בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה ע"י קצין משטרה, בקשר עם מעורבותו של המבקש בתאונת דרכים מיום 26.01.18 (בטעות בחלק ממסמכי תיק החקירה נרשם שמועד התאונה היה 22.01.18).

אין חולק כי המבקש נהג לאחור במשאית ברח' החובלים באשדוד ביום 26.01.18 סמוך לשעה 13:00.

תוך כדי הנסיעה לאחור הבחין המבקש, באמצעות המראה השמאלית, באישה מתחת למשאית.

המבקש סבר לתומו כי הולכת הרגל החליקה וכי נפילתה לא נבעה מאופן נהיגתו לאחור.

בעקבות האירוע נחבלה הולכת הרגל חבלה של ממש, הועברה לבית החולים.

בשלב הראשון היתה התרשמות שהמדובר בחבלות קלות, ואולם בשלב מאוחר יותר הידרדר מצבה והיא נפטרה.

על רקע ההתרשמות הראשונית, נערך למבקש שימוע ביום 06.02.18 ורישיונו נפסל למשך 60 יום, ואולם לאחר שנודע דבר מותה של הולכת הרגל, זומן המבקש ביום 15.02.18 לשימוע נוסף בפני קצין משטרה, במהלכו יוחס לו חשד לגרימת תאונת דרכים בגינה נהרג אדם ובתום השימוע נפסל רישיונו למשך 90 יום שמניינם מיום 06.02.18.

עמדת ב"כ המבקש לבקשה

בבקשה לביטול הפסילה המנהלית טענה ב"כ המבקש כי המבקש לא פגע בהולכת הרגל, לא גרם למותה ואין לייחס לו כל קשר למותה המצער.

בדיון שנערך לפניי, בנוכחות הצדדים, הוסיפה ב"כ המבקש כי בעת התאונה הולכת הרגל קמה והתהלכה ואף סירבה להתפנות לטיפול רפואי. עוד נטען כי ביום האירוע היה מזג אוויר גשום ומאוד סוער והצביעה על אפשרות שהמדרכה שעליה עמדה הולכת הרגל כנראה "היתה בעייתית" ויכול שהחליקה מהמדרכה, ללא קשר לנהיגתו של המבקש.

לטענת ב"כ המבקש, אין קשר סיבתי בין מותה של הולכת הרגל לבין אופן נהיגתו של המבקש שהינו נהג משאית מקצועי ופרנסתו תלויה ברישיון הנהיגה שלו – ועל כן מבוקש להשיב לו את רישיונו.

עמדת ב"כ המשיבה

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה. ב"כ המשיבה הפנה לחומר החקירה שהוגש לעיון בית המשפט, הדגיש במיוחד עדות עד ראיה והיפנה גם לניסוי שדה ראיה.

ב"כ המשיבה הבהיר, כי החקירה טרם הושלמה וכי המשטרה ממתינה לתוצאות דו"ח נתיחת המנוחה.

דיון

עסקינן בבקשה לביטול פסילה מנהלית כאשר החשד הוא שהנהג גרם למות אדם.

המסגרת הנורמטיבית בענייננו הוא סעיף 47(ה) לפקודת התעבורה.

סעיף 47 (ה) לפקודת התעבורה קובע קטגורית כי קצין משטרה "יפסול" רישיון נהיגה של נהג שגרם לתאונת בגינה נהרג אדם, אם יש יסוד סביר להניח שיוגש כתב אישום.

הסעיף אינו משאיר שיקול דעת לקצין אם להימנע מלפסול הרישיון בהתקיים התנאי שבסעיף.

נטל ההוכחה על היעדר מסוכנות מוטל על הנהג [עיין: בש"פ 5092/11 צ'צ'לינצ'קי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן (10.7.11.)].

על ביהמ"ש לערוך אזונים בין האינטרס הציבורי ונסיבות הנוגעות למסוכנות לבין נסיבות אחרות הנעוצות בנהג [עיין: בש"פ 6248/07 דוד יניב סויסה נ' מ"י כב' השופט פוגלמן (26.07.07)].

השיקולים לפסילת רישיון ע"י קצין משטרה הינם כדלקמן:

1. קיומו של יסוד סביר להניח שיוגש כתב אישום כנגד הנהג (סעיף 47 (ה) לפקודת התעבורה ;
2. סיכון מהמשך נהיגתו של הנהג, כאשר הסיכון נלמד מחומר הראיות, חומרת הנסיבות והתוצאות ועברו התעבורתי של הנהג.

על המסוכנות ניתן ללמוד מחומר הראיות, נסיבות האירוע, תוצאות האירוע וכן מעברו של נהג

[עיין: בש"פ 513/88 מד"י נ' גוליו – פד"י מב (3) 331].

מן הכלל אל הפרט:

בית המשפט עיין בחומר הראיות שבתיק החקירה.

מחומר הראיות אין ספק כי המבקש נהג לאחור את המשאית, גם אין חולק כי תוך כדי הנסיעה הבחין לפתע דרך המראה השמאלית ברגלי אישה הבולטות מחוץ למשאית ובחקירתו יש ראשית הודיה כי האישה נמצאה שכובה מתחת למשאית.

בתיק קיימות ראיות הקושרות בין אופן נהיגתו של המבקש לבין קרות התאונה והעובדה שהולכת הרגל נחבלה כתוצאה מהתאונה.

בחומר הראיות ישנה עדות עד ניטרלי ודוח פעולה של שוטר, שהגיע למקום האירוע בעת בה הוענק למנוחה טיפול ע"י צוות מד"א ואשר תיעד בין היתר את דברי הנפגעת לצוות המטפל, על נסיבות נפילתה כתוצאה מפגיעת משאית שנסעה לאחור.

אמנם לתיק טרם הושלם דוח נתיחה של המנוחה אשר רלוונטי לטענת ב"כ המבקש באשר להעדר קשר סיבתי בין אופן נהיגתו של המבקש לבין התוצאה הקטלנית, ואולם מצויים אנו בשלב מקדמי של ההליך, החקירה טרם הושלמה ודי בראיות הקיימות כדי להצדיק את מו הפסילה.

כאמור יש ראיות הקושרות בין נפילתה של הולכת הרגל לנהיגתו של המבקש ואף יש סמיכות זמנים בין פגיעתה של הולכת הרגל ומותה בהמשך.

יש יסוד סביר להניח שיוגש כתב אישום כנגד המבקש בשל נהיגה רשלנית אשר גרמה לפגיעה באדם.

בשלב זה של ההליך בית המשפט לא נכנס לשאלת משקל העדויות, מלאכה זו מסורה לבית המשפט שידון בתיק העיקרי, לכשיוגש כתב אישום, אם יוגש.

נסיבות האירוע חמורות.

המבקש נהג במשאית, בנסיעה לאחור, לכאורה, מבלי שנקט אמצעי זהירות כדי להימנע מיצירת סיכון ו/או מפגיעה באדם.

המסוכנות נלמדת הן מנסיבות האירוע, רשלנותו של המבקש לכאורה והן מתוצאת האירוע.

המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להפרכת מסוכנותו.

בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 47 (ה) לפקודת התעבורה לא נפל פגם בהחלטת הקצין הפוסל אשר פעל כמצוות המחוקק.

יש לאפשר לרשות החוקרת להשלים את חקירת התאונה על מנת לרדת לחקר האמת.

אמנם יש צורך לקבל את תוצאות הנתיחה של המנוחה כדי לאפשר גם להגנה לרדת לחקר האמת באשר לנסיבות פטירת המנוחה, ואולם בשלב זה של ההליך ונוכח מכלול הראיות שבתיק החקירה יש ניצוץ ראייתי ואף מעבר לכך הקושר בין נהיגתו של המבקש לבין הפגיעה בהולכת הרגל.

למעלה מן הצורך אציין כי גם אם ב"כ המבקש סבורה, כי אין ראיות לקשר סיבתי בין נהיגתו של המבקש לבין התוצאה הטרגית (פטירת המנוחה בהמשך יום הארוע לאחר שהגיעה לבית החולים), עדיין יש לזכור את ההלכה בדבר תקופת הצינון לפיה נהג המעורב בתאונת דרכים שגרמה למות אדם ראוי, כי יימנע מלאחוז בהגה לתקופת צינון [בש"פ 456/89 חיים רבינא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)].

פרק הזמן הקצר שחלף ממועד התאונה (26.01.18) ועד היום אין בו כדי להוות תקופת צינון ראויה אפילו , ב"כ המבקש סבורה שהמבקש אינו אחראי לקרות התאונה ו/או תוצאותיה מה גם שיש ראיות הקושרות כאמור בין נהיגתו לבין הפגיעה בהולכת הרגל.

אשר על כן הבקשה לביטול פסילת הרישיון המנהלית, נדחית.

זכות ערר כחוק.

תיק החקירה יושב לידי נציג ב"כ המשיבה אשר יעבירו את התיק לידי הבוחנים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ח, 22 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.