1. לפניי התנגדות לתובענה על סכום קצוב שהגישה המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל בגין חוב נטען בסך 1,846.12.
2. בתצהיר אשר הגישה המבקשת בתמיכה להתנגדות טענה כי ביום 1.10.15 עברה ל"012" לצורך קבלת שירות תשתית וספק אינטרנט וכן לצורך קבלת שירות לביצוע שיחות בארץ ובחו"ל. עבור אלה, טענה המבקשת, שילמה את כל החשבוניות. בנוסף, טענה המבקשת, כי שילמה עבור מצלמה שקיבלה לכאורה במתנה. כמו כן טענה כי שילמה מאז שנת 2007 סך 29 ₪ בכל חודש, "בלי הסבר מוצדק". בנוסף, כך נטען, שילמה המבקשת על שירות אינטרנט לחברות בזק ולבזק בינלאומי. על יסוד אלה, טענה המבקשת, כי לא זו בלבד שאיננה חייבת כספים למשיבה, אלא שהמשיבה חייבת לה.
3. בדיון הראשון אשר התנהל לפניי המבקשת נחקרה. במהלך הדיון מסרה ב"כ המשיבה לידי המבקשת מסמכים נוספים, מעבר לאלה שנשלחו אליה במסגרת מו"מ לאחר הגשת התביעה. המבקשת ביקשה שהות לצורך עיון בהם וכן ביקשה לפנות לקבלת ייעוץ משפטי. נעתרתי לבקשה ונקבע מועד נוסף לדיון לפניי. ניסון לפתור את המחלוקת לא צלח גם בדיון השני ואין מנוס ממתן החלטה זו.
4. ניסיון להפחית את סכום החוב בדרך של השבת המצלמה לידי המשיבה, גם הוא לא צלח.
5. אשר למצלמה, לטענת המבקשת, היתה אמורה לשלם סך 50 ₪ לשליח בלבד. עיון בכתב התביעה מעלה כי רוב סכום החוב, בסך 1,061.85 נוצר בגין חיוב עבור המצלמה. אמנם תמוה שהמבקשת לא פנתה למשיבה במשך כ-10 חודשים שבהם נגבה ממנה סך 29.5 ₪ לחודש ובסך כולל 295 ₪, אך אין בכך כדי לגרוע מטענת ההגנה המספקת בשלב הזה. ניתנת אפוא הרשות להתגונן ביחס למצלמה, ללא תנאי.
6. המבקשת הציגה לבית המשפט כמו גם לב"כ המשיבה, קלסר ובו חיובים שבוצעו בכרטיס אשראי עבור שירותים שונים שקיבלה מהמבקשת. המדובר במספר רב של חיובים ביחס למספר שירותים שונים אשר הוענקו למבקשת לאורך מספר שנים.
7. המבקשת וב"כ המשיבה באו ביניהם בדברים על סמך אותם חיובים בכרטיס אשראי אשר נמצאו בקלסר.
8. דיון בבקשת התנגדות אינו מאפשר לבית המשפט לרדת לרזולוציה בה ייבחנו חיובים אשר בוצעו במשך שנים וחלוקתם למספר שירותים שונים (תשתית, ספק, טלפון ומצלמה כאמור) וסדר הדין הוא כזה שאינו מאפשר הכרעה במחלוקת בשלב זה של ההליך. לצורך הכרעה במחלוקת יש אפוא לאפשר הליך של שמיעת ראיות.
9. לצד זאת, הגם שייתכן שיש ממש בטענות המבקשת, הרי שהתרשמתי שטענותיה כלליות. כך, פעם טענה ששילמה מלוא החיובים ופעם טענה שאיננה אמורה לשלם אותם. בהתאמה, המבקשת לא העניקה תשובה המניחה את הדעת ביחס לשאלת בית המשפט כיצד מתיישבת הטענה ששילמה את מלוא החוב הנטען עם העובדה שרוב החיוב הנטען הוא עבור המצלמה שלגביה כלל אינה אמורה לשלם וככל שאמורה לשלם, שילמה רק סך 295 ₪ (ר' עמ' 2, שו' 20).
10. כמו כן במהלך 2 הדיונים הועלו על-ידי המבקשת טענות חדשות אשר לא נטענו בתצהיר.
11. כידוע, טענה סתמית על תשלום כסף, מבלי לפרט סכומים, חשבונות, מסמכים ונסיבות, איננה מספקת ואיננה מזכה ברשות להתגונן (ר' בר-אופיר, סדר הדין המקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שתים-עשרה 2014, עמ' 239). כללים אלה, כך נקבע, יוצרים איזון באשר לנטל המוטל על המבקש רשות להתגונן. טענה בדבר "אינני חייב" איננה טענה עובדתית אלא מסקנה משפטית.
12. באיזון בין מכלול הנסיבות, התרשמתי כי גרסתה הדחוקה של המבקשת איננה מצדיקה דחיית ההתנגדות אלא רק גובלת בהגנת בדים המצדיקה הפקדה. לאחר הפחתת סכום החיוב עבור המצלמה, הרי שתינתן למבקשת הרשות להתגונן בכפוף להפקדת סך 784 ₪ בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 16.8.18. ימי הפגרה במניין הימים.
13. הוצאות הליך ההתנגדות לרבות קיומם של 2 דיונים, בסך 2,000 ₪, יושתו בהתאם לתוצאה.
14. ת.פ. למתן הוראות ליום 17.8.18.

ניתנה היום, י"ט אב תשע"ח, 31 יולי 2018, בהעדר הצדדים.