1. מונחת לפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעת חוב ארנונה, עבור שתי יחידות משרד בהם פעל הנתבע כעו"ד, אשר מצויות בנכס שכתובתו דרך שכם 118, ירושלים.
2. חלקו הראשון של החוב עומד ע"ס 2,216 ₪, עבור נכס שמספרו 30955-078-001-0299 (להלן- "המשרד הראשון") בגין התקופה מיום 1/1/2014 ועד ליום 30/04/2014. חלקו השני של החוב עומד ע"ס 10,826 ₪, עבור נכס נוסף שמספרו 30955-078-001-0232 (להלן- "המשרד השני") בגין התקופה מיום 1/1/2014 ועד ליום 31/12/2015.
3. הנתבע טוען כי לא קיבל מכתבי התראה בטרם החלה התובעת בגביית החוב. כמו כן, לטענתו רישומו כמחזיק במשרד הראשון נעשה במרמה בידי בעלי הנכס. בנוסף לכך, הנתבע טוען כי "עזב את הנכס משנת 2013" (סע' 9 להתנגדות). לטענת הנתבע, הבעלים של הנכס (המשכיר) הוא זה שצריך לשאת בנטל הארנונה עבור המשרדים לתקופה נשוא התביעה או לכל הפחות עבור חלק ממנה.
4. מנגד, התובעת טוענת כי הוציאה למבקש מכתבי התראה ודרישות תשלום. בנוסף, התובעת טוענת כי הנתבע לא מסר לה הודעה בכתב בעת שחדל מלהחזיק במשרדים לטענתו. לטענת התובעת בעל הנכס הוא זה שמסר את ההודעה והמועד הנקוב בה מאוחר יותר.
5. סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש], מטיל חובה על המחזיק בנכס להודיע בכתב לעירייה כאשר הוא חדל מלהחזיק בו.
6. אמנם הנתבע טען כי בעל הנכס זייף את הסכם השכירות עבור המשרד הראשון (נספח ט' לתגובה), אשר הוצג לתובעת, ממנו היא למדה כי הנתבע הוא המחזיק בנכס (עמ' 5; שו' 2-5). אך טענה זו איננה מגינה עליו. שכן, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע החזיק במשרד הראשון בראשיתה של התקופה (עמ' 2; שו' 19-20, עמ' 4; שו' 26). ואף החזיק במשרד השני בתחילת תקופת החיוב בגינו (עמ' 2; שו' 20-21). בהתאם לכך, בסוף תקופת השכירות, היה עליו לפנות אל העירייה בכתב על מנת להפסיק את חיובו, כאמור בסעיף 325 לפקודת העיריות.
7. הנתבע טען כי פנה לעירייה מספר פעמים בנושא (עמ' 2; שו' 14-15, עמ' 4; שו' 25-26), אך מצוות המחוקק היא כי הפניה תהיה בכתב. הנתבע לא צירף אף אסמכתא לכך שפנה בכתב אל התובעת, לצורך שינויו של שם המחזיק במשרדים. עיון בכתבי טענותיו מלמד כי לא טען שפניותיו לעירייה נעשו בכתב.
8. יוער אף, כי לאור טענתו של הנתבע כי הוא "יודע היטב מה המשמעות של עזיבת נכס" (סע' 4 להתנגדות), הוא היה צריך לשלוח בעצמו לעירייה את ההודעה בכתב, בדבר סיום ההחזקה.
9. בהתאם לכך, הודעת חדילת ההחזקה אשר שלח בעל הנכס (המשכיר) בגין המשרד השני (נספח ח' לתגובה), וכן ההודעה אשר שלח בגין המשרד הראשון (נספח י' לתגובה), הן אלו המחייבות את התובעת לענייננו.
10. קיימתי שני דיונים ואיפשרתי לנתבע לטעון את מלוא טענותיו. משלא טען הנתבע כי נתן הודעה בכתב על חדילתו, אין בסיס למתן רשות להתגונן.
11. התוצאה היא שעל הנתבע לשלם ארנונה בייחס לחודשים 1-4/2014 עבור שני משרדים למרות שמסתבר כי פעל רק באחד מהם. אולם תוצאה זו נובעת ממחדליו של הנתבע עצמו אשר לא טרח למסור לנתבעת הודעה בכתב לפיה עזב את המשרד הראשון.
12. לאור האמור לעיל, התנגדותו של הנתבע  נדחית. בשים לב לטעות שנפלה בתביעה המקורית שהוגשה בהליך דנן (ראו עמ' 1; שו' 1-3) התובעת תגיש פסיקתא לחתימתי.
13. בנוסף לחוב הארנונה, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ההתדיינות שהתנהלה בפניי בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, כ"ו סיוון תשפ"א, 06 יוני 2021, בהעדר הצדדים.