לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

פסק דין

החלטה זו עניינה עתירה להכיר בפגיעה בגב ממנה סובל תובע כ"פגיעה בעבודה".

רקע עובדתי

1. התובע יליד שנת 1972, הועסק החל משנת 1995 כאחראי שרות לקוחות וסדרן בחברת רדימיקס ישראל (להלן: המפעל).

2. לטענת התובע, ביום 25.5.17 בעת שעבד במשרדו ועסק בטיאטוא המשרד מאבק, התכופף אל כוננית ליד מחשבו וחש שגבו "נתפס".

3. ביום 10.7.17 הגיש התובע תביעה להכיר בפגיעה בגבו כ"פגיעה בעבודה" בשל האירוע שהתרחש ביום 25.5.17.

4. התובע מסר הצהרה לפקיד התביעות ביום 15.8.17 וביום 16.8.17 דחה הנתבע את תביעת התובע להכיר באירוע כ"פגיעה בעבודה" וזאת בנימוק:

"על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה, היא תאונה שאירעה לעובד שכיר תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו. מעיון בפרטי תביעתך, ומברורים שנערכו, לא הוכח לדעתינו שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך".

כנגד החלטה זו עותר התובע בתביעתו זו.

5. מטעם התובע העידו הוא בעצמו, ומר ניר וינגרטן (להלן: מר וינגרטן) שעבד כנהג מערבל בטון במפעל. מטעם הנתבעת העיד מר משה יחיא (להלן: מר יחיא) מנהל המפעל.

טענות הצדדים

6. לטענת התובע, ביום האירוע, כבכל יום, בשעה 9:00 לערך טיאטא את משרדו מאבק וחול. לטענתו, תוך כדי הטאטוא התכופף סמוך למחשבו כשלפתע חש ב"קליק" בגבו התחתון, בכאב חד המקרין לרגלו השמאלית ושגבו "נתפס". לדבריו, תחילה חשב שהכאב יעבור אך משהחמירו הכאבים הודיע סמוך לשעה 11:00 למנהלו ופנה לקבלת טיפול רפואי. מוסיף וטוען התובע, כי סמוך לקרות האירוע לא סבל מכאבי גב, ולא ברור לו מדוע רשם הרופא כי הוא סובל מכאבי גב מזה מספר ימים.

7. לטענת הנתבע, לא הוכיח התובע את קרות האירוע וכי לראשונה דיווח על האירוע רק ביום 5.6.17 כ-10 ימים אחרי שלטענתו התרחש. מוסיף וטוען הנתבע, כי גם ברישומים הרפואיים ביום האירוע הנטען לא נזכר אירוע כלשהו אלא נאמר מפורשות כי התובע מתלונן על כאבי גב מזה מספר ימים. ומשכך, דין תביעתו להדחות.

המצב המשפטי

8. הוראות סעיף 79 לחוק הכיטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 קובעות -

" 'תאונת עבודה' - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו

אצל מעבידו או מטעמו..."

הלכה פסוקה היא כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה (ראו לעניין זה דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241).

הכרעה

9. בהצהרה שמסר התובע לפקיד הנתבע, ציין התובע כי:

"הרגשתי קליק בגב תחתון, לאט לאט זה התדרדר וב 11:00 הייתי מקופל לגמרי התקשרתי לאשתי להזמין תור לקופ"ח יצאתי באמצע העבודה" (הדגשה שלי – י.א.ש.).

גם בתצהירו מסר התובע כי:

" בהתחלה חשבתי שהתחושה ממנה התחלתי לסבול תחלוף לבד, אך ככל שחלף הזמן המצב שלי רק הלך והחמיר עד שלא יכולתי לסבול את הכאב, ניגשתי בסביבות השעה 11:00-11:30 לקבל טיפול רפואי בקופ"ח לאחר שהודעתי למנהל שלי מר משה יחיא על כך."

בשתי הצהרות אלה מתאר התובע התדרדרות הדרגתית במצבו, ממועד התרחשות האירוע בשעה 9:00 לערך ועד לשעה 11:00.

10. עם זאת, בניגוד להצהרה זו. העיד התובע:

"וברגע שהתכופפתי ורציתי לחזור חזרה לא יכולתי. באותו רגע למעשה רציתי ללכת לקופת חולים אך אני לא יכול לעזוב עד שהמנהל בא להחליף אותי" (הדגשה שלי- י.א.ש).

כלומר, הכאב היה מיידי ולא התדרדר אט אט עד לשעה 11:00. גם מר וינגרטן שהעיד מטעם התובע סיפר כי כשחזר מהנסיעה בסביבות השעה 9:00 ראה את התובע במצב כפוף ונאנח מכאבים.

11. בעדותו העיד התובע גם כי התקשר מיידית עם קרות האירוע למנהלו מר יחיא אך נאלץ להמתין עד לבואו (עמ' 6 שורות 1-6 לפרוטוקול). מנגד בהצהרתו מסר כי רק בשעה 11:00 התקשר לאשתו לקבוע תור והודיע למנהלו. גם מר יחיא בעדותו מסר כי התובע התקשר אליו רק בשעה 11:00. יתר על כן, גם בהמשך עדותו העיד התובע כי עד לשעה 11:00 לא הודיע לאף אחד (עמ' 6 שורות 20-22 לפרוטוקול). אמנם, לו סתירות אלה לבדן היו נזקפות לחובת התובע, ייתכן והיה מקום לקבל את תביעתו מחמת הספק.

12. אולם, הלכה פסוקה היא, כי יש ליתן משקל לרישום כפי שנערך על ידי הרופאים. הלכה זו נומקה על ידי בית הדין הארצי בעניין הירשהורן, שם קבע כי:

"יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה המאושפז בבית החולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון".

וכן-

"ההזקקות לרישומי בית החולים באה מתוך הידיעה, פרי הניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים" (דב"ע מ"ב/0-160 פד"ע ט"ו, 281 וכן דב"ע מ"ט/0-23 המל"ל - הירשהורן פד"ע כ 349).

מעיון ברישומים הרפואיים ביום האירוע נכתב בתלונות התובע במפורש (נ/5) כי:

"כאבי גב תחתון מזה מספר ימים" (הדגשה שלי – י.א.ש.).

זאת בסתירה לטענתו בהצהרתו לפקיד התביעות (נ/4) כי לא היו לו בסמוך לאירוע הנטען כאבי גב, ובניגוד לטענתו לאירוע תאונתי שכלל לא נזכר ברישומים.

13. גם העובדה כי רק ביום 6.6.17, עשרה ימים לאחר האירוע ולאחר האבחנה ב C.T-הופיעה לראשונה טענה בדבר אירוע תאונתי שאירע לתובע, נזקפת לחובת התובע ואף היא גורעת ממהימנות גרסתו. עוד יצויין בהקשר זה כי ביום 6.6.17 שונה הרישום הרפואי המתייחס לתלונות התובע ביום 25.5.17 כך שנרשם בתלונות התובע כי הוא סובל מ"כאב גב תחתון מזה יממה". במועד זה גם שונה סוג הביקור ל"תאונת עבודה". מעבר לעובדה כי גם רישום של כאבים יממה קודם לביקור אצל הרופא, משמעו שסבל מכאבים לפני תחילת יום עבודתו, עצם שינוי הרישום מעורר תמיהה.

עוד יצויין כי כעולה מהכרטיס הרפואי ובניגוד לטענת התובע, לתובע עבר של כאבי גב.

14. משגרסת התובע עומדת בסתירה לרישומים הרפואיים, ומשסתר התובע את עצמו ואת מר וינגרטן ומר יחיא בתיאור האירוע, דין תביעתו להדחות.

התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך של 1,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, י"ב אייר תש"פ, (06 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.