לפני בקשה לעיכוב הליכים ומחיקה של התובענה, בשל טענה להיעדר סמכות בשל תניית שיפוט זר אשר חלה במערך ההסכמים בין הצדדים, ובהתאם לתקנה 502(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

מהות הסכסוך

1. ברקע הבקשה תביעה אשר הוגשה ע"י המשיב, למתן סעד הצהרתי בדבר תוקפו של הסכם אשר נכרת בינו לבין המבקשת 1 (להלן: "המבקשת" או "וייקה"), כמו גם אכיפתו.
2. בכתב התביעה טען המשיב כי הינו בעל ניסיון, ידע ומומחיות בתחום של הדפסה דיגיטלית, וכי וייקה אשר הינה חברה אשר מקום מושבה בליטא, עוסקת בייצור חומרי גלם למפעלים בתחום של ייצור טפטים בשיטה אנלוגית.
3. ביום 23.10.13 נחתם בין וייקה למשיב הסכם לפיתוח פעילות בתחום הדיגיטלי (להלן: "ההסכם המקורי"). במסגרת ההסכם המקורי נקבע, בין היתר, כי המשיב יהיה זכאי לקבל תמורה חודשית בהיקף של 5,000 יורו לחודש, כמו גם לסכום השווה ל- 5% ממחזור המכירות של וייקה בגין המוצרים שייוצרו ויימכרו על ידה בעתיד, לרבות בפרויקטים חדשים בתחום ההדפסה הדיגיטלית, וזאת בכפוף להגעה ליעדי מכירות, כפי שהוגדרו בהסכם.

הצדדים הוסיפו והסכימו כי זכאותו זו של המשיב לקבלת עמלה מתוך מחזור המכירות, תעמוד לו גם במקרה של מכירת פעילותה של וייקה.

1. המשיב החל לפעול בהתאם להסכמות בין הצדדים ואף עזב את מקום עבודתו הקודם. לשיטת המשיב, הוא פעל במרץ לפיתוח המחלקה הדיגיטלית החדשה, ובין היתר, גייס אנשים טכניים, מהנדסים ואנשי מכירות, בנה והגדיר את המוצרים הנדרשים ופעל לקידומם, פיתח את אסטרטגיית המכירה והשיווק, גייס לקוחות פוטנציאליים ברחבי העולם וכיוצא בזה.
2. לטענת המשיב עיקר פעילותו של בוצעה מישראל, כאשר מדי חודש, הוא נסע לליטא למספר ימים, על מנת לוודא כי הוראותיו מיושמות.
3. באוגוסט 2015, במהלך ביקורו במפעל וייקה, הודיעו לו נציגי וייקה, באופן חד צדדי, על שינוי ההסכם המקורי. חרף מחאותיו, הוא אולץ לחתום על הסכם מתוקן, המרע את תנאיו באופן מהותי (בין היתר תוך ויתור על זכויותיו להשתתף בפרויקטים עתידיים של וייקה, כמו גם שינוי מהותי ביעדי המכירות בגינם הוא יהא זכאי לקבל אחוזים) (להלן: "ההסכם המתוקן").
   לשיטתו, חתימתו על ההסכם המתוקן נעשתה עקב לחץ כלכלי אגרסיבי אשר הופעל עליו ומצגי שווא שהוצגו לו, במסגרתם, בין היתר, הוסתרו ממנו פרויקטים חדשים שעמדו על הפרק (לרבות דבר קיומו של מו"מ לרכישת פעילותה של וייקה בתחום הדיגיטלי ע"י חב' MIMAKI ENGINEERING CO. LTD (להלן: "מימאקי"), זאת על אף שהמשיב היה זה אשר יצר את הקשר בין הצדדים וכן יזם וקידם את מיזם הרכישה).
4. בהמשך, המבקשת החלה בהסתרת מידע ובחודש מאי 2016, הופסקה ההתקשרות על ידי וייקה, באופן חד צדדי.
5. באותה עת, ניצלה וייקה את פערי הכוחות והמידע בין הצדדים, ותוך יצירת מצגי שווא בפניו, אודות עתידה הלוט בערפל של המחלקה, כמו גם ביחס למשא ומתן אשר התנהל לרכישת פעילותה של החברה ע"י מימאקי, גרמה למשיב לחתום על הסכם הפסקת שיתוף פעולה (להלן: "הסכם ההפרדות"), תוך ויתור על זכויותיו.
6. רק לאחר שהמשיב אולץ לחתום על הסכם ההפרדות, תוך ויתור על זכויותיו, התברר לו כי הנתבעת, ממשיכה למעשה בפיתוח פרויקטים חדשים, על בסיס מוצרים שפותחו באחריותו ובניהולו, עת הוא שימש כמנהל המחלקה הדיגיטלית, ואשר על פי ההסכם המקורי הוא היה זכאי לאחוזים מהמכירות שלהם.
7. כן התברר לו כי בשנת 2017 נרכשה פעילותה העסקית של וייקה בייצור ושיווק של המוצר ECO SOLVENT INC., על ידי המבקשת 2, שהינה חברת בת של מימאקי, שהוקמה במיוחד לצורך רכישת הפעילות.
8. המשיב הבין כי הולך שולל, עת אולץ לחתום, תוך ניצול מצוקתו הכלכלית, על הסכם במסגרתו הוא מוותר על מלוא זכויותיו על פי ההסכם המקורי, כנגד תשלום 4 משכורות.
9. בכתב התביעה עתר המשיב לקביעה על פיה ההסכם המקורי תקף וכי הסכמתו לביטולו במסגרת הסכם ההפרדות, נעשתה עקב מרמה ומצגי שווא, ומשכך - אינה תקפה.
10. המשיב הוסיף ועתר לאכיפת ההסכם המקורי, לרבות לעניין זכאותו לקבלת 5% מההכנסות אשר ינבעו למי מהמבקשות ממכירת מוצרים בהתאם להוראות ההסכם המקורי.

טענות המבקשות

1. לטענת המבקשות יש לקבוע, כי דין הסכסוך להתברר בליטא, אשר היא הפורום הטבעי, החוקי והמוסכם לניהול ההתדיינות בין הצדדים.
2. הצדדים חתמו על הסכם שיתוף פעולה - ההסכם המקורי, במסגרתו הוסכם כי במקרה של סכסוך תועבר המחלוקת להכרעה בבית המשפט המצוי במקום מושבה של וייקה, קרי: ליטא.
3. כן נקבע בהסכם המקורי כי על המחלוקת, יחול דין רפובליקת ליטא.
4. ההסכם המקורי, נחתם על ידי וייקה בליטא, וגם ההסכם המתוקן והסכם ההפרדות נחתמו על ידי שני הצדדים בליטא, וזאת לאחר משא ומתן והתכתבות ביניהם.
5. המבקשות הוסיפו וטענו, כי ההתרחשות העובדתית בתיק, הנפרסת על פני כ- 4 שנים, הייתה, רובה ככולה, בליטא, ומחוץ למדינת ישראל, ואין לה כל קשר לישראל.

עצם היות בעלי המניות של וייקה יהודים, אינה קושרת אותם לישראל, ולא היה כל אירוע מכונן אשר יש בו כדי לקשור את ההתדיינות לישראל.

1. לשיטת המבקשות, המשיב מבקש לבסס את ההצדקה להותיר את ההתדיינות בישראל על שתי פגישות לא משמעותיות שהתקיימו בישראל, כאשר מנגד, המשיב נהג להגיע לליטא פעם – פעמיים בחודש, לעיתים לתקופות ממושכות, בהן היו שלובות פגישות עבודה רבות.
2. המסמכים, העדים וההתרחשויות, נמצאים כולם בליטא, כאשר הקשר לישראל הינו מקרי לחלוטין ונובע אך ורק ממגורי המשיב בישראל.
3. הוסיפו המבקשות וטענו כי היה זה המשיב עצמו אשר ביקש לנהל את עסקיו באמצעות חברה אותה יקים בקפריסין, לרבות על דרך של פתיחת חשבון בנק באותו מקום.
4. המבקשות הוסיפו וטענו כי לוייקה מפעל, מעבדה ומשרד מכירות בליטא, אשר הוקמו עוד בטרם ההתקשרות עם המשיב, ואשר במסגרתם מועסקים עשרות עובדים, אשר אין להם כל קשר לישראל. המבקשות לא ייסדו לא נציגות ולא סניף בישראל. כל פעילותן, לרבות הפיתוח מושא ההסכם נעשו בליטא. המשיב הצטרף למעשה, לעשייה קיימת בליטא, ובשלבים מסוימים אף ביקש להעתיק את מקום מגוריו לליטא.
5. המשיב היה אחד המשווקים של וייקה, וחלקו בהתקשרות בין הצדדים התמצה באיתור לקוחות פוטנציאליים ובניית תשתית שיווק של מוצרים מסוימים, המיוצרים על ידי וייקה. במסגרת עבודתו הוא נסע כפעמיים בחודש לליטא, וכן נסע לפגוש לקוחות פוטנציאליים ברחבי העולם. העבודה אותה ביצע המשיב בישראל הייתה מצומצמת ביותר.
6. לטענת המבקשות, אין מקום לטענה על פיה המשיב היה צד חלש בהתקשרות וזאת מקום בו ההסכם נוסח על ידי המשיב, אשר היה מודע היטב למשמעויות שניתנו למילים ולמושגים השלובים בו. הצדדים ניהלו משא ומתן ארוך בהתייחס לאותו הסכם, וכל הוראה שנכללה במסגרתו, מקורה בהסכמה ורצון חופשי של הצדדים, בהתאם לציפיותיהם.
7. לשיטת המבקשות, גם התקשרותו של המשיב בהסכם ההפרדות נעשתה לאחר קבלת ייעוץ משפטי ומקצועי.
8. יתרה מכך, קודם פתיחתו של הליך זה פנה המשיב לקבלת ייעוץ והכוונה מקצועיים בליטא.
9. המבקשות הוסיפו וטענו, לגופה של התובענה, כי המשיב לא עמד ביעדי המכירות, ועל כן אינו זכאי לשותפות ברווחים.
10. באשר למבקשת 2 נטען, כי היא חברת בת של מימאקי, אשר הוקמה רק בשנת 2017, בהתאם לחוק הליטאי, פועלת בליטא ומעסיקה כ- 22 עובדים.

המבקשת 2 לא הייתה קיימת בזמנים הרלבנטיים לתביעה (הן בעת חתימת ההסכם המקורי והן בעת חתימת הסכם ההפרדות) וגם המגעים בין וייקה למימאקי, החלו רק בחודש אוגוסט 2016, לאחר שהסכם ההפרדות עם המשיב כבר נחתם.

למשיב אין כל הסכם עם המבקשת 2, כמו גם עם חב' מימאקי העולמית, וממילא אין לו כל זכות לבקש את אכיפת ההסכמים ביחס אליה.

בהינתן כל אלה, נטען על ידי המבקשות כי סיכויי תביעתו של המשיב, קלושים.

1. המבקשות הוסיפו וטענו כי בהתאם להלכה המקובלת, כאשר קיימת תניית שיפוט יש לכבד את רצון הצדדים אשר קבעו אותה, ועל בית המשפט להימנע מלסייע לצד, להפר את ההסכם עליו הוא חתום.
2. המשיב מעולם לא חלק או התנגד לתניית השיפוט שנקבעה בהסכם, אשר קובעת באופן ברור וחד משמעי כי מקום השיפוט הינו מקום מושבה של וייקה.
3. כן נטען כי ליטא מהווה גם את הפורום הטבעי מבחינת הצדדים לדון בסכסוך, ולפיכך עצם ציונה בהסכם, כמו גם הקביעה כי יחול הדין הליטאי, מובילים למסקנה בדבר בלעדיותה של תניית השיפוט.
4. גם לו היה נקבע כי לבית המשפט בישראל הסמכות לדון בתביעה, כי אז היה עליו לדון ולהכריע בה, בהתאם לדין הליטאי, וכך גם יש לקבוע את תניית השיפוט הקבועה בהסכם בהתאם לדין זה.

יתרה מכך, גם המצאת התביעה אל מחוץ לתחום המדינה, צריכה היתה להיעשות בהתאם לדין הליטאי, ולא על פי הדין הישראלי, אשר כלל לא חל במסגרת היחסים שבין הצדדים.

1. המבקשת הוסיפה וטענה כי היא פועלת במדינות רבות בעולם, תוך הפעלת סוכני מכירות רבים כדוגמת המשיב, ואך טבעי הוא כי תבקש לברר את סכסוכיה במקום אחד, שהוא מקום מושבה והמקום בו מרוכזת פעילותה המסחרית.
2. כן נטען על ידה כי המשיב עצמו, אינו מטיל ספק בתוקף ההסכם המקורי, אשר מכוחו הוא למעשה תובע, וזאת גם ביחס לתניית השיפוט המופיעה בו.
3. כמו כן, עקרון העל בקביעת פורום הדיון הינו מקום מושבו של הנתבע, וגם בשל כך יש לברר את הסכסוך בליטא.
4. המבקשות הוסיפו וטענו כי גם אלמלא תניית השיפוט המפורשת, הפורם הטבעי והראוי הינו זה אשר מירב הזיקות מכוונות אליו, והוא, במקרה זה, מלמד באופן מובהק כי אין המדובר בבתי המשפט בישראל.

לעניין זה הופנתה שימת הלב למקום מושבם של הצדדים, מקום ניהול העסק, היות שפת המגעים בין הצדדים השפה הרוסית, טענה בדבר העובדה כי העדים, רובם ככולם, נמצאים בליטא וזאת בניגוד לטענות כלליות בדבר מעורבות עדים ישראליים באופן ערטילאי, וכן טענה כי הראיות והמסמכים הרלוונטיים לסכסוך נשוא הדיון, מצויים בליטא (לרבות אלו החשבונאיים). לטענת המבקשות, מן האמור לעיל עולה כי לצדדים היתה ציפייה ברורה כי הסכסוכים ביניהם יתבררו בליטא.

1. למעט מגורי המשיב בישראל, אין שיקולים נוספים, המצדיקים בירור הסכסוך בישראל, ולמעשה ניהול ההליך בישראל יעמיס על מערכת המשפט הישראלית, יסרבל את ההליך, יפגע ביכולתן של המבקשות להתגונן, ויגרום להן להוצאות כבדות.
2. המבקשות הוסיפו וטענו כי ליטא הינה מדינה אירופאית, אשר כפופה לכל הרגולציות ובעלת מערכת משפטית סבירה ואמינה, ואין כל מקום לטענות המשיב בדבר היות שיטת המשפט שם מושחתת, כמו גם היעדר יכולת שלו לזכות שם במשפט צדק.

תשובת המשיב

1. לטענת המשיב בית המשפט בישראל הינו הפורום הטבעי לדון בתובענה, וזאת בהסתמך על מבחן מירב הזיקות.
2. לטענתו, הפגישה הראשונה בינו לבין נציגה של וייקה, בה נדון שיתוף הפעולה בין הצדדים, התקיימה בישראל. כמו כן, לאורך תקופת שיתוף הפעולה בין הצדדים, התקיימו ביניהם פגישות רבות בישראל (ולא 2 פגישות בלבד כנטען על ידי המבקשות).
3. המשיב נהג להגיע לליטא פעם בחודש בממוצע, לימים ספורים, כאשר לכל אורך תקופת ההתקשרות בין הצדדים, הוא הגיע לליטא 21 פעמים. בכל יתר הזמן, שהה המשיב בישראל,
4. בהתאם לסיכום שבין הצדדים, המשיב אף הציג את וייקה כחברה אשר הפיתוח שלה מתבצע בישראל, ומשכך כל התהליכים הקשורים לפיתוח עסקי ולמכירת מוצרים התבצעו על ידי המשיב מישראל בלבד. בכלל זה המשיב חתם על הסכמים שונים לשיתוף פעולה, בשמה של וייקה, וקיים פגישות עבודה בישראל בנושאים שונים.
5. לטענת המשיב, ההסכם המקורי נחתם על ידו בישראל ונשלח לוייקה בדוא"ל, ומשכך יש לראותו כאילו נחתם בישראל.
6. הסכם ההפרדות נחתם אומנם בליטא, אך לחתימתו של הסכם זה קדמה פגישה אשר נערכה בין הצדדים בישראל, כאשר יש לראות בפגישה זו משום הפרת ההסכמות שבין הצדדים. המשיב חזר על הטענות על פיהן אך בשל מצגי שווא שהוצגו בפניו, נחתם הסכם ההפרדות, תוך ויתור המשיב על זכויותיו.
7. חתימת הסכם ההפרדות נעשתה בליטא, רק לאחר שהובהר למשיב, כי ככל והינו מעונין בקבלת התמורה החודשית עד וכולל חודש יולי 2016, הוא נדרש להגיע לליטא כדי לחתום על ההסכם.
8. לטענת המשיב, אין בסיס לטענה כי העדים, רובם ככולם, מצויים בליטא, והמבקשות אף לא פירטו מי הם אותם העדים הנמצאים בליטא, ואשר לא ניתן יהיה להביאם לעדות בישראל. בפועל, הגורם העיקרי אשר יידרש להעיד מטעם המבקשות הינו אלכסיי – גורם מרכזי בוייקה ובנו של בעל המניות, הדובר עברית, ואולי גם אביו, אשר גם לו זיקה עמוקה לישראל, לרבות נכסים ועסקים. מעבר לכך, אין בליטא עדים מהותיים כלשהם, אשר יכולים לשפוך אור על מערכת היחסים שבין הצדדים.
9. מאידך, המבקש הצביע על רשימה של עדים, אשר מקום מושבם בישראל ואשר לטענתו עדותם תהיה נחוצה לצורך הוכחת טענותיו.
10. באשר לעדים מטעם מימאקי, נטען כי אלה, ממילא, אינם יושבים בליטא, כך שמבחינתם אין כל עדיפות לקיום הדיון בליטא דווקא, ולא בישראל.
11. המשיב הוסיף וטען כי אין בעובדה כי מסמכים שונים נערכו בשפה הרוסית או האנגלית כדי לייצר זיקה לליטא. ההסכם נערך בשפה הרוסית, אשר הינה שפת האם של שני הצדדים להסכם. עם זאת, השפה הרוסית והשפה הליטאית הן שתי שפות שונות בתכלית, כפי שהשפה העברית והשפה הליטאית שונות זו מזו. המשיב דובר רוסית כשפת אם, וכן עברית ואנגלית, אך אינו דובר את השפה הליטאית, וממילא כל מסמך אותו יבקשו להגיש בשפה הליטאית, יצריך תרגום לשפה אחרת אותה המשיב מבין.
12. באשר לטענת המבקשות בעניין המסמכים החשבונאיים המצויים בליטא נטען כי אלו נערכים על פי כללי חשבונאות בינלאומיים, וממילא המשיב לא היה בעל מניות בוייקה אלא מי שזכאי לקבל אחוז מסוים מתוך מכירת המוצרים, כך שאין כל רלבנטיות למסמכים חשבונאיים אלא רק לדוחות מכירה של המוצרים.
13. המשיב הוסיף וטען כי תביעתו כוללת זכויות הנוגעות לפרוייקט דימנס, אשר תתבררנה במסגרת התביעה העיקרית, ואולם נושא זה רלבנטי גם לבקשה הנוכחית, נוכח העובדה כי מזה מספר שנים, הפיתוח והייצור של פרויקט דימנס מתבצע מישראל, ע"י חברות ישראליות. נתונים אלה, אשר לטענתו זכו להתעלמות מוחלטת בבקשה, מצביעים על כך שלוייקה יש פעילות עסקית אקטיבית בישראל, היוצרת זיקה של ממש לישראל, בעניין מרכזי השנוי במחלוקת בין הצדדים.
14. עוד חזר המשיב וטען כי לנציגיה של וייקה (בעליה ומנהליה) יש קשר הדוק לישראל. לבעלים של וייקה נכסים בישראל, הם דוברי עברית ויש להם קרובי משפחה בארץ.
15. כמו כן, נטען כי גם לחב' מימאקי פעילות בישראל, באמצעות חב' אלסופ פונטיסופ בע"מ, אשר הינה הנציגה הבלעדית בישראל ומפיצה את מוצריה של מימאקי.
16. לטענת המשיב, המבקשות מנסות לפגוע בזיקה לישראל, באמצעות העלאת טענות בעניין כוונתו להקים חברה קפריסאית, כמו גם הטענה כי שקל לעבור לגור בליטא. לעניין זה נטען כי מדובר היה במחשבות תיאורטיות אשר לא הבשילו לכלל מעשה. המשיב ניהל את עסקו בישראל, שילם מיסים בישראל על הכנסותיו בפרויקט ומרבית עבודתו נעשתה בישראל, בה הוא מתגורר עם משפחתו.
17. המשיב לא פנה לקבלת ייעוץ משפטי בליטא, לצורך הגשת תביעה כנגד המבקשות, אלא קיים פגישה חד פעמית עם עו"ד מקומי, יום לאחר חתימת הסכם ההפרדות, עת הבין כי נושל מהמיזם וביקש להוסיף ולהבין את משמעות ההסכם אשר נכפה עליו.
18. בהתייחס לטענת וייקה, לפיה היא מקיימת פעילות גלובאלית מול סוכני מכירות רבים ומעוניינת לתחום את בירור הסכסוכים למקום אחד, השיב המשיב כי הוא אינו סוכן מכירות, אלא שותף בפרויקט, ומכל מקום, דווקא נוכח העובדה כי וייקה משווקת את מוצריה ומקיימת קשרים עסקיים עם גורמים שונים ברחבי העולם, עליה להביא בחשבון כי היא עלולה להיתבע במדינות אשר אינן מקום מושבה.
19. המשיב הוסיף וטען כי תניית השיפוט בהסכם המקורי, אשר מנוסחת באופן מעורפל, אינה תניית שיפוט ייחודית, אלא לכל היותר מקבילה, שכן בולט בה היעדרן של המילים "אך ורק" או "בלבד" וכיוצא בזה. לפיכך קיימת גם לבית המשפט בישראל סמכות לדון בתביעה.
20. לשיטתו, לאור לשונה של תניית השיפוט, אשר אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט בישראל לדון בתביעה, אין כלל מקום לפרש אותה בצורה תכליתית, תוך מתן חשיבות לעובדה כי המשיב ערך את ההסכם המקורי וניהל אודותיו מו"מ מול המבקשת. לטענתו, הוא אכן ערך את ההסכם המקורי, אולם תניית השיפוט הכלולה בו הוספה על ידי וייקה, וממילא, ככל שקיימת אי בהירות ביחס לתניה זו, יש לפרשה, כנגד המנסחת, קרי- וייקה.
21. בנוסף טען המשיב כי גם העובדה כי בהסכם נקבע כי הדין שיחול עליו הינו דין רפובליקת ליטא, אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט בישראל לדון בתובענה. לשיטתו, ההוראה מנוסחת באופן צר ואין לפרשה כך שהיא חלה על כל סכסוך או מחלוקת בין הצדדים אשר מקורה בהסכם. רק כאשר יש להחיל הוראת דין מהותית על ההסכם או לפרש הוראה כלשהי בהסכם, יש לעשות זאת על פי הדין הליטאי.
22. יתרה מכך, בתי המשפט בישראל רשאים לדון ולהכריע גם על פי דין זר, כך שאין בהסכמת הצדדים בדבר תחולתו של דין זר כדי לשלול או לפגוע בסמכותו של בית המשפט לדון בהליך.
23. המשיב הוסיף וטען כי עמידה דווקנית על קיומו של תנאי בחוזה יכול ותהווה שימוש בזכות שלא בתום לב. כך בענייננו שעה שמרבית הזיקות מצביעות על מדינת ישראל כפורום היעיל ביותר לבירור התובענה.
24. באשר לעמידה ביעדי המכירות, טען המשיב כי המקום לברר סוגיה זו הינו במסגרת התביעה העיקרית, ולא במסגרת בקשה שעניינה בירור הפורום הנאות לדון בתובענה.
25. בהתייחס למבקשת 2 טען המשיב כי זו חברת בת בקבוצת מימאקי העולמית, והוקמה, ככל הנראה, לצורך רכישת פעילות המחלקה הדיגיטלית, לאחר שהמשא ומתן בין וייקה למימאקי הבשיל לכדי הסכם. מקום בו ביום 27.2.2017, עוד בטרם נחתם ההסכם לרכישת הפעילות על ידי מימאקי, באמצעות המבקשת 2, הודיע המשיב כי הוא בעל הזכויות בפעילות וזכאי לקבל אחוזים ממחזור המכירות בעתיד, אף ככל והפעילות תמכר - אין המבקשת 2 יכולה להישמע בטענה כי מדובר בסכסוך אשר היא אינה צד לו, ולמעשה יש בהתנהלותה משום גרם הפרת ההסכם בין המשיב לוייקה.
26. לטענת המשיב, הוא שיצר את הקשר הראשוני בין וייקה לבין מימאקי, תחילה עת ראה בה לקוחה פוטנציאלית ובהמשך, עת יזם וקידם את רכישת הפעילות המשותפת על ידי מימאקי, במגעים שתחילתם בחודש ספטמבר 2015, ולמעשה כל האירועים אשר הבשילו בסופו של דבר לכדי עסקה בין וייקה למימאקי הינם פרי המהלכים אותם הוא עצמו יזם מול מימאקי, עוד בשנת 2015.

תמצית התגובה לתשובה

1. במסגרת התגובה לתשובה, שבו המבקשות על טענותיהן, ואף הכחישו את טענות המשיב.
2. המבקשות ביקשו לציין כי רק שניים מהאנשים אשר פורטו על ידי המשיב כעדים פוטנציאליים, היו קשורים לפעילות נושא התביעה וגם הרלוונטיות של עדותם ביחס אליה, מוטלת בספק. אף אחד מהם לא יכול למעשה להעיד על נסיבות חתימת ההסכם ונספחיו, כמו גם על נסיבות חתימת הסכם ההפרדות.

מאידך, בליטא, עבדו עם המשיב אנשים רבים, אשר היו בקשר מתמיד עמו ואשר עדותם רלוונטית לתובענה.

1. המבקשות הוסיפו וטענו כי במהלך השנים 2014 – 2016, ביקר נציג וייקה – אלכסיי, בישראל, כ- 6 פעמים, אולם ביקורים אלה היו ביקורים אישיים או משפחתיים, אשר לא היה להם בהכרח קשר למשיב, וגם לא בכל ביקור כזה, התקיימו פגישות עם המשיב. לעומת זאת, במהלך אותה התקופה, המשיב ביקר בליטא 21 פעמים, ובסה"כ שהה מחוץ לישראל במשך כ- 35% מימי העבודה. בהינתן היקף נסיעותיו של המשיב למרכז פעילותה של המבקשת 1בליטה, אין מקום לקבלת הטענה על פיה בוצעה עיקר עבודתו של המשיב בישראל.
2. המשיב מתעלם מכך שבהסכם המקורי עצמו, מצוין כי הוא נחתם בוילנה, דבר המהווה עדות גם לעניין מקום השיפוט ובירור ההסכם.
3. אין גם כל בסיס לטענה לפיה למבקשת 2 פעילות בישראל. חב' ALSOP FONTISOF הינה חברה בפני עצמה ואינה קשורה למבקשת 2 או למימאקי.
4. לבית המשפט בישראל אין כל סמכות לדון בעניינה של המבקשת 2, אשר לא הייתה חלק מהמשא ומתן בין הצדדים לעניין ההסכם המקורי, כמו גם לעניין נספחיו או לעניין הסכם ההפרדות. המבקשת 2 כלל לא הייתה נוכחת או קיימת בתקופה אליה מתייחס המשיב כתקופה בה בוצעה על ידו פעילות בישראל, ולעובדה כי מוצריה של המבקשת 2 מופצים בישראל, אין כל רלוונטיות לתביעה ואין בה כדי ליצור זיקה לישראל.

דיון והכרעה:

1. לאחר שחזרתי ועיינתי בטענות הצדדים, ונתתי דעתי להוראות הדין כמו גם פסיקתו של כב' בית המשפט העליון, באתי לכלל מסקנה על פיה, אין מקום לניהולו של ההליך בישראל, וכי דין התביעה להימחק. טעמיי להלן;

אקדים עם זאת ואדגיש כי אין בהחלטתי זו כדי לגרוע מאיזו מטענות הצדדים, ואין בה משום חיווי דעה לעניין המחלוקות לגופן. שמורות לשני הצדדים כל טענותיהם, זה כלפי משנהו. הכרעתי בבקשה דנן עניינה, תניית השיפוט כמו גם הפורום הנאות לבירור המחלוקות על בסיס הוראות הדין ופסיקתו של כב' בית המשפט העליון.

1. שאלת הפורום במסגרתו תתבררנה המחלוקות בין הצדדים מחייבת, בראש והראשונה, בחינת אומד דעתם של הצדדים עצמם, ביחס לכך.
2. שמורה לבעלי הדין הזכות לקבוע במסגרת הוראה חוזית, היכן יתבררו מחלוקות ביניהם, אם וככל שיתגלעו כאלה, כמו גם הדין אשר יחול לצורך אותו בירור.

אומד דעתם של הצדדים, ביחס לפורום והמקום במסגרתו יידון הסכסוך ביניהם, יכול שיהא מפורש – באמצעות הכללת תנייה חוזית ספציפית, המתייחסת למקום השיפוט, או יכול ויהא משתמע.

1. כבוד בית המשפט העליון, נתן דעתו לא אחת, בשל עקרון קדושת החוזה, כי על בית המשפט לכבד, ככל שניתן, את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, ונדרשים שיקולים כבדי משקל על מנת שלא תכובד תניית שיפוטית ייחודית אשר נקבעה בהסכם.
2. בפסק הדין בעניין רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ ואח' נ' Harefuah Servicos de Saude S/c Ltd ואח', פ"ד נז(5) 414 קבע כב' בית המשפט העליון:

"לפי ההשקפה הרווחת במשפטנו, אין בכוחו של הסכם בין הצדדים לשלול מבית-משפט בישראל את סמכות השיפוט, עם זאת ככלל, יכבד בית-המשפט תניית שיפוט מוסכמת בין הצדדים ויפעיל את שיקול-דעתו להימנע מלהחיל את סמכותו במקרה שקיימת בו בין הצדדים תניית סמכות שיפוט ייחודית זרה. בית-המשפט נוהג כך משום שתניית השיפוט היא חלק מהסכם בין הצדדים, ואין בית-המשפט נותן ידו להפרת הסכמים ... בית-המשפט יימנע מלאכוף תניית שיפוט ויורה על קיום הדיון בבית-משפט ישראלי אף שהצדדים הסכימו שענייניהם יידונו רק בפני בית-משפט זר, רק אם הטוען נגד תניית השיפוט יוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות (נסיבות כאלה מתקיימות למשל כאשר התובע לא יוכל לזכות במשפט צדק במדינה שלה הוקנתה בחוזה סמכות ייחודית, בגין הפליה גזעית...)".

1. בעניינו נקבע בסעיף 12 להסכם המקורי (בהתאם לתרגום לעברית שצורף על ידי התובע לכתב התביעה) כדלהלן:

"חילוקי דעות ומחלוקות שייווצרו בקשר להסכם זה ובקשר אליו, ייושבו על ידי הצדדים באמצעות משא ומתן. היה והמשא ומתן יגיע למבוי סתום, המחלוקת תועבר להחלטת בית המשפט במקום מושבה של חברת וייקה". (ההדגשה לא במקור – ה.ס.).

1. אחת המחלוקות העיקריות בין הצדדים עניינה תוקפו של ההסכם המקורי.

לעניין זה יודגש כי המשיב עצמו, התובע, טוען כי יש לראות בהסכם זה כהסכם תקף ובר אכיפה.

המשיב אינו יכול לאחוז במקל משני קצותיו, ולטעון, מחד גיסא, לקיומו ותוקפו של ההסכם, ומאידך גיסא, לבטלותה של הוראות פרטנית באותו הסכם, אשר אינה נוחה לעניינו, וזאת בהיעדר נסיבות מיוחדות המצביעות על הצורך בביטולה.

אין בעובדה כי יכול והוראה פרטנית זו הוספה לבקשת המבקשת, כדי לאיין את האמור לעיל. למעלה מכך, ובזהירות המתבקשת אציין, כי לא הוצגה כל תשתית ראייתית, ולו לכאורית, ולו ראשונית, על פיה סעיף זה, הטומן בחובו את תניית השיפוט, נתקל בהסתייגות כלשהי של המשיב קודם ההתקשרות החוזית, לרבות פנייה לשינויו.

נהפוך הוא; מכתבי הטענות עלה לכאורה כי תניותיו של ההסכם המקורי נקבעו בהסכמה בין הצדדים, לאחר ניהול משא ומתן אשר המשיב היה צד ישיר ופעיל בו.

1. אני ערה לעובדה כי יחסי הכוחות בין הצדדים להליך אינם נחזים כשווים, וזאת מקום בו בצד האחד עומדת חברה מבוססת, המעסיקה עשרות עובדים ומנהלת, לשיטתה היא, עסקים חבקי עולם, ובצד האחר המשיב לבדו. בניגוד לטענות המבקשות, לא ניתן היה להתרשם כי מדובר בשני גופים כלכליים בעלי משקל סגולי זהה.

לצורך החלטה זו אני נכונה גם להכיר במסקנה על פיה השליך פער זה, על יכולה של המבקשת, "לכוון" את ההתקשרות החוזית, לרבות מקום השיפוט, בהתאם לשיקול דעתה.

אין בכך בלבד כדי להביא לאיון התנייה החוזית בדבר מקום השיפוט, שאם לא כן יידרש בית המשפט לקביעה על פיה בכל מקרה בו קיים פער כוחות בין צדדים להתקשרות, ייראו תניית שיפוט הנקובה באותו הסכם, כבטלה. מדובר בתוצאה בלתי סבירה.

1. לטענת המשיב, הוראת סעיף 12 להסכם המקורי אינה קובעת תניית שיפוט זר בלעדית וייחודית מקום בו לא התווספו לאותה הוראה חוזית מילים כגון: "אך ורק", או "בלבד". משכך, ולכל היותר, מדובר בתניית שיפוט המקנה סמכות שיפוט מקבילה.
2. כב' בית המשפט העליון קבע כי תניית שיפוט תתפרש כתניה ייחודית, כאשר היא נוקטת לשון חד משמעית ומפורשת, המקנה סמכות לבית משפט אחד, תוך שלילת סמכותו של בית משפט אחר.

עם זאת, נקבע בנוסף, כי אין מקום לנוקשות יתרה במלאכת הפירוש וכי מקום בו תניית שיפוט אינה שוללת מפורשות את סמכותם של בתי המשפט האחרים לדון בסכסוך, אין בכך כדי למנוע את המסקנה כי מדובר בתניית שיפוט ייחודית, וזאת בהתבסס על מטרת ההוראה, על מגמותיה ועל שאר אמצעי העזר הפרשניים (ר' ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd., פ"ד נח(2) 465; ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' חולינגסוורת ג.מ.ב.ה., פ"ד מד(3) 600 ; ע"א 8835/99 אינטרדקו חברת המסחר לתעשיות בע"מ נ' Sulzer Brothers Ltd, פ"ד נח(2) 378).

1. בעניינו, באתי לכלל מסקנה, כי על אף שתניית השיפוט אינה שוללת מפורשות את סמכותם של בתי המשפט האחרים לדון במחלוקות שבין הצדדים, הכף נוטה להכרה בתנייה, כתניית שיפוט ייחודית.
2. באשר לכוונת הצדדים כי ההליך יתברר בליטא בלבד , נתתי דעתי ללשון התנייה, הקובעת כי המחלוקות תועברנה (באופן פעיל) ליישוב בבית המשפט במקום מושבה של וייקה, זאת להבדיל מסעיף הקובע, באופן כללי, כי לבית המשפט בליטא סמכות לדון בתביעה.
3. בנוסף, ניתן ללמוד על היותה של תניית השיפוט ייחודית, גם ממערכת הנסיבות והעובדות שברקע העסקה והתגבשותה, ולו על בסיס הנקוב בכתב התביעה, התנהלות הצדדים לאורך תקופת פעילותם, על כוונתם של הצדדים לגבש תניית מקום שיפוט ייחודית בליטא.
4. חשוב מכך, גם מקום בו הייתה מתקבלת טענת המשיב על פיה אין המדובר בתנייה ייחודית, אלא מקבילה, ומשכך הייתי נדרשת למבחן מירב הזיקות ושאלת הפורום הנאות, מצאתי כי אין להותיר את ההליך בישראל וזאת מהטעמים אשר יפורטו להלן;
5. ההוראה החוזית על פיה יתקיים הדיון בליטא מהווה נדבך ראשון.
6. בנוסף, במסגרת סעיף 17 להסכם המקורי, נקבע כי על ההסכם יחול דין רפובליקת ליטא.

הגם כי אין קשר הכרחי בין מקום בירור הסכסוך לבין הדין שיחול, נהיר כי קיים טעם של ממש כי הליך המתברר בהתאם לדין של רפובליקת ליטא, יתברר בבתי המשפט של אותה מדינה, ואף בכך יש כדי סממן נוסף באשר להבנת והסכמת הצדדים, לעניין מקום השיפוט.

אני ערה לטענות המשיב על פיהן הוראת סעיף 17 מנוסחת באופן צר, כך שאין לפרש אותה כזו אשר תחול על כל סכסוך או מחלוקת בין הצדדים אשר מקורם בהסכם.

ואולם, בהינתן העובדה כי ההסכם המקורי הוא מסמך מהותי בהליך, משמעות קבלת טענת המשיב לעניין זה, תהיה ניהול הליך משפטי תוך החלת שתי מערכות דינים נפרדות, אשר קווי הגבול ביניהן, אינם בהכרח ברורים. מדובר בתוצאה בלתי רצויה אשר אינה מחויבת המציאות.

הוראת ההסכם לעניין החלת דין רפובליקת ליטא מתווספת לנקוב ברישא של ההסכם על פיו מדובר בחוזה אשר נכרת בוילנה, ליטא.

מקום ההתקשרות המוצהר, מהווה סממן נוסף באשר לכוונת הצדדים, לרבות לעניין מקום השיפוט.

1. מהתנהלותם הלכאורית של הצדדים לאורך התקופה הרלוונטית לתביעה ניתן ללמוד, הגם בזהירות רבה, כי חלק הארי של ההדברות, המגעים, והאירועים נשוא כתב התביעה התרחשו בליטא.

כך לעניין מספר הפעמים בהם ביקר המשיב בליטא ( כ-21 פעמים במהלך התקופה הנדונה), אל מול המספר המצומצם בהרבה של המקרים בהם הגיעו מי מנציגי המבקשות לישראל;

כך לעניין מקום ההתקשרות בהסכמות המאוחרות להסכם המקורי ;

כך לעניין מקום הקמת הפעילות המשותפת (הדיגיטלית) ופיתוח המחלקה החדשה בוייקה (סעיף 21 לכתב התביעה), ייצור המוצרים נשוא ההסכם ומקום ההתקשרות עם הצדדים השלישיים בגינם מבקש המשיב לקבל את העמלה (גם אם המגעים בוצעו באמצעות המשיב מישראל).

1. לא עלה מתוך כתב התביעה או התשובה לבקשה כי לקוחות הפעילות החדשה היו בהכרח לקוחות ישראליים.
2. המבקשת 2 הינה חברה אשר הוקמה בהתאם לדין הליטאי, ולא הוצגה כל זיקה בעניינה לישראל. העובדה כי יכול ולחברת האם נציג בישראל המפיץ את מוצריה, אין בה כדי להביא למסקנה כי מירב הזיקות קושרות מבקשת זו לישראל.
3. היות מי מהעדים מטעם המבקשות יהודי או בעל פעילות עסקית נוספת בישראל, אינה רלוונטית כלל להכרעה בסוגית הפורום הנאות.
4. באשר למקום הימצאותם של העדים, נמצאו בכתב התביעה פרטים ברורים יותר לעניין זהות העדים הפוטנציאליים וזאת אל מול טענות כלליות מאוד מצד המבקשות. עם זאת, ניתן להניח כי בתיק זה תידרש עדותם של עדים משתי המדינות (ישראל וליטא). אין בכך בלבד כדי להטות את הכף באופן ברור לכיוון מי מבעלי הדין.
5. התמונה הכוללת המצטיירת מהנתונים הלכאוריים המונחים כיום בתיק בית המשפט, לרבות תניית השיפוט, תניית הדין, מקום ההתקשרות המוצהר, מקום חתימת ההסכמים המאוחרים, מקום הפעילות היצרנית, היקף הפגישות בליטא, זהות בעלי הדין ודרך התנהלותם, הביאה אותי למסקנה על פיה מירב הזיקות אינן מכוונות לניהול ההליך בישראל.
6. המשיב הוסיף וטען כנגד ניהול ההליך בבתי המשפט בליטא, גם ככל וימצא להכיר בתניית השיפוט כתנייה ייחודית. לשיטת המשיב, בהינתן השחיתות הקיימת במערכת המשפט בליטא, קיים חשש של ממש כי לא יזכה למשפט צדק.

אכן, בית המשפט הכיר באפשרות על פיה במקרה של חשש ממשי שבעל דין לא יזכה למשפט צדק, יוותר ההליך בישראל (ראה ע"א 4601/02 לעיל).

ואולם, לא מצאתי בתשובתו של המשיב כדי להביא למסקנה על פיה מתקיימים אותם חריגים, אשר נקבעו במסגרת הוראות הדין, לעניין הותרתו של ההליך בישראל, אלא כי טענותיו ביחס לסוגיה זו היו כלליות מאוד, וסתמיות.

1. קודם סיום אציין כי אני ערה לקושי הטמון בניהול ההליך בליטא, ככל שהדבר נוגע למשיב. עם זאת, אין בכך כדי לאיין הסכמות מוקדמות בין הצדדים, ונוחותו של צד אחד, תבוא לעולם, על חשבון נוחותו של האחר, בסוגיות מעין אלו.

סוף דבר

אני מורה על מחיקת התביעה.

המשיב (התובע) יישא בהוצאות ההליך בסך של 7,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תודיע ותתבקש לסגור את התיק.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ט, 15 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.