1. עניינה של החלטה זו הינו בגורל ההליכים כנגד הנתבעות בתיק, וזאת על רקע צו הפירוק הזמני שניתן כנגד הנתבעת 1 ביום 3/6/18 ואישורו של הסדר נושים בעניינה ביום 28/10/18 במסגרת פר"ק (מחוזי-מרכז) 41147-06-18.
2. לצורך הרקע הדרוש לבקשה אזכיר כי עסקינן בתביעה שהוגשה ביום 20/2/18 במסגרתה עתר התובע לפיצוי בגין נזקי גוף שנטען כי נגרמו לו ביום 8/3/17 במפעל הנתבעת 1 בעת שברזלים מתוך ערימת ברזלים שהייתה מונחת בשטח המפעל נפלו על רגליו ופצעו אותו. התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעת 2 אשר ביטחה את הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד שלישי.
3. ביום 8/10/18 הגישה הנתבעת 1 בקשה לעיכוב ההליכים בעניינה על רקע צו פירוק זמני שניתן כנגדה ביום 3/6/18 על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת הליך פר"ק 41147-06-18. בהמשך לתגובת התובע לבקשה, הגישה הנתבעת 1 בקשה נוספת במסגרתה עתרה למחיקת התביעה בעניינה על רקע זאת שביום 18/10/18 אישר בית המשפט המחוזי במסגרת הליך הפירוק הסדר נושים בעניינה.
4. לאחר שעיינתי במכלול בקשות/תגובות/תשובות הצדדים שהוגשו מאז בקשת הנתבעת 1 מיום 8/10/18 על נספחיהן, להלן הכרעתי בגורל בקשת הנתבעת 1 למחיקת התביעה כנגדה ובקשת הנתבעת 2 לדחיית התביעה כנגדה לאור השינוי במעמד הנתבעת 1.
5. גורל ההליך כנגד הנתבעת 1;
6. על פי סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983: "משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע."
7. אף אם התובע סבור כי תביעתו לפיצוי בגין נזקי גוף דנן הינה בגדר תביעה של נושה לכל דבר ועניין ויש לו זכות להמשיך ולתבוע את הנתבעת 1 למרות הקפאת ההליכים הרי שלאור לשונו הברורה של סעיף 267 האמור (שאינה מבחינה בין סוגי תביעות), יש לקבל היתר לכך מבית המשפט הדן בהליך הפירוק.
8. לאור האמור, על התובע לפנות לבית המשפט המחוזי ולבקש היתר להמשך ניהול הליך זה כנגד הנתבעת 1 ו/או כל בקשה רלוונטית אחרת שימצא לנכון נוכח ההתפתחות בדמות אישור הסדר החוב, לאחר מתן צו הפירוק הזמני.
9. לאור האמור, הנני מורה בנסיבות על עיכוב ההליכים כנגד הנתבעת 1.
10. גורל ההליך כנגד הנתבעת 2;
11. הנתבעת 2 הייתה כאמור המבטחת של הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים, כאשר במסגרת תגובתו של התובע, טען האחרון כי גם אם יעוכבו ההליכים כנגד הנתבעת 1 לאור הליכי הפירוק, בכל מקרה מתקיימת יריבות ישירה בינו לבין הנתבעת 2 וזאת מכוח סעיפים 68 ו-69 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 ועל כן הוא זכאי להיפרע ממנה. הנתבעת 2 מאידך טענה כי יש להורות בנסיבות על דחיית התביעה כנגדה .
12. במחלקות שבין הצדדים בעניין זה, מצאתי כי הצדק עם התובע. סעיף 69(א) לחוק חוזה הביטוח קובע: "אירע במבוטח בביטוח אחריות אחד האירועים המפורטים להלן ולפני אירועו או לאחריו התחייב המבוטח כלפי צד שלישי בחבות המכוסה בביטוח, לא יהיו זכויותיו של המבוטח כלפי המבטח בשל אותה חבות חלק מנכסיו, אלא יעברו לצד השלישי והוא יהיה רשאי לתבוע את המבטח על פי זכויות אלה; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי", וזאת בהתקיים מספר אירועים כאשר האירוע הרלבנטי לענייננו, הנזכר בסעיף 69(ב) לחוק הינו צו פירוק שכאמור ניתן כנגד המבוטח.
13. הפסיקה הבהירה לא אחת כי ההוראה דלעיל באה להגן על הניזוק, שלא ייפגעו זכויותיו כתוצאה מפשיטת רגל או פירוק המבוטח (ר' בר"א 5912/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' מצליח, פ"ד מט(3), 265; ע"א(חי) 602/94 קופלוביץ נ' איילון חברה לביטוח [פורסם במאגרים] (31/12/94)).
14. הנה כי כן, מקום בו סעיף 69 לחוק חוזה ביטוח מפקיע את היריבות שבין המבוטח לבין מבטחו ומעביר את זכויות הראשון כלפי המבטח לידי הניזוק, הרי שיש לדחות את כל טענה מצד הנתבעת 2 לדחיית התביעה כנגדה שמקורה על בסיס שינוי מעמדה המשפטי של הנתבעת 1. מובהר כי שמורה לנתבעת 2 כל טענה, לרבות בסוגיית האחריות של מבוטחתה (הנתבעת 1) לפגיעת התובע ובזהות הנושא בתשלום של ההשתתפות העצמית שבה חבה הנתבעת 1 מכח הפוליסה.
15. לסיכום האמור; הנני מורה על עיכוב ההליכים כנגד הנתבעת 1 ועל דחיית בקשת הנתבעת 2 לדחיית התביעה כנגדה.
16. מועד הקד"מ הקבוע ליום 17/3/19 עומד בעינו.
17. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ט, 22 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.