לאחר שבחנתי את גרסאות שני הנהגים, תצלומי הנזק לכלי הרכב ויתר הראיות שהוגשו, אני מקבלת כמהימנה את גרסת התובעת 1 כי לא נסעה אחורנית ורכבה לא הידרדר אחורנית, שכן שתי האפשרויות אינן סבירות לנוכח היות הרכב עומד ברמזור אדום וממתין לחילופי האור לירוק, יחד עם העובדה כי הכביש אינו בעליה, ונוכח עוצמת הפגיעה, שהינה משמעותית ולא תואמת להידרדרות קלה, ומעידה כי אחד הרכבים נסע במהירות – דבר שאין לייחס לרכב התובעות בנסיבות העניין, ומכאן שהרכב שהגיע במהירות ופגע היה רכב הנתבעים.

לא מצאתי כי הנזק במרכז החלק האחורי של רכב התובעות אינו תואם בצורתו וגובהו לנזק מפגיעה במגן הקדמי של רכב הנתבעים, שהינו קמור. אילו רצו הנתבעים להוכיח טענה כזו, היה עליהם להגיש חוו"ד של בוחן תנועה שיעמיד את הרכבים זה מול זה ויבדוק את גובה הפגיעה בחלק הבולט ביותר של רכב הנתבעים מול הפגיעה הקיימת ברכב התובעות. הדבר לא נעשה.

לפיכך אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעות את סכום התביעה בצירוף אגרה ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ט, 26 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.