בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה (כב' השופט העמית י. שדמי) אשר ניתן ביום 4.2.2018 במסגרת ת"ק 18714-06-17.

הצדדים

המשיב 3 הינו בן זוגה לשעבר של המשיבה 2 (להלן גם: "בני הזוג"). כיום בני הזוג לשעבר גרושים, והמשפחות מצויות בסכסוך.

המבקשת היא אִמו של המשיב 3.

משיבה 1 היא אִמה של משיבה 2 (להלן: "המשיבה").

משיבים 2 ו- 3 ייקראו להלן גם "בני הזוג".

רקע

המבקשת טוענת כי ביום 26.6.2014 הלוותה המשיבה לבני הזוג, שניהם יחד, הלוואה בסך 50,000 ₪ כאשר המבקשת הייתה ערבה לסכום. לטענת המשיבה בבית המשפט קמא, ההלוואה ניתנה למבקשת בעצמה, על פי בקשתה, וזו התחייבה להחזיר מדי חודש 1,240 ₪ עד לפרעון ההלוואה כולה. ואולם, בעת פרידת הזוג פסקה המבקשת לשלם למשיבה, כשהיא מותירה חוב העומד על 31,000 ₪. לפיכך, תבעה המשיבה את המבקשת.

המבקשת הגישה הודעות צד ג' נגד בני הזוג, הודעות אשר התקבלו כפי שיובהר להלן.

מתברר כי בין הצדדים התנהל הליך קודם בבית המשפט לתביעות קטנות, גם הוא בעקבות תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת להחזר כספי ההלוואה, אשר במהלכו טענה המבקשת כי כלל לא קיבלה לידיה הלוואה עבור בני הזוג. הליך זה נמחק בהסכמת הצדדים.

בית המשפט קמא, אחר ששמע את הצדדים המעורבים כולם, קבע בפסק דינו כך:

"על פי כלל הראיות, הגעתי למסקנה שמדובר היה בהלוואה שיועדה לצדדי ג', כאשר התובעת דרשה שההלוואה תינתן דרך הנתבעת, על מנת שהנתבעת תהיה מהותית "ערבה" להלוואה, ואף מעבר לכך, היא שתהיה בעלת החוב של התובעת, כאשר התובעת הייתה סבורה שהסיכוי להחזר ההלוואה על ידי הנתבעת, גדול בהרבה מהסיכוי שצדדי ג' יחזירו לה את ההלוואה" (ההדגשה במקור – ר.ג.מ).

על כן, נפסק כי על המבקשת להשיב למשיבה את יתרת ההלוואה 31,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 5000 ₪. ההודעות לצדדי ג' התקבלו באופן שהם חויבו לשלם למבקשת 15,000 ₪ כל אחד, יחד 30,000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 1000 ₪. עוד ציין כי סכום ההוצאות המשמעותי בו חויבה המבקשת, נובע מהעובדה שלא סיפרה אמת בהליך קודם, כאמור, באותו הליך טענה כי כלל לא קיבלה כספים מן המשיבה, וכתוצאה מכך נדרשו הצדדים כולם, לרבות בית המשפט, להליך נוסף.

בקשת רשות הערעור

בבקשתה מיום 21.2.18 עותרת המבקשת לביטול פסק הדין, הן בגין חיובה בתשלום הכספים חרף הוראות חוק הערבות, הן בגין חיובה בהוצאות בסכום משמעותי. עוד מפרטת כי בני הזוג נמצאים בחובות כבדים וכי תיקי הוצל"פ רבים פתוחים כנגדם, ורק משום כך תבעה המשיבה את המבקשת, כאשר ברי לכל כי בני הזוג הם שלקחו את ההלוואה והשתמשו בה לצרכיהם.

המבקשת טוענת כי אומנם, קובע סעיף 8 לחוק הערבות תשכ"ז-1967, כי הערב והחייב חייבים כלפי הנושה ביחד ולחוד, אולם, הנושה רשאי לדרוש החזר הסכום מהערב רק אם פנה קודם לחייב ודרש ממנו לקיים את חובו. על כן, טוענת המבקשת, היה על המשיבה לפנות ראשית לבני הזוג ולמצות את הדין מולם, ורק ביודעה כי בני הזוג מצויים בחובות ולא תוכל להיפרע מהם, תבעה בחוסר תום לב את המבקשת בלבד.

מכיוון שמדובר בעניין משפטי, טוענת המבקשת כי מקרה זה נופל במקרים החריגים בהם יתערב בית המשפט שלערעור בפסק דין של תביעות קטנות.

בתגובת המשיבה מיום 9.4.18, עתרה לדחיית הבקשה, בטענה כי בית המשפט קמא שהינו הערכאה העובדתית המבררת, קבע כי מדובר בהסכם ישיר בין המבקשת למשיבה, וכן נקבע כי המבקשת הינה בעלת חוב ישירה של המשיבה- וכידוע, על פי רוב, אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתים אשר נקבעו על ידי הערכאה המבררת.

עוד מבקשת המשיבה לדחות את טענות המבקשת הנסמכות על חוק הערבות, המועלות לראשונה בהליך זה ולאחר שהציגה שתי גרסאות שונות בפני בית המשפט קמא, בטענה כי לא הוקמה תשתית עובדתית לכך שזו המסגרת המשפטית המתאימה לדיון בתיק זה. בהוצאות שנפסקו, טוענת המשיבה, אין מקום להתערב, בהתאם להלכה בעניין זה לפיה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בכך.

דיון ומסקנות

אחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שעולה מטענותיהם במסגרת ההליך שבפניי וכן עיינתי בתיק קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להתקבל. את הערעור בחרתי לקבל, הכל כפי שיובהר להלן.

מפסק הדין קמא עולה כי בית המשפט קמא קיבל את טענות המשיבה כי הכספים יועדו לבני הזוג וכי המבקשת היתה מעורבת בעניין על מנת להעלות את הסיכוי להחזר ההלוואה. למסקנה זו הגיע בית המשפט קמא לא רק על יסוד גרסת המשיבה, אלא גם בשים לב לדבריה של המבקשת בעצמה אשר אישרה במהלך הדיון כי בני הזוג ביקשו ממנה לשמש ערוץ להעברת הכסף מן המשיבה אליהם וכן כי תהיה ערבה להחזרת הכספים. היא הודתה כי הדבר הוצב גם כתנאי מצידה של המשיבה. בקביעה עובדתית זו אין בדעתי להתערב, הן לאור ההלכה הקובעת כי ערכאת הערעור תמעט בהתערבות בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, הלכה החלה ביתר שאת כאשר עסקינן בבית משפט לתביעות קטנות, אף גם לגוף העניין, שעה שמצאתי כי עסקינן בקביעה עובדתית המבוססת על הראיות אשר הובאו בפני בית המשפט קמא.

אשר לטענה המבוססת על חוק הערבות, אכן הטענה המשפטית לא הועלתה בבית המשפט קמא, אך המבקשת טענה לכל אורך ההליך קמא כי בני הזוג הם אלו שחייבים להחזיר את הכספים אשר התקבלו בידיהם ושימשו לצרכים שלהם בלבד ולא לכל צורך שהוא של המבקשת. מכאן, הטענות העובדתיות הועלו בפני בית המשפט קמא, ואף הטענה המשפטית – אף כי לא נוסחה כך וזאת מטבע הדברים משעסקינן בבית משפט לתביעות קטנות ובצדדים אשר אינם מיוצגים.

לא זו אף זו, בבית המשפט קמא העיד משיב 3 כי הציע למשיבה לשלם מחצית מיתרת חוב ההלוואה, כאשר בתה של המשיבה תישא במחצית הנוספת. עיון בטענות המשיבה בבית המשפט קמא, הן במסגרת כתב התביעה הן בדברים שנאמרו בדיון, מלמד כי לא נטען בשום שלב כי נעשתה פניה כלשהי לבני הזוג בדרישה לתשלום הכספים, בין היתר, כך נראה, משום שהמשיבה עמדה על טענתה כי ההלוואה ניתנה למבקשת בלבד, על פי בקשתה, והיא שבחרה מה לעשות עם הכספים.

עיון בפסק הדין קמא מלמד כי חסרה הכרעה בשאלה האם המבקשת היא הלווה או הערבה. בפסק הדין, בציטוט אשר הובא לעיל, נקבע מחד כי המבקשת היא "מהותית "ערבה" להלוואה" אך מייד בהמשך ציין בית המשפט קמא כי המבקשת "תהיה בעלת החוב של התובעת".

העדר הכרעה ברורה בשאלת היחסים בין המבקשת למשיבה משליך על שאלת תחולתו של סעיף 8 לחוק הערבות, תשכ"ז -1967 המחייב את הנושה לפעול ראשית נגד החייב ורק לאחר מכן נגד הערב.

שאלה משפטית זו צריכה היתה לקבל מקום בפסק הדין קמא, מיד לאחר שיוכרע ברורות האם המבקשת היא הלווה או הערבה. אם המבקשת היתה ערבה להלוואה, היה על המשיבה לפעול, ראשית, לגביית החוב מבתה ומבנה של המבקשת ובעניין זה לא הובאו ראיות לדרישה כלשהי שהופנתה אליהם. בנוסף, בהתאם לסעיף 8(2) לחוק הערבות יש משמעות גם ליכולת הפרעון של בני הזוג ובתיק קמא הערות המצביעות על מעורבות כונס והליכי הוצאה לפועל. עם זאת, לא מצאתי ראיות אשר יכולות להוביל לקביעה עובדתית הדרושה לצורך סעיף 8(2) הנ"ל.

מכאן, המסקנה היא כי דין הערעור להתקבל באופן שהדיון יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיכריע עובדתית בשאלת מעמדה של המבקשת ביחסים עם המשיבה וידון ויכריע בעובדות הדרושות לצורך הכרעה בשאלת תחולתו של סעיף 8 לחוק הערבות כאמור.

פסק הדין מיום 4.2.18 מבוטל.

בנסיבות, לא מצאתי לחייב בהוצאות הליך זה.

הערבון יושב לידי המבקשת, באמצעות בא-כוחה.

ניתן היום, ה' אייר תשע"ח, 20 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.