המערערים הגישו בקשה לעיכוב ביצוע הליך פינוי עקב דחיית בקשתם בלשכת ההוצל"פ לעיכוב הפינוי במסגרת תיק הוצל"פ 22-07763-13-5, כאמור בהחלטת הרשם מיום 15.2.18.

לאחר עיון בבקשה ונספחיה לא מצאתי כי ניתן לעכב את הליך הפינוי מאחר ולא מצאתי כי הוגשה בקשת ערעור ברורה המגלה עילה לבטל את החלטת הרשם.

מדובר בתיק הוצל"פ אשר פתוח משנת 2013 ולפי החלטה הרשם החייבים נקטו בשיהוי בהגשת בקשתם והודעות פינוי קודמות לא בוצעו.

הבקשה לא מפרטת את ההליכים בתיק ההוצל"פ, כיצד פסק דין לאכיפת מכר מקרקעין הפך לפסק דין לפינוי, ומהיכן בדיוק מבקשים לפנותם. העדר הפירוט בבקשה לא מאפשר אף לתת סעד זמני של עיכוב ביצוע. מעבר לנדרש, הטענות בדבר הצורך היום באישור המינהלת על עזיבת המגורים הזמניים, נדמה כי אין בכוחן לעכב עוד את הפינוי.

יתרה מכך, ממילא לא הופקד עירבון כנדרש בערעור על החלטת רשם הוצל"פ וללא הפקדתו ממילא לא ניתן לדון בבקשה.

על כן, הבקשה במתכונתה נדחית.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ח, 18 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.