בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (גב' מירי ברטהולץ, להלן - כב' הרשמת) מיום 21.1.18 (להלן - ההחלטה).

בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה להארכת מועד להגשתו. מטעמי יעילות ובשים לב לתוצאה אליה ממילא הגעתי ההתייחסות היא אל הבקשה כאילו הוגשה במועדה.

בהחלטה נעתרה כב' הרשמת לבקשת החייבת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים תוך שהיא מתנה זאת בהפקדת תשלום ראשוני על סך 2,000 ₪ ובתשלום חודשי שוטף על סך 500 ₪ לחודש.

החייבת טוענת בבקשתה כי הסכומים שנקבעו בהחלטת כב' הרשמת אינם סבירים בשים לב למצבה האישי, הבריאותי, המשפחתי והכלכלי כפי שהוצגו במסמכים שצורפו על ידה. עוד נטען כי בשים לב לסכום החיוב החודשי לא ברור כיצד מצופה כי המבקשת תעמוד בחיוב הראשוני בסך של 2,000 ש"ח וכי אין באפשרותה לצמצם הוצאותיה מעבר לשיעורן הנוכחי. עוד נטען כי כב' הרשמת לא שקלה את מכלול השיקולים המתבקשים והנדרשים בנסיבות העניין על פי הוראות הדין ולא פעלה לבירור יכולתה של החייבת מעבר למסמכים שהוצגו במסגרת הבקשה לרבות על ידי זימונה לחקירת יכולת. משכך, עותרת המבקשת לביטול החיוב בסכום הראשוני וכן להורות על הפחתת סכום החיוב החודשי ל - 100 ₪.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובהחלטת כב' הרשמת - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. להלן הנימוקים.

עיון בנספחי הבקשה מעלה כי ההחלטה מיום 21.1.18 הייתה ההחלטה הסופית בבקשה ואולם קדמה לה החלטה מיום 16.11.17 בה נסקרו בהרחבה נתוני החייבת ואולם במסגרתה נדרשה החייבת להגיש מסמכים נוספים. עיון בהחלטה מיום 16.11.17 מעלה כי הנתונים האישיים והכספיים שהוצגו על ידי החייבת נבחנו במסגרת ההחלטה בקפדנות ובדקדקנות. ההוצאות השונות – הקשורות למגורי החייבת בבית אמה - שיעור החוב בתיקים הנ"ל בסך כולל של 92,000 ₪ ויתר הפרטים הנוגעים להוצאותיה, הכנסותיה וכו' פורטו בהחלטה באופן מסודר.

משהושלמו המסמכים שנדרשו באותה החלטה ניתנה ההחלטה נשוא בקשה זו.

לאחר עיון בהחלטת כב' הרשמת מיום 21.1.18 לא מצאתי כי נפל בה פגם המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור בשים לב לשיקולים שנדרשת ערכאת הערעור לשקול בהליך מסוג זה.

לא יכולה להיות מחלוקת כי עצם קביעת סכום ראשוני, וממילא צו תשלומים, מצויה במסגרת מתחם שיקול הדעת של כב' הרשמת בבואה להכריע בבקשת חייב להכריזו מוגבל באמצעים. לא מצאתי ממש בטענת המבקשת כי קביעת הסכום הראשוני חוסמת דרכה של המבקשת כליל והסכום נקבע על הצד הנמוך יחסית ובכל מקרה במסגרת מתחם הסבירות שאינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור. זאת בשים לב ללשון החוק בעניין זה ולשיקול הדעת הרחב המוקנה לרשם הוצאה לפועל בבקשות מסוג זה בכל מקרה לגופו והכול בשים לב לתכלית דיני הוצאה לפועל ולזכויות הזוכים, שגם לזכויותיהם יש ליתן משקל מתאים ואיזון ראוי בבקשות מהסוג הנ"ל.

עיון בנספחי הבקשה מעלה עוד כי החייבת עברה את הניתוח המתואר בבקשה כבר בחודש מאי 2017 ולא הוצגו מסמכים עדכניים שיש בהם כדי לתמוך בטענותיה לגבי מצבה הרפואי העדכני.

ממילא שיעור התשלום הראשוני, כמו גם צו התשלומים ומידת יכולת הפירעון, הינם נושאים המצויים בגדר מומחיותו המיוחדת של רשם ההוצאה לפועל ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור.

ר' לדוגמא לעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ' בנק לאומי לישראל (החלטה מיום 2.2.03).

כך גם נושא עצם הזימון לחקירת יכולת וזאת בהתאם ללשון תקנות ההוצאות לפועל, התש"ם – 1979.

למעלה מן הצורך יצוין כי גם לגופו של עניין לא מצאתי כי מדובר בסכומים חריגים המצדיקים התערבות. שני הסכומים נפסקו על הצד הנמוך בשים לב לשיעור החוב הכולל ויתר הנסיבות באופן שאינו מצדיק עילת התערבות בנושא שכאמור ממילא מצוי בתחום מומחיות הרשמת.

בשולי ההחלטה ולפנים משורת הדין - המועד לביצוע הפקדת הסכום הראשוני מוארך עד ליום 28.4.18.

הבקשה למתן רשות ערעור - נדחית.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ולכב' הרשמת ברטהולץ.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ח, 23 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.