1. הצדדים הסמיכו אותי ליתן פסק־דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

2. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בסיכומי הצדדים ויתר החומר המונח בתיק בית־המשפט, וכן לאחר ששקלתי את טענות באי־כוח הצדדים, ולאור התרשמותי מהעדויות שנשמעו בפני בדיון שהתקיים אתמול בתיק כמו גם התרשמותי מתמונות הפוטו שהוצגו לעיוני במהלך הדיון, וכן בהביאי בחשבון את העובדה שלא הוצגו בפני קבלות / חשבוניות בגין התשלום עבור תיקון הנזק, אני פוסק כדלקמן:

א. הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעת סך של – 1,000 ₪.

ב. בנוסף לאמור לעיל, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת שכר טרחת עורך־דין בסך של – 800 ₪ (כולל מע"מ), וכן החזר הוצאות משפט בסכום כולל של – 200 ₪.

ג. הסכומים האמורים ישולמו לידי התובע, באמצעות בא כוחו, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק־דין זה במשרד ב"כ הנתבע, שאם לא כן – יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ד. בנסיבות העניין ונוכח הזמן השיפוטי שנחסך, ניתן פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

3. במקרה זה נפסקו לתובעת הוצאות מופחתות משום שהנתבע מס' 2 הכיר באחריותו לנזק שנגרם למראה למן הרגע הראשון שבו קרתה התאונה והוא אף הפנה את התובעת לחנות אביו, שיש לו חנות למכירת חלקי חילוף, לצורך הזמנת מראה חדשה במקום זו שניזוקה בתאונה. התנהלות התובעת במקרה זה יש בה משום הגדלת הנזק (או ליתר דיוק ההוצאות) וזאת בניגוד לחובתה על־פי דין להקטנת הנזק.

4. עוד אעיר בשולי הדברים כי לא מצאתי הצדקה לסכומים הנטענים בחוות דעת השמאי בגין עבודות פחחות וצבע, שלא ברור מחוות דעת השמאי איזה חלק ברכב בדיוק תוקן, מקום שלא הוכח כי נגרם נזק לפח המצריך עבודות שכאלה. מעניין לציין בהקשר זה כי השמאי, שלא כמקובל וכנהוג, לא צילם את הרכב בעת ובמהלך ביצוע עבודות הפחחות והצבע, וכנראה לא בכדי.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ל' סיוון תשע"ח, 13 יוני 2018, בהעדר הצדדים.