בפניי בקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 (ב) לחסד"פ (להלן: "חומר חקירה) שהגישה ההגנה בתיק אשר כבר החלו הצדדים בשמיעת ראיות התביעה (2 עדים), ועוד קודם שהצהירה התביעה – אלו עדיי.

הבקשה כוללת את הסעיפים כדלקמן:

א. רשימת כל חומר החקירה שנאסף בתיק זה.

ב. פלט מערכת "תמונות נוף" ו/או כל מערכת אחרת בדבר תיאור נסיעת הניידת בתאריך ובמועד בו בוצעה העבירה הלכאורית המיוחסת לנאשם.

ג. פלט מערכת הקשר ביחס לתקשורת שבין עד התביעה – איציק גרשון למשל"ט.

ד. יומן אירועים של המשל"ט בתאריך הרלוונטי.

ביום 23/3/18 מסרה המאשימה את תגובתה כאשר לעניין סעיף א' לבקשה הצהירה, כי כל החומר שנאסף צולם ומצוי בידי ההגנה.

ולעניין סעיפים ב-ד לבקשה, טענה שההגנה לא הראתה כל רלוונטיות לחומר המבוקש והוא איננו חלק מחומר החקירה - על כן התנגדה למסירתו לידי ההגנה.

ביום 25/4/18 טענו בפניי הצדדים כאשר ההגנה שבה וחזרה על בקשתה שפורטה, אולם בפועל ההנמקה והבקשה סבה סביב סעיפים ב – ד.

בקליפת אגוז, מבקשת ההגנה להיבנות מן המערכות אותן מבקשת לקבל (תמונות נוף או מערכת אחרת), באופן שאם מערכת זו תוכיח מהירות הניידת המשטרתית בעת המעקב אחר רכב הנאשם, יהיה בכך כדי להוכיח ניתוק קשר העין, שכן, הטענה היא שרכב הנאשם נתפס במכשיר הלייזר כשהוא נוהג במהירות 207 קמ"ש או בסמוך לכך, ולאור תוואי הדרך הנאכף – קיים חשש ממשי ואמיתי לאיבוד קשר עין.

לחיזוק תיזה זו, ההגנה ציינה נתון שבכבישי איילון חולפים בכל יום כ - 600.000 כלי רכב בקירוב.

עוד מציינת ההגנה כי מכיוון שבסמוך למקום העבירה שם נאכפה הייתה מצויה ניידת משטרתית נוספת יש להניח, שעדי התביעה עלו בקשר מול המשל"ט וביקשו עזרה מן הניידות בשטח, ועל כן מתבקשת ההקלטה של מערכת הקשר וכן יומן האירועים במשלט.

ההגנה אף היפנתה לשתי ההחלטות שם נתבקש חומר חקירה דומה.

המסגרת הדיונית:

סעיף 74 (א) לחסד"פ קובע:

"הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו.. לעיין בכל זמן סביר בחומר חקירה וכן ברשימת כל חומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו".

ההלכה הנוהגת אשר נתקבעה, הינה כי המבחן העיקרי אשר לאורו נבחנת הראייה על מנת שתענה על התנאי שבסעיף 74(א) ותמלא אחר ההגדרה של "חומר חקירה" היא מבחן הרלוונטית של הראייה לאישום או להגנה אפשרית על הנאשם (וראה בש"פ 10283/09 אליק לדר נ' מד"י).

אותה הרלוונטיות נעשית באופן פרטני תוך זיקה לתכלית הוראת הסעיף, והיא - קיום זכותו של הנאשם למשפט הוגן.

פרשנות אותו "חומר חקירה" אף הורחבה בהחלטה שניתנה ע"י בית משפט העליון בבש"פ 9322/99 מסארווה נ' מד"י, ככזה "שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך האישום הפלילי".

דהיינו ההרחבה כללה אף את "הפריפריה של האישום" המיוחס לנאשם.

עדיין ולאור קביעת מבחן הרלוונטיות ניתן כלל מדריך כי "קביעת חומר חקירה" צריכה להיות מודרכת על ידי כללי "השכל הישר" (ראה בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל), כאשר שם אף נקבע:

ש"במסגרת השימוש בשיקול הדעת כאמור, אין להפליג למרחקים ולכלול במונח "חומר החקירה" ראיות שהרלוונטיות שלהלם לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית".

ובהמשך אף הודגש באותו בג"צ אל הוזייל:

"תקווה ספקולטיבית של ההגנה, שימצא אולי בתיק מסוים חומר כלשהו שיעזור לה לנגח בו את המשטרה או את התביעה הינו נסיון לעשות מה שקרוי FISHING EXPEDITION, אלה בוודאי אינם מצדיקים מתן צו להכללת תיק זה בתוך "חומר חקירה".

הלכה זו של רלוונטיות תוך בחינתם על ידי השכל הישר נתנה ביטויה בבש"פ 1372/96 ח"כ אריה דרעי נ' מד"י, שם נרשם:

סקרנות לשמה, רצון להשיג חומר למכליות ריקות ל"הגנת הנאשם" ונכונות לצאת ל – "מסעי ציד" שמא ימצא דבר שיסייע להגנה – אין די בהם".

ובהמשך אף בבש"פ 2632/00 פלוני נ' מד"י נאמר:

"אין די בתקווה כי בתיק מסויים ימצא חומר שעשוי להועיל לסנגוריה כדי להביא אותו בתיק בגדר חומר חקירה".

כאן אציין ואדגיש כי "העובדה שהחומר מצוי או אינו מצוי בידי התביעה מהווה אינדיקציה משמעותית לשם סיווגו כ"חומר חקירה", אך מדובר אך ורק באינדיקציה;... השאלה אם מדובר ב"חומר חקירה" תוכרע על ידי בית המשפט, על פי מכלול השיקולים, בראש ובראשונה על פי הרלוונטיות של החומר לאישום ולנאשם..." (ראה בג"צ 9264/04 מד"י נ' בית משפט השלום בירושלים), מכאן שיתכן וחומר המצוי בידי התביעה לא יבוא בגדרו של "חומר החקירה" על פי סעיף 74 (א) לחסד"פ.

ובבש"פ 3211/12 פלוני נ' מד"י, ניתנה החלטה כי בכל מקרה תעשה בחינה מהותית וקונקרטית כשעל בית המשפט לבחון את "זיקתו של החומר לאישום ולנאשם, ותיבחן גם האפשרות הסבירה כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם. כל ראיה שיימצא כי עשויה היא להיות רלוונטית לעניין המתברר במשפט, תיכלל בגדר "חומר חקירה" שחובה למוסרו לעיון הסנגוריה".

בעניין זה אף מתקיים עקרון מנחה, שנקודת המוצא היא כי התביעה ממלאה את המוטל עליה בנאמנות בעניין זה, ורק במקום שמתחייבת מסקנה אחרת, אז יבחן ביהמ"ש את החלטת התביעה לגופה (בש"פ 1372/96 ח"כ דרעי נ' מד"י).

דיון והכרעה:

בחנתי את השלב בו מצוי תיק ההוכחות ולא ירדתי לסוף דעתה של ההגנה, שלא מצאה להעלות בקשתה זו ולאחר חקירה נגדית (ובעיקר אלו הקשורים לסעיפים ב – ד בבקשה), בפני המותב אשר ישב בדין, שמע את העדויות, התרשם מן העדים ועליו היה להחליט האם בחומר זה יש על מנת לברר את הדברים ששמע לאשורם.

אולם מאחר שהחלטה זו נשמעה בפניי, קראתי את פרוטוקול הדיון ואת העדויות של עדי התביעה, את החקירות ומצאתי כי החקירות הנגדיות העלו את כל הנקודות הצריכות להישקל על ידי מותב ואין בבקשה הזו על מנת לעזור להגנת הנאשם מעבר לחקירות אלו ואפרט.

לעניין פלט מערכת תמונות נוף ו/או מערכת אחרת.

לא מצאתי שלאחר שיהיו בפני ההגנה נתונים בדבר המהירות בה נסעה הניידת והמרחק יהיה כדי להאיר במשהו את הנתונים הקיימים, שכן מן החקירה הנגדית עולה במדוייק מקום האכיפה מקום עצירת הרכב והמרחק שעברה הניידת.

לגבי נקודות אלו אין מחלוקת.

גם לא מצאתי שבנתוני המהירות בה נסעה הניידת יש כדי לעזור להגנה, שכן אין נתון להשוואה והוא מהירות נסיעת הנאשם, ללא נתון זה לא ניתן להוכיח או לסתור רציפות קשר עין ממערכת זו בלבד. בעניין זה די אם אפנה לפרוטוקול, שם העיד השוטר, שראה את רכב הנאשם בולם, דהיינו מאט לאחר שראה שבצידי הכביש חנתה ניידת נוספת, אולם לא ידוע עד כמה האט והאם שמר על אותה המהירות עד אשר נעצר.

בסופו של דבר יצטרך המותב אשר יושב בדין להחליט האם הוא מאמין לעד התביעה – יצחק גרשון שאכן היה בקשר עין רצוף עם הנאכף במהלך כל המעקב והאם העובדה שרכב זה בעל חזות מיוחדת היה בה ובנתוני הדרך בזמן ובשעה הנקובים על מנת להקל עליו את איתורה באופן עקבי ורציף-

אם לאו.

לעניין יומן האירועים ומערכת הקשר

עד התביעה גרשון העיד באופן ברור שלא ביקש את עזרת הניידות וכי לא מדובר באירוע חריג אם כי המהירות בה נתפס הנהג נוהג - הינה חריגה.

לא מצאתי שמדובר במעקב שתוך כדי כך בוצעו עבירות נוספות או נסיעה המסכנת משתמשים אחרים, כמו כן לא ראיתי שתוארו אירועים נוספים חריגים, כך שלא ראיתי שיש רמז או ראייה, או אף תחילתה של ראייה שיש בה כדי לסתור את עדות העד בדבר אי בקשת עזרה מניידות נוספות.

הימצאות ניידת נוספת בסמוך, כך נראה על פניו, לא הייתה קשורה ואף לא ביצעה כל פעולה.

האזכור של אותה הניידת בדו"ח הייתה אך ורק על מנת להבהיר שרכב הנאשם האט את נהיגתו "כנראה" בעקבות עובדה זו- הא ותו לא.

עד התביעה הנוסף לא נשאל דבר לעניין נקודה זו.

בסופו של דבר לא מצאתי כי מדובר בחומר חקירה שהינו חלק מבירור העבירה ואף אינו קשור אליה וכפי שציינתי אין בנתונים אלה להועיל להגנה, כאשר בסופו של יום, הכרעת הדין, ברובה תישען על אמינות של עדי התביעה תוך שקלול נתונים אובייקטיבים שפרושים כבר בפני בית המשפט.

לפיכך, בסופו של דבר מצאתי שלא להיענות לבקשת ההגנה, שכן החומר המבוקש אינו קשור לחומר החקירה נשוא תיק זה והעובדה שחומר זה מצוי בידי התביעה אינו הופך אותו לכזה, וכפי שציינתי לעיל אינני רואה שיש בחומר זה על מנת לשפוך אור ולהוסיף על הנתונים הידועים לצדדים.

על פי הגיונה של הבקשה, מבלי להראות זיקה ורלוונטיות לתיק, הרי שבכל תיק שהוא תוכל ההגנה לבקש נתונים אלו.

בשולי הדברים לעניין סעיף (א) לבקשה שהינו רשימת חומר חקירה ומאחר שנשמעו עדי התביעה הנחתי כי סעיף זה מתייתר. כמו כן ובמידה וההגנה תעמוד על סעיף זה תודיע על כך.

שוב אומר, כי הדרך לבקש בקשות לפי סעיף 108 לחסד"פ, פתוחה בפני ההגנה, כאשר המותב שיושב בדין ייקבע את הרלוונטיות והצורך בה.

לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשע"ח, 01 מאי 2018, בהעדר הצדדים.