1. לפני תביעה על סך 5,099 ₪.
2. בכתב התביעה טוען התובע כי בספטמבר 2016 רכש ממשווק רשמי מכשיר טלפון נייד, בצירוף אחריות לשנתיים. הנתבעת היא היבואן הרשמי של מכשיר טלפון זה.
3. ב-21.8.17 נמסר הטלפון למעבדה, בשל תקלות שנתגלו בו. ב-24.8.17 נמסר לתובע, בשיחת טלפון, כי הנזק הוא בגב המכשיר ואינו נכלל באחריות. התובע ציין כי מדובר בסדק בלבד.
4. ב-28.8.17 הוחזר המכשיר לתובע, לאחר שויתר על האפשרות לתקנו, ונמצא כי גבו שבור לחלוטין וכי המסך הקדמי מנותק מגוף המכשיר.
5. פניות התובע לנתבעת נענו כי מבירור במעבדה נמצא כי כך התקבל המכשיר במעבדה.
6. הנתבעת טענה, בכתב ההגנה, כי תמונות שצולמו במעמד קליטת המכשיר למעבדה מלמדות על שבר ולא על סדק, כפי שטען התובע, ולפיכך לא חלה על המכשיר אחריות ולא ניתן היה לתקנו. עוד צוין כי במהלך בדיקת המכשיר נמצא נזק של התנתקות התצוגה מהמכשיר (ואף זאת נזק של שבר, שאינו מכוסה באחריות). הנתבעת מוסיפה שהבהירה שהמכשיר בר-תיקון והציעה גם להשתתף בעלות תיקונו, אך התובע סירב לכך. נטען גם שאין מקום לפצות את התובע במלוא שווי המכשיר (כחדש) כאשר עלות התיקון היא כשליש מסכום זה בלבד (כ-1,000 ₪).
7. בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם. התובע הדגיש כי לו היה המכשיר מפורק, כפי שהודגם בדיון, היה השליח שאסף את המכשיר ומסרו למעבדה מתעד זאת (השליח לא זומן לעדות). לדבריו, גם בשיחה ביום 24.8.17 לא נאמר לו דבר על התנתקות המסך מהמכשיר. נציג הנתבעת ציין כי השליח אינו מטעם הנתבעת וכי לא מוטלת עליו כל חובה אלא לאסוף את המכשיר ולהעבירו ליעדו.
8. מנספחי כתבי הטענות עולה כי בטופס תעודת התיקון (2432343) נרשמה קליטת מכשיר הטלפון ביום 22.8.17 במעבדה ותאריך יציאתו מהמעבדה ביום 27.8.17. אין בטופס תיעוד כלשהו באשר למצב המכשיר או לפעולות שבוצעו (ולא בוצעו) ביחס אליו. חזקה כי היותו של המכשיר מפורק, למעשה, היתה באה לידי ביטוי בטופס זה, שנערך על ידי הנתבעת.
9. ממכתב הנתבעת למועצה לצרכנות (שצורף לכתב התביעה) עולה שבמועד השיחה עם התובע טרם אובחן השבר במסך (המכשיר טרם אובחן על ידי טכנאי) ונטען כי תמונה שצולמה במעבדה מאשרת זאת. כך צוין גם במייל שנשלח לתובע ביום 7.9.17 ושצורף אף הוא לכתב התביעה.
10. התמונה מהמעבדה לא צורפה לכתב התביעה – אולם לכתב ההגנה צורפו שתי תמונות המלמדות, לטענת הנתבעת, על השבר בגב המכשיר ועל המסך השבור והמנותק.
11. מקובלת עלי גרסת התובע כי בעת שמסר את המכשיר לידי השליח היה הטלפון במצב שלם מכפי שחזר אליו. עם זאת, לא ניתן לקבוע באיזה שלב נגרם הנזק הנוסף למכשיר הטלפון – האם בידי השליח או בשלב כלשהו שהיה במעבדה.
12. לנתבעת הכלים להבהיר מחלוקת עובדתית זו והיה בידיה להציג עדויות מטעם עובדי המעבדה התומכות בטענה כי המכשיר הגיע למעבדה כשהוא שבור ומפורק. זאת לא נעשה, והעובדה כי גם במבט ראשון במכשיר לא נמצא השבר הבולט שבעטיו נפרד המסך מהמכשיר (וכפי שנטען זאת מאחר שהמכשיר טרם אובחן על ידי טכנאי) מחזקת את הסבירות כי הנזק אכן נגרם במהלך שהות המכשיר במעבדה ולא בנסיבות אחרות.
13. עם זאת, מקובלת עלי עמדת הנתבעת כי במעמד הטיפול במכשיר ניתן היה לתקנו בעלות של כ-1,000 ₪ בלבד (והתובע לא סתר טענה זו ולא צירף חוות דעת או כל ראיה לכך שהמכשיר אינו בר-תיקון), ובהתאם לכלל ולפיו על הניזוק לפעול להקטנת נזקיו היה על התובע לאפשר לנתבעת לתקן את המכשיר. מאליו ברור כי לו היה מתברר שהתיקון לא השיב את מצבו של המכשיר לקדמותו היה התובע זכאי לפיצוי גם בשל כך.
14. התוצאה היא שאני מקבל את התביעה, באופן חלקי.
15. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את שווי תיקון המכשיר בסך 1,000 ₪, בצירוף אגרת בית המשפט בסך 50 ₪. משלא הוכחו הנטען ביחס לאבדן זמן עבודה ועגמת נפש נדחית התביעה ביחס לראשי נזק אלו. הנתבעת תישא גם בהוצאות התובע בסך 250 ₪.
16. סכומים אלו (בסך 1,300 ₪) ישולמו בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, י"א אלול תשע"ח, 22 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.