1. בפני תביעה כספית, על סך של 7,000 ₪, שעניינה שירות שנתן התובע לנתבע במוסך שבניהולו, בחודש יולי 2017. לנתבע אוטובוס, אשר הוכנס לצורך תיקוני פחחות וצבע במוסך – תוקן (ברמת תיקון ובטיב השנוי במחלוקת, לפי כתבי הטענות), ואגב הוצאתו על ידי הנתבע נפגע בחלקו האחורי (שזה עתה תוקן) והוכנס לתיקון חוזר, שהושלם אף הוא.

2. המחלוקת בין הצדדים היא סביר המחיר שעליו הוסכם עבור התיקון הראשון, ולאחר מכן עבור התיקון השני, ובשאלה אם שולם סכום כלשהו.

3. על פי כתב התביעה, אליו צורף תצהיר תמיכה של התובע, כנדרש בתקנות, המחיר שהוסכם עבור התיקון הראשוני היה 5,000 ₪, ואף נערך טופס הזמנת עבודה (הזמנה מס' 34, מיום 22.7.17, שהעתק ממנה צורף). לבקשת הנתבע, נאות התובע לשחרר לידיו את האוטובוס לפני תשלום, ואגב היציאה פגע הנתבע במעקה, ונאלץ לחזור לתוך המוסך. עבור התיקון השני סוכם על מחיר של 2,000 ₪, ואף נערך טופס הזמנת עבודה (הזמנה מס' 35, מיום 27.7.17, שהעתק ממנה צורף). בסופו של דבר יצא הנתבע עם האוטובוס והתחמק מאז מתשלום.

4. על פי כתב ההגנה, אליו צורף תצהיר של הנתבע, האוטובוס הוכנס לצורך תיקון 3 מוקדים ספציפיים, במחיר מוסכם של 500 ₪ לכל מוקד, ובסך-הכל: 1,500 ₪ - סכום ששולם, למרות שהעבודה לא היתה באיכות מספקת, ואגב היציאה, בעקבות פגיעה קלה בתלולית עפר, התנתק המגן האחורי, שתוקן כבר, והיה צורך בתיקונו בשנית. לא דובר על תשלום נוסף, אך בסוף העבודה דרש התובע 500 ₪ נוספים, אותם סרב הנתבע לשלם לו, ועזב. לדברי הנתבע, הזמנות העבודה לא היו קיימות בזמן אמת, והוכנו לצורך המשפט.

5. לא הוגשו תצהירים נוספים, ובישיבה המקדמית (אליה לא התייצב הנתבע, בטענה שהתעכב בנסיעת אוטובוס שנמשכה מעבר למשוער) נקבעו סידורי שמיעת העדים.

6. רק בפתח ישיבת ההוכחות, שגם אליה לא התייצב הנתבע (הפעם בלא שום הסבר), טען התובע כי תצהיר התמיכה של התובע בכתב התביעה אינו מספיק, בהעדר תצהיר עדות ראשית, וסבר כי דין התביעה להימחק מטעם זה. בהחלטה מנומקת על אתר דחיתי טענה זו, והתובע (ורק הוא) נחקר.

7. משלא התייצב הנתבע, הרי שעל פי תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי זכאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת ההוכחה עליו.

8. גרסתו של התובע לא הופרכה, ולו במקצתה. אמנם, תהיות שליוו אותה מתחילתה – כגון (ובעיקר) המספרים העוקבים של שתי הזמנות העבודה, חרף 5 הימים שחלפו בין הוצאתן, ועצם שחרור האוטובוס בלא תשלום (ואף בלא התחייבות בכתב) – נותרו גם לאחריה, אם כי קיבלו הסבר מסוים: מספרי ההזמנות הוסברו במיעוט עבודות באותם ימים, ושחרור האוטובוס הוסבר בנכונותו של מכר משותף (שמלכתחילה הפנה את הנתבע אל התובע) לתת את דברתו כי הנתבע ישלם את החשבון.

9. מנגד, גרסתו של התובע התחזקה במידה מסוימת, לאחר שהצביע על חתימת יד במקום המיועד לחתימת הלקוח על שתי ההזמנות, וטען שזו חתימת יד הנתבע (מדובר בשרבוט שלא ניתן לזהותו). אמנם, חתימות אלה מופיעות במצורף לחותמת עסקו של התובע, והדבר מתמיה, אולם בשים לב לכך שאותה חותמת מופיעה גם בשולי כל אחד משני הדפים, מלווה בחתימת-שרבוט אחרת מאשר זו שבחתימת הלקוח, יתכן כי אכן אך בטעות הוחתמה גם שם חותמת העסק.

10. ב"כ הנתבע הצביע בסיכומי טענותיו על תהיות נוספות (כגון: העדר צילומים של האוטובוס לפני ואחרי התיקון השני, בניגוד לתצלומים שצורפו לתעד את התיקון הראשון, או הימנעות התובע מהבאת עדים רלוונטיים, ובעיקר את המכר המשותף הנזכר), ואלה אכן נותרו בגדר תהיות.

11. עם זאת, כל אותן תהיות יחדיו רחוקות ממיטוט גרסת התובע, מקום בו אין בפנינו כלל גרסה נוגדת הנתמכת בראיות (שכן הנתבע נמנע, כאמור, מלתמוך את טענותיו בעדותו, ותצהירו נותר בבחינת אות מתה). גרסתו של התובע אפשרית, גם כשתהיות מסוימות מלוות אותה, ולב-לבה: הטענה כי ההסכם היה לתשלום סך של 7,000 ₪ עבור שתי העבודות, לא זועזע ולא הוחלש, ולו במקצת.

12. לשון אחרת: אפילו באמת מולאו שתי ההזמנות למפרע, כדי שתשמשנה ראיה מומצאת לסיכום הנטען, אין בכך כדי להפריך את עצם הסיכום ונכונותו, ואין כל ראיה כי ההזמנות אכן מולאו למפרע, גם אם מספריהן העוקבים מחשידים במקצת.

13. נותרנו, אפוא, עם גרסה אחת, שהוכחה במידה מספקת, ובלא כל גרסה נוגדת, ועל כן דין התביעה להתקבל במלואה.

14. התובע גם זכאי להוצאותיו, אולם זהו השלב בו יש לבטא את מורת רוחו של בית המשפט מהתנהלות הנתבע, שלא טרח לכבד את ההליך בנוכחותו, נעדר מהדיון הראשון באמתלה עמומה שלא הוכחה, ומהשני – העיקרי – בלא לטרוח אף להציע הסבר, חרף חובת התייצבות הקבועה בתקנות (לשני הדיונים). נדמה, אפוא, כי יש לחייב את הנתבע לא רק בהוצאות (מוגברות) לטובת התובע, אלא גם בהוצאות לטובת קופת אוצר המדינה.

15. אני מחייב את הנתבע, אפוא, לשלם לתובע סך של 7,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום; וכן את אגרת התביעה, בסך 374 ₪ ליום הגשת התביעה ובסך 382 ₪ ליום 8.9.2019, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהמועדים האמורים ועד היום; וכן את הוצאותיו עבור ההתייצבות לדיון בסך 900 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 2,700 ₪. עוד אני מחייבו בהוצאות לטובת קופת אוצר המדינה בסך של 900 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

16. ניתן להגיש פסיקתה לחתימתי.

ניתן היום, כ"ה כסלו תש"פ, 23 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.