1. לאחר שהנתבעים הכריזו בסיום ישיבת ההוכחות "אלה עדי" ראה התובע להגיש בקשה לזמן שני עדי הזמה, כדי לערער את מהימנות העדים מטעם הנתבעים ו"להוכיח כי התשובות שניתנו ע"י העדים, לראשונה בחקירה הנגדית, הינן מנוגדות לאמת" (סעיף 2 לבקשה). העד הראשון הוא מר ארקדי גליקברג שלדעת התובע נחוצה עדותו כדי לערער את עדות קובי מאיר, שהיה עד מטעם הנתבעים; העדה השנייה היא הגב' גילה גזיאל מי שהיתה ראשת אגף משאבי אנוש במשטרה, ואת עדותה מבוקש להביא כדי לסתור את עדות הנתבע 3, דובי שרצר.

2. את הבקשה הגיש התובע על בסיס תקנה 158(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המאפשרת לתובע לזמן עדי הזמה, ועליו להטעים את הסיבות המצדיקות מתן אפשרות כזו. לשם הכרעה בבקשה ניתן לבית משפט שיקול דעת רחב אם להתיר לתובע להביא ראיות להפרכת טענות הנתבע. יודגש כי אין מדובר בשלב הנקרא 'שלב עדות הזמה' במהלך שגרתי של ההליך המשפטי ולא מדובר בזכות קנויה להביא ראיות נוספות לאחר שהנתבע סיים להביא ראיותיו, ובהתאם לפסיקה לא בנקל יתיר בית המשפט לתובע להביא ראיות מפריכות, שכן "הבאת ראיות הזמה היא בגדר חריג" (רע"א 8366/14 דפני נ' עמותת אוהל רחל, עמ' 9 (27.1.2015)). כלל זה מתיישב עם מושכלות יסוד הנהוגות מקדמת דנא, (מהמאה הקודמת) וכך נאמר על ידי כבוד השופט זילברג בע"א 73/49 ויסרברג נ' חברת מיסדי חדרה בע"מ (פ"ד ד 776, 780 (1950):

"...כלל גדול הוא בדין: המתחיל בראיות אומרים לו: גמור, והוא חייב למצות את ראיותיו עד תומן (to exhaust his evidence) כלומר: להגישן 'חבילה אחת' תוך פרשת העדויות שלו, ואינו רשאי לפלגן ולשייר את מקצתן עד לאחר סיום פרשת יריבו... וזאת כאשר בעל הראיות חייב להוכיח את טענתו הוא...".

ועוד משנות עבר הלכות שלא השתנו עד היום ולפיהן משמוטל נטל ההוכחה על התובע להוכיח תביעתו, אין מתירים לו 'לפלג ולשייר' את מקצת ראיותיו עד לסיום הבאת הראיות על ידי הנתבע, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד (ע"א 207/51 אגד נ' ברנדס, פ"ד ו(2) 1089, 1100 (1952)].

וכך גם עתה עשרות שנים לאחר שההלכה ניטעה והשתרשה. ראו דברי כבוד השופט מלצר ברע"א 1498/09 יעקב אוחיון ואח' נ' יאיר גולדפינגר (10.3.09):

"הנה כי כן, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב לגבי התרת הבאת ראיות מפריכות, שהוגדרו בעבר בפסיקה כ"עדויות הזמה". בהקשר זה נפסק שעניין שעל התובע היה הנטל להוכיחו מלכתחילה – לא יינתן היתר להביא לגביו ראיות הזמה, אלא בנסיבות יוצאות דופן, ובהן – כאשר התובע הופתע מטיעון, או מראיות של הנתבע. קטגוריה נוספת הנכללת במסגרת זו היא כאשר מבקשים לערער את מהימנותו של עד שהובא על ידי הנתבע. עיינו: רע"א 1412/06 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' ש. פרידמן ש. לנדסמן הנדסת בניין בע"מ (לא פורסם, 13.7.2006); ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח (לא פורסם, 4.1.2000))".

כפי שהיה כך הוא גם בהווה - כי תנתן האפשרות להביא עדויות הזמה רק כאשר בית משפט השתכנע כי התובע הופתע מטיעון או מראייה מהותיים שהעלה הנתבע או ככל שמבוקש לערער את מהימנותו של עד מפתיע שהובא על ידי הנתבע או שדבריו כה מהותיים (ראו למשל רע"א 1412/06 סופרגז הנזכר בציטוט שלעיל). חשוב להדגיש כי אין מדובר ברשימה של תנאים שבהתמלא אחד מהם יוּתַר לתובע כשגרה, להביא ראיות הזמה; רוצָה לומר, לא בכל מקרה שבו יכול תובע לסתור דברים כאלה או אחרים של עד מטעם הנתבעים וגם לא כל מקרה שבו עדי הנתבע ציינו עובדה 'חדשה' נושא עמו את הזכות להביא ראיות הזמה. זכות זו שמורה כאמור רק למקרים חריגים ויוצאי דופן, ולבית המשפט שיקול דעת רחב לקבוע אם ראוי לאפשר זימון עדי הזמה אם לאו.

במסגרת שיקוליו - אופי הראיה המפריכה, הרלוונטיות שלה וחשיבותה כחלק ממכלול הפלוגתאות בהליך, בתרומתה לבירור הסוגיות המהותיות בתיק ובפוטנציאל הגלום בה להשפיע על תוצאות ההליך.

3. ומהכלל לענייננו - לאחר שנתתי דעתי לבקשה, לנימוקיה ולתגובות, ראיתי לדחות את הבקשה.

אשר לעד ארקדי גליקברג

4. לטענת התובע נועדה עדותו של מר גליקברג, לערער את אמינות העד מר קובי מאיר המשמש רכז מודיעין במשטרת ישראל. על פי הנטען יעיד מר גליקברג כי קובי מאיר ביצע למעשה עבירה פלילית במהלך הקשר עם המקור המודיעיני שלו, כי בידי העד גליקברג ראיות שיש בהן לדעת התובע כדי לערער על מהימנותו של העד שנמנע לאשר את קשריו עם המקור וטען כי אינו יודע במה מדובר ואינו זוכר פרטים הנוגעים לאירועים שהם פליליים לכאורה.

5. עיינתי בבקשה המתייחסת לעד גליקברג, ומלבד בקשה גדושת פרטים עובדתיים נטענים וגדושת עדויות שמועה לא מצאתי בה הסבר ממשי לצורך לזמן עד זה, כעד הזמה, בשלב שלאחר תום שמיעת הראיות; ולהפך להתרשמותי, אין הדברים המובאים במסגרת הבקשה נוגעים לעיקר התיק ששמעתי במשך מספר ישיבות ארוכות וכללו עדים רבים, ודומה כי הבקשה מתייחסת לתיק שהוא בכלל בעניין מר קובי מאיר ולא בעניין שבין התובע סרדל לבין הנתבעים. מהחומר שצורף, ואינני מתייחסת עתה לעצם הצירוף ולכבילות החומר המצורף, לא מצאתי סיבה ממשית להתיר את העדות, אין כל הסבר שיכול להבהיר את הצורך להזמין עד זה, לא מצאתי כי מדובר בעדות מפתיעה הרלוונטית לתיק זה, אין העדות המבוקשת נוגעת ישירות לנושא המחלוקת בין הצדדים, ולטעמי כל מהותה מסתכם בהסטת העיקר לנתיבים צדדיים וחיצוניים להליך שבפני; עדות שנועדה להיות סוג של עדות אופי של העד שמטרתה לייחס ביצוע עבירה פלילית לכאורה לעד שלא אישר את הצגת היחסים עם המקור המודיעיני שלו וברור כי אין זה המקום לדון בכך לצורך בירור המחלוקת המתבררת בפני ואין מקום לפתוח חזית חדשה, שבעתיים כך כשקובי מאיר כלל אינו העד העיקרי בתיק והוא בסך הכל אחד מִנִי עדים רבים בתיק שכשלעצמו גדוש בראיות שהוגשו, ויעידו על כך הקלסרים והארגזים שבהם מצוי החומר הרב שבתיק. ראיתי להביא את דברי בית המשפט העליון ברע"א 7584/15 טאהא מוחמד נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, המבטאים את עמדתי ואביאם כלשונם:

"עדות על נושא צדדי המובאת כדי לערער את אמינותו של העד יכולה להיות מובאת בבית המשפט - גם בהליך הפלילי וגם בהליך האזרחי - אולם יש לתחום את הדיון בנושא הצדדי, ואין להרחיב בו את הדיון לכדי הליך משפטי מלא הכולל שמיעת עדויות והכרעה בהן. על דברים אלה חזר בית המשפט פעמים נוספות בקבעו כי בעניינים צדדיים חל הכלל של סופיות דברי העד: "בדחותו את הבקשה, הדגיש בית המשפט כי הצידוק לכלל בדבר סופיות תשובת העד ב"ענינים צדדיים" או ב"נושא נלווה", הוא צידוק של יעילות; וכי כאשר מדובר בענינים שאינם בעלי השלכה ישירה להליך והם מצטמצמים למהימנותו של עד ב"נושאים צדדיים", אין מקום להעתר לבקשה להשמעת עדים מפריכים" (ע"פ 6586/98 אלסיבצקי נ' מדינת ישראל (18.5.1999). ראו גם: בג"ץ 6302/01 פ"ד נו (6) 725 דרעי נ' היועץ המשפטי לממשלה (2002) וכן בספרו של יעקב קדמי על הראיות 1969(2009))."

6. לציין כי מקובלים עלי דברי הנתבעים כי לא היה מקום לצרף את התצהיר המפורט ואת תמלילי ההקלטות בטרם ניתנה הרשות לכך אך גם אם טרם ניתן היתר לצירופם וגם אם לא נבחנה בעת הזו שאלת כבילות החומר שצורף ללא היתר, אומר, בלי לקבוע מסמרות כי דווקא עיון בחומר ביסס את מסקנתי כי אין להתיר הבאת העדות.

החלת המבחנים שנזכרו בפסיקה על ענייננו מובילה אפוא למסקנה כי אין לאפשר שלב נוסף בהליך ולקיים מעין 'משפט זוטא' בעניין החשדות להתנהלות פלילית לכאורה ולא ראויה של העד קובי מאיר כפי שמבקש התובע להניח לפני בית משפט באמצעות עדות על נושא צדדי המובאת כדי לערער אמינות עד שאינו עד עיקרי, ולא ראיתי לאפשר זאת.

אשר לעדה גילה גזיאל

7. את העדה הגב' גזיאל ביקש התובע לזמן כדי 'להפריך' את דברי הנתבע 3, דובי שרצר, שבחקירתו בבית משפט השיב לאחת השאלות כי כל התלונות שהוגשו נגדו נדחו, כי "בעקבות פסק דין סבג קבע פרקליט המדינה כי נעשה לו עוול" וכי תיק סבג הסתיים בהערה כי "התבטאויותיו אינן הולמות" (סעיף 28 לבקשה). לטענת התובע הגיע אליו מידע שונה לאחר הדיון בבית משפט והוא כי ננקטו נגד שרצר צעדים ובין השאר אי העלאה בדרגה, אי קידום בתפקיד והדחתו מהמשטרה "באופן שמפכ"ל המשטרה לא מוכן לקלוט את שרצר בחזרה במשטרת ישראל" (סעיף 29 לבקשה). את הדברים הללו מבקש התובע להביא לידיעת בית משפט באמצעות העדה הגב' גזיאל כדי להראות כי שרצר לא אמר אמת בחקירתו.

8. גם את זימונה של הגב' גזיאל כעדת הזמה לא ראיתי להתיר, ואומר כבר כי הנימוקים דומים לעניינו של העד גליקברג. דברי הגב' גזיאל, כי בעקבות פסק דין סבג החליטה המשטרה להדיח את שרצר לא רק שהוכחשו על ידי ב"כ המדינה וכדבריו "טענה כי אין לה בסיס" (סעיף 27 לתשובה) אלא שעניין זה אינו אלא בעניין שולי שכלל אינו מתבקש להכרעה ולא רלוונטי לענייננו. התרשמותי מהנתבע 3 ומשאלת אמינותו היא מכלל הראיות (הרבות) ששטחו בפני הצדדים, מהמוצגים הכוללים סרטונים ומהעדים שהעידו בפני, ושאלת מעמדו במשטרה - עלייה בדרגה או אי עלייה בדרגה או מה חושב המפכ"ל על שרצר – אינה מוסיפה או גורעת מהתרשמותי ממנו שכאמור נסמכת על דיונים רבים בבית משפט (שבכולם היה נוכח), מהגרסה שמופיעה בתצהירו, מחקירתו בבית משפט ומכלל העדים שהתייחסו אליו בדבריהם. ושוב להדגיש כי לא כל תשובה של עד, אפילו לא דייק, ואיני אומרת שכך כאן, מצדיקה הבאת ראיות להפריך את הדברים ואני שבה אל האמור ברע"א 7584/15 שצוטט לעיל כי "...בעניינים צדדיים חל הכלל של סופיות דברי העד..." בודאי כשמדובר "בענינים שאינם בעלי השלכה ישירה להליך והם מצטמצמים למהימנותו של עד ב"נושאים צדדיים"".

9. לסיום אומר כי הגם שזכותו של התובע לפעול בהתאם לתקנה 158 (א) לתקנות סדר הדין ולהגיש בקשות להבאת עדויות מפריכות – התרשמתי כי הבקשה דנא היא המשך לדיונים שהיו בפני כשחלק מהם 'נדדו' למחוזות של שמועות, סיפורים ועניינים שכלל אינם בגדר חזית התביעה.

10. לאור האמור אני דוחה את הבקשה משמצאתי כי לא מתקיימים בדנא התנאים החריגים להתרת זימון עדויות הזמה, ולהדגיש כי העדויות כלל אינן נדרשות כשגרסאות הצדדים הובאו בהרחבה בתצהירים, בחקירות נגדיות ומפי עדים רבים, ודי בהם לגבש את התרשמותי.

11. אני מחייבת את התובע לשאת בהוצאות הנתבעים בסך 5,000 ₪.

12. הצדדים יגישו סיכומים, לפי לוח הזמנים בהתאם לבקשתם בדיון האחרון, כאמור בהחלטה מיום 24.6.20.

התובע יגיש סיכומיו תוך 90 ימים.

הנתבעים תוך 90 ימים לאחר מכן.

זכות לתשובה קצרה – הנובעת רק מסיכומי הנתבעים – 30 ימים.

ת"פ למעקב – 20.5.2021.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשפ"א, 01 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.