רקע עובדתי ודיוני

1. לפני שתי תביעות מאוחדות, בהליך של סדר דין מהיר, לקבלת פיצוי כספי, בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב מס' רישוי 21-184-39 ולרכב מס' רישוי 14-207-67, בתאונת דרכים מיום 9.11.17, בחניון המרכז הבינתחומי בעיר הרצליה (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בשעות אחר הצהרים המוקדמות, והיו מעורבים בה רכב הכשרה מסוג ג'יפ סובארו, מס' רישוי 21-184-39, בו נהגה גב' שושנה פולק (להלן, לפי העניין: "רכב הכשרה"; "נהגת רכב הכשרה") ורכב הנמצא בבעלות מר עמית פפר, מסוג אלפא מיטו, מס' רישוי 14-207-67, בו נהגה גב' נופר פפר (להלן, לפי העניין: "רכב פפר"; "נהגת רכב פפר").

2. התביעה בתא"מ 36486-02-18 הינה תביעת תחלוף בסך של 32,717 ₪, שהגישה הכשרה חברה לביטוח בע"מ, על פי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א -1981 (להלן: "החוק"), לאחר ששילמה למבוטחהּ, מר פולק ארי, תגמולי ביטוח. התביעה הוגשה כנגד נהגת רכב פפר וכנגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, מבטחת רכב פפר, בביטוח אחריות המכסה נזקי רכוש שנגרמו לצד שלישי (להלן: "תביעת הכשרה").

3. התביעה בתא"מ 4542-05-18 הינה תביעה כספית על סך של 41,770 ₪ שהגישו ה"ה פפר (מר עמית פפר, הבעלים של רכב מס' רישוי 14-207-67, ונהגת הרכב, גב' נופר פפר) כנגד נהגת רכב הכשרה, גב' שושנה פולק, וכנגד הכשרה, מבטחת הרכב בביטוח אחריות המכסה נזקי רכוש שנגרמו לצד שלישי (להלן: "תביעת פפר").

4. המחלוקת העיקרית בה נפלגו הצדדים, הינה בשאלת אופן התרחשות התאונה, ובאורח נגזר בשאלת אחריות מי מהנהגים המעורבים לתוצאותיה. מחלוקת נוספת עניינה בשאלת הנזק ושיעורו, המתעוררת בתביעת פפר בלבד.

5. נערך לפני דיון הוכחות, במסגרתו נשמעו עדויות הנהגות המעורבות (גב' נופר פפר וגב' שושנה פולק) וכן נשמעה עדותה של עדת ראיה מטעם ה"ה פפר, גב' רייצל רוסמן. בנוסף הוגשו כראיה תמונות של הרכבים ממועד התאונה, ממקום התאונה, ותמונות של החניון במרכז הבינתחומי בהרצליה, מהן ניתן ללמוד, על כיווני נסיעת הרכבים. בתום שמיעת הראיות סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם בעל-פה. כאן המקום להתנצל בפני הצדדים ובאי כוחם על העיכוב במתן פסק הדין, אשר מקורו במעברי לכהן במחוז שיפוט אחר ובנסיבות אישיות רפואיות.

כיצד התרחשה התאונה? הצגת גרסאות הצדדים

6. לטענת הכשרה, האחריות הבלעדית לקרות התאונה רובצת על כתפי נהגת רכב פפר. לפי הטענה, התאונה אירעה, עת רכב הכשרה נכנס לחניון והוסע ישר במגרש החניה של המרכז הבינתחומי בהרצליה מכיוון דרום אל כיוון צפון, על מנת לחפש חניה פנויה. לפתע, הגיח רכב פפר מצד ימין, מבלי לתת זכות קדימה לרכב הכשרה, פגע בו בחוזקה רבה, דבר אשר גרם לרכב הכשרה להיטלטל מצד לצד ואף להמשיך לנסוע כחמישים מטרים, עד שנהגת רכב הכשרה הצליחה לבלום את הרכב. כתוצאה מהתנגשות הרכבים, נפגע רכב הכשרה לאורך כל דופן ימין.

7. לטענת פפר, התאונה אירעה עת רכב פפר הוסע כדין, באופן זהיר ומותאם לתנאי הדרך, מכיוון מזרח לכיוון מערב, בכביש הראשי והמרכזי של החניון. לפתע, רכב הכשרה הגיח מצד שמאל, במהירות ובאופן שאינו מותאם לתנאי הדרך, מכיוון דרום אל כיוון צפון, לא נתן לרכב פפר זכות קדימה, זאת על אף שרכב פפר נמצא מימינו בצומת. כתוצאה מהתנגשות הרכבים, נפגע רכב פפר בצד שמאל בחזית. ה"ה פפר מטעימים ומדגישים בתביעתם, כי מדובר בצומת לא מתומרר המצוי בתוך החניון וכי רכב הכשרה המשיך בנסיעתו כ-50 מטרים נוספים לאחר התאונה, עד שנעצר. לטענת ה"ה פפר התאונה אירעה מחמת רשלנותה הבלעדית של נהגת רכב הכשרה אשר התבטאה, בין היתר, במעשים ו/או מחדלים המפרים הוראות חוק לעניין נהיגה במהירות סבירה, מותאמת לתנאי הדרך, בבטחה ובלי להפריע לתנועה, ומבלי לסכן אדם או רכוש.

דיון והכרעה

8. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בכתבי הטענות, בטפסי ההודעה, בתמונות הנזק לרכבים המעורבים, בתמונות הרכבים ממועד התאונה, ממקום התאונה, בתמונות החניון של המרכז הבינתחומי, וביתר הראיות, אני קובעת, כי דין תביעת פפר להתקבל בחלקה וכי דין תביעת הכשרה להידחות. הנני קובעת בזה, כי האחריות המלאה לקרות התאונה רובצת לפתחה של נהגת רכב הכשרה, תוך זקיפת אשם תורם בשיעור של 30%, לחובת נהגת רכב פפר, אשר אינו מטיל חבות, אך מהווה עילה להפחתת הפיצויים בתביעת פפר.

9. ראשית, מעדותה של נהגת רכב הכשרה עולה במובהק, כי היא נהגה בחניון בחוסר זהירות ברור. לאור התקדמות רכבה מטרים רבים לאחר מקום התאונה, עד לעצירתו, ניכר כי נסעה במהירות גבוהה לתנאי הדרך. נהגת רכב הכשרה העידה בנדון זה, כך: "הרכב שלה היה קצת בתוך הצומת, אני נסעתי ישר והמשכתי ישר אחרי המכה" (עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 25). נהגת רכב הכשרה אישרה בעדותה, כי כלל לא ראתה את רכב פפר עובר לקרות התאונה (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 22-25), למרות שהייתה יכולה להבחין בו, לו הייתה מהירות נסיעתה איטית. העובדה כי נהגת רכב הכשרה מציינת בעדותה, כי "זו פעם ראשונה שהגעתי למרכז, לא הכרתי את תנאי הדרך" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 17) מלמדת, כי היה עליה לנהוג במשנה זהירות, שהרי היא אינה מכירה את הדרך ואינה מודעת לסכנות בה. אי הכרת החניון, מחייבת נסיעה איטית בו, ובמידת הצורך אף לעצור קודם לחציית הכביש. לאור הנזק שנגרם לרכב פפר, ניתן להסיק באופן ודאי, כי לו נהגת רכב הכשרה הייתה נוסעת לאט יותר, היא הייתה יכולה לראות כי רכב פפר מתקרב אל הצומת. העובדה כי לא שמה לב כלל לרכב פפר, עד למועד התרחשות התאונה, מלמדת, כי נהגת הכשרה לא הייתה מרוכזת בדרך ואף נסעה מהר מהמהירות הסבירה במקום.

10. ניתן לסכם ולקבוע, על יסוד עדותה של נהגת רכב הכשרה, כי אופן נהיגתה בחניון לא תאם את השימוש בסביבת החניון, כפי שמתבקש מנהג סביר. הדעת נותנת, כי חניון מחייב נהיגה אחרת מכביש רגיל, לאור מבנהו והרכבו, כגון כמות מפגשי צומת רבים על פני שטח מאוד מצומצם. בענייננו, נהגת רכב הכשרה לא הכירה את החניון וביום התאונה זו הייתה פעם ראשונה שלה במקום. נחזה מן הראיות, כי דפוס הנהיגה של נהגת רכב הכשרה (בעצימות זהה לנהיגה בכביש רגיל, בשונה מחניון) הוא מה שהיווה את הגורם לתאונה. אי ההקפדה של נהגת הכשרה על כללי הזהירות בנהיגה בחניון, בדגש על המהירות הנדרשת לנהיגה באזור זה, לא אפשר לה למנוע את התאונה. אופן נהיגתה של נהגת רכב הכשרה בחניון הוביל לכך שהופתעה מרכב פפר שנכנס עמה לצומת, ועקב מהירות נסיעתה, מנע ממנה את יכולת התגובה הראויה למניעת התאונה.

11. חיזוק ותימוכין למסקנתי, בדבר מהירות הנסיעה המופרזת של נהגת רכב הכשרה בחניון, ניתן למצוא בסימני הבלימה של רכב הכשרה ובמקום עצירת הרכב בחניון, כחמישים מטרים לאחר מקום התאונה (ראו תמונות שהוגשו בתביעת ה"ה פפר). חיזוק נוסף לכך שנהגת רכב הכשרה נסעה בחניון במהירות גבוהה ושלא בהתאם לתנאי הדרך, ניתן למצוא במוקדי הנזק ברכבים וכן בכך שנהגת רכב הכשרה איבדה באופן מסוים את השליטה ברכב ונעצרה לאחר כחמישים מטרים ממקום התאונה. במצב דברים בו הצומת לא מתומרר, ולא ניצב בכיוון נסיעת רכב הכשרה תמרור מסוג האט ותן זכות קדימה לרכב הבא מימין, היה על נהגת רכב הכשרה להאט ואף לעצור בכדי לאפשר לרכב פפר לסיים בבטחה את הפניה ימינה בצומת.

12. ניתן לקבוע על יסוד הראיות והעדויות, כי נהגת רכב הכשרה הפרה את הוראת תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") אשר קובעת כי: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". נהגת רכב הכשרה העידה בנדון זה כדלקמן: "לא יכולה לומר באיזה מהירות נסעתי, אולי לא הייתי מספיק זהירה, הצד השני נכנס בי מהצד אני לא מבינה מה לא ראו אותי? אני לא ראיתי את הצד השני" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 23-25). מעדות זו התרשמתי כי נהגת רכב הכשרה לא נתנה תשומת לב מספקת לדרך שלצידה ובשל כך נגרמה התאונה. לא זו אף זו. הוראת תקנה 64(א)(1) לתקנות התעבורה מורה, כהאי לישנא: "(א) לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה: (1) נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, ייתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין".

עינינו הרואות: על נהגת רכב הכשרה חלה חובה חוקית לתת זכות קדימה לרכב פפר שהגיע מימין, והתקרב לצומת, אך היא לא עשתה כן.

13. וכאן אני באה לבחון את עדותה של עדת הראיה נטולת האינטרס ונעדרת הפניות, גב' רייצל רוסמן. הגב' רוסמן העידה באופן נחרץ וחד משמעי, אשר לא נסתר כלל, כי מהירות נסיעתה של נהגת רכב הכשרה לא התאימה לתנאי השטח השוררים בחניון, בו מצויים כלי רכב והולכי רגל. לעדותה (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 11-13): "במאה אחוז הרכב של הכשרה היה במהירות גבוהה, איפה שהיא נסעה זה היה איפה שפונים, היא פנתה לחניה ואז נוסעים, זה היה במהירות למצוא חניה ואז נופר נסעה יותר לאט כי חיפשה חניה. אני מאמינה ששתיהן חיפשו חניה". הנני רואה לייחס משקל משמעותי לעדותה של גב' רייצל רוסמן ולקבל את עדותה ככנה ומהימנה.

14. אני מסכימה עם דברי ב"כ מגדל, עו"ד עדי לירון, בעמ' 10 לפרוטוקול הדיון, לפיהם האחריות המלאה לגרימת התאונה מוטלת על כתפי נהגת רכב הכשרה, שכן אין מדובר על מקרה קלאסי של תאונה בחניון. עו"ד עדי לירון מנה בדבריו בדיון צבר טעמים לקביעה זו, המקובלים עלי: האחד, נהגת רכב הכשרה לא נתנה זכות קדימה לרכב פפר שהגיע מימינה; השני, רכב פפר הוסע בדרך הראשית בחניון ואילו רכב הכשרה הוסע בדרך צדדית המשתלבת אל הדרך הראשית (ראו עדותה של גב' רייצל רוסמן, בסעיף 3 לתצהיר עדותה הראשית מיום 15.7.19); השלישי, נהגת רכב הכשרה נסעה במהירות מופרזת וניתן ללמוד על כך מהמקום בו נעצר רכב הכשרה ומכך שנהגת רכב הכשרה תיארה טלטלה של רכבה ונסיעה של 50 מטרים בחניון עד לעצירה מוחלטת. התרשמתי כי מדובר ברשלנות בדרגה גבוהה ביותר, הכוללת אי בדיקה של הצומת טרם הכניסה אליו, אי האטה ונסיעה במהירות גבוהה ביותר שאינה תואמת את תנאי השטח.

15. מכל האמור, החלטתי שהאשם המוטל על נהגת רכב פפר, בשיעור של 30%, אינו אשם יוצר אחריות, המקים עילת תביעה נגדית להכשרה או לנהגת רכב הכשרה.

16. אכן נהגת רכב פפר התרשלה. נהגת רכב פפר העידה בנדון זה, כך: "לקראת הפניה ימינה האטתי, טרם נכנסתי לנתיב, האטתי לבדוק האם מישהו מגיע מימין כדי לתת זכות קדימה. כשבדקתי אם מישהו מגיע מצד ימין היא פגעה בי בצד שמאל" (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 6-7). עוד הוסיפה והעידה נהגת רכב פפר כי "בתוך כדי הנסיעה בחנתי אם מגיע לי רכב מימין או משמאל, המשכתי לנסוע, גלשתי לבדוק אם רכב מגיע מצד ימין, הסתכלתי ימינה כדי לראות אם מגיע רכב ואז היא הגיעה פגעה בי בצד שמאל וגררה אותי לנתיב" (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 9-11). חיזוק לדברים אלה של נהגת רכב פפר ניתן למצוא בעדותה של גב' רוסמן רייצל אשר העידה כך "ראיתי את שני הרכבים נוסעים הרכב של הכשרה פגע ברכב של נופר שהסתובב קצת והמשיך לנסוע" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 5-6). כן הוסיפה והעידה הגב' רוסמן כי "נופר לא הייתה בעצירה" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 16). ניתן אפוא לקבוע כי נהגת רכב פפר כלל לא ראתה את נהגת רכב הכשרה עובר לקרות התאונה, למרות שהייתה יכולה להבחין בה, על נקלה, לו הייתה מסתכלת לצד שמאל בטרם רכבה החל להשתלב בצומת האמורה. בל נשכח, כי נהגת רכב פפר למדה במרכז הבינתחומי במועד קרות התאונה, והיא הכירה את החניון והקשיים המתבקשים מנהיגה באזור זה. משכך הדבר, היה עליה לנקוט במשנה זהירות ולחלק את קשב הנהיגה שלה בהתאמה לצרכי הבטיחות, כפי שבאו לידי ביטוי באירוע זה. נהגת רכב פפר, לכל אורך עדותה ציינה, כי בעת כניסתה לצומת הסתכלה ימינה לבחון האם מגיעים רכבים מכיוון זה, ומטעם זה לא הספיקה להסתכל שמאלה לבחון האם דרך זו פנויה. משנהגה נהגת רכב פפר באופן זה, היא פעלה בחוסר סבירות ובחוסר זהירות. בחינת תוואי הדרך בחניון מלמדת, כי כלי הרכב המגיעים מימין לא חופפים את נתיב נסיעת רכב פפר. לכן היה על נהגת רכב פפר להסתכל לצד שמאל, לכיוון הנסיעה בו עלול להתקיים מפגש בין כלי הרכב. נחזה אפוא כי הפניית המבט ימינה מצד נהגת רכב פפר, בעת הכניסה לצומת נעשה אינטואיטיבית (מבט מלווה כיוון נהיגה), כאשר זו האחרונה לא טרחה להפנות את מבטה לצד שמאל. לכך יש להוסיף, כי גם אם זכות הקדימה נתונה לנהגת רכב פפר, כפי שקבעתי דלעיל, הרי שזכות זו אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית המחייבת את הצדדים לנהוג במשנה זהירות בכניסה לצומת, מה שלא בא לידי ביטוי במקרה זה.

17. ואם ישאל השואל, מדוע האשם המיוחס לנהגת רכב פפר הינו בבחינת אשם תורם בלבד ולא עולה כדי אשם יוצר אחריות, המקים להכשרה עילת תביעה נגדית, אשיב כי נוכח מידת אחריותה המוגברת של נהגת רכב הכשרה לגרימת התאונה, ולתוצאותיה הנזיקיות, אין זה ראוי ואין זה מוסרי לקבוע כי התרשלותה של נהגת רכב פפר, הנמוכה משמעותית מרשלנות נהגת רכב הכשרה, תקים להכשרה, הנכנסת בנעלי הנהגת מטעמה, עילת תביעה נגדית.

בנסיבות כה חריגות של נהיגה בלתי סבירה בחניון מצד נהגת רכב הכשרה, שמור לבית המשפט שיקול הדעת לקבוע כי רשלנות נהגת רכב פפר עולה כדי התרשלות עצמית בלבד אשר אינה עולה כדי הפרת חובת הזהירות כלפי נהגת הכשרה.

18. וכאן אני נדרשת לשאלת הנזק ושיעורו בתביעת ה"ה פפר. אדרש לרכיבי התביעה, אחד לאחד.

19. הנזק הישיר לרכב פפר: רכב פפר הוכרז אובדן גמור בחוות דעתו השמאית של השמאי מר אביב שפירשטיין מיום 19.12.17 (להלן: "חוות דעת שמאי פפר"). בחוות הדעת צוין, כי ערך הרכב הינו 41,915 ₪ וכי יש להפחית את ערך שרידי הרכב בשיעור 4,150 ₪. עוד נקבע בפרק ההערות בחוות הדעת, כי במידה ולרכב היו תאונות קודמות שגרמו לירידת ערך הרכב, יש להפחית מערך הרכב את שווי ירידת הערך שנגרמה לרכב בגין התאונות הקודמות. בירור שערך ב"כ הכשרה, עו"ד עודה, העלה כי לרכב פפר נקבעה ירידת ערך קודמת בחוות דעת השמאי מר אלון לייבוביץ מיום 26.7.11, בגין תאונת דרכים מיום 31.5.11, בשיעור 2.88% מערך הרכב נכון למועד עריכת חוות הדעת מיום 26.7.11, בגין מוקד אחורי ימני (בסכום של 3,444 ₪). בהתאם לכך טוען עו"ד עודה כי יש להפחית מאומדן הנזק בחוות דעת השמאי שפירשטיין את סכום ירידת הערך שנקבע בסך של 3,444 ש"ח. ב"כ פפר מתנגד להפחתה האמורה ומסכים להפחתת שיעור ירידת הערך שנקבע בחוות הדעת מיום 26.7.11, בגובה 2.88% מערך הרכב נכון למועד עריכת חוות דעת שפירשטיין, ולא מערך הרכב נכון למועד חוות דעת השמאי לייבוביץ (בסכום של 1,200 ₪). בנקודה זו דעתי כדעתו של ב"כ פפר. ב"כ הכשרה לא ביקש לחקור את השמאי שפירשטיין על חוות דעתו השמאית ואף לא דרש ממנו להבהיר במסגרת מענה לשאלות הבהרה, למה התכוון עת קבע כי יש להפחית מערך הרכב את שווי ירידת הערך שנגרמה לרכב בגין תאונות קודמות. חסר ראייתי זה פועל לחובת הכשרה. מעבר לאמור, אני סבורה, כפי עמדת ב"כ פפר, כי הפרמטר להפחתה אינו סכום ירידת הערך שננקב בחוות דעת השמאי לייבוביץ מיום 26.7.11 שנגזר מטבע הדברים מערך הרכב בשנת 2011, אלא שיעור ירידת הערך שנקבע בה, דהיינו 2.88%, כאשר שיעור זה נגזר מערך הרכב נכון למועד עריכת חוות דעת השמאי שפירשטיין מיום 19.12.17 ולא מערך הרכב משנת 2011. בהינתן האמור, אני קובעת בזה כי על הנתבעות, באמצעות הכשרה, לשלם לה"ה פפר פיצוי כספי בסך 36,150 ₪ בגין הנזק הישיר לרכב. לסכום זה יתווספו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

20. החזר שכר טרחת השמאי שפירשטיין: ה"ה פפר עתרו בתביעתם, לקבלת החזר בגין תשלום שכר טרחת השמאי שפירשטיין בסכום של 1,170 ₪, כולל מע"מ. ה"ה פפר סמכו טיעונם זה על חשבונית עסקה מס' 8294 על סך 1,170 ₪. אין בידי לפסוק לה"ה פפר את רכיב המע"מ הגלום בחשבונית העסקה, משום שלא צורפה לתביעה חשבונית מס או קבלה המלמדת על תשלום מע"מ בפועל.

בהתחשב באמור, אני פוסקת לה"ה פפר החזר בגין תשלום שכר טרחת השמאי שפירשטיין בסכום של 1,000 ₪. לסכום זה יתווספו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

21. החזר בגין שכירות רכב בתקופת הביניים: ה"ה פפר עתרו בתביעתם לקבלת סכום של 2,846 ₪ בגין שכירת רכב ל-35 ימים, בתקופת הביניים ממועד התאונה ועד לרכישת רכב חדש. ה"ה פפר צירפו חשבונית מס מחברת ההשכרה כביסוס לסכום הנתבע. אין בידי לפסוק לה"ה פפר את מלוא הסכום הנתבע. לטעמי שכירות רכב לתקופה בת 35 יום אינה מתיישבת עם חובת הקטנת הנזק, מה גם שה"ה פפר לא הציגו ראיה המלמדת מתי רכשו רכב חדש בפועל והאם היה ביכולתם לעשות כן בחלוף פרק זמן הקטן מ-35 ימים. לאור המקובץ, מצאתי להעמיד את הפיצוי לה"ה פפר בגין שכירות רכב בתקופת הביניים, בסכום של 695 ₪ בלבד, המתייחס לעשרה ימי שכירות רכב בעלות של 69.50 ₪ ליום. לסכום זה יתווספו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

22. סיכום הדברים: אני דוחה את תביעת הכשרה (תא"מ 36486-02-18), ללא צו להוצאות. אני מקבלת את תביעת ה"ה פפר ברובה ומחייבת את הנתבעות, באמצעות הכשרה, לשלם לה"ה פפר סכום של 37,845 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן יישאו הנתבעות, באמצעות הכשרה, באגרת בית משפט, כפי ששולמה, בשכר העדה רוסמן, כפי שנפסק בדיון ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,600 ₪. הסכום הפסוק ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, כ"ח אייר תשפ"א, 10 מאי 2021, בהעדר הצדדים.