ביום 10/7/2018 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד שתי הנתבעות.

ביום 11/3/2019 הגישה המבקשת (הנתבעת 1) בקשה לביטול פסה"ד, לעיכוב הליכי הוצאה לפועל, להארכת מועד להגשת כתב הגנה, ולהעברת התובענה לבימ"ש השלום בבאר שבע.

הבקשות להארכת מועד ולהעברת התובענה נדחו על הסף, מן האמור בהחלטה מיום 12/3/2019.

באותה החלטה גם, נקבע גם, כי על המבקשת להמציא בקשתה לתובעת והוראות נוספות לשני הצדדים.

ביום 13/3/2019 הוגשה ע"י המבקשת בקשה משלימה לביטול פסק הדין וזו נדחתה למחרת היום, על ידי מן האמור בהחלטה השייכת (בקשה מס' 4).

בקשת המבקשת (בקשה 3) נסמכת בתצהירו של מר חאג' עאמר עאמר.

המצהיר איננו מציין בתצהיר מה בינו לבין המבקשת, ומכל מקום מצהיר הוא, כי היא מעולם לא קיבלה עותק מכתב התביעה והזמנה לדין.

המצהיר מונה את הפגמים אשר לדעתו ולדעת הייעוץ שקיבל נמצאים באישור המסירה של דואר ישראל, וכן את העדרה של הזמנה לדין.

בתצהיר לא עובדות רבות, לצד תהיות והטחת אמירות כנגד התובעת על כך שהטעתה את ביהמ"ש והשתמשה באישור מסירה, מיום 6/6/2018, אשר קדם בהחלטת ביהמ"ש מיום 17/6/2018.

הערה:

שבתי ובחנתי את בקשת התובעת מיום 10/7/2018 למתן פס"ד בהעדר הגנה ומצאתי, כי אכן המסירה המיוחסת למבקשת, היא מיום 6/6 וממוענת אל המבקשת בערד.

העובדה, כי היא הוגשה יחד עם הבקשה (השנייה) אינה מטעה כלל , אלא זה הוא המופע הראשון של אישור המסירה מיום 6/6 בתיק זה, שכן בבקשה מיום 23/5/2018, לא הוגש כלל אישור זה.

לעניין הגנתה האפשרית טוענת המבקשת, כי עילת התביעה מתבססת על המחאה שנמסרה לנתבעת 2 בגין עסקה בין המבקשת לבין הנתבעת 2, ש"נדונה לכישלון תמורה מלא" ובעקבותיו בוטלה ההמחאה.

בגין אותה המחאה פתחה הנתבעת 2 בהליכי הוצל"פ כנגד המבקשת.

חלק נכבד מן התצהיר עוסק בהתדיינות שהייתה בבאר שבע מנקודת מבטו של המצהיר, חלק אחר, קובע, כי אין גבול לחוצפה וכל אלו אינם עניינים להצהיר עליהם.

תגובת המשיבה הוגשה ביום 4/4/2018 מציינת, כי העתק הבקשה לא הומצא לה ע"י המבקשת והיא למדה עליה מעיון בנט המשפט.

התובעת מציעה לדחות את הבקשה ,שכן אינה מגלה עילה לביטול פס"ד.

פסק הדין נמסר לנתבעת עצמה באמצעות הדואר, ביום 6/6/2018, שם גם קיבלה אזהרה בתיק הוצל"פ עוד ביום 31/1/2019, לביצוע פסה"ד כאשר את הבקשה לביטולו הגישה המבקשת רק ביום 11/3/2019.

אישור המסירה צורף כנספח א' לתגובה.

מכוח עיקרון סופיות הדיון מציעה המשיבה לדחות את הבקשה.

באשר סיכויי ההגנה, קובעת היא, כי אלו "שואפים לאפס" בהיות התובעת אוחזת כשורה בשיק סחיר שנמשך ע"י המבקשת.

לכתב התביעה צורפו ראיות כי השיק ניתן בעד תמורה, בדמות תעודות משלוח של סחורה, כרטיס ניהול חשבונות ושאר הנספח לכתב התביעה.

המשיבה היא אשר ביקשה למחוק את ההליך בבאר שבע, הנזכר בבקשת המבקשת ואין לכך כל נפקות בענייננו.

התגובה נסמכת בתצהיר שערך עו"ד עמיד ג'זמאוי, המצהיר, כי הוא עצמו ביצע מסירה בתיק ההוצל"פ (ביום 31/1/2019 במשרדי החייבת).

למחרת הגשת התגובה הוגשה הודעה על צירוף תצהיר משלים ע"י ב"כ התובעת, גם תצהיר זה נעשה ע"י עו"ד הנ"ל המצהיר, כי נכח במשרדי הנתבעת בערד יחד עם עוודי מלחם, החתום על אישור המסירה ועל תצהיר המסירה.

ביום 11/4/2019 הוגשה תשובת המבקשת לתגובת המשיבה, יחד עם בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסה"ד והליכי הוצאה לפועל (בעניין עיכוב הליכי הביצוע כבר ניתנה החלטה על ידי ביום 12/3/2019 וכל שנותר למבקשת הוא ליישם אותה ולא לחדש את הבקשה).

התשובה מונה את סדר הדברים שאירע בתיק זה למן הגשת הבקשה לביטול פס"ד ואילך, מלינה על הגשת תגובת התובעת באיחור (התובעת טענה כי לא נמסרה לה כלל הבקשה אלא צפתה בה בנט המשפט – ש.ר) וחרף הקביעות הנחרצות נקבע בסעיף 6 "הדברים נאמרים בזהירות רבה..."

התשובה מציינת שוב, כי התביעה הוגשה בסדר דין רגיל ולא בסדר דין מהיר ורק בשל כך, יש לבטל את פסה"ד.

אין לכך כל סימוכין מן הדין ומן הפסיקה, כי הסעד הנכון במקרה כגון זה, הוא, ביטול פסק דין.

בהתעלם מהעובדה, כי מדובר בתשובה, שבה המבקשת ומעלה את כל הטענות שהעלתה בבקשתה.

לא תתכן כלל מחלוקת, כי דבר קיומו של פסה"ד נודע למבקשת עוד ביום 31/1/2019, נמסרה האזהרה לחייב בתיק ההוצל"פ למבקשת בערד, רח' התעשייה 6, שכן אישור המסירה שצורף לתגובת התובעת נושא את חותמה של הנתבעת במועד זה.

תצהיר המוסר עוודי מולחם, מדבר בעד עצמו ולא מצאתי טענה כלשהי ממנה עולה, כי המסירה האמורה של האזהרה לחייב, לאו מסירה כדין היא.

יתרה מזו, התצהיר נושא את חותמת לשכת ההוצאה לפועל בחדרה, כנתקבל אצלם ביום 4/2/2019.

בתצהיר נזכר שמה של מקבלת המסירה במען הנתבעת, אנה.

לא הוגש כל תצהיר ע"י אותה אנה, לסתור את עובדות המסירה, ולפיכך, אין ספק בעיני, כי ביום 31/1/2019, למצער, נודע למבקשת דבר קיומו של פסה"ד.

הבקשה לביטולו של פסה"ד הגישה היא, למעלה מחודשיים לאחר מכן, מבלי שביקשה ומבלי שניתנה לה הארכת מועד, מבלי שהיא ביקשה כן.

הארכת המועד היחידה הנזכרת בבקשה, היא הארכת המועד להגשת כתב הגנה אשר כאמור ברישא נדחתה זה מכבר, בהיותה מיותרת.

הנה כי כן, המבקשת ידעה גם ידעה, אודות פסק הדין ביום 31/1/2019, למצער, ולכן הגישה את בקשתה בחלוף למעלה מ-30 יום להגשת בקשה לביטול פס"ד מבלי להיזקק להארכת מועד.

באשר לסיכויי ההגנה של המבקשת כעולה מכתביה, לו יבוטל פסה"ד, אלו נחזים בעיני להיות קלושים ביותר, שכן הם מתבססים על כישלון תמורה, ביחסים שבין המבקשת לבין הנתבעת 2, שעה שכנגד התובעת כל שבפי המבקשת, היא העובדה שהייתה בנמצא תובענה דומה אשר נמחקה בבאר שבע.

מחיקת תובענה, אינה מונעת הגשת תביעה אחרת.

מן המקובץ הוא, שאיני מוצא, כי יש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק, באשר לא מצאתי, כי נפל רבב בביצוע המסירה של כתב התביעה והזמנה לדין, וגם לו נפל, הרי שהמבקשת הגישה בקשתה לביטול בחלוף למעלה מ- 30 יום, כנקוב בתקנה 201 בתקסד"א, וזאת מבלי שטרחה כלל לבקש הארכת מועד.

ממילא, גם לא הציגה טעם מיוחד כלשהו.

סופו של דבר הוא, כי הבקשה לביטול פסה"ד נדחית.

לפנים משורת הדין, לא אעשה צו להוצאות, בגין העיסוק הנוכחי שנכפה על התובעת ע"י הנתבעת.

ניתנה היום, ט' אייר תשע"ט, 14 מאי 2019, בהעדר הצדדים.