ב"כ התובע עו"ד יוסי לחיאני

ב"כ הנתבעת עו"ד שאול איבצן ועו"ד שרה כלפון

1. תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.
2. התובע, יליד 1961, נפגע ביום 1.8.2016 בתאונת דרכים. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ובוועדות המל"ל נקבעה לתובע נכות זמנית של 20% מיום 16.8.2016 עד ליום 31.8.2017. כמו כן נקבעה לתובע נכות צמיתה של 7.5% עבור פגימה צווארית ו-5% עבור פגימה בגב התחתון. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת אם כן על 12.12%.
3. המחלוקת בין הצדדים נסבה על גובה הנזק.
4. התובע טען כי מגבלותיו מקשות עליו בתפקידו שדורש ישיבה ממושכת ונסיעות רבות. נטען כי התובע הפסיק לקבל על עצמו עבודה במסגרת וועדות בחירות בשל מגבלותיו מהתאונה, ובכך הפסיד סכומים ניכרים ממשכורתו. עוד נטען כי נקודת המוצא היא כי נכות רפואית אורתופדית זהה לנכות התפקודית, וכי יש להביא בחשבון אי וודאות בנוגע לעתידו של התובע במקרה בו יפוטר מסיבה כלשהי.
5. הנתבעת טענה כי הובאה רק עדותו היחידה של התובע ולפיכך הנזקים המרכזיים לא הוכחו. נטען כי מדובר בתאונה קלה מאוד ושכרו של התובע לא נפגע כלל. עוד נטען כי עדותו של התובע לא היתה מהימנה והוא הסתיר נתונים כגון השתתפותו בריצות ארוכות והעובדה כי עבר אירוע מוחי. הנתבעת סבורה כי לא הוכחה כל פגיעה תפקודית שאינה מאפשרת לתובע להמשיך ולעבוד בוועדת הבחירות. הודגש כי מדובר בעובד מדינה בעל קביעות הנמצא 8 שנים לפני הפנסיה ולכן הסיכוי שיפוטר קטן מאוד. לפיכך נטען כי יש לעשות תחשיב של שליש אקטוארי.

דיון והכרעה – נכות תפקודית והפסדי שכר

1. התובע עובד כמנהל אגף ברשות האכיפה והגבייה. התובע עובד מדינה מזה 32 שנים. שכרו, בהתעלם מתשלומים מוועדת הבחירות, לא נפגע כתוצאה מהתאונה. דווקא בשנת 2016, השנה בה אירעה התאונה, ניתן לראות כי שכרו של התובע אף עלה באופן משמעותי יחסית לשנה הקודמת (בסך של כ-4,800 ₪ לחודש בהתאם לדוח רציפות של ביטוח לאומי). כפי שטענה הנתבעת, התובע צפוי לפרוש מעבודתו עוד כ-8 שנים, ולאור אופי עבודתו הסיכוי שיציבות עבודתו תיפגע הוא נמוך.
2. לעניין הנכות התפקודית יש לציין כי מדובר בנכות המורכבת משתי נכויות שאינן גבוהות במיוחד ושלכאורה אינן אמורות למנוע תפקוד תקין סך הכל בעבודה שאינה פיזית במהותה. יש לציין כי התובע ממשיך בעבודתו, נוסע לחופשות בחו"ל ואף מבצע פעילות גופנית. בחקירתו התברר כי הוא משתתף בריצות ארוכות, וגם אם יש לקבל את עדותו כי הוא לא רץ במהלכן אלא הולך, מדובר במאמץ פיזי ממשי.
3. מנגד, מדובר בנכויות אורתופדיות שעשויות להשפיע על תפקודו של התובע, אם בהצטרף אליהן חלילה נכויות אחרות, או ככל שגילו של התובע יתקדם. לכך יכולה להיות השפעה על עבודה בשעות נוספות ועל קבלת משימות נוספות שיש בהן תגמול כספי. לכן לא מצאתי כי יש לבצע תחשיב שליש אקטוארי כדרישת הנתבעת.
4. באיזון בין השיקולים, מצאתי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על מחצית מזו הרפואית, וכך גם את הגריעה מכושר השתכרותו.
5. מחלוקת מרכזית בין הצדדים היתה באשר לעבודתו של התובע במסגרת וועדות הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות. תפקיד זה קיבל על עצמו התובע במקביל לעבודתו והרוויח עקב כך תוספות משמעותיות לשכרו. כך למשל בשנת 2013 הרוויח מעבודתו זו סך של 26,711 ₪, ובשנת 2015 הרוויח 86,094 ₪.
6. התובע טוען כי במערכת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2018 עבד בוועדת הבחירות וגילה כי הדבר קשה לו בשל מגבלותיו הרפואיות בעקבות התאונה. לפיכך החליט לא לשוב ולעבוד בוועדות הבחירות של שנת 2019.
7. יש לקבל את עמדת הנתבעת כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין נכויותיו הרפואיות של התובע כתוצאה מהתאונה לבין הפסקת עבודתו בוועדת הבחירות, וזאת ממספר טעמים.
8. ראשית, התובע היה העד היחיד במהלך ההליך, וזאת על אף שהעיד כי גורמים רבים יודעים על מגבלותיו, הן באופן כללי והן ספציפית בנוגע לעבודתו ברשות האכיפה והגבייה ולעבודתו בוועדת הבחירות. כך למשל העיד כי בת-זוגו מודעת לקשייו, וכך גם הממונים עליו, הקולגות שלו בעבודה והכפופים לו. הוא העיד כי התקשר ונפגש ב-2019 עם מנכ"לית ועדת הבחירות והסביר לה מדוע הוא אינו יכול לשוב ולהשתתף בוועדה (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 28). על אף כל זאת, התובע לא הביא מטעמו ולו עד אחד שיוכל לאשר את דבריו ולהיחקר חקירה נגדית. כך גם לא הובאה שום הוכחה שתתמוך בטענה כי אכן היתה פתוחה בפני התובע האפשרות להשתתף בוועדות הבחירות של שנים 2019, 2020.
9. שנית, לא התקבל הסבר מספק דיו מדוע לאחר התאונה עבד התובע במערכת הבחירות של 2018 על אף מגבלותיו, ללא שהפסיק עבודתו באמצע, ולא יכול היה לעבוד במערכות הבחירות לאחר מכן. שוב, גם בעניין זה לא הובאה עדות נוספת שתתמוך בעדותו על הקשיים שחווה במהלך עבודה זו.
10. שלישית, בתשובות לשאלון עליו השיב התובע בסוף שנת 2018 (סומן נ/3), דהיינו לאחר העבודה בוועדת הבחירות באותה שנה, לא מוזכרת כלל וועדת הבחירות ולא מוזכרים הקשיים שחווה התובע במהלך עבודתו שם, על אף שלאור טענותיו בהליך זה היה ניתן לצפות לכך.
11. רביעית, התובע אישר בחקירתו כי באוגוסט 2017 עבר אירוע שנחשד כאירוע מוחי ובעקבותיו נקבעה לו במל"ל נכות זמנית של 5% ונכות צמיתה של 0% (ת/2). התובע אישר כי בעקבות אירוע זה סבל מחרדות והיה בטיפול פסיכולוגי. התובע לא מסר פרטים על אירוע זה בתצהירו ולא קיימים מסמכים שהוגשו בעניין זה, כך שלא ניתן לשלול כי גם אירוע זה השפיע על הפסקת עבודתו בוועדת הבחירות בשלב כלשהו.
12. לסיכום, לא מצאתי כי הוכח ברמה הנדרשת קשר סיבתי בין הפסקת העבודה בוועדת הבחירות לבין הנכויות מהתאונה. לפיכך לא מצאתי לפסוק הפסדי עבר עבור וועדות הבחירות בהן לא השתתף התובע. כמו כן לא מצאתי כי יש בסוגיה זו להשפיע על גובה הנכות התפקודית כפי שנקבעה לעיל.
13. באשר לבסיס השכר. בהתאם לתלושי המשכורות האחרונים שצורפו לתצהירו של התובע עומד שכרו הממוצע ברוטו על 27,959 ₪. לכך יש להוסיף סכומים ממוצעים עבור עבודתו בוועדת הבחירות ולהעמיד את שכרו ברוטו על סך של 31,500 ₪ לחודש (קרוב לתקרת שילוש השכר הממוצע במשק העומד נכון לפברואר 2020 על 10,704 ש"ח). בניכוי מס הכנסה עומד שכר הבסיס על סך של 24,385 ₪ לחודש.
14. בהתאם לקביעות האמורות יש לקבוע כי לא הוכחו הפסדי שכר בעבר. באשר לעתיד יש לפסוק הפסדי השתכרות, כולל הפסד זכויות סוציאליות, בסך של 143,000 ₪.

רכיבי נזק נוספים וניכויי מל"ל

1. הפיצוי עבור כאב וסבל בהתחשב בנכותו הרפואית של התובע יעמוד על 16,557 ₪.
2. ברכיב הוצאות ועזרת צד ג' מצאתי לפסוק סכום גלובאלי מוערך. התובע לא נזקק לאשפוז בעקבות התאונה. הוא טען כי מאז התאונה הוא מעסיק עוזרת בית, אך גם עדותו זו לא נתמכה ולו באישור כתוב של העובדת או בעדות בת זוגו של התובע. כך גם לא צורפו קבלות על הוצאות רפואיות או נסיעות מלבד קבלה אחת. כמו כן צורפה קבלה על רכישת מיטה שהתובע טען כי נזקק לה בשל מגבלותיו, אך לא הביא לכך כל אישור או הפניה של רופא.
3. עם זאת, ישנם מסמכים רפואיים המעידים על טיפולי פיזיותרפיה ונטילת תרופות. כמו כן בהתאם לוועדות המל"ל עמדה נכותו הזמנית של התובע על 20% במשך שנה, במהלכה יש להניח כי נזקק לעזרה מוגברת מהרגיל.
4. לפיכך אעמיד את הפיצוי ברכיבים אלו על סך כולל של 10,000 ₪.
5. במעוגל עומד סך הפיצוי על 170,000 ₪. יש לציין כי לא היתה מחלוקת שהתובע אינו זכאי ל-25% מהפיצוי בשל העובדה שנהג ברכב המעביד.
6. לא היתה מחלוקת כי תגמולי המל"ל עומדים על סך של 138,652 ₪ (נ/4). בהצמדה להיום מדובר על סכום מעוגל של 140,000 ש"ח, ולכן הפיצוי בניכוי התגמולים עומד על סך של 30,000 ₪.

תוצאה

1. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 30,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ וכן אגרות משפט. הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, ד' סיוון תש"פ, 27 מאי 2020, בהעדר הצדדים.