1. לפני תביעה שטרית בגין המחאה על סך של 5826 ₪ שתאריך פרעונה הוא 28.5.16, אשר נמשכה על ידי הנתבע לפקודת התובעת.

הצדדים וההליכים בתיק:

1. התובעת עוסקת בקידום אתרים ושירותים נילווים לעסקים.
2. הנתבע, הינו בעל עסק בשם "מתל פתרונות מחשוב מתקדמים".
3. הצדדים התקשרו בעסקה על פי התחייבה התובעת לבניית אתר אינטרנט עבור עסקו של הנתבע (להלן: "האתר").
4. ההתחייבות על פי ההתקשרות מצויות בחשבונית העסקה שהוציאה התובעת ביום 28.12.15, נספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת.
5. באותו יום חתמו הצדדים על מסמך "מועד פירעון תשלום" (להלן: "מסמך מועד הפירעון"), אשר לפיו התחייבה התובעת להעמיד את ההמחאה לפירעון בעת העלאת האתר לאוויר ולשביעות רצונו של הנתבע. בהמשך נאמר כי: "כל עוד לא נתקבל אישור הלקוח בכתב כנ"ל, לא תוצג ההמחאה לפירעון". עוד נאמר שם כי הנתבע מתחייב לשתף פעולה ולספק את כל החומרים.
6. ביום 31.1.16 שלח הנתבע הודעת ביטול להזמנה (להלן: "הודעת הביטול") אשר נומקה בשינויים הצפויים החל מיום 1.2.16 במדיניות השיווק של ספקים הקשורים לעסקו, וירידה צפוייה בהכנסותיו עקב כך, וביקש לקבל בחזרה את ההמחאה. הנתבע ביטל את ההמחאה, אשר הוחזרה מהבנק מסיבת "נתקבלה הוראת ביטול".
7. ביום 14.6.16 שלחה התובעת לנתבע "התראה בטרם הגשה לביצוע של תביעה בסכום קצוב". ביום 17.1.17 נשלחה לנתבע התראה נוספת.
8. הבקשה לביצוע שטר הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל בעכו, ועל פי בקשת הנתבע ההתנגדות הועברה לדיון בבבית משפט זה. לנתבע ניתנה רשות להגן על יסוד הטענות אשר פורטו בהתנגדות.

טענות הצדדים:

1. התובעת טוענת כי ההתקשרות נעשתה בתנאי מבצע וכי שוויה האמיתי של העסקה גבוה בחמישים אחוזים לפחות.
2. התובעת טוענת כי עמדה בהתחייבויותיה כלפי הנתבע וכי לשם הקמת אתר האינטרנט, הזמינה שטח אחסון ברשת האינטרנט, כתובת לאתר האינטרנט וכו'.
3. התובעת טוענת כי שלחה לנתבע שאלון אפיון וזאת בכדי לאפיין את האתר על פי דרישותיו. הנתבע העביר לתובעת עד ליום 4.1.16 את מרבית החומרים להקמת האתר, ואלה הועברו למחלקת העיצוב אצלה.
4. נטען כי בהתאם ללוח הזמנים המחייב, ביום 24.1.16 העבירה התובעת לאישור הנתבע עיצובים של עמוד הבית. הנתבע מסר את הערותיו והמעצבת תיקנה את הסקיצות נוכח הערות אלה. ביום 1.2.16 הנתבע הודיע למעצבת כי לא שלח הערות נוספות בנוגע לעיצובים המעודכנים שנשלחו לו ביום 31.1.16, כיון שביטל את ההזמנה בשל בעיית תקציב בלתי צפויה.
5. התובעת טוענת עוד כי יצרה עם הנתבע קשר והסבירה לו כי לא ניתן לבטל את ההסכם מאחר ולא נעשתה מצידה הפרה כלשהי אשר מאפשרת לו לעשות כן.
6. התובעת טוענת כי בשום שלב לא אושר לנתבע לבטל את ההמחאה, וכי במסמך תנאי הפרעון, התחייב הנתבע לשתף פעולה עם התובעת באופן מלא.
7. הנתבע מצידו טוען כי הסכים להתקשר עם התובעת בתנאי שהתשלום עבור בניית האתר יבוצע רק לאחר שיביע בכתב את שביעות רצונו מהאתר.
8. הנתבע טוען כי נתן את ההמחאה רק לאחר שהתובעת וכן הנציג מטעמה הפעילו עליו לחץ.
9. לטענתו, התובעת הייתה רשאית לפרוע את ההמחאה אך ורק לאחר שיאשר בכתב את אתר האינטרנט ולאחר שהאתר פיסית אכן יפעל באופן מלא ותקין.
10. הנתבע מוסיף כי מספר ימים לאחר שחתם על מסמך תנאי ההתקשרות, התברר כי הוא צפוי לאבד חלק נכבד מהכנסותיו, ובעקבות כך פנה לנציגת התובעת טלפונית והודיע לה כי הוא נאלץ לבטל את ההסכם.
11. ביום 31.1.16 פנה לתובעת בכתב, והודיע לה על רצונו לבטל את ההסכם וביקש לקבל לידיו בחזרה את ההמחאה.
12. הנתבע טוען כי לא נגרם לתובעת כל נזק מביטול ההזמנה בשל פרק הזמן הקצר שעבר בין החתימה על ההסכם לבין ביטולו, כך שעד למועד הביטול לא נעשתה עבודה ממשית לשם בניית האתר.
13. מאחר והתובעת סרבה להחזיר לנתבע את ההמחאה, הודיע לבנק על ביטול ההמחאה.
14. הנתבע טוען עוד כי לאחר ביטול ההזמנה, ערך בירור על התובעת ברשת האינטרנט, והבין כי התובעת נהגה במרמה כלפי לקוחות רבים, וגבתה כספים עבור הבטחות שווא.

ההגנות:

1. הנתבע טוען, למעשה, שלוש טענות הגנה:
2. הראשונה, כי לא התמלא התנאי אשר נקבע בהסכם בין הצדדים לצורך מימוש ההמחאה.
3. הטענה השנייה הייתה כי העיצוב שהוצג לנתבע היה חובבני ובלתי מקצועי, כאשר התמונות לעמוד הבית נלקחו מהאתר הקיים של הנתבע.
4. הטענה השלישית היא לכישלון תמורה מלא.

דיון והכרעה:

1. התביעה שלפני הינה תביעה שטרית, ולפיכך חלה עליה פקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה").
2. נטל ההוכחה בתביעה שטרית מוטל על הנתבע, אשר מבקש להתגונן מפני השטר, שכן פקודת השטרות קובעת מספר חזקות לטובת התובע מכוח השטר.
3. ראו לעניין זה בספרו של פרופ' לרנר, דיני שטרות (מהדורה שנייה), בעמ' 291: "לזכות נפרע האוחז בשטר עומדת חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודה. על פי הפרשנות המקובלת, חזקה זו מניחה הנחה כפולה : כי הוסכם מלכתחילה על מתן תמורה כנגד השטר, וכי תמורה זו ניתנה בפועל, ומקבל השטר קיים את חלקו בהסכם. משום כך רובץ הנטל על המושך להוכיח כי התמורה נכשלה".
4. מכאן, יש לבחון את טענות הנתבע ביחס לנסיבות שבגינם מסר את ההמחאה לתובעת ובאם טענותיו אלו, ככל שהוכחו, יש בכוחן כדי לשלול את זכאותה של התובעת לפירעון ההמחאה. נטל השכנוע מוטל כאמור על הנתבע וזאת בניגוד לכלל שלפיו נטל השכנוע מוטל בדרך כלל על התובע בהיותו "המוציא מחברו", ולפיכך "עליו הראיה".
5. אין מחלוקת כי הצדדים חתמו ביום 28.12.15 על מסמך מועד הפירעון לצורך הקמת אתר אינטרנט עסקי עבור עסקו של הנתבע, ובהתאם להסכמות בין הצדדים מסר הנתבע לתובעת באותו המעמד המחאה ע"ס 5,826 ₪ לפירעון ביום 28.5.16.
6. חשבונית העסקה וכן מסמך מועד הפירעון אשר נחתם ביום 28.12.15, הם בגדר ההסכם שנכרת בין הצדדים. סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, קובע כי חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. בנסיבות העניין, מצאתי כי החוזה המחייב שבין הצדדים אשר משקף את ההסכמות ביניהם, בא לידי ביטוי בתוכן המסמכים שלעיל.
7. הצדדים שלפני הינם "צדדים קרובים" ולפיכך חלה ההלכה שנקבעה ב- בע"א 5939/96, צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נא(5) 598: "בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על פי שטר, עומדת להם גם כנגד חבות על פי חוזה".
8. טענת ההגנה הראשונה של הנתבע היא כי בהסכם שבין הצדדים נקבע תנאי לשם פירעון ההמחאה. מאחר ותנאי זה לא התקיים, התובעת לא היתה רשאית להציג את ההמחאה לפירעון. התנאי הוא קבלת אישור הנתבע בכתב להצגת ההמחאה לפירעון.
9. הנתבע מתעלם מהעובדה שעל פי מסמך מועד הפירעון מוטל היה על הנתבע לאפשר לתובעת לסיים את עבודתה ולשתף עימה פעולה עד אותו מועד. במסמך נאמר כי ככל שעם השלמת העבודה, האתר לא יהיה לשביעות רצונו של הנתבע, הוא היה רשאי שלא לאשר את הצגת ההמחאה לפירעון. עם זאת, אין במסמך האמור כדי להקנות לנתבע זכות לבטל את העסקה בכל עת. האמירה בהסכם כי נדרשת הסכמת הלקוח בכתב להצגת ההמחאה לפירעון אינה מצויה בחלל ריק, אלא היא מתייחסת (ואף מפנה) להסכמות שגובשו בין הצדדים ומצאו ביטוי בתחילת המסמך האמור.
10. מכאן שיש לדחות את טענתו הראשונה של הנתבע, זאת בפרט כאשר הנתבע טען בזמן אמת (בעת ביטול העסקה), וחזר על כך בתצהיר שהוגש במסגרת ההתנגדות (תצהיר מיום 5.3.18) וכן בתצהיר עדות ראשית מטעמו (תצהיר מיום 19.6.18), כי ביטל את העסקה עקב הרעה כלכלית צפויה בעסקו. כלומר, ביטול העסקה על פי גרסת הנתבע היה נעוץ בסיבות כלכליות הקשורות אליו, ולא בטיב עבודת התובעת. אוסיף כי לא מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבע לפיה חתם על מסמך תנאי הפירעון תחת לחץ, כאשר הוא עצמו אישר כי המסמך נערך בהתאם לדרישותיו (סעיף 2 לתצהיר התומך בהתנגדות מיום 5.3.18).
11. באשר לטענתו השנייה של הנתבע, הנתבע טוען כי באופן טלפוני ביקש לבטל את ההסכם מספר ימים לאחר ההתקשרות, וכי מפאת הזמן הקצר שחלף מאז מועד ההתקשרות, לא הספיקה התובעת לפעול כפי שהתחייבה על פי ההסכם, ולכן לא נגרם לה כל נזק מביטול ההסכם. טענה זו אינה מבוססת עובדתית, שכן הודעת ביטול העסקה היא מיום 31.1.16 . כלומר, ההסכם בוטל על ידי הנתבע כחודש ימים מיום עריכת ההסכם. עד למועד הביטול, ענה על מסמך האיפיון שנשלח לו, ומסר הערות לעיצובים שנשלחו לו. לענין זה הומצאו מסמכים מטעם התובעת. הגברת דניאל פורת העידה מטעם התובעת, כי בחודש הימים שעבר בין החתימה על ההסכם לבין ביטולו, החלו לעבוד על בניית אתר האינטרנט ביצעו את שלב האיפיון, בו אספו חומרים רלוונטיים לאתר, ועברו לשלב העיצוב (פרוטוקול מיום 15.7.20).עוד העידה כי התובעת רכשה שטח אחסון לצורך ההסכם, אך לענין זה לא הובאה ראיה כלשהי.
12. הנתבע טוען לעבודה לא מקצועית מצידה של התובע, אך במקביל טוען כי ביטל את החוזה בתוך מספר ימים מבלי שהתובעת הספיקה לבצע עבודה ממשית. שתי הטענות אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.
13. כפי שהובהר, הנתבע טען בזמן אמת וכן בתצהירים שהוגשו על ידו במסגרת ניהול ההליך כי ביטל את ההסכם עקב צפי להרעה כלכלית בעסקיו. אך בהמשך שינה את גרסתו, ובדיון שנערך ביום 9.12.18 טען כי ביטל את ההסכם היות והעיצוב שהוצג לו היה חובבני וכן היות ונודע לו על מעשי מרמה של התובעת. לא למותר לציין כי גם בעדותו זו ציין הנתבע כי באותם ימים הייתה לו בעיה כלכלית בעסק. כשלעצמי, לא מצאתי לנכון לקבל את עדותו הכבושה של הנתבע. מעבר לכך, איני סבורה כי הנתבע רשאי היה להסתמך על עילת ביטוח אחרת מעילת הביטול שנמסרה לתובעת. ראו, עא 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' סמיר פארוואג'י
14. מכאן עולה כי ביטול החוזה היה שלא כדין. אציין כי לא מצאתי ממש בטענת הנתבע לפיה קיים פגם בכך שהתובעת נטלה תמונות מהאתר הקיים שלו. במסמך האיפיון טען הנתבע כי הוא מעונין בעיצוב חדש לאתר הקיים וכי התוכן הקיים תקף גם לאתר החדש.
15. לא למותר לציין כי הן בתצהיר ההתנגדות והן בתצהיר עדות ראשית טען הנתבע כי מידע שלילי אודות התובעת התקבל אצלו "מאז ביטול ההסכם", כלומר, לא לפני הביטול.
16. טענת ההגנה השלישית של הנתבע הינה לכישלון תמורה מלא, כלומר: לקיומו של פגם קנייני אשר פגע בשטר.
17. על פי סעיף 29(א) לפקודה: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". כלומר, מסעיף זה עולה כי קיימת חזקת תמורה, ולפיכך נטל ההוכחה להיעדרה של תמורה מוטל על הנתבע.
18. קיימים מספר סוגים של כישלונות תמורה: כישלון תמורה מלא וכישלון תמורה חלקי קצוב, משמשים טענה טובה כנגד ביצוע השטר. כישלון תמורה חלקי קצוב מתקיים כאשר חלק מהסחורה סופק, בנסיבות בהן ידוע מחירה של כל יחידה וניתן לזהות את היחידות שלא סופקו. כלומר, כישלון תמורה חלקי נחשב קצוב, כאשר די בפעולה חשבונאית פשוטה יחסית, ללא צורך בדרישה ובחקירה של עדים, לעמוד על היחס שבו פחת שווי הממכר שנמסר בפועל מן הממכר המוסכם (ראו לעניין זה, בספרו של פרופ' לרנר, דיני שטרות, עמ' 295).
19. הפסיקה הרחיבה את המקרים בהם ניתן לקבוע כי מדובר בכישלון תמורה מלא גם כאשר סופק מוצר השונה באופן מהותי ממה שהוסכם בין הצדדים.
20. לעניין זה ראו, ע"א (ב"ש) 129/93, מיתר חברה כללית לעבודות עפר נ' בנו יצחק בע"מ, שם ציין כב' השופט י' טירקל כך: "לקוח הזמין מקרר חשמל שאינו מפיק קור ואיננו מקרר את המוצרים שבו אלא מחמם אותם. האם ניתן לומר שכשלון תמורה הוא חלקי משום שקיבל את המקרר גופו, שיש לו ערך כלכלי כלשהו בשוק?
21. המקרה דנן אינו דומה לפסק הדין האמור. לא ניתן לקבוע כי העיצובים שנמסרו לנתבע הם חסרי ערך. נראה כי לפנינו טענה לכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב, אשר נסבה על איכות העיצוב של התובעת. לא למותר לציין כי הנתבע ביטל את ההסכם באופן מידי, בעוד שהתובעת שלחה לו עיצובים מעודכנים.
22. כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב אינו מהווה הגנה כנגד שטר, והתובע יזכה בפסק דין על מלוא הסכום הנקוב בשטר, אפילו במקרה בו ערכו של המוצר אשר סופק נמוך מערכו של השטר (שם, עמ' 295). בהמשך, עומדת לנתבע אפשרות לתבוע השבה בתביעה חוזית נפרדת.
23. לענין זה ראו, את דבריה של כב' השופטת מ' בן-פורת בע"א 358/80, קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר יישוב, פ"ד לז(3) 830: אין פירוש הדבר, שחותם השטר אינו יכול בשום מקרה לתבוע השבה בדיון נפרד. יתרה מזו, לעתים, כמקרה חריג, יש שטענת הגנה של כישלון תמורה חלקי תצלח בידי הנתבע על-פי שטר, וסכום החיוב יופחת בהתאם. זה המצב, דרך משל, כאשר העובדות ברורות, ופתרון השאלה של מידת כישלון התמורה תלוי בפעולה חשבונית פשוטה".
24. מן האמור לעיל עולה כי הנתבע לא הצליח להוכיח טענת הגנה טובה כנגד פירעון השטר.

סוף דבר:

אני דוחה את ההתנגדות ומורה על חידוש הליכי ההוצאה לפועל בתיק 532252-12-17.

בנוסף, יישא הנתבע בהוצאות התובעת, אולם הוצאות אלה יהיו מופחתות נוכח העובדה שנציגת התובעת לא התייצבה לאחד הדיונים ולכן נדרש דיון נוסף. סכום ההוצאות יעמוד על סך של 650 ₪ ויצורף לתיק ההוצאה לפועל.

מזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' תשרי תשפ"א, 23 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.