1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט עזריה אלקלעי) מיום 17/1/18 בת.א. 46806-09-17.

2. המבקשת היא הנתבעת בתיק קמא והמשיבה היא התובעת.

התביעה הוגשה בחודש ספטמבר 2017 בעניין חוב נטען בסך 1,413,939 ₪ שחייבת המבקשת למשיבה בעניין עבודות לפינוי פסולת שנעשו בשלהי שנת 2012.

המבקשת בכתב הגנה מכחישה כל התחייבות לשלם את הסכומים הנתבעים ומדגישה שלכתב התביעה לא צורף ולו בדל אסמכתא "להתחייבות" שכזו. טוענת בין היתר, לשיהוי, אשר גורם לה בין היתר לנזק ראייתי.

3. הבקשה לחיוב בערובה:

המבקשת הגישה בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה בהתאם לסעיף 353 א' לחוק החברות התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") וביקשה להעמיד סכום הערובה על סך של כ- 175,000 ₪ - סכום המשקף הוצאות ראליות, על הצד הנמוך, בניהול הליך מעין זה.

המשיבה בתגובתה אישרה כי אין ביכולתה להציג איתנות פיננסית כזו שיהיה בה לשכנע את בית משפט כי אין צורך בהפקדת ערובה, אך בנסיבות העניין ניתן להסתפק בערבות אישית של מנהל המשיבה – התובעת ובעל מניותיה מר מאיר בלאס.

לתגובה צורפו דו"חות כספיים ליום 31/12/17 של חברה בשם "אם.בי.אר.פי. סחר בינלאומי בע"מ" (לפי הדו"חות עסקינן בחברה העוסקת בתיווך וייזום נדל"ן).

בתשובה לתגובה התנגדה המבקשת לכך שבמקום ערבות חברה תוגש ערבות אישית של מר בלאס, אשר לא הביא ולו ראיה אחת בודדת בנוגע למצבו הכלכלי. אפילו לא מספר זיהוי שלו.

4. החלטת בית משפט קמא:

לאור ההלכה הפסוקה ולפיה יש לחייב חברה בע"מ – תובעת בהפקדת ערובה אלא אם כן היא מוכיחה כי איתנותה הכלכלית מצדיקה אי חיובה בהפקדה או שסיכויי ההליך מצדיקים אי הפקדה, נקבע כי במקרה דנן המשיבה לא הוכיחה יכולת כלכלית לשלם את סכום ההוצאות ככל שאלו ייפסקו. מאידך – לא ניתן לקבוע בשלב זה כי סיכויי התביעה קלושים כטענת הנתבעת – המבקשת.

נקבע כי החברה המשיבה תפקיד ערובה בסך 30,000 ₪ ומנהל המשיבה יחתום על ערבות אישית בסך 70,000 ₪.

בקשת רשות הערעור מופנית לגובה סכום הערובה ולקביעה כי תופקד ערבות אישית על ידי אדם פרטי שלא ידוע עליו דבר.

5. אציין כי בינתיים הופקדה ערבות אישית של מר בלאס ובמסגרתה גולה לראשונה מספר הזיהוי שלו.

בבקשת רשות הערעור נטען, כי בנסיבות שבהן המשיבה לא הכחישה היעדר איתנות פיננסית המצדיקה אי חיוב חברה תובעת בהפקדת ערובה, לא ניתן היה לחייבה בהפקדת סך 30,000 ₪ בלבד ולחייב אדם פרטי שלא ידוע עליו דבר להפקיד ערבות אישית.

6. המשיבה בתשובתה לבקשת רשות הערעור טוענת, כי מדובר בתביעה שסיכוייה טובים. המשיבה לא הגישה "סתם" תביעה בחלוף 4 שנים אלא כבר ביוני 2014 פנתה בדרישה לתשלום.

נטען, כי לא הוסבר, מדוע סכום הערובה צריך לעמוד על 175,800 ₪.

נטען, כי בבקשה הובא מסמך חדש בנוגע לרישום משכון אך הוא אינו מעיד דבר בנוגע להיעדר יכולת של הערב .

צורף לתשובה מסמך – עמוד אחד מתוך מסמך החזר מס הכנסה ל"בלאס מאיר ו/או ענת צרנה".

בתשובה לתגובה נטען, "כי מהמסמך עולה כי בשנת 2016 היה למנהל רווח של 500 אלף ₪".

אציין כי זאת לא עולה מהמסמך כלל.

מהמסמך ניתן לראות שהכנסתם של בלאס מאיר וענת צרנה יחד היתה בסך 577,105 ₪. (הכנסה החייבת במס ).מתוך סכום זה שולם מס בסך של כ- 130,000 ₪. הדו"ח עצמו לא צורף.

7. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות לערער. לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולקבל הערעור בחלקו מהנימוקים כדלקמן:

א) ברע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.16) עמד כב' השופט עמית על תכלית סעיף 353א לחוק החברות ועל הבדיקה שביהמ"ש עורך , שעה שמגיעה לפתחו בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות לפי סעיף זה:

תכליתו העיקרית של חוק החברות הינה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ...

לאור תכלית זו, בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטרחה הצפוי, וסיכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג... בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה ...בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מנהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות...".

ב) ככלל, החלטה בעניין הפקדת ערובה להוצאות היא החלטה דיונית אשר מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה (רע"א 1752/16 השביל הירוק בע"מ נ' א.ר. לנא פיתוח ונוף בע"מ, סעיף 11 להחלטת כב' הש' ד' ברק ארז (5.4.16); רע"א 4595/16 המועצה המקומית בית אריה נ' ע.ל גבור בע"מ, סעיף 6 להחלטת כב' הש' י' דנציגר (4.8.16)).

ג) על פי סעיף 353 א' לחוק החברות, כאשר התובעת היא חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, ניתן לחייבה בהפקדת ערובה מספקת אלא אם כן היא הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין או שנסיבות העניין אינן מצדיקות חיובה במתן ערובה.

הכלל הוא , כאמור, חיוב החברה בהפקדת ערובה והפטור הוא החריג.

ראה לעניין זה: רע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות – מדינת ישראל, פסקה 5 (18/1/15).

ראה גם: רע"א 5524/17 מקור הנפקות וזכויות בע"מ על ידי מנהל החברה נ' עו"ד איתן גבע (10/8/17) – סעיף 7.

ד) זאת ועוד,ערכאת ערעור אינה מתערבת בנקל בגובה סכום ערובה שקבעה הערכאה הדיונית אלא אם הקביעה נמוכה באופן משמעותי מן המקובל ומצדיקה התערבות. ראה לעניין זה: רע"א 7252/16 פלוני נ' פלוני(21/11/16) פסקה 9.

ה) דומני, כי הסכום במקרה דנן נמוך משמעותית מהמקובל ,בשים לב לכך שלא ידוע דבר על הערב הפרטי והוא לא הציג מידע בדבר הונו האישי, ככל שקיים כזה, בפני הערכאה הדיונית.

בית משפט קמא סבר, כי יש צורך בערובה ובסכום משמעותי. דהיינו – 100,000 ₪, שכן לא הסתפק בערבות חברה בסך 30,000 ₪. משמע – חשב כי אין להסתפק בחיוב החברה בערובה בסכום של 30,000 ₪.

גם אם נקבע בהחלטה, כי התביעה אינה תביעת סרק, ממילא לא נקבע כי ההגנה היא הגנת סרק.

בולט מאוד חסרון הפרטים לגבי הערב הפרטי.

אין לדעת האם אינו חייב כספים לנושים? האם יש לו דירה בבעלותו? האם יש לו נכסים אחרים? מצב חשבון בנק וכו'.

גם במסמך שצורף לתשובה לבר"ע , שלא הוצג בבית משפט קמא,רב הנסתר על הגלוי.

לא ידוע מה הכנסתו של מאיר בלאס בלבד. מה הוצאותיו, מה מסכת חובותיו / נכסיו.

כל שצורף הוא חלק קטן ממסמך שיכל לשפוך אור על מצבו של הערב המוצע.

על כן, לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות ,לא מצאתי כי יש לשנות את גובה סכום הערובה (100,000 ₪) אך אני סבורה כי יש לשנות את החלוקה ביחס לסכום הערובה שנפסק בערכאה הדיונית.

אני קובעת כי סכום הערובה ישונה כדלקמן:

סכום הערובה שהחברה תפקיד יעמוד על סך 65,000 ₪.

הערבות האישית של הערב תעמוד על סך 35,000 ₪.

סכום זה נמוך מהסכום אותו דרשה המבקשת – הנתבעת אך יש לאזן בין זכויות התובעת והנתבעת.

יש להפקיד הערובה בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

8. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להתקבל ודין הערעור להתקבל.

ב) המשיבה תישא בהוצאות המבקשת ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

ג) הערבון שהופקד על ידי המבקשת יוחזר לה באמצעות בא כוחה.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ח, 12 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.