1. ראשית דבר:

בפני בקשה לעיון בחומר חקירה.

2. נסיבות המקרה:

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות שנעברו לכאורה ביום 31.7.16, עת מעורבותו בתאונת דרכים עם ניידת משטרתית (להלן: "הניידת"). כחלק מבקשתו זו מביהמ"ש, ביקש סנגורו של המבקש ביום 21/8/18 להורות למשיבה למסור לידיו את תמלול ההקלטות ממערכת הקשר המשטרתית שתועדה בניידת בשעת האירוע, וכן את נתוני קופסת הרישום המותקנת בניידת שתפקידה לתעד רישום אירועי בטיחות ובלימות בזמן אמת.

3. דיון והכרעה:

אקדים ואומר כי החלטתי לדחות את בקשת המבקש לעיון בחומר חקירה. במקרה דנן, ביקש כאמור הסניגור מביהמ"ש להורות למשיבה להעביר לידיו את תמלול ההקלטות ממערכת הקשר המשטרתית שתועדה בניידת בשעת האירוע, וכן את נתוני קופסת הרישום המותקנת בניידת. הלכה היא כי למונח "חומר חקירה" הקבוע בחוק יש להעניק פרשנות מרחיבה. נוכח תכליתה של הוראת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, יכללו בגדר חומר כזה גם ראיות המצויות בפריפריה של האישום. יחד עם זאת, פרשנות מרחיבה זו אין משמעה כי כל חומר ייחשב ל"חומר חקירה" ויימסר ככל העולה על רוחו של המבקש ועל פי דרישתו הגורפת. בפסיקה נקבע כי יש להראות יסוד של ממש להשערת הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו. אם נמצא כי החומר רלוונטי, יערוך בית המשפט איזון בין זכות הנאשם להגנה ראויה, המושפעת מן התועלת שתצמח ממסירת המידע, לבין הפגיעה האפשרית בזכויותיהם של צדדים שלישיים או בערכים שונים שבאינטרס ציבורי הכרוכים בהצגתו לעיון. ככל שהזיקה בין החומר לבין השאלות שבמחלוקת במשפט רופפות יותר, כך יידרש בית המשפט לשקול ביתר שאת את מידת הפגיעה בזכויותיהם של אחרים ובערכים שונים שבאינטרס ציבורי חיוני הצפויה מהצגתו לעיון. קו הגבול בין שני שלבי הבחינה – שלב הרלוונטיות ושלב האינטרסים המוגנים – אינו חד, ויש ביניהם יחסי גומלין המקיימים מקבילית כוחות (בש"פ 7585/14 איתי שטרום נ' מדינת ישראל ואח', [פורסם בנבו] מיום 18.11.14).

ומן הכלל אל הפרט:

סבורני כי החומר המבוקש ע"י הסניגור איננו מחומרי החקירה הרלוונטיים להגנת המבקש. מדובר בנתוני מערכת פנימית השייכת לגורמי האכיפה כחלק מעבודתם השוטפת בשטח, אשר חשיפתה בפני כל החפץ בכך, עשויה להוביל להצפת בקשות דומות שלא לצורך, וחמור כך, לחבל בעבודת גורמי האכיפה שמטרתה אכיפת התנועה והגנה על האינטרס הציבורי בדבר ביטחון כלל משתמשי הדרך. כמו כן, ובניגוד לטענת הסניגור, עיון באותו חומר לא יכול לשרת את קו הגנת המבקש ביחס לעבירות שלכאורה ביצע. השאלה בדבר הוכחת חפותו של המבקש ומידת אשמתה של הניידת בתאונה, אם בכלל, תוסק ע"י חומר הראיות הרלבנטי והאידיאלי במקרים מעין אלו, כגון דו"ח בוחן תאונות הדרכים, חקירת העדים הרלבנטיים וכדומה. הרי מקור התאונה טמון בנסיעת הרכבים המעורבים בכביש ולא בנתוני הקשר המשטרתי שמטרתו תיעוד לצורך אכיפה.

כלומר, אין מדובר בחומר חקירה שהינו חלק מבירור העבירות ואף אינו קשור אליהן, וכפי שצוין, אין בנתונים אלה להועיל להגנה, כאשר בסופו של יום, הכרעת הדין, ברובה תישען על אמינות עדי התביעה, תוך שאר שקלול נתונים אובייקטיבים שיובאו בפני בית המשפט (ע"ח (תעבורה ת"א) 9546-02-18 רותם גלעדי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.05.2018)).

4. סיכומו של דבר:

• הריני לדחות את הבקשה לעיון בחומר חקירה.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ט, 13 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.