסף לכך, כיור שהורכב מתחת לחלון נמדד בגובה של 89.5 ס"מ במקום מקסימום 85 ס"מ מעל פני הריצוף ולכן יש להנמיכו כנדרש ולהחליף צנרת קשיחה, תוך השלמת החיפוי סביבה בעלות של 550 ₪.
6. בחדר הכביסה נמצא כי יש להשלים הכנה למכונת הכביסה כולל נקודת מים חמים בעלות של 1,600 ₪.
7. באשר לטענה כי דלת היציאה לחצר היא דלת פלדלת, המומחה מקבל את עמדת מומחה ההגנה לפיה הכניסה לחדר השירות היא דלת ברוחב 60 ס"מ ולכן, לא סביר שביציאה מהחדר יידרשו 80 ס"מ.
8. נמצא כי ביחס לטענה לפיה עפ"י המסומן בתכנית קומת הקרקע, מעל התקרה המונמכת בחדר היה צורך לבצע הכנה למערכת מיזוג אויר מיני מרכזית. מאחר והתובע ביצע חיפוי גבס, יש לפרק 4 אריחים ולהתקין צנרת ניקוז בקיר כנדרש בעלות של 650 ₪.
9. כמו כן, נמצאה קורוזיה בברגים התלויים המחברים את משקוף החלון ויש להחליפם לברגי נירוסטה בעלות 150 ₪.
10. בחדר הרחצה של ההורים- נמצא כי כיור הרחצה הורכב בגובה של 90.5. ס"מ וכי יש להנמיכו לגובה מקסימלי של 85 ס"מ- עלות פריט זה 250 ₪. כמו כן, אכן נמצא כי בתא המקלחת הותקן אינטרפוץ 3 דרך במקום 4 דרך, אולם לא הוצג מסמך המופיע בחוות דעת מומחה התביעה ולכן לא ניתן להתייחס לכך. נוסף לכך, הותקן חלון הזזה כנף על כנף במקום וונטה ולכן שטח פתח האוורור הוא 0.184 מ"ר בלבד. נקבע כי יש להתקין וונטה בעלות 1,200 ₪. יחד עם זאת, חיבור האסלה אל צינור הקולטן עם צינור שרשורי המחובר בזוית, תוקן וכן, גם הוחלפו כיסוי נירוסטה לקופסת הביקורת שברצפה.
11. בממ"ד נמצא כי החלון בו אומנם מפולס, אך במצב פתוח נמדד 0.3% ולכן נדרש לכוונו בעלות של 120 ₪. כמו כן, נמצא כי בחלון הממ"ד הותקן תריס נגרר עם שלבי פלסטיק באורך 90 ס"מ בעוד שלפי התקן אורכם לא יעלה על 80 ס"מ ויש להחליפם לתריסי אלומיניום שעלותם בסך 500 ₪. יחד עם זאת, בניגוד לנטען בחוות מומחה התובעים, לא נמצאו בו פינות חדות. נוסף לכך, לא נמצאו פתחי ניקוז ויש להשלימם בעלות 80 ₪.
12. בחדר האמבטיה הנמצא בקומה הראשונה נמצא כי גובה פני הכיור הם 88 ס"מ במקום 85 ס"מ מקסימום ולכן יש להנמיכו בעלות 250 ₪. דלתות הארוניות הוחלפו ע"י התובע ונמצאו תקינות. נמצאו 2 אריחים מעל ומימין למשקוף בגוון חריג ויש להחליפם בעלות 350 ₪.
13. באשר לדלת היציאה למרפסת נמצא כי היא בוצעה בניגוד לתוכנית ובפתיחת הדלת נותר מעבר של 43.5 ס"מ בלבד. לכן יש להפוך את כיוון הדלת בעלות של 1,600 ₪. כמו כן, נדרש לפרק ולהנמיך את ההגבהה ושינוי הדלת, כולל תיקוני איטום וריצוף בעלות של 650 ₪.
14. באשר לשיפועי הריצוף במרפסת העליונה-ברוב המקומות שנבדקו עם מים, נמצא שהמים עומדים ולכן יש לפרק את הריצוף ולתקן שיפועים ולרצף מחדש. הפאנל הותקן בעקמומיות ניכרת בפינה ליד מוצא הניקוז הדרומי ובסה"כ עלות התיקון היא 11,200 ₪.
15. בחדרי הרחצה בקומות הראשונה והשנייה לא נמצאו מישקים ויש לחרוץ ולבצע כנדרש בעלות של 1,800 ₪.
16. מעקים- המעקה מרוחק 4.5-5.6 ס"מ מקצה הקופינג הפנימי ומאפשר טיפוס על שלבי המעקה- עלות תיקון פריט זה בסך 2,600 ₪. במדרגות החיצוניות לכניסה הראשית הכוללות 8 מדרגות ובמדרגות הגישה מהחניה לחצר העליונה, לא הותקנו מאחזי יד כלל- העלות עומדת ע"ס 2,520 ₪. כמו כן נמצא כי מוצא צינור האוורור של קולטן הביוב מחדרי השירותים והאמבטיה מסתיים בפני המעקה הבנוי שבמרפסת ויש להגביה עם צינור בעלות של 600 ₪.
17. במרפסת הסלון- נמצא שהשיפוע לא תקין ונדרש לפרקו ולרצף מחדש בעלות 1,765 ₪. כמו כן, הכיור במרפסת זו הותקן בגובה 88.6 ס"מ ויש להנמיכו. העלות לכך היא 250 ₪. נמצא סף שיש קצר שאינו מכסה את משטח המעקה במרפסת ויש להחליפו בעלות 800 ₪.
18. דלת המחסן האחורי מותקנת על פני הקיר החיצוני ויש להוסיף פרט מעל לדלת כדי למנוע חדירת מים למחסן בעלות 800 ₪. יחד עם זאת ,בניגוד לטענת מומחה התובעים, כן נמצא פס הפרדה.
19. תיקוני טיח חוץ- נמצאו תיקוני טיח בולטים בקיר המערבי של המטבח שתיקונם לא הושלם- עלות בסך 1,200 ₪.
20. אפי מים- בכל חלונות קומות הקרקע ובחלק מחלונות הקומה הראשונה- לא בוצעו אפי מים ויש להתקינם בעלות של 800 ₪.
21. באשר לטענת האיטומים הלקויים במפגש ספי החלונות ופרופילי האלומיניום שעליהם, נמצאו ליקויים מקומיים בלבד אשר עלות תיקונם 200 ₪. אולם, נמצאו שאריות של חומרי מליטה בגג ונמצא פס אלומיניום נפרד מהקיר שאינו חלק מהאיטום, שיש לתקנם בעלות 600 ₪.
22. רטיבות ונזילות- חלקן תוקנו, אולם נתגלו סימני רטיבות ביציאה מהסלון לחצר מעל הפאנלים ותכולת הרטיבות שנמצאה היא 62% (עפ"י המכשיר עד 55% תקין) ולכן, יש לבצע בדיקה בקיץ עם מכשיר טרמי לגילוי המקור בקיר בעלות של 2,200 ₪. בהתאם יש לתוצאות יש להעריך את עלות התיקון.
23. חשמל-שלושת שעוני השבת שלא פעלו ובתי המנורה המפויחים לאחר השימוש-הוחלפו ע"י התובעים.
24. במדרגות אל המפלס העליון, הכוללות 5 מדרגות נמצאה סטייה של 4.5 ס"מ לאורך 85 ס"מ ונדרש לסתת את הקיר הימני מחדש בעלות של 1,400 ₪.
25. באשר למחסן הזעיר בחצר- חלק מהרטיבויות נמצאו יבשות ותקינות ובחלקן נמצאו סימני רטיבות פעילה, אך לא נמצאו התפרקויות של צבע או טיח. המומחה המליץ על בדיקה עם מכשיר טרמי לגילוי המקור בקיר.
26. איטום מסד-תוקן עפ"י עדות התובע.
27. גדר- סדק אנכי שתוקן והופיע שוב, נדרש לבצע תפר ולצבוע – בעלות של 500 ₪, קיר הגדר בצד מערב מוכתם מכתמי בטון עקב תיקוני קבלן ויש לנקותם. העלות היא 400 ₪. עמודי גדר ממתכת פתוחים מלמטה ויש לסוגרם עם פלסטיק בעלות 300 ₪, כמו כן, נדרש לתקן ולשפר גימור של תפר אנכי שבוצע במרכז- בעלות 300 ₪. אבן בלוק בגדר שבורה בפינה מול חלון המטבח, תוקנה חלקית ויש לתקן באופן מלא בעלות 150 ₪. קיים בלוק שבור בקיר במעלה המדרגות, אשר אומנם תוקן אך בוצע תיקון בלתי אסתטי ונדרש לחזור על התיקון בעלות של 200 ₪. קיים שבר באדן השיש ובבלוק מעל המדרגה הרביעית ויש לתקנם בעלות של 200 ₪.
28. ברז הגינה בעל זרם חלש ונדרשת בדיקה של אינסטלטור לאיתור מקור הסתימה בעלות 500 ₪.
29. קירות חזית- בכניסה לבית יש קיר עקום המהווה פגם אסטטי, נדרש לתקנו ולצבוע מחדש בעלות של 800 ₪. קיר חזיתי מוכתם בגלל החלפת אבני חיפוי ויש לנקותו בעלות 300 ₪, מעקה חזיתי מול הכניסה שבור ויש לתקנו בסך 150 ₪, קיר חזיתי גבוה במבט מבחוץ מוכתם ויש לנקותו בעלות 600 ₪, קיים סדק אופקי בחלק הקיר שגובהו 2.9 מטר, נראה כתפר ויש לתקנו ולבצע סגירה עם חומר גמיש ולצבוע בעלות 600 ₪. ביחס לטענות לכתמים בדלת הכניסה הראשית ותיבת דואר לא תקנית, נמצא כי הדלת הוחלפה ע"י התובע ותיבת הדואר תקינה.
30. פנים הבית- נמצא סדק אנכי סמוך לדלת הכניסה, נדרש להחליף את הפוגות בשיש המטבח, נדרש לשפר סיליקון בארון המטבח בעלות 800 ₪, אולם אין ריח ואין סימנים לרטיבות.
31. קיימים מספר סעיפי ליקויים ביחס לנזילות ורטיבויות שלגביהם נדרשת בדיקת מעבדה ורק לאחריה ניתן לאמוד עלויות תיקונים. המומחה כאמור קבע את עלות הבדיקה בלבד ואילו היקף התיקון הנדרש נאמד בידי התובעים בחוו"ד חזז מטעמם אשר לא נסתרה לעניין זה בסך 12,870 ₪.
32. מומחה שמונה מטעם בית המשפט משמש זרועו הארוכה של בית המשפט, הוא מוחזק כגורם אובייקטיבי ומקצועי שאין לו כל עניין עם האינטרסים של הצדדים, וחזקה כי יעשה את מלאכתו נאמנה וינהג באופן מקצועי (בר"ע 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4), 673; בר"ע (חיפה) 776/06 דורון רז עו"ד נ' אילו פרוינד, תק- מח 2006(4), 5378; ת.א. (מחוזי- ים) 7357/05 שמעון נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, תק-מח 2007(4) 3579). עם זאת, ההכרעה נותרת תמיד בידי בית המשפט, והוא המחליט בסופו של דבר, על סמך טיעוני הצדדים ומכלול הראיות, האם לאמץ את חוות הדעת במלואה או בחלקה.
33. בענייננו, חוות דעת המומחה הייתה מפורטת ומנומקת, המומחה נתן מענה ברור לשאלות ההבהרה ואף לשאלות שעלו בעת חקירתו, והתרשמתי כי בדיקתו בוצעה במקצועיות רבה. לפיכך אני מאמצת את מסקנות חוות דעתו של המומחה במלואה.
34. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנזקים אשר נגרמו לתובעים הם ליקויים בסך 80,663 ₪ כולל מע"מ ועלויות פיקוח. המומחה קבע כי אין צורך בפינוי התובעים מדירתם בעת תיקון הליקויים ולפיכך איני פוסקת להם את עלותו של רכיב זה. בשים לב לשני הנושאים אותם הותיר המומחה להכרעת בית המשפט- העדר "מרווח שימוש" מספיק בחדר שירותי האורחים וסוג דלת היציאה לחצר. באשר לעניין הראשון, מאחר ואף לשיטת מומחה ביהמ"ש, לא ידוע לו אם קיימת אסלה קצרה ב 8 ס"מ ולמעשה מדובר בצורך באיתור פריט סניטרי בגודל מיוחד, שעה שבדרך כלל מדובר בגודל סטנדרטי וכל זאת בשל תכנון או ביצוע לקוי של הנתבעים 1-2, אני פוסקת לתובעים סך של 600 ₪ כמפורט בחוות דעתו של מומחה בית המשפט וכפי שנלקח על ידו בחשבון בחוות דעתו.
35. לעומת זאת, באשר לעניין דלת היציאה לחצר, המומחה מטעם ביהמ"ש לא מצא כי נפל בעניין זה פגם מהותי אולם הותיר זאת להכרעת בית המשפט. סבורני כי אין מקום לפסוק פיצוי נוסף בגין ליקוי שלדעת מומחה ביהמ"ש אינו מובהק.

האם יש לאפשר לנתבעים 1-2 לבצע את התיקונים בעצמם?

1. השאלה האם יש לאפשר לנתבעים לבצע תיקון ליקויי בנייה אשר התגלו, נדונה בפסיקה ענפה ונקבע לא אחת כי שאלה זו תלויה בעובדותיו של כל מקרה. עוד נקבע כי זכות זו שמורה לנתבע בגין ליקויי בנייה, כאשר הוא מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית. בוודאי לא למי שמכחיש את קיומם של ליקויים או המזלזל בהם מראש. כך גם מיצוי כושל של ניסיונות תיקון, מטה את הכף לטובת אי מתן אפשרות לנתבעים לתקן בעצמם את הליקויים אשר התגלו (ר' ע"א 472/95 זלוצין נ. דיור לעולה בע"מ פ"ד נ(2) 858).
2. לנתבעת 1 ניתנו מספר אפשרויות לבצע את תיקון הליקויים בדירת התובעים, חלק מהליקויים אף תוקנו בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט אולם, גם מתוך הליקויים שתוקנו, כעולה מחוות דעת מומחה בית המשפט, התיקונים לא בוצעו באופן מיטבי ויש לשוב ולתקנם. זאת ועוד, נראה כי היחסים בין הצדדים, בין התובעים לבין הנתבעים 1-2, עלו על שרטון. הנתבעים 1-2 אף טענו כי מרבית הליקויים נפתרו לאחר שביצעו מספר תיקונים בדירה, אך לא כך היה. בנסיבות שלפניי, התובעים איבדו את אמונם בנתבעת או במי מטעמה שיבצע את תיקון הליקויים ועל כן פנו להגשת התובענה.
3. כלל האמור מעלה כי יש להעדיף בנסיבות המקרה אשר לפניי, פתרון בו יינתן לתובעים תשלום בעד ביצוע התיקונים הנותרים חלף ביצוע התיקונים ע"י הנתבעים 1-2 בעצמם או ע"י מי מטעמם ואין לאפשר עוד לנתבעים 1-2 לתקן זאת. זכות זו גם אם הייתה קנויה להם טרם הגשת התביעה, ובעטיה, אבדה עם הגשתה של התביעה ולאור עובדותיה (לעניין זה ראה ע"א 13935-06-15 (מחוזי חיפה) רקפות בגבעה בע"מ ואח' נ' סבג (ניתן ביום 10/10/15).

עגמת נפש

1. "דירתו של אדם אינה רק נכס כספי אלא היא מרכז חייו וחיי משפחתו, וזהו נכס שאדם רגיל משקיע בו חלק משמעותי מהונו ומאונו מתוך מגמה לאפשר ניהול חיים תקינים ומהנים לו ולבני משפחתו. מידת הסבל ואי הנוחות הנגרמים למשפחה עקב ליקויים הינם לכן משמעותיים מאוד" (תא (חיפה) 629/93 ברזילי מנשה ואביגיל נ' שיכון ופיתוח (ניתן ביום 29/10/2000). מטרתו של הפיצוי היא להעמיד את הניזוק במצב שבו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. קביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן כפי שנקבע בע"א 7298/00 הסט דוד סמואל נ' חממי עזרא (ניתן ביום 4/9/07). לצורך הקביעה האם נגרמה לתובעים עוגמת נפש, שקלתי את הפגמים העולים מחוות דעת מומחה בית המשפט, טיבם והעובדה כי התובעים יכלו ויכולים, להתגורר בדירתם גם בעת הליקויים וגם בעת תיקונם, וכן הפער בין חוות דעת המומחים מטעמם וסכום התביעה הנטען לבין גובה הליקויים שקבע מומחה בית המשפט ולאחר ששקלתי את הנסיבות האמורות לעיל, מצאתי לפסוק לתובעים פיצויי בגין עוגמת נפש. על כן, אני פוסקת פיצוי בגין עוגמת נפש על דרך האומדנא על סך של 4000 ₪.

הוצאות:

1. בפסיקת ההוצאות לקחתי בחשבון את תוצאות התביעה, את הפער בין סכום התביעה המקורית והסכום שנפסק בפועל, בשים לב לכך שהיקף הליקויים ועלות תיקונם כפי שנקבע בחוות דעת המומחה ההנדסי מטעם התובעים גבוהים בהרבה מהיקף הליקויים והעלויות המצומצם יחסית, שנקבעו על ידי המומחה בית המשפט. כן לקחתי בחשבון את שכ"ט ששילמו התובעים בגין שכ"ט המומחה ההנדסי מטעמם בסך 4212 ₪ וחלקם בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט (5256 ₪).
2. מכלל האמור לעיל עולה כי הנתבעת 1 – החברה הקבלנית והנתבע 2 – מנהלה, מורשה החתימה מטעמה והערב לקיום חיוביה של הנתבעת 1, הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית החלה עליהם כלפי התובעים וכתוצאה מכך נגרם לתובעים הנזק אשר לעיל. בשים לב לאחריות הנתבעים 1-2, הרי שיש לחייבם בפיצוי התובעים, בגין הנזק אשר נגרם כתוצאה מהתנהלותם ויש לקבל את התביעה כנגדם באופן אשר פורט לעיל. אשר לנתבעת 3, מצאתי כי על אף שהופרה חובת הזהירות של הנתבעת 3 כלפי התובעים, הרי שהתנהלות התובעים עצמם, אשר ערכו הסכם לקבלת הדירה על אף התראות הנתבעת 3, ניתקה את הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות של הנתבעת 3 לבין הנזק אשר נגרם לתובעים ומשכך, יש לדחות את התביעה כנגדה לפיצוי בגין נזקיהם של התובעים.
3. סוף דבר,

אני מקבלת את התביעה כמפורט לעיל ומחייבת את הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד לשלם לתובעים 1-2 את הסך המעוגל של 85,300 ש"ח. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חוות הדעת (8/3/19) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כן, יישאו הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד בהוצאות התובעים בסך 16,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 17,500 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית.

התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת 3 בסך 3000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5500 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ל' סיוון תשפ"א, 10 יוני 2021, בהעדר הצדדים.