לפניי תביעה כספית מיום 22.2.18 ע"ס 5,715 ₪ בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 25.4.17 בין אוטובוס התובעת לבין אוטובוס הנתבעת.

נערך ביום 1.1.19 בפניי דיון שבו נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדויות שני הנהגים המעורבים.

על יסוד בקשת והסכמת הצדדים לפסיקה בתיק זה בדרך של פשרה לפי סעיף 79א.(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 [פסיקה שתכליתה "לשקף את הפשרה שלדעת בית המשפט היה על הצדדים לגבש בכוחות עצמם כאנשים רציונאליים, הוגנים וסבירים, בתנאי אי-וודאות" לפי רע"א 2101/14 מדאר נ' משעול (פורסם בנבו, 8.4.14) ופסיקה שמקנה לביהמ"ש שיקול דעת רחב הכולל גם שיקולים שאינם רק לפי שורת הדין ופסיקה שההנמקה בה, גם אם ניתנת, הינה הנמקה לגבי דרך ותוצאת הפשרה ולא הנמקה רגילה לפי הדינים המהותיים והפרוצדוראליים הפורמאליים – ע"א (מחוזי ירושלים) 6143/05 ניידות חב"ד נ' חנניה (פורסם בנבו, 27.10.05)], ללא נימוקים וללא גבולות, ולאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ונתתי דעתי לממצאי חקירות העדים בפניי, אני מחליט כך:

נהג אוטובוס הנתבעת אשם בלעדית בקרות התאונה, ללא כל אשם תורם של נהג אוטובוט התובעת (ולמעשה נוכח הכרת הנתבעת באחריותה בטרם הגשת התביעה, לא היה ראוי שתעלה טענת היעדר אשם מלא מצדה). התובעת זכאית לפיצוי בגין ראשי הנזק הבאים, שהוכחו באופן מספיק ושלא הוכח (בראיות ובטיעונים של ממש) שהיא לא זכאית להם: נזק ישיר + שכ"ט שמאי + ירידת ערך. התובעת לא זכאית לפיצוי בגין ראש הנזק הנטען של ימי עמידה, שלא הוכח, וודאי לא בגין ראש הנזק הסתמי של "דמי טיפול", שחבת שהתובעת בחרה לכלול אותו בתביעה מלכתחילה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

• סך של 3,363 ₪, בגין הנזקים (הנזקים הנ"ל בגינם זכאית התובעת לפיצוי בניכוי סכום הפיצוי בסך 3,800 ₪ ששולןם כבר ע"י הנתבעת), בצירוף הפרשי הצמדה מיום 22.2.18 ועד יום התשלום המלא בפועל.
• סך של 374 ₪ בגין מחצית ראשונה של אגרת בית משפט ששולמה.
• סך של 400 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת.
• סך של 1,800 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

משניתן פס"ד לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אני מורה על ביטול החיוב במחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ט, 04 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.