בפני בקשה להישפט מכוח סעיף 230 לח-סד"פ [נוסח משולב].

מדובר ב-דו"ח שמספרו 30152016488 שניתן למבקש ביום 15.10.17, בגין עבירת מהירות.

במסגרת הבקשה, טען ב"כ המבקש כי מיד עם קבלת ה-דו"ח , מילא המבקש את ספח הבקשה להישפט והעביר למזכירתו על מנת שזו תשלח את הבקשה בדואר.

אולם בשל טעות משרדית המזכירה לא רק שלא שלחה את הבקשה אלא אף שילמה על ה-דו"ח בכרטיס האשראי של עסקו של המבקש.

מאחר והמבקש "פספס " את המועד למשלוח הבקשה ל-מפנ"א – פנה אליו המבקש לייעוץ משפטי – ועל כך הוגשה הבקשה הנ"ל.

לטענת ב"כ המבקש, מדובר בטעות אנוש והמבקש בשל עומס בעבודתו ובשגרת יומו לא עקב אחרי הנעשה ב-דו"ח.

עוד טען ב"כ המבקש, כי השארת המצב על כנו יגרום למבקש עיוות דין שכן למבקש טענות כבדות משקל לגבי אופן רישום ה-דו"ח ולגבי העבירה המיוחסת לו וסיכויי ההגנה במקרה זה הינם טובים מאוד.

לאור האמור לעיל, מבקש המבקש כי יינתן לו יומו בבית המשפט.

ב"כ המשיבה, הביעה התנגדותה לבקשה מהטעם שהמבקש גילה חוסר אחריות בעניין גורל ה-דו"ח ועליו להלין אלא על עצמו. מה עוד שהמבקש שילם את ה-דו"ח ולכן יש לראותו כמי שהודה והורשע בביצוע העבירה.

לאחר עיון בבקשה ונימוקיה, החלטתי לדחות את בקשת המבקש.

המבקש לא הציג טעם מוצדק להגשת הבקשה באיחור שכן לעולם טעות משרדית אינה מהווה טעם ראוי ונכון להגשת בקשה באיחור.

מדובר בכשל "כפול" , לא רק אי משלוח הספח אלא גם תשלום הקנס.

גם לא צורף תצהיר של המזכירה, שעליה "הופל" האשם לנטען לעיל.

היחס לטענות לגבי עצם רישום ה- דו"ח, לא הועלה כל פירוט של טענת ההגנה, מדובר בטענה "סתמית" , לא נתמכת בראייה כלשהי, ולא הוכח כי ייגרם כל עיוות דין למבקש.

מפנה ל- רע"פ 8427/17 מ"י נ. סאלם ואח'.

לסיכום, הבקשה נידחית

בנסיבות הנ"ל הבקשה מתקבלת.

קובע התיק להקראה ליום: ___________שעה:___________.

מזכירות תשלח תוכן ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ח, 15 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.