בפני ערעור על פסקי דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופט מ. בן חיים) מיום 30.1.18 לפיהם הורשע המערער על פי הודאתו בעבירות נשוא 13 כתבי אישום לפיהם החנה את רכבו בניגוד להוראות סעיף 4(ב) וסעיף 6(ב)(1) לחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחניתו) התשמ"ד – 1983 (להלן: "חוק העזר") במקום המתיר חניה לכלי רכב של בעלי תו חניה אזורי. כן הורשע המערער על פי הודאתו בעבירות נשוא 5 כתבי אישום בגין עבירה על סעיף 12(א) לחוק העזר.

על המערער נגזרו קנסות המקור, 100 ₪, לכל דוח ובסך הכל 1,800 ₪.

הרקע

המערער תושב תל אביב פנה בפברואר 2016 למשיבה וביקש תו חניה אזורי למכונית שבחזקתו שהיתה רשומה על שם אחותו. המשיבה העניקה למערער תו חניה זמני שתוקפו היה לשנה. לקראת סיום התקופה פנה המערער בבקשה למשיבה להארכת תוקף תו החניה והפעם למכונית שהיתה רשומה על שם אחיו והיתה בשימושו. המשיבה סרבה בנימוק כי לא ניתן ליתן תו חניה לרכב הרשום על שם אחיו של המערער. גם ועדת החריגים דחתה את בקשת המערער מטעם זה.

להלן בתמצית טענות המערער

1. הרכב הרשום על שם האח מוחזק אל ידי המערער. גם הרכב של אחותו של המערער הוחזק על ידו ולמרות זאת ניתן לו תו חניה אזורי בשנת 2016.

על ידי כך יצרה המשיבה מצג שווא בפני המערער בנוגע לזכאותו לתו חניה והוא הסתמך על כך גם בשנת 2017 כאשר הגיש את בקשתו השניה.

2. המשיבה הנחתה את המערער להגיש בקשה להארכת תו החניה ואף לפנות לועדת החריגים לאחר שבקשתו סורבה, למרות שהמערער הודיע לה כי מדובר ברכב הרשום על שם אחיו.

3. למערערת עומדת הזכות להגנה מן הצדק גם כאשר העבירות הינן עבירות של אחריות קפידה. מאחר והמשיבה תרמה להיווצרות העבירות, קמה למערער עילת הגנה מן הצדק והמשיבה מנועה מלקנוס את המערער בגין העבירות שביצע.

דיון והכרעה

אין חולק כי המערער ביצע את העבירות בגינן הועמד לדין והורשע. לטענת המערער מאחר והמשיבה נתנה לו תו חניה אזורי עבור מכונית שהיתה רשומה על שם אחותו והיתה בשימושו בהסתמכו על התנהגות המשיבה והיות וסבר כי ינתן לו תו חניה גם למכונית הרשומה על שם אחיו אשר נמצאת בשימושו, המשיך המערער לחנות את הרכב במקומות החניה המיועדים לבעלי תו חניה אזורי.

המערער מלין על כך שהמשיבה לא הודיעה לו כי שגתה במתן תו החניה אלא הדריכה אותו להגיש בקשה נוספת ולאחר שסורבה בקשתו, לפנות לועדת חריגים. מטעם זה המשיך המערער להחנות את רכבו במקומות המיועדים לבעלי תו חניה אזורי.

היום במועד הדיון חזר בו ב"כ המערער מטענה זו וטען כי גם בשנת 2016 ועדת החריגים היא זו שאישרה את מתן תו החניה האזורי לרכב שהיה רשום כאמור על שם אחותו וכי המשיבה לא טענה כאשר נתנה לו את תו החניה בשנת 2016.

העבירות נשוא הדיון הן עבירות של אחריות קפידה, אכן גם בעבירות הללו רשאי המערער, והנטל מוטל עליו, להוכיח כי פעל ללא מחשבה פלילית, ללא רשלנות וכי עשה כל שביכולתו על מנת להימנע מביצוע העבירות.

במקרה שלפנינו לא שוכנעתי כי המערער עשה כל שביכולתו על מנת להימנע מביצוע העבירות. היה עליו, עוד בטרם הגיש את בקשותיו של המשיבה, לבדוק את חוקי העזר הנוגעים לעניין ולברר מי זכאי לקבל תו חניה אזורי ובאלו תנאים. זאת לא עשה המערער למרות שהמידע מפורסם ונגיש לכל. אם היה המערער בודק את הוראות חוק העזר, היה מגלה כי ניתן ליתן תו חניה אזורי רק לרכב הרשום על שם בעל התו וסביר להניח כי לא היה ממשיך לחנות במקומות המיועדים לבעלי תו חניה אזורי בטרם קיבל את תשובת ועדת החריגים לבקשתו.

על כן המערער הורשע כדין בעבירות בהן הואשם ואני דוחה את הערעור על הכרעות הדין.

לעניין העונש, סבורתני כי בעניין זה יש מקום להתחשב בטענה בנוגע להסתמכותו של המערער על פעולותיה של הרשות - המשיבה, על העובדה כי העניקה תו חניה אזורי למערער לרכב שהיה רשום על שם אחותו ותרמה על ידי כך להסתמכותו על החלטתה ולהגיש בקשה להארכת תוקפו של תו החניה האזורי לרכב הרשום על שם אחיו. לכך יש להוסיף את העובדה כי גם בפנייתו למשיבה, לא ציינה בפניו המשיבה כי ועדת חריגים מאשרת תו חניה אזורי לשנה בלבד, אלא הדריכה אותו להגיש בקשה ובהמשך, לאחר שסורבה, לפנות לועדת חריגים.

כאמור, בהתנהגותה גרמה המשיבה למערער לסבור כי הוא יקבל תו חניה אזורי גם לרכב שרשום על שם אחיו כפי שקיבל שנה קודם לכן תו חניה על רכב שהיה רשום על שם אחותו.

אי לכך בנסיבות הללו אני מקבלת את הערעור לעניין העונש. במקרה חריג זה יופחת סכום הקנס הכולל בסך 1,800 ₪ ויועמד על סך של 1,000 ₪ בלבד. הקנס דנן ישולם בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ח, 14 מאי 2018, בהעדר הצדדים.