כתב האישום

1. לנאשם מיוחסת עבירת אי קיום צו שיפוטי בהתאם להוראת סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (בנוסחו טרם תיקון 116 לחוק). בפרק העובדות לכתב האישום נטען כי ביום 5.3.13 נגזר דינו של הנאשם על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בת.פ 12700/2011 ובגזר הדין נצטווה, בין היתר, להתאים מבנה בן 5 קומות בשטח של כ-900 מ"ר להיתר בניה לרבות באמצעות הריסה, וזאת לא יאוחר מיום 15.11.14. צוין, כי הנאשם לא קיים את צו בית המשפט הנ"ל, במועד אשר קבע בית המשפט ולא קיבל היתר כחוק מאת הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים לביצוע העבודות שבהן הורשע כאמור. נטען, כי הנאשם לא קיים את הצו הנ"ל עד ליום 1.1.18.
2. ביום 19.7.22 הוגש כתב אישום מתוקן, במסגרתו יוחסה לנאשם גם עבירה של ביצוע שימוש הטעון היתר ללא היתר (עבירה לפי סעיפים 145 (א) ו-204(א) לחוק, בנוסחו טרם תיקון 116) וכן עבירה של ביצוע שימוש אסור ללא היתר (עבירה לפי סעיף 243 (ה) לחוק). המאשימה לא הגישה תגובתה בכתב לטענות שהעלה הנאשם בהקשר להגשת כתב אישום מתוקן זה בשלב בו הוגש, כפי שהיה עליה לעשות בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 13.7.20. לפיכך, הורה בית המשפט (כב' השופט א. וינשל) בהחלטה מיום 16.8.20 כי יש לראות במאשימה כחוזרת בה מהבקשה/הודעה על תיקון כתב האישום. לפיכך, נותר כתב האישום הראשוני בעינו.

טענה מקדמית

1. בפתח הדיון שהתקיים ביום 2.12.20 טען הנאשם טענת "הגנה מן הצדק" שעיקרה בכך שלא זומן לחקירה כדין. נטען כי מחומר החקירה עולה כי ההתראה שעניינה בזימון לחקירה, הופנתה לאדם אחר ששמו אנואר נאששיבי וכי הנאשם מעולם לא קיבל את ההתראה. עוד צוין כי על ההתראה מתנוסס התאריך 10.12.17 בעוד שמהתרשומות עולה כי במועד זה כלל לא התקיים ביקור במקום. ב"כ המאשימה לא הכחיש כי הנמען בהתראה היה אנואר נאששיבי וטען כי ההתראה הודבקה ביום 1.1.18 עת ביקרו המפקחים במקום. באותו מעמד טען ב"כ הנאשמת כי: "אנו מבקשים כי הנאשמת (צ"ל הנאשם- י.ע.ש) תממש את זכותה ותגיע להיחקר". ב"כ המאשימה השיב כי: " לאחר ששמעתי את חברי, מסכים לבקשתו ... אף שלטענתנו נמסרה התראה במקום. ככל שהנאשמת תגיע להיחקר ובשים לב לבקשת ב"כ הנאשמת ולטענותיו, אני נסכים לחזרה מאישום זה ולביטול ההליך ונפתח בהליך נוסף". בהתאם , ביקש הסניגור "דחייה של 30 יום על מנת לדאוג להתייצבות הנאשמת לחקירה ..."
2. הסניגור לא הגיש הודעת עדכון בנוגע להתייצבות לחקירה במועד שנקבע לשם כך. לבקשתו, ניתנו לנאשם אורכות רבות לצורך התייצבות לחקירה, אשר הצטברו לתקופה של למעלה משנה, אולם על אף כל זאת לא התייצב הנאשם לחקירה. לפיכך, בהחלטה מיום 17.1.22 נקבע כהאי לישנא -

"ביום 2.12.2020 הושגה הסכמה, כי הנאשמת תגיע להיחקר בשים לב לטענות ב"כ הנאשמת כי הנאשמת לא קיבלה התראה טרם הגשת כתב אישום. הוסכם כי ככל שהנאשמת תגיע להיחקר תחזור בה המאשימה מהאישום ויפתח הליך נוסף.

לנאשמת עמדה איפה תקופה ארוכה ביותר לצורך מימוש זכותה להתייצב לחקירה בהתאם להסכמה ומשלא עשתה כן אינני סבורה, כי יש לאפשר לה מתן זמן נוסף לשם כך.

בנסיבות אלה יש לראותה כי מי שחזרה בה מטענתה המקדמית להגנה מן הצדק בהעדר התראה וזימון לחקירה טרם הגשת כתב אישום..."

בהתאם, נדרש הנאשם להשיב לכתב האישום.

1. בדיון שהתקיים ביום 2.3.22 כפר הנאשם בעובדות כתב האישום כפירה כללית. ההליך נקבע לשמיעת ראיות. ביום 28.11.22 התקיים שלב שמיעת הראיות. מטעם התביעה העיד מפקח הבנייה אברהם אולו (להלן: "המפקח"). הנאשם טען כי מדובר במקרה בו "אין להשיב לאשמה". לאחר מכן הודיע הסניגור כי הוא מסכים לשמור טענותיו לסיום הראיות והודיע כי הנאשם בחר שלא להעיד. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

ראיות התביעה

1. המפקח העיד כי הגיע למקום העבירה ביום 1.1.18 לצורך מסירת התראה לאי ציות לגזר דין. כשנשאל בחקירתו הראשית כיצד זיהה את הנכס השיב כי: "הגעתי לנכס בעקבות הצלבה של קורדינטות בנוסף התשריטים שהתאימו במלואם למבנה נוכחי וכמובן תמונות בתיק שבעצם אימתו את המבנה לכתובת" (עמ' 13 לפרוט' שורות 23-24). בהמשך ציין: "ראיתי תמונות, ראיתי קורדינטות, בדקתי ב-GIS , הסכמות עזרו לי לוודא שהמבנה בעצם הוא נשוא ההתראה" (עמ' 14 שורות 1-2).
2. באמצעות המפקח הוגשו ראיות התביעה- מ/1- תמונות של בניין והדבקת ההתראה וכן מ/2-תרשומת המפקח בעת הביקור מיום 1.1.18. כמו כן הוגש כתב האישום בתיק 12700/2011 (מ/3- להלן: "כתב האישום המקורי"), הכרעת דין וגזר דין מיום 5.3.13 בתיק 1700/2011 (מ/4), בקשה להקדמת דיון בתיק 12700/11 (מ/5), התחייבות הנאשם להימנע מעבירה בהתאם להוראות גזר הדין בתיק 12700/11 (מ/6) בקשה שהוגשה בתיק 12700/11 להארכת המועד לביצוע צו. בקשה מיום 22.2.18 (מ/7).

עיקרי טענות המאשימה בסיכומיה

1. ב"כ המאשימה טען כי עלה בידי התביעה להוכיח את עובדות כתב האישום. נטען כי בכתב האישום מתואר מבנה בן 5 קומות התואם את התיאור בכתב האישום המקורי. כמו כן, נטען, כי מפקח הבניה העיד כי זיהה את המקום על ידי השוואת קורדינטות ותמונות ובכך הוכיח כי הביקור שערך במקום ביום 1.1.18 נעשה באותו מבנה לגביו הוגש כתב האישום המקורי. נטען כי המפקח העיד שבדיקותיו העלו כי לא ניתן צו לעיכוב ביצוע הצו ועל כן הדביק התראה במקום ביום 1.1.18.
2. נטען כי בסמוך לאחר מכן, ביום 22.2.22 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע הצו, דבר המחזק את טענת המאשימה כי הנאשם היה מודע להליכים המתנהלים נגדו. נטען כי בבקשה זו כשלעצמה יש כדי ללמד כי הנאשם לא קיים את הצו.
3. עוד טען ב"כ המאשימה כי המאשימה ערה לעובדה כי בהתראה שהוצאה לנאשם צוין שמו של אדם אחר, אולם נטען כי בהקשר זה ניתנה הזדמנות לנאשם להתייצב לחקירה ולשטוח טענותיו אולם הוא בחר שלא לעשות כן. ב"כ המאשימה טען כי גם במהלך דיון ההוכחות הייתה לנאשם הזדמנות לשטוח גרסתו הוא בחר שלא לעשות כן ועל כן הדבר מהווה חיזוק לראיות התביעה.

עיקרי טענות הנאשם בסיכומיו

1. הסניגור טען כי מדובר במקרה בו "אין להשיב לאשמה" שכן המאשימה לא הביאה לפני בית המשפט ראיות שיש בהן כדי להוכיח את עובדות כתב האישום. נטען כי בכתב האישום שבתיק 12700/11 יוחסה לנאשם עבירה של שימוש במבנה שנבנה בכתובת "רחוב בית חנינה החדשה 4 חלקה 209 גוש 30610" ואילו בכתב האישום בהליך דנן בו מיוחסת לנאשם עבירה של אי ציות לצו, לא צוינה כתובת המבנה, לא מספר גוש וחלקה ואף לא הקורדינטות שהופיעו בכתב האישום המקורי. נטען, כי כעולה מתמונה מ/1- המפקח ביקר בכתובת שונה מזו לגביה הוגש כתב האישום המקורי. ההתראה שהודבקה על המבנה הופנתה לנמען אחר- אנואר נששיבי. נטען כי המפקח אף אישר בחקירתו הנגדית שאין בתיק הליך משפטי נגד אנואר נששיבי, אשר לא נאשם בהליך זה ואף לא בתיק המקור (12700/2010).
2. לפיכך, נטען, כי כל החקירה שהתבצעה וכל התמונות שהוצגו אינן של המבנה לגביו הורשע הנאשם בתיק המקורי. לפיכך, נטען, לא עמדה המאשימה בנטל הראשוני המוטל עליה כדי להעביר את נטל הראיה והשכנוע אל הנאשם.
3. נטען כי המאשימה אף כשלה בהבאת ראיות חומריות שכן לא הוצגו תמונות מהתיק המקורי מהן ניתן ללמוד כי אכן מדובר באותו מבנה אליו הגיע המפקח בביקורו ועל גביו הודבקה ההתראה. בהקשר זה גם נטען כי עדותו של המפקח בעניין מידות והשוואת תשריטים הייתה עדות על פה כאשר לא הוצגה כל תמונה או תשריט לתמיכה בכך.
4. נטען כי גם המפקח אישר בעדותו כי ההפניה התבצעה לאדם המופיע על ההתראה על מנת שזה יבצעה וגם מטעם זה נראה כי נעשה "בלבול" בין מבנים שונים.
5. נטען כי הראיות שהציגה המאשימה רחוקות מביסוס אשמה ובוודאי שאינן קרובות לרמה הנדרשת להסרת כל ספק סביר.

דיון והכרעה

1. במסגרת גזר דין שניתן בתיק 12700/2011 הוטל על הנאשם להתאים מבנה בן 5 קומות בשטח כולל של 900 מ"ר , הממוקם ברחוב בית חנינה החדשה 4, שכונת בית חנינה, גוש 30610 חלקה 209, להיתר כדין, לרבות באמצעות הריסתו (להלן: "המבנה". ראה כתב האישום- מ/3, גזר הדין- מ/4)
2. כתב האישום בהליך דנן עניינו באי ציות לצו שניתן לגבי המבנה במועדים שבין 15.11.14- 1.1.18.
3. המפקח העיד כי הגיע למבנה לאחר שבדק תמונות וקורדינטות ביום 1.1.18 והותיר התראה לשם זימון לחקירה במקום. העד אישר כי מוצג מ/1 משקף את ההתראה שהדביק וכן את המקום בו הודבקה.
4. עיון בהתראה מעלה כי יועדה לנמען בשם "נאששיבי אנואר". המפקח הסביר כי הגיע למקום "בעקבות הצלבה של קורדינטות בנוסף התשריטים שהתאימו במלואם למבנה הנוכחי וכמובן תמונות בתיק שבעצם אימתו את המבנה לכתובת".
5. בנוגע למסירת ההתראה לאנואר נאששיבי, השיב המפקח בחקירתו הנגדית כך:

" ש. אתה יודע מי זה נששיבי?

ת. כן מבדיקה שעשיתי התנהלו נגדו בעבר הליכים בתיק בניין.

ש. אתה יכול להראות לנו את המסמך?

ת. טרם היציאה לשטח התראה יוצאת עם שם קבוע שהנאשם בתיק מופיע בו, בנוסף לזה עשיתי שיעורי בית לפני היציאה והוא באמת הופיע בתיק, נששיבי"

(ראה פרוט' בעמ' 16 שורות 10-14)

1. גם בהמשך חקירתו עמד המפקח על טענתו כי נאששיבי "הוא היה אחד הנאשמים בתיק" (עמ' 17 שורה 13").
2. בחקירתו החוזרת, ציין המפקח ביחס לנאששיבי כי: "ההתראה נעשית דרך המערכת הממוחשבת שם מופיעים הנאשמים מכיוון שמדובר בתיק שמתנהל שנים רבות, הוא הופיע איך שהוא הדפסתי את ההתראה וזה השם שמופיע בנאשמים בתיק" (עמ' 18 שורות 2-4).
3. על אף טענת המפקח כי בתיק הנוגע למבנה מופיע "נאששיבי", הרי ששמו לא מופיע בכתב האישום בתיק המקור (12700/2011) והמאשימה לא הסבירה או לא הביאה כל ראייה לקשר בין אותו נאששיבי למבנה מושא הצו.
4. האמור לעיל מעלה תהייה בקשר לבדיקה שערך המפקח והשוואות שערך, עליהן העיד. אם יצאה התראה "אוטומטית" לגבי "נאששיבי" כאשר המאשימה לא הבהירה כיצד, אם בכלל, הוא קשור למבנה מושא הצו, לא מן הנמנע כי המפקח לא דייק בבדיקותיו ולא ניתן לבסס עליהן ממצאים מובהקים. מכל מקום, הדבר מעלה ספק בטענה כי נעשתה בדיקה של המבנה במקום הנדון.
5. על אף טענת המפקח להשוואת תמונות, לבית משפט לא הוגשו תמונות מהתיק המקורי מהן ניתן ללמוד כי אכן המקום בו ביקר המפקח הוא באותו מבנה מושא הצו.
6. יש לציין כי בעוד שבכתב האישום בתיק המקור צוינה הכתובת "בית חנינה החדשה 4, שכונת בית חנינה" התמונות מהביקור שערך המפקח ובהן הודבקה ההתראה הן ברחוב "אל הלאל 12" (ראה מ/2). לא הוגשה ראייה מטעם המאשימה המבססת על הסברה שהעלה בא כוחה כי ברבות השנים שונו שמות הרחובות ומדובר במקום זהה.
7. במכלול נסיבות אלו, הרי שלא עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לספק סביר את עובדות כתב האישום. זאת, אף לאחר ששקלתי את העובדה כי הנאשם לא התייצב לחקירה בעניינו, על אף שניתנה לו הזכות לכך במהלך בירור ההליך ואף בחר שלא להעיד בשלב שמיעת הראיות.
8. ויודגש- ציון שמו של נאששיבי בהתראה היא בגדר עובדה שהיה על המאשימה ליתן לה הסבר מניח את הדעת והסבר כאמור לא סופק כלל . הטענה היחידה בהקשר זה הייתה כי התראה "יוצאת אוטומטית" ביחס לנאשם במערכת. עם זאת, אין חולק כי אותו נאששיבי כלל לא היה נאשם במסגרת כתב האישום המקורי, המאשימה לא הפנתה לכתב אישום נוסף בגין אותו מבנה שהוגש כנגד אותו נאששיבי או לכל הפחות תיק בניין שהתנהל כנגדו. הדבר מטיל ספק, כאמור, בשאלה האם אכן בבדיקת המפקח בנוגע לאי ציות לצו הגיע המפקח ליעד הנכון, אותו מבנה מושא האישום המקורי.
9. לחיזוק טענותיה, ביקשה המאשימה להפנות לסמיכות הזמנים בין מועד הדבקת ההתראה (1.1.18) להגשת לעיכוב ביצוע הצו (22.2.18), דבר שלטענתה מלמד על מודעות הנאשם לקבלת ההתראה ולכך שהודבקה ביעדה וכן מבססת כשלעצמה את טענת המאשימה לאי ביצוע הצו במועדים המפורטים בכתב האישום. דא עקא, כי אין די בהגשת בקשה זו כדי ללמוד אם בנוגע למלוא התקופה המיוחסת לנאשם בכתב האישום דנן ביחס לעבירת אי הציות, אכן פעל הנאשם שלא כדין. כך למשל, ייתכן כי בחלק מהתקופות עוכב ביצוע הצו על ידי בית המשפט. לפיכך, איני סבורה כי ניתן לבסס הרשעה על סמך בקשה זו.
10. באשר לטענה בדבר פגם בהתראה שיש בו להביא לביטול כתב האישום, אציין בגדר למעלה מן הצורך כי בהקשר זה צודקת המאשימה כי הנאשם זנח טענתו זו משלא התייצב משך למעלה משנה לחקירה תוך כדי בירור ההליך, וזאת גם בהתאם להחלטה שניתנה ביום 17.1.22. עם זאת אבהיר כי זיכויו של הנאשם במקרה זה איננו מבוסס על אי מסירת התראה כדין, אלא על הטעם שלא שוכנעתי מעבר לספק סביר כי המאשימה הוכיחה את עובדות כתב האישום.
11. לאור האמור לעיל, מחמת הספק בלבד, אני מורה על זיכוי הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
12. למען הסר ספק, אין בכך כדי למנוע מהמאשימה הגשת כתב אישום בעבירת אי ציות ביחס לתקופה שלאחר 1.1.18, ככל שתסבור כי יש בידה די ראיות לעשות כן.

לבקשת הצדדים, תשלח אליהם המזכירות את הכרעת הדין ותסגור את התיק.

ניתנה היום, ז' כסלו תשפ"ג, 01 דצמבר 2022, בהיעדר הצדדים