1. מדובר בשתי תביעות מאוחדות בסדר דין מהיר, ולכן יהיה פסק הדין קצר ותמציתי, כמצוות תקנה 214טז' לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984.
2. התובעים, חברת תיווך ומתווך העובד במסגרתה, חופי כחלון (להלן: "כחלון"), הגישו תביעה זו לתשלום דמי תיווך בסך 2% בתוספת מע"מ משני הנתבעים, קונה ומוכר של דירה ברח' נחשון 70/14 בבאר שבע (להלן: "הדירה"), בהתאם להסכמי תיווך שנערכו עימם.
3. הנתבע 1 יבגני דוידזון הוא רוכש הדירה יחד עם אשתו אלה (להלן: "דוידזון"), ואילו הנתבע 2 שמואל כהן הוא מוכר הדירה (להלן: "כהן").
4. התובעים הגישו את שתי התביעות בנפרד, ולנוכח העובדה שמדובר באותה פרשה איחד בית המשפט את הדיון בשתי התביעות.
5. ואלה העובדות שאינן במחלוקת:
   1. כהן רצה למכור את הדירה, וחתם ביום 6.7.17 עם התובעים על הסכם הזמנה לשירותי תיווך, נספח ב' לתביעה נגד כהן, במסגרתו הוסכם על דמי תיווך בשיעור של 2% ממחיר הדירה בתוספת מע"מ.
   2. בנוסף לכך נחתם הסכם בלעדיות, אולם תוקפו רק עד ליום 6.11.17.
   3. דוידזון רצה לקנות דירה בבאר שבע, וחתם ביום 12.11.17 עם התובעים על הסכם הזמנה לשירותי תיווך, נספח א' לתביעה נגד דוידזון, במסגרתו הוסכם על דמי תיווך בשיעור של 2% ממחיר הדירה בתוספת מע"מ.
   4. אין מחלוקת כי ביום 12.11.17, לאחר חלוף תקופת הבלעדיות, הראה המתווך התובע כחלון לדוידזון את הדירה.
   5. אין מחלוקת כי ביום 26.11.17 נחתם הסכם בין כהן לדוידזון ואשתו, במסגרתו נמכרה הדירה תמורת 1,140,000 ₪.
6. כיוון שאין מדובר בתקופת הבלעדיות, זכאים התובעים לתשלום דמי תיווך, רק אם הוכח כי היו "הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב" (ס' 14 (א) (3) ל חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996).
7. הנתבעים טענו כי מתווך אחר היה הגורם היעיל להתקשרות בהסכם – הוא המתווך מתי אלבז, לו לטענתם שילמו את דמי התיווך.
   לטענת הנתבעים, המתווך בשם מתי אלבז הראה את הדירה לאלה, אשתו של דוידזון, עוד ביום 9.11.17, ארבעה ימים לפני שהמתווך כחלון הראה את אותה הדירה ליבגני דוידזון, ולכן המתווך מתי אלבז היה הגורם היעיל בעסקה.
8. לאחר ששמעתי את כל הראיות, שוכנעתי כי לפחות בהתאם למאזן ההסתברויות, סביר יותר שהתובעים, וכחלון מטעמם, היו הגורם היעיל להתקשרות בעסקה, ולכן זכאים הם לדמי התיווך.
9. אכן ההכרעה איננה פשוטה, שעה שהמתווך מתי אלבז העיד בפניי, כי אכן הוא הראה את הדירה לאלה דוידזון לפני שכחלון הראה את הדירה ליבגני דוידזון, ולטענתו הצדדים אף שילמו לו דמי תיווך. עם זאת, הובאו ראיות המקימות שורה של שיקולים, אשר בהצטברם יחד, מטים את הכף לדחיית טענת ההגנה בעניין זה, כפי שיפורט להלן.
10. ראשית, העדה החשובה ביותר לא הובאה למתן עדות ע"י הנתבעים.
    הטענה המרכזית של הנתבעים היא שגב' אלה דוידזון, אשתו של יבגני, ראתה את הדירה באמצעות מתווך אחר לפני שהבעל יבגני דוידזון ראה את הדירה באמצעות התובעים. בנסיבות אלה, היה מקום לצפות שהנתבעים יביאו לעדות את אלה, אשתו של הנתבע 1 שתעיד על כך.
    ההלכה הפסוקה קובעת כי הימנעות מהבאת עד רלוונטי, מלמדת כי אם העד היה מובא למתן עדות, מן הסתם הוא היה מוסר גרסה שאיננה נוחה לצד שנמנע מלזמנו. צד שאיננו מזמן עד חיוני, שיכול לסייע לו להוכיח את טענותיו, חזקה כי לו היה העד מתייצב היה מעיד כנגד הצד שנמנע מזימונו, שכן הימנעות מהבאת עד, פועלת לחובת בעל הדין שנמנע מזימון העד הדרוש (ר' למשל: רע"א 617/08 מלון עדן נהריה נ' יוסף קסל (21.9.2014) פסקה 77 לפסה"ד ; ע"א 3886/12 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ (26/08/2014), פסקה 34 (ג) לפסה"ד).
    כאשר מדובר באשת הנתבע, שלפי הטענה היא בעלת המידע החשוב ביותר שיכול להביא לדחיית תביעה כנגדו, אי הבאתה לעדות מדברת בעד עצמה מקל וחומר.
11. שנית, ביום 12.11.17, מיד לאחר הביקור של דוידזון בדירה באמצעות כחלון התובע, כחלון דיווח באמצעות הווטסאפ למוכר כהן, כי למרות שנסתיימה תקופת הבלעדיות הוא מביא לו רוכשים פוטנציאליים, וכן דיווח לו שדוידזון רוצה לקנות את הדירה, אולם המחיר שהוצע 1,650,000 ₪ נראה לו יקר והוא ירכוש תמורת 1,130,000 ₪ (נספח ח'28 לתביעה נגד כהן). עובדה היא כי לבסוף נמכרה הדירה תמורת 1,140,000 ₪.
    ביום 19.11.17, שבוע לאחר מכן, ושבוע טרם חתימת החוזה, כותב כהן המוכר לכחלון המתווך כי הוא "לחוץ" למכור, ומבטיח: "לגבי מתווכים אני לא מכניס אף אחד חוץ ממך. אם יבוא פרטי אז סבבה" ובהמשך ביום 21.11.17 מדווח כהן לכחלון: "יש מישהו, אנחנו במשא ומתן. פרטי... ... 1,140,000. אולי אני אסגור איתו" (נספח לא ממוספר לתצהיר כחלון).
    מהתכתבות זו בזמן אמת, עולה כי כהן מדווח לכחלון שלא היה מעורב אף מתווך אחר, בניגוד לטענה הנוכחית שהמתווך מתי אלבז היה בדירה. יתרה מכך, כהן מדווח שיש מישהו שהגיע באופן פרטי, כאשר הובהר שהכוונה היא שהגיע ללא מתווך, שהוא עומד לסגור איתו עסקה בסכום של 1,140,000 ₪, כפי שבפועל נסגרה העסקה עם דוידזון.
    דברים אלה שמסר כהן לכחלון בזמן אמת, סותרים כמובן את הגרסה לפיה עוד קודם לכן הגיעה אלה דוידזון עם המתווך מתי אלבז.
12. שלישית, כהן בחקירתו הנגדית לא ידע לומר בודאות אם הביקור של אלה דוידזון עם מתי אלבז היה לפני או אחרי הביקור של יבגני דוידזון עם כחלון (ע' 11 ש' 15 ; ע' 12 ש' 24 לפרו'). כך שלפי עדותו, יחד עם הודעות ווטסאפ שיפורטו בהמשך, בהחלט סביר ואפשרי שאלה דוידזון (שלא העידה) ביקרה בדירה אחרי בעלה יבגני, ובעקבות הביקור של יבגני דוידזון עם כחלון, כדי לבדוק אם הדירה שראה בעלה עם כחלון אכן מתאימה, ולהתווכח על מחירה.
13. רביעית, מיד לאחר שנתברר לכחלון על העסקה הוא התקשר לכהן.
    בשיחות המתומללות, כהן מצדיק את סירובו לתשלום דמי תיווך בכך שסגר את העסקה מול האשה: "אני מסביר לך בפעם המאה... אני מכרתי לאשתו, לא לו" (נספח ח'21 לתביעה נגד כהן ש' 7 – 8). כאשר ברור שמדובר בבני זוג שרכשו את הדירה בצוותא, הדבר נראה מתמיה.
    כהן איננו מציין את העובדה שהיה מצופה שיאמר: שהאשה, אלה דוידזון, ראתה את הדירה עם מתווך אחר לפני שהבעל יבגני דוידזון ראה את הדירה עם כחלון.
    דווקא מהשיחה משתמע כי ה"ביקור השני" היה לאחר הביקור עם כחלון (נספח ח'4 לתביעה נגד כהן, ש' 9). במהלך השיחות הטלפוניות, כחלון מטיח בכהן, כי במהלך הביקור שלו עם הקונה דוידזון, הוא התלהב מהדירה ואמר שיביא את אשתו מחר, וכהן המוכר משיב: "היא באה אחרי... שבועיים שלוש. היא באה התקשרה אליי דרך הפרסום..." (נספח ח'17 לתביעה נגד כהן ש' 8).
    יתרה מכך, בהמשך השיחה אומר כהן לכחלון: "אני מכרתי את הבית במחיר הפסד, למה ידעתי שאין תיווך" (נפסח ח'18 לתביעה נגד כהן, ש' 17 – 18). אין לכהן הסבר כיצד אמירה זו מתיישבת עם טענתו כי הדירה נמכרה באמצעות מתווך אחר שלו שולמו דמי תיווך!
14. חמישית, כחלון התקשר גם לרוכש דוידזון, אשר התחמק באותה טענה כי: "אשתי קנתה את הבית" (נספח ה'2 לתביעה נגד דוידזון ש' 14), כאשר ברור ששניהם רכשו את הדירה בצוותא.
    גם בשיחה זו, יבגני דוידזון איננו מזכיר כלל כי הדירה נרכשה בשיתוף מתווך אחר, לו שולם שכר טרחה, כפי שצפוי היה אם זו טענתו העיקרית. בחקירתו הנגדית, דוידזון לא ידע לתת הסבר מניח את הדעת לכך (ע' 14 ש' 23 עד ע' 15 ש' 10 לפרו').
15. שישית, יבגני דוידזון לא ידע להסביר, כיצד אשתו ראתה לפניו, לטענתו, את אותה הדירה שבוע קודם לכן עם מתווך אחר, ולא סיפרה לו דבר על כך (ע' 16 לפרו').
16. שביעית, במכתב תשובה ראשוני מיום 12.2.18 של עורכת הדין של הנתבעים, במענה לדרישה לתשלום דמי תיווך, ב,כ הנתבעים מאשרת כי כחלון אכן הביא את דוידזון לדירה וההתייחסות היא רק לתום תקופת הבלעדיות. לא מצויינת כלל במכתב הטענה כי היה מעורב מתווך אחר, שהראה את הדירה קודם לכן לאשה אלה, וכי העסקה נעשתה באמצעותו (נספח ז' לתביעה נגד כהן).
17. שמינית, הנתבעים טענו כי שילמו דמי תיווך למתווך אחר, מתי אלבז. ואולם, מתי אלבז הגיש רק הסכם הזמנת תיווך שנערך לאלה דוידזון. לא הוצג הסכם בכתב עם המוכר שמואל כהן, כאשר סעיף 9 (א) לחוק המתווכים במקרקעין תשנ"ו 1996, קבוע במפורש: "מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין". לעד אלבז לא היה מענה לחסר זה.
18. סיכום הנתונים
    ב"כ התובעים טען כי מדובר ב"קנוניה" כדי להימנע מתשלום דמי תיווך, כאשר לטענתו בפועל לא היה כל ביקור עם המתווך מתי אלבז, ולא שולמו לו כלל דמי תיווך.
    לצורך ההכרעה בתובענה זו, אין הכרח לקבוע אם מדובר ב"קנוניה" כטענת התובעים, ללא כל מעורבות של המתווך אלבז, בנסיון של הצדדים לצמצם את הוצאותיהם ע"י חתימת ההסכם באמצעות מתווך שדרש דמי תיווך מופחתים, או במתווך שנכנס לתמונה לאחר מכן.
    כך או כך, ניתן להביא הסבר בדוחק לכל אחת מהתהיות שפורטו לעיל בנפרד, אלא שהצטברותן בצוותא מטה את הכף לקביעה כי כחלון אכן היה הגורם היעיל בעסקה.
19. אכן, אפשר שההכרעה תביא לתשלום דמי תיווך בכפל, אם הנתבעים שילמו למתווך מתי אלבז (ואין לי הכרח להכריע בכך), ועתה ייאלצו לשלם לתובעים דמי תיווך בגין אותה עסקה – אולם כך קובע הדין.
    בעניין בראל (רע"א 4036/16 קבוצת בראל נכסים בע"מ נ' אופיר בנימין (20.07.2016)), קבעה כב' השופטת ברק-ארז, כי לנוכח פרשנות החוק, דברים אלה עשויים לצפון בחובם סכנה של תשלום כפול, והדרך להימנע מכך, היא סעיף בהסכמי התיווך לפיו יש לדווח מיידית על קיומו של מתווך נוסף. אכן, בעניין בראל מדובר היה בפרשנות של הסכמי בלעדיות, אולם הדברים יפים גל לענייננו.
    בענייננו, אם היו הנתבעים מדווחים מיידית לתובעים על קיומו של מתווך נוסף, ניתן היה למנוע את כפל התשלום, אלא שהם בחרו להעלים זאת מהתובעים, ואף ציינו בפני התובעים בשיחות טלפוניות כי העסקה נחתמה ללא מתווך.
20. נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב כל אחד משני הנתבעים לשלם לתובעים סכום של 26,676 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד המועד התשלום המלא בפועל, ובצירוף שכר טרחה והוצאות בסכום כולל של 3,000 ₪ שישלם כל אחד משני הנתבעים (6,000 ₪ בסך הכול). הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אב תש"פ, 06 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.