1. בקשה לביטול עיקול שהוטל על זכויות הנתבע במסגרת תיק ההוצאה לפועל המקושר, בטרם מסירת אזהרה.

נוכח טיב העיקול הרי שהוא נדון כעיקול זמני בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים, בו נחקרו הצדדים.

ברקע הבקשה בקשה לביצוע שטר בתיק הוצאה לפועל מס' 521515-12-17, אשר הוגשה ע"י התובע לביצוע שני שיקים שנמסרו לו ע"י הנתבע, האחד ע"ס 50,000 ₪ והשני ע"ס 28,131 ₪.

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיקים בטענה יחידה כי בין הצדדים הושג הסדר לפיו לנוכח מצב כלכלי קשה אליו נקלע הנתבע, מתחייב התובע שלא לפרוע את השיקים והנתבע יפרע את חובו בתשלומים חודשיים בסך 5,000 ₪.

טענת התובע כי המדובר בשיקים שניתנו תמורת עבודה שביצע בעבור הנתבע וכי הנתבע אכן חב את הכספים אושרה בחקירת הנתבע.

התובע טוען כי המדובר בפרנסתו, כאשר הינו אב ל-4 ילדים ומפרנס יחיד, בעוד שהנתבע התחמק מתשלום שכר עבודתו.

הנתבע טוען בבקשתו לביטול העיקול כי העיקולים, ובפרט העיקול שהוטל בחברת סונול חברה ישראלית לדלקים בע"מ מסבים לו נזק רב, לרבות בהעדר יכולת לפרוע תשלומים, לשלם משכורות ואף מיסים, שכן הכספים המשתלמים לו מחברת סונול מהווים את הכנסתו העיקרית.

2. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים ולאחר ששמעתי חקירת המצהירים, וכן סיכומי טענות הצדדים בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העיקול שהוטל בהחלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 11.1.18 להיוותר על כנו, בהיות הבקשה עומדת בדרישות הדין למתן הצו.

כידוע, במסגרת הנורמטיבית על פיה נדונה בקשה כאמור להטלת עיקול זמני, נבחנים ומתאזנים מספר תנאים ושיקולים, האחד עם רעהו; זכות לכאורה, חשש להכבדה, מאזן הנוחות והצדקו של הצו (ר' הוראות תקנה 362 ותקנה 374 לתקסד"א).

מטבעו, הדיון בבקשה למתן צו עיקול זמני אין מטרתו לקבוע אלא קביעות לכאורה, בשים לב לחומר הראיות, ובהן העדויות, ולפיכך אין במסקנת הדיון כדי להביע עמדה נחרצת באשר לסיכויי התביעה העיקרית, אשר דינה להתברר עד תומה במסגרת התיק העיקרי.

בהתאם לכך, על מבקש הצו להצביע על קיומה של זכות לכאורה להראות כי תביעתו אינה טרדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. הלכה היא אפוא כי אין כל צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים ודי בקיומו של מצרף ראיות ונסיבות בו גלום פוטנציאל ראייתי עתידי העשוי לצאת אל הפועל, לאחר שיובא בחשבון במסגרת קביעת אמינות ומשקל, בפסק הדין הסופי, כפי שהמצב הוא בענייננו.

מטרת הסעד הזמני והאיזונים הנכונים לשלב זה הובהרו היטב בפסק דינו של כב' השופט (כתוארו דאז) בדימ' א' גרוניס ברע"א 9308/08 אורן אלול ואח' נ' רינה רביב ואח' (ניתן ביום 21.4.09, לא פורסם):

"סעד זמני נועד, בין היתר, להבטיח את יכולתו של התובע לממש את פסק הדין אם יינתן לזכותו ואת ניהולו התקין של ההליך השיפוטי (ראו, הגדרת "סעד זמני" בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי)). הסעד הזמני מכוון לפתור בעיות שעלולות להיווצר עקב פער הזמנים בין מועד הגשת התובענה (ולעתים אף מספר ימים קודם לכן, ראו תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי) לבין מועד ההכרעה בה. מובן, כי בשלב ההכרעה בסוגיית הסעד הזמני תמונת זכויות הצדדים, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית, אינה נהירה לחלוטין. התובע נדרש להראות זכות לכאורה, היינו כי סיכויי התביעה חוצים רף מינימלי אשר מתחת לו אין מקום ליתן סעד זמני, וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו, רע"א 2826/06 הנ"ל). אולם, מובן כי רף זה אינו שקול, ולא יכול להיות שקול, להוכחה במאזן הסתברויות, כנדרש בדרך כלל בהתדיינות אזרחית לעניין ההליך העיקרי. ההגנה על האינטרס של התובע מפני "קביעת עובדות בשטח", העלולה לסכל את מימוש פסק הדין, מצדיקה את הפגיעה בזכויות הנתבע הנובעת מהגבלת חירותו לפעול בנכסיו כרצונו. הצד השני של המטבע הוא אחריותו של התובע לפצות את מי שאליו מופנה הצו ... על הנזקים העלולים להיגרם לו בשל מתן הסעד הזמני, וכן להמציא בטוחות מתאימות לשם כך".

לפיכך, במסגרת הדיון בסעד הזמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות ושיקול הדעת המופעל נועד אך לשם קביעתה לכאורה של זכות ולא לצורך הכרעה סופית ומוחלטת בפלוגתא.

ר' האמור בספרו של א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהד' שתים-עשרה, עמ' 859 ועמ' 863-864.

3. מן הכלל אל הפרט, עסקינן בתביעה שטרית, על יסוד שני שיקים אשר אין חולק כי ניתנו בתמורה לעבודה שביצע התובע בעבור הנתבע, אשר נסתיימה ואשר לגביה לא הועלתה כל טענה ע"י התובע בהתנגדותו.

כנגד עילת תביעה זו הנתמכת וודאי בראיות מהימנות לכאורה, מעלה הנתבע טענה בע"פ לפיה הושג בין הצדדים הסדר תשלומים תוך התחייבות התובע שלא לפרוע את השיקים, התחייבות שיש בה כדי למנוע ממנו פתיחת ההליך.

בניסיון לתמוך בטענה זו מצרף הנתבע להתנגדותו מסמך המופנה אל התובע, המפרט את ההסכמה הנטענת להסדר תשלומים ואשר בתחתית המסמך הוכן מקום לחתימת התובע בצירוף המשפט "אנו מסכימים ומאשרים את האמור בהסדר זה".

אלא, שאותו אישור והסכמה בתחתית המסמך כלל אינם חתומים, ובנסיבות בהן מכחיש התובע כל הסכמה נטענת כאמור, הרי שיש בהעדר החתימה דווקא כדי לתמוך בעמדתו.

מכל מקום, אין בטענות הנתבע כדי לכרסם בעילת התביעה בשלב זה, והיא נותרת נתמכת בראיות מהימנות לכאורה, כדרישת הדין.

יצוין בהקשר זה כי אף בדברי מר שרון, המסייע לנתבע, בישיבה שהתקיימה, ניכרת נסיגה מסוימת מהדברים, באומרו כי "אני בניתי תזרים מזומנים והבנתי כי הוא מסכים להסדר לקבל 5,000 ₪ זאת אני סברתי בתום לב".

4. אף באשר ליסוד ההכבדה למעשה מודה הנתבע בפה מלא כי מצבו הכלכלי בכי רע וכי אין בבעלותו כל נכסים.

התובע חושש אפוא כי ימצא עצמו בסופו של יום בפני שוקת שבורה, ויסוד ההכבדה אכן מוכח בנסיבות אלה.

אמנם, לא ניתן לשלול את טענת הנתבע כי הסרת העיקול, ובפרט אצל חברת סונול, נחוצה לו לשם המשך עבודתו והמשך ביצוע התשלומים לתובע, אולם אף בנוגע למאזן הנוחות לא תמך הנתבע את טענותיו בכל ראיה.

כך, הנתבע לא פירט ולא הציג כל ראיה בדבר משכורות שנדרש לשלם, מיסים כטענתו, והאם מדובר במקור פרנסה עיקרי.

באיזון בין זכותו של התובע, אשר יש לזכור כי אף מבחינתו מדובר בכספי פרנסתו וכלכלת ילדיו, לבין רצונו של הנתבע לפרוע חובות באמצעות כספי עבודתו, בהן חובות לאחרים, נוטה מאזן הנוחות בנתונים הקיימים לזכותו של התובע.

חרף המצב המפורט בהחלטה זו, אשר עלה עוד בדיון שהתקיים, לא הוצעה ע"י הנתבע ערובה ריאלית שניתן יהיה להסתפק בה כנגד ביטול העיקול.

עם זאת, תשובת המחזיקה סונול טרם הוגשה לתיק בית המשפט וב"כ התובע הצהירה לפרוטוקול כי תפנה למחזיקה בדרישה למתן פירוט בנוגע לצו העיקול שהתקבל אצלה.

לפיכך, בתוך 10 ימים תמציא ב"כ התובעת את תשובות כל המחזיקים, לרבות תשובה מפורטת של חברת סונול, לתיק בית המשפט ולצד שכנגד, ולאחר קבלת התשובות יבחן בית המשפט בהתאם לתוכנן באם יש מקום ליתן הוראות נוספות.

5. לאור כל האמור לעיל, החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 11.1.18 בעינה עומדת והבקשה לביטול הצו נדחית.

הנתבע ישלם הוצאות התובע בסך כולל של 2,000 ₪.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' ניסן תשע"ח, 21 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.