1. תביעה שעניינה פיצויים בגין נזקי רכוש, אשר נגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 3.12.2017 בשעה 21:45 לערך (להלן - התאונה). התאונה התרחשה בצומת שדרות העצמאות - רחוב מסריק בבת ים (להלן- הצומת).
2. בכתב התביעה, טען התובע כי רכב על האופנוע (מ.ר. 2583374) בשדרות העצמאות בבת ים, תוך שהרכיב על האופנוע את בת זוגו. הוא נסע במרכז הכביש, ובעת שהגיע לצומת עם רחוב מסריק, הנתבעת אשר נהגה ברכב מסוג הונדה (מ.ר. 5122831) הגיחה מצד שמאל, זאת בלא שצייתה לתמרור "עצור" שהוצב בנתיב נסיעתה, נכנסה לצומת בלא שהבחינה באופנוע, ופגעה בו. כתוצאה מהתאונה, נפגע התובע בפרק היד. לגרסתו, עבר ניתוח, והושבת מעבודתו למשך ארבעה חודשים.
3. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי, אשר העריך את נזקי האופנוע בסך של 9206.13 ₪, וכן הצעת מחיר לתיקון האופנוע . כמו כן, צורף חשבון שכר הטרחה של השמאי בסך של 600 ₪. על פי חוות דעת השמאי האופנוע ניזוק בחזית בצד ימין.
4. בכתב ההגנה נטען כי התובע אחראי לקרות התאונה. הנתבעת 2 (להלן- הנתבעת) היא שנהגה ברכב בעת התאונה. הנתבעת עצרה למופע תמרור עצור, ובהמשך התקדמה עד לקו הרכבים החונים, ועצרה שוב. משנקטה בכל אמצעי הזהירות תוך שהבחינה כי הצומת פנוי, החלה בנסיעה לתוך הצומת. ואולם לפתע, באמצע הצומת, הבחינה באופנוע המגיע במהירות, ולכן עצרה את נסיעתה. או אז, ארעה תאונת הדרכים.
5. שני הצדדים הגישו במהלך הדיון צילומים של מקום האירוע וכן של מנח הרכבים לאחר קרות התאונה.
6. בנוסף, התובע צרף לכתב התביעה את ההודעה שהוגשה מטעמו למבטחת האופנוע, וכן את ההודעה שהגישה הנתבעת למבטחת הרכב. להודעת הנתבעת אתייחס בהמשך.

העדויות והראיות

1. במהלך דיון ההוכחות בעלי הדין העידו ונחקרו, וכן העידה המורכבת על האופנוע, גב' ורד עידן. התובע מסר כי נסע בשדרות העצמאות במהירות נמוכה יחסית, כ- 40 קמ"ש. כשהגיע לצומת, הגיח הרכב מצד שמאל. התובע הוסיף כי משהבחינה בו הנתבעת היא כנראה עצרה את הרכב בתוך הצומת, על ידי כך חסמה את נתיב נסיעתו, והאופנוע פגע בצד הקדמי ימני של הרכב. עוד העיד התובע: "הבחנתי בה כאשר הייתי בתוך הצומת, אולי 2 מ' מרכבה. הייתי במהירות נמוכה ולחצתי על הברקס, מעצמת המכה, שלא היתה כל כך חזקה, הכידון נכנס ברכב ומעצמת המכה כל העצמה חזרה לי ליד כי לא עזבתי את הכידון"(פרוטוקול עמ' 2, שורות 14-16).
2. הגברת ורד עידן, המורכבת על האופנוע, אישרה שלא ראתה מאום לפני התאונה. לטענתה, האופנוע נסע בנסיעה רגילה. אם לא היו נוסעים בנסיעה איטית, התובע והיא היו עפים מהאופנוע. האופנוע פגע בקצה הקדמי של הרכב, והתובע והמורכבת נפלו לכביש. לדבריה, היא והתובע לא שוחחו עובר לאירוע התאונה, ועובר לתאונה היא ראתה רק את גבו של התובע.
3. הנתבעת אישרה כי בכיוון נסיעתה הוצבו שני תמרורי "עצור" ולכן עצרה לפני קו העצירה. בצד שמאל ברחוב העצמאות (מכיוון בו הגיע האופנוע לצומת) חנו רכבים. הנתבעת ציינה כי "גם כשיש רכבים חונים מצד שמאל ניתן לראות, התקדמתי עוד טיפה ועצרתי והכביש היה פנוי" (פרוטוקול עמ' 4, שורות 8-9). הנתבעת לא ידעה לומר מהו שדה הראיה שעמד לרשותה בעת שנכנסה לצומת, אך טענה כי היה לה שדה ראיה טוב. באופנוע הבחינה לראשונה ממרחק של מטרים ספורים, ואו אז בלמה.
4. הנתבעת נשאלה כיצד מתיישבת גרסה לפיה הבחינה באופנוע ממרחק של מטרים ספורים, עם אמירתה בהודעה לפיה לאופנוע היה זמן תגובה ארוך ולכן יכול היה לבלום, אך כיון שפניו הוא מוסטות לאחור, לא הבחין בה, והשיבה כדלקמן:

"היה לו זמן בלימה ארוך כי אני הבחנתי בו והוא לא הבחין בי. הייתה לו זכות קדימה והוא היה צריך להאט. אני לא יודעת לומר במטרים. כשאני ראיתי אותו אני עצרתי."(פרוטוקול עמ' 4 שורות 15-16).

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את הראיות, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל כך שעל כתפי הנתבעת תוטל מלוא האחריות לאירוע התאונה, מהטעמים שיפורטו להלן.
2. מהעדויות עולה כי בעת שהתובע והנתבעת הבחינו זה בזו, המרחק בין כלי הרכב היה קצר, ועמד על מטרים ספורים. טענתה של הנתבעת כי לתובע היה זמן תגובה ארוך, אינה מתיישבת עם טענתה הקודמת לפיה הבחינה באופנוע, כאשר זה היה במרחק של מטרים ספורים מהצומת.
3. אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי התובע נסע במהירות גבוהה. טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהנתבעת הבחינה באופנוע סמוך מאד לקרות התאונה, ובפרט עם הנזקים שנגרמו לרכב. בחלק הקדמי שמאלי של הרכב ניתן להבחין במעיכה, אך אין עסקינן בנזק כבד, שהיה עלול להיגרם, ככל שהתובע היה נוסע במהירות גבוהה. לא מן הנמנע כי בסיטואציה של נהיגה במהירות גבוהה, התובע והמורכבת על האופנוע אכן היו עפים קדימה, דבר שלא ארע בפועל. עוד אציין כי מהצילומים שצרפה הנתבעת, עולה כי היא עצרה באמצע הצומת, ורכבה טרם חלף את הצומת, אלא חסם את נתיב נסיעת האופנוע.
4. אני מאמינה לנתבעת כי עצרה לפני קו העצירה, אך קו העצירה משורטט ברחוב סוקולוב, ולא ניתן להבחין ממנו בתנועה הנוסעת בשדרות העצמאות ומתקרבת לצומת. ככל שהנתבעת הייתה עוצרת שוב לפני הכניסה לצומת, בקו הרכבים החונים, היה עליה להבחין באופנוע, ולכל הפחות באורות האופנוע, המתקרב לצומת. אציין כי בהודעה שמסרה לחברת הביטוח, הנתבעת לא טענה כי עצרה פעם נוספת לפני כניסתה לצומת, אלא טענה "התקדמתי עוד קצת לאחר קו המכוניות שהסתירו וראיתי שהצומת פנויה". בדיון טענתה כי עצרה פעם נוספת הועלתה בלשון רפה, מבלי שציינה היכן עצרה. בנוסף, מעדותה השתמע כי אין צורך בעצירה נוספת שכן לגרסתה, "גם כשיש רכבים חונים מצד שמאל ניתן לראות" (פרוטוקול עמ' 4 שורה 8).
5. בסכומו של דבר, אני סבורה כי מלוא האחריות לאירוע התאונה רובצת על הנתבעת, אשר הסתפקה בעצירה לפני קו העצירה, וסברה כי די בכך שהצומת פנוי, מבלי שטרחה לבדוק ולוודא כי אין תנועה הנוסעת בדרך החוצה ומתקרבת לצומת. בתוך הצומת, ראתה הנתבעת לראשונה את האופנוע, ועצרה את הרכב. כפי שהוסבר לעיל, איני סבורה כי במקרה דנן, ניתן לקבוע כי התובע נסע במהירות גבוהה. בעת שהתובע היה בסמוך לצומת, הוא הופתע מכניסתו של הרכב לתוך הצומת תוך כדי חסימת נתיב נסיעתו. התובע ניסה לבלום, אך התנגש ברכב.

הנזקים

1. התובע צירף לכתב התביעה חו"ד שמאי וכן חשבון בגין שכר טרחת השמאי. צירוף המסמכים לכתב התביעה, מהווה הגשתם כראיה לתיק בית המשפט (ע"א 1845/06 מוחסן נ' כלל). הנתבעת מנגד, הכחישה בכתב ההגנה את הנזקים (סעיף 12.1 לכתב ההגנה), וטענה לניתוק הקשר הסיבתי.
2. איני סבורה כי טענה זו הוכחה. בנוסף, יש לשים לב לפציעתו של התובע בפרק היד, וייתכן שמסיבה זו עוכב הטיפול בנזקי האופנוע.

סוף דבר

1. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 9206 ₪ בגין הנזק לאופנוע בצירוף 600 ₪ בגין חוות דעת השמאי. בנוסף, תישאנה הנתבעות בהוצאות התובע, לרבות בגין עוגמת נפש, בסכום כולל של 800 ₪.
2. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' אב תשע"ח, 22 יולי 2018, בהעדר הצדדים.