30 דצמבר 2019

1. עניינה של התביעה בתקופת עבודתו הקצרה של התובע ובסיומה.

התשתית העובדתית

2. התובע מבקש מקלט מסודן, הועסק אצל הנתבעת, שהיא שותפות המפעילה פיצרייה בעיר תל אביב (להלן – פרגו), ואשר נמצאת בבעלותם של הנתבע 2 – חיים בר יוסף (להלן- חיים) והנתבע 3 - ליאור רחמני (להלן- ליאור).

3. התובע עבד בפרגו החל מיום 9.2.2017 בעבודות מטבח וניקיון, כאשר שכרו שולם בערכי נטו.

4. בתחילת חודש נובמבר 2017 הודיע התובע לחיים וליאור כי יפסיק את עבודתו בפרגו, שכן שעות העבודה אינן מספיקות לו.

5. ביום 28.11.2017, לאחר תשעה חודשים וחצי, סיים התובע את עבודתו בפרגו.

6. במשך תקופת עבודתו של התובע לא הופקדו בעדו כספים לקרן פנסיה.

7. ביום 21.12.2017 פנה התובע, באמצעות בא כוחו, אל הנתבעים במכתב, במסגרתו דרש קבלת מלוא זכויותיו בגין תקופת העסקתו, אותן העמיד על סך של 15,444 ₪.

8. מכאן התביעה.

עיקרי ניהול ההליך

9. ביום 18.2.2018 הוגש כתב התביעה שבפנינו על סך של 38,640 ₪.

10. ביום 8.4.2017 הגישו הנתבעים כתב הגנה מטעמם.

11. ביום 15.11.2018 התקיים דיון קדם משפט בפני כב' הרשמת קארין ליבר-לוין. בתום הדיון ניתנה החלטה, שלפיה הצדדים ישלימו הליכי גילוי ועיון מסמכים וכן ניתן צו למוסד לביטוח לאומי להמצאת דוח רציפות בעבודה של התובע לתקופה שבין חודש פברואר 2017 לבין חודש דצמבר 2017.

12. ביום 14.1.2019 וביום 28.4.2019, הוגשו, בהתאמה, תצהיר התובע ותצהירו של ליאור.

13. ביום 16.7.2019 התקיים דיון ההוכחות בפנינו, במהלכו נחקרו התובע וליאור. יודגש, כי בתחילת הדיון מחק התובע מתביעתו את רכיב ההבראה, רכיב פיצויי הפיטורין (למעט טענתו החליפית לפיה יש להתייחס לרכיב ההפרשות לקופת הפיצויים בקשר עם החלק הפנסיוני; ס' 40 לכתב התביעה), וכן רכיבי ההודעה המוקדמת והשימוע (ע' 6 ש' 1-5).

14. ביום 31.10.2019 וביום 19.12.2019 הוגשו, בהתאמה, סיכומי התובע וסיכומי הנתבעים. מכאן הכרעתנו.

דיון והכרעה

אי מתן הסכם עבודה/הודעה לעובד

15. לטענת התובע, לא נמסר לו על ידי הנתבעים הסכם עבודה ו/או הודעה לעובד בעניין תנאי העסקתו ומשכך הוא זכאי לסך של 2,500 ₪.

16. לטענת הנתבעים, עת קיבלו את התובע לעבודה ביום 9 בפברואר 2017, בתפקיד עובד כללי נמסרה לו הודעה על תנאי העסקתו כמקובל (ס' 2 לתצהירו של ליאור). לשם הוכחת טענתם, צירפו הנתבעים כנספח א' לתצהיר ליאור הודעה הנעדרת פירוט תנאי עבודה.

17. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, לא שוכנענו כי התובע קיבל טופס הודעה לעובד ו/או הסכם עבודה. נבאר.

18. אמנם הנתבעים צירפו לתצהירו של ליאור הודעה בדבר פירוט תנאי עבודה (נספח א'), אלא שמדובר בטופס גנרי, ריק מתוכן, כך שאפילו היה נמסר לתובע, אין בו ולא כלום. הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה – ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו ע"ע (ארצי) 154-10 קלרה שניידר נ' ניצנים אבטחה בע"מ מיום 3.5.2011). בזיקה לכך יאמר, כי ליאור העיד בחקירתו הנגדית כי הסכם העבודה של התובע "הלך ביחד עם 101 למנהל החשבונות וזה לא נמצא" (ע' 14, ש' 29-30), כך שממילא לא נמסר לתובע, דבר העולה בקנה אחד עם עדותו של האחרון (ע' 12, ש' 8-9).

19. אשר על כן, התביעה ברכיב זה מתקבלת, כך שעל הנתבעים לשלם לתובע סך של 2,500 ₪ בעד אי מתן הסכם עבודה ו/או הודעה על תנאי עבודה.

תשלום בעל גמול עבודה בשעות נוספות

20. לטענת התובע, הנתבעים לא שילמו לתובע מלוא גמול עבודתו בשעות נוספות ובעבור שעות הלילה, ומשלא ניתנו בידי התובע תלושי שכר נכונים, הוא יעמיד את שכרו לשעות נוספות בסך של 15 שעות שבועיות (ס' 16-15 לתצהיר התובע).

21. לטענת הנתבעים, לתובע שולם מלוא שכרו בגין שעות נוספות, על פי חישוב שעשה מנהל החשבונות ודין תובענה ברכיב זה להידחות (ס' 5 לתצהירו של ליאור).

22. הלכה פסוקה היא, כי אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח -1958, כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה השבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק. על העובד להציג תחשיב, ולו על דרך של אומדנה של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית (ע"ע 24946-09-14 ריאן זינאת – אי אס אס אשמורת בע"מ (4.8.2016)).

23. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו למסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות. נבאר את טעמינו לכך.

24. ראשית, כפי שעולה בבירור מתלושי השכר, לתובע שולם שכר גם בגין שעות נוספות, כאשר בחלק מהחודשים קיבל יותר מ-50 שעות נוספות, ובחלק מהחודשים קיבל שכר בגין 70 ואף 80 שעות נוספות. הלכה פסוקה היא כי תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם ועל המבקש לסתור את תוכנם, מוטל נטל הראייה (ע"ע (ארצי) 42463-09-11 גד גולן (יואב ברמץ) נ' נגריית שירן בע"מ (מיום 18.3.2013)).

25. במקרה דנא לא שוכנענו כי קיימת חוסר הלימה בין שעות עבודתו בפועל של התובע לבין תלושי השכר. התובע לא הציג בפנינו נתונים סותרים של מספר שעות נוספות מזה שנכתב בתלושים. לא השתכנענו כי התובע הועסק בשעות נוספות בהיקף לו טען (עע 47715-09-14 עוזי ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ (מיום 29.3.2017, סעיף 10 לפסק הדין). אמנם נכון כי התובע עבד בחלק מהימים יותר מ-16 שעות כפי שעלה בחקירתו הנגדית של ליאור (ע' 13, ש' 16-17). עם זאת, לתובע שולמו בעבור השעות הנוספות אותן ביצע. ואכן, בחקירתו הנגדית של ליאור, נשאל האחרון וענה כי "אני חושב שכן יש תלושים שהוא מגיע ל-200 שעות. באוגוסט הוא עבר את ה-200 שעות. גם ביולי עבר את ה-200 שעות. ביוני הוא לא עבר. במאי הוא עבר את ה-200 שעות" (ע' 15, ש' 18-17). רוצה לומר, הנתבעים לא הכחישו כי התובע עבד בשעות נוספות אלא שקיבל את גמולו כדין.

26. שנית, גרסתו של התובע בעניין השעות הנוספות אינה אמינה בעינינו, שכן אנו מתקשים להאמין לתובע, שבמשך תשעה חודשים וחצי, חרף העובדה שלדידו לא קיבל גמול עבודה בעד שעות נוספות, המשיך לעבוד ולא אמר מילה וישן על זכויותיו, עת הוברר בחקירתו של ליאור, כי התובע ידע לעמוד על זכויותיו וכאשר חסר כסף במשכורתו הוא פונה אל הנתבעים וקיבל את המגיע לו (ע' 15, ש' 1-3). לא זו אף זו, התובע פנה אל חיים וביקש ממנו משמרות נוספות, ובלשונו של התובע "דיברתי גם עם חיים בווטסאפ, אמרתי לו שיתן לי משמרות ואני אתחיל לעבוד..." (ע' 7, ש' 5-7). כאשר ראה התובע כי הוא איננו מקבל משמרות נוספות, וכפועל יוצא מכך, אינו משתכר כפי רצונו, עדכן התובע את חיים כי בכוונתו להתפטר "ואמרתי לו חיים זה כבר 3 חודשים אתה לא נותן לי שעות ואתה נותן לי משכורת של 5,000 ₪ וזה לא עוזר לי אז אני הולך" (ע' 7, ש' 8-13).

25. שלישית, התובע טען בחקירתו הנגדית: "רואה כמה שעות אני עובד לפי מה שאני מקבל 33 ₪ וזהו. אני רושם אצלי את השעות שלי" (ע' 10, ש' 1-2). בהמשך הוסיף וטען כי רשם את שעות עבודתו במחברת שבביתו, אך זו אינה נמצאת בידו יותר, ובלשונו "זה היה לפי שנה, שנה וחצי. ברגע שאני מקבל את המשכורת המלאה אין לי צורך בשעות האלה" (ע' 10, ש' 30-32). עדותו של התובע מוקשית בעינינו, שכן בדרך הילוכו - נוכח מועד הגשת התביעה מזה, ודיון ההוכחות מזה, התובע זרק את מחברתו, אשר היתה יכולה לסייע בידו לכאורה, מיד בסמוך לפתיחת ההליך. האמור מקבל משנה תוקף, עת הוברר כי התובע הגיש תביעה כנגד מעסיק אחר בעד זכויותיו במהלך תקופת העסקתו (ע' 8 ש' 19-28; ע' 9 ש' 1-22). ואולם וזה העיקר, יש טעם רב בטענתו של ליאור בתצהירו, שלא ברור על שום מה מלין התובע, שכן הוא היה בודק בכל חודש אם קיבל את כל מה שמגיע לו כפי שסוכם עמו (ס' 4 לתצהירו של ליאור). התובע עצמו אישש את האמור על ידי ליאור בתצהירו כשאמר בחקירתו, כי הוא רושם את השעות ומעדכן את הנתבעים אם חסר לו כסף, אם לאו (ע' 10, ש' 2-1).

26. לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעים כי "הדפסת שעון נוכחות" אצל הנתבעת היא בקופה רושמת, באופן שמיד לאחר הדפסת כניסה או יציאה- יוצא סרט קופה המאשר את הדפסת הכניסה או היציאה. אם התובע לא שמר את סרטי הקופה היוצאים- הרי שאין לו להלין אלא על עצמו" (סע' 41 לכתב ההגנה; סע' 4 לתצהיר ליאור). עם זאת, כפי שהוברר מהנספחים שצורפו לכתב התביעה (נספח ב'), כמו גם במהלך חקירתו הנגדית של התובע, בידי התובע נמצא "דו"ח נוכחות מרוכז" של חלק מהחודשים. הדוח אינו קריא שכן מדובר בנייר כרום (ע' 10, ש' 5-6) ולדידו של ב"כ התובע לא ניתן לסרוק את הדוח באופן תקין (ע' 11, 14-13; ש' 25-26). בהקשר זה לא מצאנו לזקוף את הדבר לאף אחד מהצדדים.

27. נוכח כללם של דברים, תביעתו של התובע בכל הנוגע לרכיב שכר עבודה וגמול שעות נוספות להידחות.

תשלום בעד ימי חג

28. לטענת התובע, הנתבעים לא שילמו לו מלוא הגמול בעד ימי החג בסך כולל של 2,012.4 ₪, בהתאם לפירוט הבא: 2.5.2017 - יום העצמאות, 31.5.2017 - חג שבועות, 21-22.9.2017 - ראש השנה, 5.10.2017 -סוכות א' ו- 12.10.2017 - שמחת תורה. מכל מקום, עיון בתלושי החג מגלה, כי אין תשלום בגין ימי חג. זאת ועוד, הנתבעים לא הביאו כל ראיה ו/או אסמכתא לתימוכין בטענותיהם, שלפיה ככל שהתובע יעבוד משמרת כפולה הוא לא יגיע ביום למחרת - לא במסגרת של הודעה לעובד ואף לא הציגו כל הסכמה כתובה כזו או אחרת.

29. לטענת הנתבעים, שולמה לתובע פרמיה אשר גילמה את ימי החג להם הוא היה זכאי, ככל שהיה זכאי. לטענתם, התובע כלל לא היה זכאי לגמול בעבור חג העצמאות שכן לא חלפו 3 חודשים מתחילת העסקתו. עוד מוסיפים הנתבעים, כי ביום שלפני חג השבועות, עבד התובע משמרת כפולה ולכן לא היה אמור לעבוד למחרת (כלומר ביום החג), שכן בין הנתבעים לתובע היה סיכום כי בימים בהם התובע יעבוד משמרת כפולה, למחרת הוא לא יעבוד, ככל שמצבת העובדים תאפשר זאת (ס' 18 ו-43 לכתב ההגנה). בהקשר זה מוסיפים הנתבעים וטוענים, כי לתובע שולמו למצער בעבור חמישה ימי חג, בשורת הפרמיה בכל תלוש שכר של התובע (ס' 33-34 לסיכומי הנתבעים). במסגרת תצהירו טען ליאור כי ראש השנה, סוכות ושמחת תורה, חלו בימי חמישי באותה השנה שאלו ממילא ימים בהם התובע לא שובץ למשמרות על פי בקשתו, ולפיכך ברי כי אלו ימים אשר התובע לא היה אמור לעבוד בהם. לשם הוכחת טענותיהם, צירפו הנתבעים סידורי עבודה של התובע לשבועות שהחלו בימים 22.10.2017, 29.10.2017, 5.11.2017, 12.11.2017, 19.11.2017, 26.11.2017.

30. בתביעה לדמי חגים יש לבחון את קיומה של זכאות לדמי חגים לגבי כל חג וחג, בשים לב להוראות המקור הנורמטיבי שחל. משכך, מוטל הנטל על העובד התובע דמי חגים לפרט את ימי החג שבגינם הוא תובע, על מנת להראות כי מדובר ביום חג שעשויה לקום לו זכאות בגינו (ע"ע (ארצי) 47268-07-13‏ ‏ אלכסנדר איליאסייב נ' כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ (מיום 19.2.2017)).

31. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו הגענו למסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל ברובו. נבאר.

32. לגבי יום העצמאות - נוכח העובדה שהתובע החל את עבודתו אצל הנתבעת ביום 9.2.2017, הרי שבמועד בו חל יום העצמאות (2.5.2017), התובע לא השלים שלושה חודשים מלאים אצל הנתבעת ולפיכך הוא לא זכאי לדמי חג בעבור יום זה. אמנם בסיכומיו עמד התובע על כך שהחל עבודתו ביום 1.2.2017 (תוך הסתמכות על תלוש השכר בו מופיע תחת "תחילת עבודה" התאריך 1.2.2017), אך בחקירתו הנגדית הודה התובע, במענה לשאלת ב"כ הנתבעים: "כשבאת לראיון עבודה אמרו לך שתעבוד החל מ-9.2?" הוא השיב, "כן. אני הלכתי אליו והוא אמר לי תבוא בשבוע הבא. רשום הכל בתלוש" (ע' 12, ש' 1-2). בזיקה לכך, ליאור לא נחקר בנקודה זו (סע' 2 לתצהיר ליאור).

33. אשר לגבי חג שבועות – אפילו נקבל את טענת הנתבעים בדבר הסיכום כאמור, הרי שאף לדידם היו מקרים בהם התובע נדרש לעבוד, גם כאשר עבד יום קודם לכן משמרת כפולה. הנתבעים לא טענו, וממילא לא הוכיחו כי מצבת העובדים אפשרה לתובע להיעדר ביום החג; להיפך, הנתבעים טענו בסעיף 20 לכתב ההגנה, כי "הם מנהלים את הפיצרייה תוך מחסור מתמיד בכוח אדם". מכל מקום, לדידו של התובע סיכום כאמור כלל לא התקיים, שכן עת נשאל: "נכון שבימים שעבדת כפולה למחרת לא היית צריך לעבוד, היית צריך להיות בחופש?" הוא השיב "אני לא באתי לפה כדי לנוח" (ע' 11, ש' 4-11). הדברים מקבלים משנה תוקף, עת הוברר כי החלפות בסידור העבודה אינן נרשמות בסידור העבודה (ע' 13, ש' 22-26).

34. בהתייחס לראש השנה, סוכות ושמחת תורה – ראש השנה חל באותה שנה בימי חמישי ושישי בשבוע. הנתבעים כאמור טענו כי התובע ממילא לא היה אמור לעבוד ביום חמישי, על פי דרישתו; ולתימוכין בעמדתם צירפו את סידור העבודה החל מיום 22.10.2017. כידוע, דמי החגים נועדו לפצות עובד יומי שאינו עובד בחגים ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן הוא אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם. צו ההרחבה – הסכם מסגרת 2000, בא להשוות את העובדים היומיים לעובדים החודשיים המקבלים תמורה עבור ימי חג בהם לא עבדו (ע"ע (ארצי) 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ (מיום 30.4.2002); ע"ע (ארצי) 21920-02-13‏ ‏ דיאמנט צעצועים בע"מ נ' ולנטינה פרנצב (מיום 1.6.2015). אמנם הנתבעים צירפו לוחות של סידורי עבודה, מהם עולה לכאורה כי התובע עבד בימים ראשון שלישי ורביעי בלבד, אך אלו רלוונטיים לסוף חודש אוקטובר לתקופת "אחרי החגים". הנתבעים לא צירפו סידורי עבודה רלוונטיים לתקופת החגים עצמה, שכן שמחת תורה חל בימים 11-12 באוקטובר 2017, כך שלא עמדה בפנינו תמונה מלאה בשאלה מתי החל התובע לעבוד במתכונת האמורה. הדבר נזקף לחובת הנתבעים.

35. בכל הנוגע לרכיב "הפרמיה" בתלושי השכר של חודשים מאי, יוני, אוקטובר ונובמבר, הרי שלדעתנו אין להם כל קשר לימי חג, שכן לא זו בלבד שפרמיה זו ניתנה גם בחודשים שאין חג, אלא שמתחת הכותרת "כמות" מופיעה הספרה 1 אשר התשלום בגינה השתנה מחודש לחודש. בהקשר זה תשובותיו של ליאור לא היו משכנעות (ע' 15 ש' 1-11). לא מן הנמנע כי אלו ניתנו בגין הטבה אחרת, שמא בשל משמרות כפולות.

36. אשר על כן, התובע זכאי לתשלום בעד דמי החגים שבועות, ראש השנה, סוכות, ושמחת תורה, בסך כולל של 1,287 ₪ (5*257.4).

פדיון חופשה שנתית

37. לטענת התובע, הנתבעים לא צברו ו/או פדו לזכותו מלוא ימי החופשה. לפיכך הוא זכאי לפדיון 11 ימי חופשה בסך כולל של 3,784 ₪.

38. לטענת הנתבעים, התובע קיבל פדיון חופשה בהתאם לזכאותו.

39. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, מצאנו כי יש לדחות את התביעה בגין רכיב זה. שכן, עיון בתלושי השכר שצורפו על ידי התובע מגלה, כי בחודש נובמבר, לאחר שסיים התובע את עבודתו, בוצע לו גמר חשבון ושולמו לו 2,098 ₪ בעד רכיב "פדיון חופשה" (66.92 שעות).

40. אנו ערים לכך כי על אף שתלושים מהווים ראייה לכאורה לאמיתות תוכנם, הם אינם מהווים ראייה לביצוע התשלום בפועל (בר"ע (ארצי) 29175-07-12 ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ נ' טקלה פנטה (מיום 14.11.2012). עם זאת, במכתב שנשלח מאת בא כוח התובע לנתבעים מיום 21.12.2017, דרש התובע סך של 72 שעות חופשה, "בקיזוז 2,098 ₪ ששולמו בפועל.." (נספח ג' לכתב התביעה). הודעה זו מהווה הודאת בעל דין לגבי עצם הסכום ששולם בגין רכיב זה. בהקשר זה יוער, כי התובע לא זכאי גם ל-512 ₪ כנזכר במכתבו אל הנתבעים, שכן התובע לא עבד שנה מלאה. בנוסף, ליאור לא נחקר בכל הנוגע לימי החופשה בחקירתו הנגדית.

41. אשר על כן, התביעה בכל הנוגע לרכיב ימי החופשה נדחית.

הפקדות לקרן פנסיה

42. לטענת התובע, הנתבעים בניגוד לצו ההרחבה ולדין, לא ביטחו את התובע בביטוח פנסיוני כלשהו כמתחייב, ולפיכך הוא זכאי לסך של 2,233 ₪.

43. לטענת הנתבעים, אכן לא בוצעו הפקדות פנסיוניות לטובת התובע. עם זאת, נוכח הסטטוס של התובע, כעובד זר, חברות ביטוח לא הסכימו לקבל עבורו פרמיית פנסיה (ס' 30 לתצהירו של ליאור; ע' 15 ש' 26-32). מכל מקום, התובע זכאי להפקדות לקרן פנסיה רק לאחר תקופה של ששה חודשים, היינו, החל מחודש אוגוסט ועד חודש נובמבר ובסך כולל של 974 ₪ בלבד, לפי שכר קובע בסך של 15,063 ₪. בנוסף, התובע אינו זכאי לסכום זה לידיו (ס' 31 לתצהירו של ליאור).

44. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, מצאנו כי דין רכיב זה להתקבל בחלקו. נבאר.

45. אשר לתקופה, הרי שצודקים הנתבעים והיה עליהם להפקיד לקרן פנסיה בעד ארבעת החודשים האחרונים להעסקתו של התובע, קרי מחודש אוגוסט 2017 ואילך.

46. לגבי הטענה שהתובע אינו זכאי לכספים אלה לידיו, הרי שיש לדחות את נימוקי הנתבעים (ע' 15 ש' 26-31). כבר נפסק, כי מקום בו לא קיימת בידי המעסיק האפשרות המעשית לביצוע ההפרשה לפנסיה על פי הקבוע בצו ההרחבה, בהיעדר קרן פנסיה אליה ניתן לבצע הפרשות בגין מבקש מקלט, זכאי העובד לפיצוי בגין אי ביצוע ההפקדה לפנסיה, וזאת בגובה ההפקדה שהיה על המעסיק להעביר לקרן (ברע (ארצי) 36959-06-15‏ ‏ ‏MUSABAL ABDALLA‏ נ' טלרן אחזקות ונקיון (2000) בע"מ מיום 15.7.2015).

47. בגין החודשים אוגוסט וספטמבר 2017 יש לחשב את גובה ההפקדה ממשרה מלאה, ובעד חודשים אוקטובר ונובמבר בהתאם לחלקיות משרתו של התובע (94 שעות ו- 76.34 שעות בהתאמה); בסך כולל של 17,156 ₪. באותה שנה היה על המעסיק להפקיד דמי גמולים לקרן בשיעור של 6.5%.

48. אשר על כן, התובע זכאי בגין רכיב זה לסך של 1,115 ₪.

פיצויי פיטורין

49. ודוק, בדיון ההוכחות ויתר התובע על רכיב תביעה זה, זאת למעט שיעור ההפקדות תחת רכיב הפיצויים שהיה על המעסיק להפקיד לקרן.

50. לטענת התובע, הוא זכאי לכל הפחות לסכום הראוי לצבירה בקופת הפיצויים, בסך של 2,061.72 ₪ (ס' 28 לתצהיר התובע).

51. לטענת הנתבעים, התובע התפטר מרצונו החופשי; ובכל מקרה הוא עבד תשעה חודשים וחצי בלבד, ולפיכך אינו זכאי לפיצויים כלל (ס' 29 לתצהירו של ליאור).

52. נוכח האמור בסעיף 48 לעיל, היה על הנתבעת להעביר לקרן הפנסיה, לאחר ששה חודשים, גם בגין רכיב פיצויי הפיטורים, אך בשיעור הפקדה מופחת של 6% לחודש.

53. אשר על כן, התובע זכאי בגין רכיב זה לסך של 1,029 ₪.

תלושי שכר כדין

54. לטענת התובע, הנתבעים מסרו לו תלושי עבודה פיקטיביים שאינם מפרטים נאמנה את שכרו השעתי ואת שעות העבודה אותן ביצע בפועל (ס' 6 לתצהיר התובע); שכן שכרו השעתי עמד תחילה על סך של 33 ₪ נטו (אשר מהווים 37 ₪ בערכי ברוטו), ולמן חודש ספטמבר הועלה שכרו לסך של 35 ₪ נטו (אשר מהווים 40 ₪ בערכי ברוטו) (ס' 8 לתצהיר התובע). מוסיף התובע וטוען כי עבד חמישה ימים בשבוע, החל מהשעה 09:00 ועד לשעה 01:00 בלילה, ולעיתים החל מ09:00 ועד לשעה 17:00 (ס' 7 לתצהיר התובע).

55. לטענת הנתבעים, תלושי השכר של התובע משקפים את כל מה שמגיע לו בגין עבודתו. השכר שהוסכם עם התובע עמד על 30 ₪ נטו לשעה ושכרו של התובע מעולם לא הועלה כטענתו (ס' 5-6 לתצהירו של ליאור). עוד טוענים הנתבעים כי התובע נשכר למשמרות בוקר בלבד ובהתאם לצורך; אולם לבקשותיו, שיבוצי המשמרות שלו שונו לעיתים תכופות. בנוסף טוענים הנתבעים, כי מתחילת חודש יוני שובץ התובע למשמרות ערב בלבד, שכן מצא עבודה במסעדת השקד, אלא שמסוף יוני שובץ התובע בחזרה למשמרות בוקר עד לאמצע ספטמבר שכן התפטר ממסעדת השקד. באמצע חודש ספטמבר, שב התובע וביקש להשתבץ רק בערבים כי מצא עבודה נוספת במסעדה אחרת (ס' 7-10 לתצהירו של ליאור).

56. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו למסקנה שלפיה דין התביעה ברכיב זה להידחות. נבאר.

57. ראשית, התובע לא הוכיח כי השכר השעתי המופיע בתלוש השכר הוא בניגוד לשכר שסוכם עמו.

58. שנית, חרף העובדה שהתובע לא הכחיש את העובדה שהכסף היה עובר אליו לבנק בכל חודש (ע' 9, ש' 23-27), ואף הודה בכך בתצהירו (ס' 8 לתצהירו), נמנע התובע מלצרף דפי חשבון כלשהם אשר יוכלו להצביע על כך שהתובע קיבל שכר גבוה יותר בפועל (סע' 9 לתצהירו), מזה שמצוין בתלוש השכר שלו, ושתלושי השכר אינם משקפים את השכר שקיבל. צירוף עמודי חשבון הינם מסמכים שניתן בנקל להוציא, ואשר הייתה יכולה להצביע על כך שהתלושים אינם משקפים את ששולם בפועל. משנמנע התובע מלצרפם, ברי כי היו נזקפים לחובתו.

59. שלישית, תלושי השכר של התובע מתכתבים עם האמור על ידו בכתב התביעה, שלפיהם בחודש אוקטובר 2017 החל לקבל פחות משמרות ולפיכך בחודש נובמבר 2017 התפטר; שכן בחודש אוקטובר עבד התובע סך של 101.38 שעות, בניגוד לחודש ספטמבר בו עבד 152.92 שעות, או חודש אוגוסט בו עבד 250 שעות. זאת בהמשך לעדותו של ליאור כי התובע עבד 200 שעות בחודש (ע' 15, ש' 18-15).

60. אשר על כן, תביעתו של התובע בכל הנוגע לתלושי השכר דינה להידחות.

דמי הבראה, פיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת, ושימוע

61. ודוק, התובע ביקש למחוק רכיבים אלו בתחילת דיון ההוכחות (ע' 6, ש' 2-5), והנה בסיכומיו שב וטען לגביהם (ס' ב.5. וב.7.). מוטב שטענות אלו לא הועלו על ידי התובע משהועלו. צודקים הנתבעים בסיכומיהם, כי בדרך הילוכו של התובע לא ניתנה להם בדיון ההוכחות הזדמנות לחקור את התובע על רכיבים אלו.

62. למעלה מן הנדרש יצוין, כי דין התביעה ברכיבים אלה להידחות אף לגופם. התובע הוא זה שהתפטר ביום 28.11.2017, זאת לאחר שהודיע על כך לממונים עליו כבר בתחילת חודש נובמבר. לא ברור על שום מה דורש התובע דמי הודעה מוקדמת ו/או שימוע. בנוסף התובע הועסק תשעה חודשים וחצי בלבד, היינו לא השלים תקופת עבודה של שנה ואף לא קרוב לכך, ולפיכך הוא איננו זכאי לדמי הבראה ו/או להשלמה לפיצויי פיטורין.

הלנת שכר

63. לטענת התובע, הנתבעים הלינו את שכרו, זכויותיו ופיצויי הפיטורין לאחר שהובהר להם הדין והחוק, שכן שכרו של התובע שולם לכל המאוחר ביום 7-10 לכל חודש עוקב. הנתבעים הכחישו בכלליות את טענותיו של התובע, זאת מבלי לציין באיזה יום בחודש שולם לו שכרו.

64. לטענת הנתבעים שכרו של התובע שולם לו במועד.

65. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, בחנו את הראיות והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות. התרשמנו שהטענה נטענה מן השפה ולחוץ. שכן התובע טען בתצהירו ובסיכומיו, כי המועד בו קיבל את שכרו בכל חודש הוא בין 7-10 לחודש העוקב (ס' 76 לסיכומי התובע). בנוסף, התובע לא צירף כל ראיה ממנה ניתן ללמוד, כי הנתבעים התעכבו בתשלום שכרו, לא צירף דפי חשבון ו/או צילומי המחאות התומכים בגרסתו. כמו כן, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורין כך שברי כי אינו זכאי לפיצויי הלנה.

66. אשר על כן, דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

טענת קיזוז

67. לטענת הנתבעים, לתובע ניתנה ארוחה חמה בכל יום, ואף שתי ארוחות בימים בהם עבד משמרת כפולה, ושתייה קלה. לדידם, על אף שהיו זכאים לקזז זאת משכרו של התובע, כפי שמסוכם עם כלל העובדים, לא עשו כן. לפיכך, לטענתם, זכאים עתה הנתבעים לסך של 3,440 ₪ מהתובע, לפי 172 ימי עבודה בכפולה של 20 ₪. עוד טוענים הנתבעים, כי התובע נהג להתפלל בין 3-5 תפילות בכל יום, בהתאם לדתו, וכי מדובר בתפילות אשר אורכן 15-20 דק' בכל פעם. בסה"כ, לקח התובע הפסקות של כשעה עד שעתיים בכל יום לצורך תפילותיו, ולפיכך יש לקזז שכר של שעה בגין כל יום עבודה, ובסך הכל סך של 5,160 ₪. מוסיפים הנתבעים וטוענים, כי התובע בוטח על ידם בביטוח בריאות פרטי, אשר עלותו 2.5$ ליום. בהקשר זה טוענים הנתבעים, כי הם לא גבו מהתובע את חלקו בעבור החודשים בהם עבד, היינו שליש מהתשלום, ולפיכך יש לקזז מכל סכום שיפסק לזכותו. זאת ועוד, התובע המשיך להיות מבוטח על ידם חודש נוסף לאחר סיום עבודתו, ועד לכשימצא עבודה אחרת. לפיכך, זכאים הנתבעים לטענתם לסך של 263 שקלים בעבור החודש עליו שילמו מטוב ליבם, ועוד 831 שקלים בעבור חלקו של התובע בביטוח הבריאות.

68. מנגד התובע טוען, כי הנתבעים לא הציגו הסכם עבודה ו/או הודעה לעובד ו/או התחייבות לתשלום ו/או אסמכתא המעידה על זכאותם אם בכלל, ורק מטעם זה יש לדחות את טענותיהם. מכל מקום אין במסמך שהוצג על ידי הנתבעים (הודעה על תנאי עבודה גנרית), כל התייחסות לקיזוזים להם טוענים הנתבעים.

69. כידוע, הנטל להוכיח את טענת הקיזוז מוטל על כתפי מי שטוען לקיזוז (ע"ע (ארצי) 9939-09-15 מיכה גמליאל נ' טטיאנה גרינברג (מיום 24.1.2017)). על השיקולים שיש לבחון עת נבחנת טענת הקיזוז ראה: ע"ע (ארצי) 11534-01-16 BASHIR SALIH MOSAB – קבוצת אלון בע"מ (מיום 19.6.2017).

70. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו למסקנה שלפיה דין טענת הקיזוז להידחות.

71. אשר לארוחות, לא מן הנמנע כי התובע סבר כי הדבר היה חלק מתנאי עבודתו, קרי כי הוא זכאי לכך ללא כל הפחתה בשכרו. התרשמנו מתשובתו של ליאור, כי בהסכם העבודה הנטען של התובע (שלא הוצג לנו כאמור), לא היתה כל הראה על הפחתה בשכר בעד הארוחות (ע' 14 ש' 23-28).

72. לגבי הביטוח הרפואי - לא היתה כל הוראה בהסכם שאפשרה לנתבעת במהלך תקופת העסקתו הפחתה בשכרו של התובע (ע' 14 ש' 20-22); והתובע טען כי לאחר תום העסקתו לא ביקש המשך ביטוח בריאות (ע' 12 ש' 12-16). אמנם תשובתו של התובע בעניין האחרון היתה חמקמקה בעינינו, ולא מן הנמנע כי נהנה מביטוח זה על חשבון הנתבעים לאחר תום תקופת העסקתו. בד בבד אפשר שבוטח בכפל ללא ידיעתו. הספק בעניין זה פועל לטעמנו לטובת התובע.

73. בהתייחס לזמן תפילה - אמנם הנתבעים טענו כי התובע התפלל במהלך יום העבודה כ3-5 פעמים ביום, כל פעם 15-20 דקות (סע' 15 לכתב ההגנה; סע' 26 לתצהיר), אך התובע העיד בחקירתו הנגדית כי נהג להתפלל במהלך יום העבודה כפעם אחת במשך כ- 5 דקות בלבד (ע' 8 ש' 11-18). גרסתו של התובע בעניין זה עדיפה בעינינו, שכן אנו מתקשים להאמין שנוכח מיהותו של העסק והמחסור בעובדים כטענת הנתבעים, האחרונים אפשרו לתובע היעדרות תכופה וממושכת 5 פעמים ביום.

74. התרשמנו כי בזמן אמת, הנתבעים ראו בדרך הילוכם כהטבות לעובד ולא כטעויות שנתגלו אך כעת, ולפיכך אין לקזז כעת בדיעבד אך בשל העובדה כי התובע הגיש תביעה למיצוי זכויותיו.

75. בשים לב לכללם של דברים, דין טענת הקיזוז להידחות.

סוף דבר

76. אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה. על הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים:

א. פיצוי בעד אי מסירה הודעה על תנאי עבודה בסך של 2,500 ₪.

ב. פיצוי בעד דמי חגים בסך של 1,287 ₪.

ג. פיצוי בעד אי הפקדות לקרן פנסיה (רכיב תגמולים) בסך של 1,115 ₪.

ד. פיצוי בעד אי הפקדות לקרן פנסיה (רכיב פיצויי פיטורים) בשך של 1,029 ₪.

סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.2017 ועד מועד התשלום בפועל.

77. נוכח סכום התביעה מזה (38,640 ₪), והסעד הנפסק מזה (פחות משישית מסכום התביעה) הנתבעים יישאו בהוצאות התובע בסך 2,000 ₪ בלבד.

זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ב' טבת תש"פ, (30 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.