1. המערערת סובלת ממחלת אסטמה אשר הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה, ובגינה נקבעו לה 75% נכות, החל מיום 20/7/06, לפי פריט 5(1)ג-ד לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (50% נכות), בהפעלת תקנה 15 לתקנות במלואה.

2. ביום 18/5/17 הגישה המערערת תביעה להחמרת מצב. ועדה רפואית מדרג ראשון החליטה כי אין החמרה במצבה, וכנגד החלטתה הגישה המערערת ערר.

3. ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה ביום 17/1/18 (להלן: הוועדה) החליטה לדחות את ערר המערערת.

כנגד החלטה זו הוגש הערעור אשר לפניי.

4. עיקר טענות המערערת –

א. המערערת סבלה בעבר מהפרעה חסימתית בינונית, אך על פי האבחנות מצבה היום הינו בדרגה קשה המתאים ל- 60% נכות לפי פריט 5(1)(ד) לתוספת.

ב. הוועדה לא ערכה השוואה בין תפקודי הריאות הנוכחיים לבין תפקודי הריאות שהיו לפני הליך ההחמרה ולא התייחסה לירידה הניכרת בתפקודי הריאות העולה מהמסמכים הרפואיים, לרבות לערך ה- FEV כפי שצוין באישור החמרת המצב שהראה ערך של 31% לעומת 50% בעבר.

ג. הוועדה לא התייחסה לאמור במסמך הרפואי מיום 2/10/17, על פיו התווספו למערערת תרופות נוספות ולמסמך מיום 30/7/17 לפיו למערערת הפרעה חסימתית קשה.

ד. קביעת הוועדה לפיה אין הגברה משמעותית בשימוש בתרופות אינה ברורה כלל, כשהוועדה לא נימקה כיצד ירידה בתפקוד הריאות והעליה במינון התרופות אינם מזכים באחוזי נכות גבוהים יותר.

ה. הוועדה התעלמה מתלונות המערערת בתחום הנפשי ומתופעות הלוואי של מחלתה, לרבות טענותיה בעניין התפקוד המיני.

5. עיקר טענות המשיב –

א. יועץ הריאות עיין בשתי בדיקות ספרומטריה אשר הונחו בפניו וקבע כי תוצאותיהן אינן אמינות, וכי לצורך בחינת ההחמרה יש מקום לעיון בניפוק תרופות בשנים האחרונות. לאחר עיון במסמכים שנתבקשו, קבע כי אין הגברה משמעותית בשימוש בתרופות לאסטמה ולכן אין החמרה.

ג. אין מקום לביצוע השוואה בין בדיקות קודמות הואיל ומדובר בשיקול רפואי וכן נוכח הסבר הוועדה מדוע אין לסמוך על תוצאות הבדיקות האחרונות.

ד. המערערת ביקשה שלא לדון בטענותיה בתחום הנפשי, ואילו לעניין טענותיה לעניין התפקוד המיני, המערערת לא הציגה מסמכים רפואיים אורולוגים התומכים בטענותיה, אלא מדובר בטענה שהינה בהקשר של תפקוד הריאות וחוסר האוויר.

ה. בהחלטת הוועדה לא נפל פגם משפטי והיא בגדר שיקול דעתה הרפואי המובהק.

6. החלטת הוועדה – מעיון בתיק עולה כי בטרם הופיעה המערערת בפני הוועדה, היא הופנתה לחוות דעת יועץ בתחום הריאות, פרופ' דניאל ויילר. בהופעתה בפניו ביום 9/11/17, היא העלתה את התלונות הבאות: "לא יכולה לקיים יחסי מין בגלל קוצר נשימה, ויש לי חרדות."

פרופ' ויילר מיין את הממצאים הבאים: "המצאו שתי בדיקות ספרומטריה עדכניות המראות הפרעה חסימתית קשה לכאורה. הלכאורה בשל כך שביצוע הבדיקות לקוי ועל כן התוצאות אינן אמינות."

לצורך מתן חוות דעתו, ביקש פרופ' ויילר לקבל מסמכים רפואיים נוספים, וכך נקבע בחוות דעתו: "הומצא ניפוק תרופות בפועל של שנה וחצי האחרונים כאשר יש צורך, על מנת לקבוע החמרה, בהיסטורית הטיפול לפני שנים רבות, משנת 2008. לאחר קבלת המבוקש יסוכם בהעדר הנפגעת".

7. פרופ' ויילר שב ודן בעניינה של המערערת ביום 4/1/18, כאשר הונח בפניו דו"ח ניפוק תרופות, וקבע כדלקמן: "בפני היועץ עמד דו"ח ניפוק תרופות בפועל המצביע על שימוש קבוע במשאפים לטיפול באסטמה במשך השנים. לאחרונה קיימת צריכה של כדורי מונטילוקסט וכן משאף רינבר ואינלציות אינטרבולין ואירובד. ע"פ התיעוד, אין הגברה משמעותית בשימוש בתרופות לאסטמה בשנים האחרונות."

ובסיכום מסקנותיו קבע: "על סמך הנתונים האובייקטיביים בתיק החולה, אין עדות להחמרת מצבה לעומת מצבה הקודם. על כן אין מקום לשנות את דרגת הנכות כפי שנקבעה בזמנו."

8. המערערת הופיעה בפני הוועדה ביום 17/1/18, אשר בפניה הונחה חוות דעתו של פרופ' ויילר. המערערת העלתה בפני הוועדה את התלונות הבאות:

"האסתמה החמירה, קשה לי לדבר בקול כי זה לוקח לי הרבה אוויר ומעייף אותי, קשה לי לעלות מדרגות, אני עובדת חלקית הייתי מורה ועכשיו אני עושה רק שיעורים פרטיים בערך כשנתיים. אני לא יכולה לדבר בכיתה, אחרי כל שיעור הייתי עושה אינהלציה, שאר החיים למשל אני לא יכולה לקיים יחסי מין כי אין לי אוויר לזה, יש לי הרגשה שזה יפגע לי בזוגיות כי כמה בעלי יכול לסבור שאני לא יכולה. כשיש לי התקף אני נכנסת לחרדות באותו לילה אני לא ישנה אני יושבת כדי לא להיחנק, אני חולמת שאני אחנק ואני אמות וקשה לי לנהל חיים ככה. כל החיים שלי על הפנים אני לא יכולה לעשות כלום, אני מוגבלת לגמרי, תפקודי ריאות ירדו מ 50% ל- 30% ואיך הרופא רואה החמרה, רופאה תעסוקתית שלחה אותי לפה לא באתי מרצוני. אם אני לא אעבוד אני פשוט אשתגע, אני לא יכולה לעשות כלום. אני מטופלת אצל פסיכיאטר ומקבלת סרוקסט. בתחום הנפשי אני מבקשת לא לדון ולפנות לדרג I.".

הוועדה סיכמה את מסקנותיה וקבעה כדלקמן: "הוועדה עיינה בחוו"ד של פרופ' ויילר – מומחה ריאות מיום 04.01.18, מאמצת את מסקנותיו וממצאי בדיקתו וקובעת כין אין החמרה.".

9. דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

10. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006).

עם זאת, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

11. המערערת אינה מלינה כנגד קביעתו של פרופ' ויילר לעניין אי תקינות בדיקות הספרומטריה אשר הונחו בפניו. קביעה זו עולה גם מהמסמך הרפואי ממרכז רפואי העמק מיום 30/7/17 אשר צורף לערעור לפיו ביצוע בדיקות הספרומטריה העדכניות היה לקוי.

12. פרופ' ויילר ביקשאת התיעוד אודות הטיפול שקיבלה המערערת, החל משנת 2008, על מנת לקבוע אם חלה החמרה במצבה ואם לאו, וזאת נוכח אי תקינות הבדיקות האמורות. מדובר בהחלטה רפואית מקצועית לגיטימית.

עם זאת, מסקנותיו לאחר קבלת התיעוד המבוקש אינן מנומקות כלל ובכך נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר אימצה את חוות דעתו על הפגם המשפטי אשר נפל בה. לפי פרופ' ויילר, ולאחר שעיין במסמכי המערערת "אין הגברה משמעותית בשימוש בתרופות..." (ההדגשה לא במקור). היינו, קיימת הגברה בשימוש בתרופות, אך לא ברור מהי מידת אותה הגברה ומדוע אין בה כדי לזכות את המערערת באחוזי נכות גבוהים יותר מאשר אלו שהיו לה בטרם עלה המינון של השימוש בתרופות, והרי זהו ליבו של הליך החמרת המצב בו נקטה.

13. אותה הגברה בשימוש בתרופות, אשר שיעורה לא ברור, מקבלת משנה תוקף מן המסמכים הרפואיים אליהם הפנתה המערערת, ולפיהם יש מקום להוספת תרופת QVAR פעמיים ולעת חירום להשתמש באינהלציות עם תרופת בריקלין (ר' מסמך רפואי מיום 2/10/17 מטעם מומחה הריאות, ד"ר מוחמד יונס, אשר צורף לערעור). מכאן, לא ברור מדוע אין בשימוש הנוסף בתרופות כדי להעיד על החמרה במצבה של המערערת, ולכך פרופ' ויילר לא התייחס.

14. בנוסף, אין התייחסות מטעמו של פרופ' ויילר למסמכים הרפואיים לפיהם המערערת סובלת מהפרעה חסימתית קשה, ואילו הנכות אשר נקבעה לה בטרם נקטה בהליך ההחמרה נקבעה בדרגה בינונית עד קשה (ר' מסמך מרכז רפואי העמק מיום 30/7/17 ואישור החמרת המצב מיום 18/4/17 אשר מפנה למסמך רופא ריאות מיום 21/12/17).

15. אין לקבל את טענות המערערת לעניין אי השוואת ממצאי בדיקות הריאות לממצאי בדיקות קודמות עובר להחמרה הנטענת, וזאת משנקבע כי בדיקות הספרומטריה אינן אמינות, ומכאן נשמט הבסיס של ההשוואה לה טוענת המערערת.

16. אין גם לקבל את טענות המערערת לעניין הנפשי והתפקוד המיני. כפי שעולה בבירור מפרוטוקול הוועדה, המערערת בעצמה ביקשה לא לדון בטענותיה בתחום הנפשי, ואילו טענותיה בתחום המיני, הינן טענות שהלכה למעשה נוגעות לתחום הריאות, אשר הועלו בפני הוועדה ונרשמו באופן מפורט.

17. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינה של המערערת מוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן:

א. הוועדה תפנה את עניינה של המערערת ליועץ הריאות פרופ' ויילר, וזאת על מנת שתקבל את התייחסותו והנמקתו לקביעתו לפיה אין הגברה משמעותית בשימוש בתרופות לאסטמה בשנים האחרונות, כשעליו לנמק מדוע אין בהוספת התרופות האמורות במסמך הרפואי מיום 2/10/17 מטעם ד"ר מוחמד יונס, כדי להעיד על החמרה במצבה של המערערת.

ב. בנוסף, יתייחס פרופ' ויילר למסמכים הרפואיים בהם נקבע כי המערערת סובלת מ"הפרעה חסימתית קשה", כפי שעולה ממסמך מרכז רפואי העמק מיום 30/7/17 ואישור החמרת המצב מיום 18/4/17 (אשר מפנה למסמך רופא ריאות מיום 21/12/17), וינמק מדוע אין במסמכים אלה כדי להעיד על החמרה במצבה של המערערת, וככל ויקבע שקיימת החמרה כאמור, עליו לקבוע מהו אחוזי הנכות בהתאם.

ג. עם קבלת התייחסותו של פרופ' ויילר, כאמור לעיל, הוועדה תתכנס ותיתן את החלטתה באופן מנומק ומפורט.

18. הואיל והמערערת מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי – אין צו להוצאות.

19. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ח, (19 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.