בזיקה לבקשת כלל להבהרת הצעתי, ובהעדר תגובה מטעם שומרה להחלטותיי מיום 16/2 ו-24/2 שבתי ובחנתי את התיעוד שהוגש וכן את הצעתי.

אכן נפלה שגגה בקביעה כי על שתי הנתבעות לפצות את התובע בחלקים שווים.

המומחה קבע בחוות דעתו כי נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5%. המומחה נמנע במודע וככל הנראה במכוון, מלקבוע כי הנכות נגרמה בגין התאונה השניה בלבד, אך ציין בסיפא לחוות דעתו כי התאונה השניה היא הדומיננטית, כפי שגם עלה מחוות דעתו.

בתשובה לשאלות ההבהרה מצא לחדד קביעותיו ולהבהיר מדוע משקלה של התאונה השניה גבוה משמעותית ממשקלה של התאונה הראשונה, וכן קבע מפורשות, את שנמנע מלעשות מלכתחילה, כי הנכות נקבעה בגין התאונה השניה בלבד.

סביר בהחלט כי משקלה של התאונה השניה גבוה משמעותית ממשקלה של התאונה הראשונה. גם אם אכן היה מקום לקבוע כי הנכות נגרמה בחלקים שווים בגין כל אחת מהתאונות- גם אז לא נכון היה לקבוע, כפי שקבעתי, כי משקלה של כל תאונה זהה.

בגין התאונה הראשונה (במקרה של חלוקה זהה), הנכות, כפי שהנחתי בשגגה, היא בשיעור של 2.5% על כל המשתמע מכך לעניין הפיצוי בגין אובדן כושר עבודה, בעוד שבגין התאונה השניה עסקינן לכאורה בהחמרה מ-2.5% ל- 5%, שאז משקלה היחסי בפסיקת הפיצוי בגין אובדן כושר עבודה היה ממלא גבוה יותר.

לסיכום: הצעתי היא כי בגין התאונה הראשונה ישולם לתובע ע"י כלל סך של 12,000 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד, מע"מ ומחצית האגרה, ובגין התאונה השניה ישולם לתובע ע"י שומרה סך של 52,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד, מע"מ, ומחצית האגרה.

התנצלותי בפני הצדדים על השגגה שנפלה.

הנתבעות תודענה עמדותיהן בתוך 21 יום.

ניתנה היום, ב' אדר תש"פ, 27 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.