ערעור על החלטת בית משפט השלום בטבריה (כב' הרשם הבכיר מ. חליאלה) אשר ניתנה ביום 21.2.2018, בתיק תא"ק 3841-06-17 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק הדין אשר ניתן כנגדה ביום 29.10.17, בהעדרה ובקשתה לאפשר ייצוגה על ידי עורך דין ועל פסק דינו של בית המשפט קמא מיום 29.10.17.

התיק קמא

עניינו של התיק קמא בתביעת המשיב 1 (להלן: "המשיב") את המבקשת, בגין אירוע תאונת דרכים מיום 18.7.2016. בכתב תביעתו מיום 4.6.2017 טען המשיב כי המבקשת, אשר נסעה ברכבהּ מסוג שברולט מ.ר. 1139361, פגעה באחורי רכבו הפרטי מסוג הונדה, מ.ר. 6447361. בשל הפגיעה נגרם לרכבו נזק בסך 22,754 ₪.

לטענת המשיב קמא, חרף הבטחות המבקשת, לא שולם סכום הנזק. הוא המתין חודשים ארוכים, עד אשר נודע לו כי פוליסת הביטוח שלה אינה מכסה את הנזק ועל כן נאלץ להגיש את התביעה קמא.

דיון ראשון בתיק, בנוכחות הצדדים כולם, התקיים ביום 31.8.2017. בדיון טען נציג המשיבה 2 (להלן: "חברת הביטוח"), כי המבקשת, בעת התאונה טרם מלאו לה 24, אינה מבוטחת במסגרת הפוליסה אשר נערכה לבקשתה לנהג מעל גיל 24, ועל כן אירוע התאונה הנדון אינו מבוטח ואין יריבות בין חברת הביטוח לבין משיב 1.

המבקשת טענה כי היא בעלת הרכב, נהגת יחידה והפוליסה אשר נערכה בסופו של דבר על ידי חברת הביטוח אינה משקפת את שהוסכם בינה לבין סוכן הביטוח, נציג חברת הביטוח.

בתום הדיון הורה בית המשפט קמא כי המבקשת רשאית לשלוח הודעת צד ג' לסוכן הביטוח, זאת בתוך 15 יום. כמו כן נקבע ותועד בפרוטוקול הדיון, כי דיון המשך יתקיים ביום 29.10.17, בשעה 18:00.

הדיון השני התקיים במועדו, בנוכחות בעלי הדין אך המבקשת לא התייצבה. היא גם לא הגישה הודעה לצד ג' כפי שהותר לה. בנסיבות אלו, נדחתה התביעה נגד חברת הביטוח והמבקשת חוייבה בתשלום מלוא סכום התביעה, כך:

"על פי פוליסת ביטוח נ/1 הפוליסה מכסה נהג אשר גילו 24 שנים ומעלה. משהנתבעת 1 הייתה מתחת לגיל 24 בעת התאונה, הרי שאין כיסוי ביטוחי והעובדה שהנתבעת היא המבוטחת על פי הפוליסה איננה סותרת העדר כיסוי ביטוחי לנהיגתה ברכב.

לאור זאת התביעה נגד מנורה (הנתבעת 2) נדחית.

ישיבת היום נקבעה במעמד הנתבעת 1, ואין הופעה מטעמה. התיק קבוע לשעה 18:00, השעה כעת 18:08. על כן אני מקבל את התביעה נגדה ומחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסך של 22,754 ₪. כמו כן תשלם הנתבעת 1 לתובע הוצאות משפט בסך של 800 ₪. "

ביום 31.12.17 הגישה המבקשת בקשה דחופה לביטול פסק הדין ובקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל. המבקשת טענה כי ביקשה לקבל מחברת הביטוח העתק של הפוליסה אך לא קיבלה זאת במועד הדרוש וכי פנתה לעורך דין על מנת שיכין עבורה הודעה לצד ג' אך התברר לה כי הדבר לא נעשה. אשר להיעדרותה מן הדיון, טענה כי טעות אנוש והסתמכות על עורך הדין הם שגרמו לכך שלא התייצבה והכל בתום לב. לטענתה, סיכויי הגנתה גבוהים בשל טענותיה נגד חברת הביטוח והיא עותרת כי יינתן לה יומה בבית המשפט.

המשיב 1 הודיע על התנגדותו וטען כי אין למבקשת טענת הגנה של ממש ביחס לאחריותה לפיצוי בגין התאונה ועל כן, ככל שהדבר נוגע אליו, אין לה כל הגנה.

בדיון בבקשה, שמע בית המשפט את טענות הצדדים ודחה את בקשתה המבקשת כי יתאפשר לה להיות מיוצגת על ידי עורך דין לאור הטענות המשפטיות אשר יש לה כנגד חברת הביטוח ומאחר שנציג חברת הביטוח הוא חתם בחברת הביטוח, דהיינו בעל ידע שהוא מעבר לאדם הפשוט ולעומתו המבקשת בחורה צעירה וחסרת הבנה במשפטים או בביטוח.

בית המשפט קמא קבע כי העובדה כי חברה הביטוח מיוצגת על ידי נציג, אינה מהווה עילה לחרוג מהכלל לפיו הצדדים אינם מיוצגים על ידי עורך דין בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות.

לגוף העניין, נדחתה הבקשה לביטול פסק דין תוך שנקבע כי ככל שלמבקשת זכות כלפי חברת הביטוח, תוכל להגיש כנגדה תביעה נפרדת.

טענות הצדדים בערעור

המבקשת עותרת במסגרת בקשת רשות ערעור זו, לביטול ההחלטה קמא. לטענתה, נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט קמא והתוצאה הקשה מבחינת המבקשת, כאשר חוייבה בתשלום סכום גבוה למשיב למרות שפעלה לקיומו של ביטוח מצידה, מצדיקה את ההתערבות החריגה של ערכאת הערעור. המבקשת טוענת כי לא ניתן לה יומה בפני בית המשפט קמא, וכי הדבר פסול בין היתר, לאור דחיית בקשת ייצוגהּ ולאור פערי הכוחות מול המשיבה 2. עוד הדגישה, כי הינה בחורה צעירה ילידת 3.9.1992 אשר אינה בקיאה בניהול תיקים או בסדרי הדין. נוכח מורכבות המקרה, חוזרת המבקשת על בקשתה להעביר את הדיון בתביעה לדיון בסדר דין מהיר, שכן אינה מתאימה להידון במסגרת תביעה קטנה, לחילופין, עתרה להשבת התיק לבית המשפט קמא על מנת שיבחן את הראיות ויכריע בטענותיה לגופן.

המבקשת הוסיפה וציינה כי מפרוטוקול הדיון עולה כי המשיב 1 הסכים לביטול פסק הדין, אך בית המשפט קמא לא נתן לכך את המשקל הראוי.

בקשה נוספת הגישה המבקשת, לעיכוב ביצוע פסק הדין קמא ובכלל זה הליכי ההוצאה לפועל בגינו.

המשיב עתר לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בציינו כי חלפו זה שנתיים ימים מאז קרות אירוע התאונה, במהלכם טרם קיבל כל פיצוי בגין הנזק אשר נגרם לרכבו.

אשר לבקשת רשות הערעור גופא, השיב ראשית, כי לא נתן הסכמתו לביטול פסק הדין והרישום בפרוטוקול כאילו הסכים לכך מקורו בטעות והשמטת המילה "לא", לפני המילה "מסכים". המשיב 1 הפנה לתגובתו לבקשה לביטול פסק הדין, אשר הוגשה קודם לדיון, בה נכתב ברורות כי הוא מתנגד לבקשה וטוען כי זו היתה עמדתו גם במהלך הדיון, אך בשגגה, עולה מן הפרוטוקול אחרת.

שנית, טען המשיב, פסק הדין אינו מגלה כל טעות עובדתית או משפטית, וכי בית המשפט קמא לא התעלם מטענות הצדדים אשר עלו במהותן כבר בדיון הראשון, אשר כזכור התקיים במעמד הצדדים. כמו כן מדגיש המשיב כי אף הוא לא היה מיוצג בהליך קמא. לטענת המשיב, מדובר בתיק נזק פשוט שאינו מורכב, כאשר המבקשת אינה מכחישה כי גרמה לנזק. לטענתו, אין לו יריבות עם חברת הביטוח לאור הביטוח אשר נערך עבור המבקשת וסיכויי הגנת המבקשת נמוכים בלבד.

דיון ומסקנות

לאחר קבלת תגובת המשיבה לבקשה ומכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. את הערעור החלטתי לקבל, מן הטעמים המפורטים להלן.

אזכיר מושכלות ראשונים, כי תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות הייתה לאפשר דיון מהיר, קצר, פשוט וזול בעניינים בעלי ערך כספי מועט. כך, גם אמות מידה להענקת רשות הערעור נגזרות מתכלית זו למתן מענה מהיר וקצר למחלוקות הצדדים. מכאן, אין להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור אלא כשמדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה.

אחר שבחנתי את המקרה שבפניי, סברתי כי מקרה זה נופל בגדר המקרים המצדיקים התערבות.

קודם שאדון בטענות גופן, ראיתי להתייחס לסוגיית הגשת בקשת רשות ערעור בנסיבות כאן, בהן אחר שניתן פסק הדין נדחתה בקשה לביטולו.

סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כך:

"פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי; בית המשפט המחוזי ידון בערעור בשופט אחד"

תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז-1976 (להלן: "תקנות תביעות קטנות") קובעת כך:

"ניתנה החלטה שלא בפני בעל דין והגיש בעל דין בקשה לביטולה תוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט, על פי צד אחד, לבטלה בתנאים שייראו לו".

ובתקנה 16(א) לתקנות, שכותרתה "ערעור", נקבע כדלקמן:

"המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט או על החלטתו לפי תקנה 12 לגבי בקשה לבטל החלטה שלא בפני בעל דין, הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין או ההחלטה" (החלק הנוגע לערעור על החלטה לפי תקנה 12 נוסף בשנת 1992).

ברע"א 292/93 סרבוז נ' ע. אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177 נקבע, בדעת רוב, כי אין לאפשר רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית משפט לתביעות קטנות, אלא במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי.

לגבי בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת אשר ניתנה בבקשה לביטול פסק דין – אין הכרעה ברורה, כך מלמד עיון בפסיקת בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים. כב' השופט עמית, ביושבו בדין בבית המשפט המחוזי בחיפה (רתק (חי') 1204-02-09 רומנו סלומון (שמעון) נ' כ"ץ שרה (20.4.09)) סבר, כי פסק הדין בעניין סרבוז, אינו חוסם את הגישה לערכאת הערעור בפני מי שנדחתה בקשתו לביטול פסק דין שניתן כנגדו במעמד צד אחד בבית המשפט לתביעות קטנות, אלא, ההפך הוא הנכון. מדבריו של כב' השופט ד. לוין, אשר כתב את דעת הרוב, עולה כי דחיית בקשה לביטול פסק דין ניתנת להשגה במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק הדין אשר בה יועלו הטענות כולן, כולל אלו הנוגעות להחלטה שלא להורות על ביטול פסק הדין.

מכאן, במובחן מהחלטות אחרות, בהתאם לדברים של כב' השופט עמית כאמור ולנוכח לשון תקנה 16 המתייחסת מפורשות להחלטה בבקשה לפי תקנה 12, המסקנה היא כי יש להתיר בקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד וזאת במשולב עם בקשת רשות ערעור על פסק הדין – כפי שהתבקש בהליך זה אשר בפניי.

אשר לבקשת הרשות ערעור על פסק הדין, מטבע הדברים, דרך המלך כאשר ניתן פסק דין בהעדר, היא להגיש בקשה לביטול פסק הדין מיד עם גילוי קיומו של פסק דין ורק אם זו תידחה, להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין ועל ההחלטה גם יחד. כך בדיוק פעלה המבקשת ולא מצאתי דופי בכך.

כעת לגוף העניין. בהחלטה קמא, אשר ניתנה במעמד הצדדים בתום דיון בבקשות המבקשת, מנמק בית המשפט קמא לאקונית את החלטתו לדחות את הבקשות בכך שניתנה למבקשת הזדמנות, בישיבה הראשונה בתיק, לשלוח הודעת צד ג', הזדמנות אשר לא נוצלה. ועוד, כי טענת המבקשת כי פנתה לעו"ד בבקשה כי יטפל בפנייה, ולצערה, הלה לא טיפל- לא הוכחה, ואף לו הייתה מוכחת, לא היה הדבר מוביל את בית המשפט קמא כעילה לביטול פסק הדין. לבסוף מציין בית המשפט קמא את זכות המבקשת להגשת תביעה נפרדת נגד חברת הביטוח.

כאשר נבחנת בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד, ואין חולק כי המבקשת ידעה על מועד הדיון, על בית המשפט לבחון הן את סיבת המחדל הן את סיכויי בעל הדין להוכיח טענותיו. לעניין אי התייצבותה טענה המבקשת כי המדובר בטעות אנוש אך התנאי בעל המשקל הרב יותר הוא זה הנוגע לסיכוייה בהליך ולסוגיה זו בית המשפט קמא אינו מתייחס אלא מסתפק בהערה כי המבקשת יכולה להגיש תביעה נפרדת כנגד חברת הביטוח.

מאחר שבפני בית המשפט קמא היתה מונחת בקשה לביטול פסק דין, היה עליו לבחון בקשה זו ולהכריע בה אחר שיבחן את מכלול הטענות ותוך נקיטת זהירות יתר, כפי שנקבע לא פעם בפסיקת בית המשפט העליון כי מתחייב בדיון בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר בתיק המתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות (ראו למשל רע"א 2049/14 סילביו הכט נ' חוה דעי (22.09.2014)).

את טענת המבקשת לאי-התייצבות מחמת טעות אנוש ניתן לקבל, מה גם שאין מדובר בבעלת דין אשר התנהלותה בתיק קמא הפגינה זלזול או חוסר התייחסות להליך המשפטי, שהרי עסקינן באירוע בודד. אשר לסיכוייה בהליך, מצאתי ממש בטענת המבקשת אודות נסיון להסתייע בעורך דין לשם מימוש זכויותיה בהליך, עד כי יש בה כדי לשנות מהחלטת בית המשפט קמא. מכלול הפרטים והטענות המופנות לחברת הביטוח מייצרים הליך שאינו פשוט לניהול עבור המבקשת, כבעלת דין צעירה שאיננה בקיאה בהליכים משפטיים, ובייחוד בשים לב לפערי הכוח בינה ובין המשיבה 2. טענותיה כי פעלה לבטח את רכבה כנדרש ובהתאם לגילה ראויות לבחינה ויכולות להביא לתוצאה אחרת.

גם אם התוצאה תהיה תשלום למשיב כפי שצופה המשיב, עדיין התוצאה הנוכחית לפיה חוייבה המבקשת, באופן אישי, בתשלום סכום שהוא גבוה באופן יחסי, ודאי לגילה, זאת מבלי שטענותיה כבדות המשקל הוכרעו, היא קשה. מעבר לאמור, כאשר עסקינן בתיק המערב טענות ביטוחיות, סברתי כי היה מקום לאפשר למבקשת ייצוג על ידי עורך דין או אף לשקול את בקשתה להעברת התיק לבית משפט השלום ועיון בתיק קמא מלמד כי בקשתה זו האחרונה, אשר הוגשה בבוקרו של הדיון בבקשה לביטול פסק דין, כלל לא הוכרעה.

בנסיבות הללו, סברתי כי ראוי היה להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין ולאפשר את בירור התביעה לגופה, בהליך אחד אשר בו יוכרעו הטענות כולן, כאשר נוכח הטענות המשפטיות יותר למבקשת ייצוג על ידי עורך דין בהליך.

סיכומו של דבר, הערעור מתקבל באופן שהחלטת בית המשפט קמא מיום 21.2.18 ופסק דינו מיום 29.10.17, מבוטלים. הדיון יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שידון בתביעה לגופא. כמו כן, ידון בית המשפט ויכריע בבקשה להעברת ההליך לבית משפט שלום.

לאור מכלול הנסיבות, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

הערבון אשר הופקד יוחזר למבקשת.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ח, 26 יוני 2018, בהעדר הצדדים.