09 יוני 2019

לפני:

כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין

החלטה

המבקשת, הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל, מבקשת כי אורה למשיבה להמציא לידיה טופס 126 של מס ההכנסה המפרט את משכורת העובדים שהועסקו על ידי המשיבה בין השנים 2017-2013 ותצהיר מאת מנכ"ל המשיבה המפרט את תפקידו של כל עובד ועובד המועסק על ידי המשיבה.

טענות הצדדים

1. טוענת המבקשת, כי המשיבה היא תאגיד שעיסוקו בתחום הבניה, רשומה כקבלן רשום בפנקס הקבלנים ומעסיקה עובדי בניה.

2. בהתאם להסכם הקיבוצי הכללי בענף הבניה משנת 2015 על כל מעסיק להפריש על חשבונו 0.8% משכרם התעריפי של עובדיו למבקשת. הוראה זו הורחבה בצו ההרחבה שהוצא בענף הבניה בשנת 2015. כך על פי הבקשה.

3. לפיכך, טוענת המבקשת, כי על המשיבה, כמעסיקה בענף הבניה, לשלם למבקשת 0.8% משכרם התעריפי של עובדיה.

4. עוד טוענת המבקשת, כי בתיקים בהם מכחישים המשיבים את תחולת צו הרחבה בענף הבניה נותנים בתי הדין לעבודה, כענין שבשגרה, צווי גילוי מסמכים הכוללים כפי המבוקש בבקשה זו, בשל העובדה כי מדובר במסמכים רלוונטים.

5. המשיבה טענה בתגובתה, כי בטרם הוגשה הבקשה היה על המבקשת להתכבד ולהמציא תצהיר גילוי מסמכים מטעמה. לגופה של בקשה טענה המשיבה, כי צוי ההרחבה וההסכמים הקיבוציים בענף הבניה אינם חלים על פעילותה ועל כן לא מוטלת על המשיבה כל חובה שבדין לביצוע תשלומים כלשהם למבקשת.

6. עוד ציינה המשיבה, כי המבקשת "עותרת לרתום את העגלה לפני הסוס ולקבל לידיה נתונים ומידע פרטי וחסוי של המשיבה בטרם הוכיחה את זכאותה לכך" וכי המידע המבוקש חוסה תחת הגנת חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 וכי גילוי של המידע האמור עלול לפגוע בצדדים שלישיים, הם עובדי המשיבה, משדרישת המבקשת כוללת דרישה לקבלת מידע על הכנסותיהם ותפקידיהם של עובד המשיבה.

7. המשיבה הוסיפה, כי המקור הנורמטיבי לחיובה, לכאורה, של המשיבה למסור הודעות ו/או פרטים כאלה ואחרים מצוי בתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני – מקצועי לארגון מעבידים), תשל"ז-1977 אשר חלות רק על מי שהוכח שהוא חייב בתשלום מכח חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957.

8. המבקשת השיבה, כי "הניחה תשתית עובדתית מספקת בשלב הזה ותשתית משפטית לפיה על הנתבעת חל צו ההרחבה בענף הבניה, הן לאור רשיון קבלן ביצוע עבודות מיזוג אויר שמחזיקה המשיבה והן לאור סיווג עבודות תיקון מערכות מיזוג אויר המבוצעות על ידי המשיבה, בהתאם לקובץ הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה, כחלק מענף הבינוי.

9. טוענת המבקשת, כי המקור המשפטי בהתאם לו מחויבת המשיבה לשלם למבקשת הוא צו ההרחבה בענף הבניה המחייב כל מעסיק עליו חל הצו להעביר למבקשת 0.8% משכרו התעריפי של כל עובד המועסק אצלו.

10. לדידה של המבקשת, הטענות לפגיעה בצדדים שלישיים שהועלתה על ידי המשיבה הינן טענות סרק, כך בלשון התשובה, שהרי "תשלום חובה של הנתבעת לתובעת יזכה את עובדי הנתבעת לעשות שימוש בכל ההטבות המגיעות להם מהקרן ובכלל זה הכשרות מקצועיות, השתלמויות מקצועיות בסופי שבוע בבתי מלון מלגות וכיוצ"ב".

דיון והכרעה

11. בכתב התביעה שהוכתר כ"כתב תביעה ובקשה לגילוי פרטים", עתרה המבקשת לחיובה של המשיבה בתשלום בגובה 21.995 ₪ בגין שמונה עובדים, המשתכרים, כך על פי כתב התביעה, 5,728 ₪ לחודש.

12. בנוסף עמדה המבקשת על מתן חשבונות ודרשה כי בית הדין יורה למשיבה למסור לתובעת פרטים נוספים אודות מספר העובדים מועסקים על ידה בפועל ושכרם.

13. המבקשת ביססה תביעתה, לצורך תשלום האגרה, כך נראה, על הערכתה כי המשיבה מעסיקה שמונה עובדים וכי שכרו של כל אחד מהם עומד על 5,728 ₪. עיון בכתב התביעה מעלה, כי "המידע" לאו מידע הוא ולא בכדי עיקר תביעתה של המבקשת הוא למתן חשבונות: דהיינו לחייב את המשיבה להמציא לה פרטים אודות מספר עובדיה ושכרו התעריפי של כל אחד מהם וזאת על מנת שיעלה בידה לכמת את התביעה.

14. בהקשר זה נכתב:

"בשלב הראשון קובע בית-המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע. אם בית-המשפט מכריע כי התובע זכאי לחשבונות, מוציא בית-המשפט צו למתן חשבונות ועובר לשלב השני, ובו נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו נאותים. רק אחר כך יקבע אם הוא מחויב בתשלום על-פי החשבונות....

כדי שהתובע מתן חשבונות יזכה בצו בשלב הראשון, עליו להוכיח קיומם של שני תנאים: ראשית, עליו להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות (ראו רע"א 5064/90 סאסי נ' יקבי ארזה ת.ר.ז. בע"מ [2], בעמ' 132). שנית עליו להוכיח – ולו לכאורה – כי קמה לו "זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות..." (ע"א 4724/90 א.ש.ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [3], בעמ' 584). אם התקיימו תנאים אלו, ובהיעדר סיבה אחרת המצדיקה הימנעות ממתן החשבונות – כגון חיסיון או היעדר הצורך בחשבונות לצורך הבירור הכספי – ייתן בית-המשפט צו למתן חשבונות".

(ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ ואח' וערעור שכנגד, פ"ד נא(4) 337, 345-344)

15. מן הדברים דלעיל עולה, איפוא, כי טרם יקבע האם זכאית המבקשת לקבלת המידע על גילויו היא עומדת, על בית הדין להשתכנע כי למבקשת עילת תביעה מוצקה מכוחה זכאית היא למתן החשבונות ורק בשלב השני ינתן צו למתן חשבונות. משכך, אין מקום להעתר לבקשת המבקשת, בשלב זה של הדיון ובטרם נקבע כי עומדת לה זכות תביעה לגבי הכספים אודותם היא מבקשת חשבונות.

16. אוסיף, כי איני מקבלת את טענת המשיבה, כי המקור הנורמטיבי ממנו יונקת המבקשת את זכותה הנטענת לקבלת המידע מצוי בתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול מקצועי לארגון מעבידים), תשל"ז-1977. לא בכדי קובעות התקנות:

"א) מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי (להלן – דמי טיפול) כאמור בתקנה 2.

(ב) מעביד שתקנת משנה (א) לא חלה עליו וחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי - ישלם דמי טיפול לאירגון המעבידים שהוא צד לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי, ובלבד שאותו ארגון מעבידים הוא גם צד להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחב כאמור"

(הדגשה שלי – י.ז.ג)

17. לשון התקנות אינה מותירה מקום לספק כי הן חלות על תשלום לארגון מעבידים שהוא צד להסכם קיבוצי, בעוד אין חולק כי המבקשת אינה צד להסכם קיבוצי, לא כל שכן ארגון מעבידים.

18. אזכיר, כי המשיבה טענה, שהמידע על גילויו עומדת המבקשת – טפסי 126 למס הכנסה הכוללים דיווח על גובה שכרם של עובדי המשיבה - חוסה תחת הגנת חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 וכי גילויו של המידע האמור עלול לפגוע בצדדים שלישיים, הם עובדי המשיבה.

19. כפי שהורתנו הפסיקה, אין מקום להורות על חשיפת פרטיו של צד שלישי וזר לתיק, אלא במקרים נדירים. וכפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה:

"משהמדובר במידע החוסה תחת הגנת הפרטיות יש חשיבות מיוחדת למלאכת האיזון שצריכה להיעשות בין הזכות לגילוי ועיון מידע בהליך משפטי לבין הזכות לפרטיות ...לעקרון זה משנה חשיבות משהמדובר בזכות לפרטיות של אחר. אכן, חשובה במיוחד העובדה כי המדובר בפגיעה באינטרסים ובזכויות של צדדים שלישיים, ובעיקר כן – בזכותם לפרטיות. בית המשפט העליון קבע, כי במקרה בו המידע המבוקש הוא של צד שלישי, שאינו צד להתדיינות, ינתן צו המורה על גילוי מסמכים רק "בנסיבות נדירות ביותר"".

(עע (ארצי) 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י (2010))

20. וכפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט העליון בעמ 3542/04 פלוני נ' פלונית (2005):

"לאמות המידה המנחות לצורך איזון בין צרכי ניהולו של משפט צדק לבין הצגת חומר מוגן הכרוך בפגיעה בפרטיות מתווסף שיקול מיוחד כאשר מדובר במידע הנוגע לאדם זר להתדיינות המשפטית המתנהלת. בנסיבות אלה, נקודת האיזון מוסטת לכיוון הוספת משקל להגנה על הפרטיות, והתנאים לפגיעה בה מחמירים במיוחד. יש צורך, מצד אחד, לבסס את הרלבנטיות של החומר המבוקש, את החיוניות שבהצגתו לצורך המשפט, ואת העדרן של חלופות אחרות העשויות ליתן מענה לצורכי ההליך השיפוטי. במקרים מתאימים יש צורך בהוכחת חשש ממשי לקנוניה (סקולר, עמ' 774). בירורם של עניינים אלה יקשה בלא שמיעת עמדתו של הצד השלישי בטרם יורה בית המשפט על הצגת מידע מוגן הנוגע אליו".

21. בע"א 439/88 רשם מאגרי המידע - ונטורה, פ"ד מח (3) 808 (1994) נדון המונח "עניניו הפרטיים של אדם" וכך נקבע:

"מובנם הטבעי והרגיל של המילים "ענינים פרטיים" של אדם הינו כל מידע הקשור לחייו הפרטיים של אותו אדם, לרבות שמו, כתובתו, מספר הטלפון שלו, מקום עבודתו, זהות חבריו, יחסיו עם אשתו ויתר חברי משפחתו וכדומה".

22. ברור, איפוא, ששכרם של עובדי המשיבה, אשר "נקלעו" לסכסוך שלא ברצונם עולה כדי עניניו הפרטיים של אדם. למעלה מן הדרוש אציין, כי התקנות ובכלל זה תקנות הגנת השכר (פרטים ומסירת הודעות), תשל"ו-1976 הותקנו טרם כניסתם לתוקף של חוקי היסוד ויש לקרוא את האמור בהן בהלימה להוראות חוקי היסוד.

23. לאור כל האמור לעיל נדחית בקשת המבקשת. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ₪ אשר תשולמנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה לידיה.

ניתנה היום, ו' סיוון תשע"ט, (09 יוני 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.