ניתנה ביום 25 אפריל 2018

בשם המבקשת: עו"ד נדב דלומי

בשם המשיב: עו"ד חאג' עאמר תאופיק

ה ח ל ט ה

השופט רועי פוליאק

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגן הנשיא צבי פרנקל ונציגי הציבור מר אריק חדד ומר מאיר סהר; סע"ש 29951-01-17) מיום 19.2.18, בו התקבלה בחלקה בלבד תביעתו של המשיב והמבקשת חויבה בתשלומים למשיב בגין זכויות סוציאליות שונות עבור תקופת עבודתו אצלה, לרבות זכויות מכוח צו ההרחבה בענף הבניה (להלן- צו ההרחבה). טענת הקיזוז של המבקשת בגין אי מתן הודעה מוקדמת נדחתה במלואה.

הרקע לבקשה

1. המשיב, תושב יהודה ושומרון, עבד אצל המבקשת בעבודות בנייה מחודש אפריל 2014 ועד חודש מאי 2016. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי טען המשיב, כי בסוף חודש מאי 2016 הודיע למבקשת כי בכוונתו להתפטר בשל אי תשלום זכויותיו ומסר הודעה מוקדמת וכעבור חודש הודיע שהוא מתפטר וחתם על מסמך התפטרות. עוד טען המשיב כי תלושי שכר שהנפיקה המבקשת לא שיקפו נאמנה את ימי העבודה ושעות עבודתו האמתיות. לכן עתר המשיב לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, דמי הבראה וזכויות נוספות. סכום התביעה עמד על סך של 150,432 ₪.

המבקשת טענה כי שילמה למשיב את כל זכויותיו באופן מלא בהתאם להיקף משרתו והכחישה את טענותיו בדבר הנפקת תלושי שכר מנותקים מהמציאות, תוך שהיא מציינת כי התלושים הנפקו על ידי מת"ש. עוד טענה המבקשת, כי המשיב הודיע על התפטרותו באופן פתאומי ולכן דרשה לקזז סך של 4,554 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת מהזכויות המגיעות למשיב.

1. בפסק הדין מושא הבקשה, התקבלה תביעתו של המשיב בחלקה. להלן בתמצית הכרעותיו של בית הדין הרלוונטיות לבקשה לעיכוב ביצוע:
   1. גמול שעות נוספות - בית הדין שוכנע כי המשיב לא קיבל הודעה בכתב על תנאי עבודתו. בית הדין דחה את טענת המבקשת לפיה המשיב לא עבד לפני השעה 7:00 בבוקר, חרף החתמת שעון נוכחות. עוד קבע בית הדין כי המשיב אישר בעדותו שהשעות הרשומות בדוחות הנוכחות שהוצגו היו השעות הנכונות; הוכח שהיתה הפסקה בזמן העבודה של חצי שעה בלבד, כאשר הפסקות הקפה להן טענה המבקשת היו במהלך העבודה הרגילה ואין לראות בהן כשעות הפסקה; משהמבקשת הפחיתה מכל יום שעה של הפסקה, נקבע כי יש להפחית רק חצי שעה וכן להשיב למשיב את אותה חצי שעה שבגין כל יום עבודה. לאור האמור נקבע כי המשיב זכאי לגמול בגין 208.28 שעות נוספות, לפי ערך השעה של 34.73 ₪, בהתאם לתלוש השכר של חודש יוני 2016, ובסך כולל של 9,042 ₪.
   2. דמי הבראה – נדחתה טענת המבקשת לפיה יש להפחית את תשלום דמי ההבראה בהתאם לאחוז משרתו של המשיב, ונקבע כי הטענה לא נתמכה בראיות ואף בהודעה לעובד שהוצגה על ידי המבקשת אין אזכור להיקף משרה נמוך ממשרה מלאה והמבקשת לא חלקה על הותק הענפי שלו. לפיכך נקבע כי בהתאם לצו ההרחבה המשיב זכאי ל- 24 ימי הבראה, בסך של 4,882 ₪.
   3. דמי חגים – נדחתה טענת המבקשת לגבי הרישום דחי חגים בתלושי השכר כ"חופשה", מאחר שלא הוכח שהימים האלו לא נמנו למשיב בגין החופשה השנתית. לפיכך נקבע כי המשיב זכאי ל- 12 ימי חג לפי התעריף היומי של 277.84 (34.73*8) ובסך של 3,334 ₪.
   4. קיזוז אי מתן הודעה מוקדמת- נקבע כי המבקשת לא הוכיחה זכאותה לרכיב זה בזמן אמת, וכן החתימה את המשיב על כתב ויתור ארבעה חודשים לאחר סיום עבודתו (אוקטובר 2016), תוך ששילמה לו דמי ההבראה בסך של 2,642 ₪ למרות שלגישתה הוא חב לה כספים. לדעת בית הדין בנסיבות אלה, המבקשת לא ראתה בזמן אמת את עצמה כזכאית לקזז את ההודעה המוקדמת. לפיכך טענת הקיזוז נדחתה.
2. שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין. ערעורה של המבקשת סב בעיקר על דחיית טענת קיזוז אי מתן הודעה מוקדמת וכן על חיובה בתשלום פיצוי בגין אי תשלום שעות נוספות, דמי הבראה ודמי חגים. ערעור שכנגד שהגיש המשיב סב על תשלום גמול שעות נוספות וכן על דחיית תביעות לפדיון חופשה ואש"ל. במקביל להגשת הערעור, הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע, עד להכרעה בערעור.

הבקשה וטענות הצדדים

1. בבקשה טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור טובים, שכן בפסק הדין נפלו טעויות היורדות לשורש המצדיקות ביטולו. בהודעת הערעור נטען, בין היתר, באשר לקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת, כי הוכח מתצהירי המבקשת שהמשיב התפטר בהתראה של יום אחד בודד בעיצומו של פרויקט; בית הדין לא דחה את טענת הקיזוז על קביעה לפיה המשיב לא התפטר "מהיום למחר", אלא קבע קביעה שגויה לפיה בתשלום פדיון חופשה למשיב מספר חודשים לאחר התפטרותו, המבקשת לא ראתה בזמן אמת את עצמה כזכאית לקזז את הודעה המוקדמת; בעקבות פניית המשיב לתשלום דמי הבראה לפנים משורת הדין, המבקשת החתימה אותו על כתב ויתור וסילוק כתנאי לתשלום, ובכך סברה שסיימה את ההתחשבנות מולו; בית הדין התעלם מהודעת המשיב בכתב מיום 19.6.16 על התפטרותו למחרת ביום 20.6.19, שצורפה לתצהירו של מר שי אברהמי, מנהל המבקשת; שגה בית הדין בכך שהתעלם מעדותו של מנהל עבודה באתר מר אמג'ד אגבריה. אשר לזמני הפסקה נטען, כי מנהל המבקשת שנכח באופן שוטף באתר עבודה העיד על הפסקות שקיבל המשיב במהלך עבודתו ובית הדין דחה באופן לקוני את עדותו, ללא חקירה נגדית; שגה בית הדין בכך שלא נתן משקל לעדותו של מר אכראם שראונה, עובד אחר שהועסק בשירות המבקשת, שציין בדיון מקדמי כי ניתנה הפסקה של שעה לפחות; בהודעה על תנאי עבודה נכתב מפורשות בדבר "הפסקה של שעה"; המשיב אישר בחקירתו הנגדית כי קיבל מדי יום לפחות 45 דקות הפסקה (חצי שעה לאכול, שתי תפילות ושתי הפסקות קפה נוספות של רבע שעה כל אחת). אשר לתחילת יום עבודה נטען כי שגה בית הדין בכך שהתעלם מעדותו של מר אברהמי שנכח באתר והעיד כי אסור היה לעבוד לפני השעה 7:00; העובדים ובכללם המשיב תאמו להגיע מוקדם לאתר עם הנהג משיקולי נוחיות, ואין בחתימה לפני 7:00 כדי ללמד על עבודה לפני שעה 7:00; בחישוב יש לקחת בחשבון תשלום שכר יומי מלא ששולם למשיב עבור לא מעט ימים בהם עבד פחות מהתקן היומי, מאחר שהמת"ש הנפיק את התלושים ובאופן אוטומטי שולם שכר יומי מלא ללא תלות במספר השעות בפועל. אשר לדמי הבראה נטען כי למרות שהתלושים ודוחות הנוכחות המלמדים על עבודת המשיב בהיקף של 18 ימים בחודש, בית הדין חישב את דמי ההבראה לה זכאי המשיב כאילו עבד במשרה מלאה, כך שהמשיב זכאי סכום של 2,980 ₪ בלבד. אשר לדמי חגים נטען כי מתצהירו של מר אברהמי עלה שבשל מגבלות רישומיות של המת"ש היו מקרים בהם שולמו למשיב דמי חגים תחת רישום "חופשה"; וגם מדוחות הנוכחות עלה כי ההיעדרות היא בחג ואילו בתלוש שכר בוצע תשלום שנרשם כ"חופשה"; יש להפחית מפסיקת בית הדין קמא חיוב של 3 ימי חג.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה, בהתחשב בכך שהמשיב הינו תושב השטחים; מתפרנס מעבודת כפיים וכושר השתכרותו מוגבל; אין לו נכסים או כתובת במדינת ישראל; וסיכויי לגבות ממנו חזרה את הכספים שישולמו לו אפסיים.

1. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. בכל הנוגע למאזן הנוחות נטען כי חרף העובדה שהמשיב הוא תושב השטחים, היכולת להיפרע ממנו קיימת מאחר והוא עובד בארץ מזה שנים רבות וממשיך לעבוד ולזכותו הצטברו ומצטברים כספי צבירה במת"ש. עוד מדגיש המשיב כי במסגרת פסק הדין נפסקו לו הזכויות הסוציאליות אשר נשללה ממנו בתקופת העסקתו בשירות המבקשת ואין כל הצדקה לדחייה נוספת של תשלומן לאחר שנקבע בפסק הדין שהוא זכאי להן. כן מציין המשיב כי סיכויי הערעור שכנגד שהוגש מטעמו גבוהים, והוא זכאי לקבל מהמבקשת בגין גמול שעות נוספות סכום העולים על הסכום שנפסק לזכותו. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשת בהוצאות משפט.

דיון והכרעה

1. נקודת המוצא הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל ומותנה, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"ע (ארצי) 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ - סווחטורק (14.6.12)).

כאשר פסק הדין הינו כספי - גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין, שכן ההנחה הינה כי אם המבקש יזכה בערעור יוכל לקבל חזרה את כספו. לפיכך, "עיכוב ביצועו של חיוב כספי יינתן, על דרך הכלל, רק כאשר בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו" (ע"א 5963/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני (16.1.14)).

1. לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי. זאת, בעיקר בהתחשב במאזן הנוחות. בהקשר זה אמנם נקבע כי לא די בעובדה כי המשיב הנו עובד זר, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק דין תוך עיכוב משמעותי בתשלום זכויות קוגנטיות שנקבע בפסק דין כי מגיעות לו (ע"ע (ארצי) 6204-07-11 אודר הנדסה ובניין בע"מ - אאורל, (26.12.11; ע"ע (ארצי) 58413-05-13 יעקב כחלון - מוחמד ג'מיל עתיק, מיום 10.12.13), אך גם לא ניתן להתעלם לחלוטין מהקושי הממשי בגבייה ככל שהערעור יתקבל ולו בחלקו, בהתחשב בכך שהמשיב אינו שוהה או עובד בישראל מזה תקופה ארוכה. אשר לסיכויי הערעור - על פני הדברים, פסק דינו של בית הדין האזורי מתבסס בין היתר על התרשמותו מהראיות שהוצגו בפניו. עם זאת, לא ניתן לקבוע בשלב זה כי טענות המבקשת מחוסרות כל סיכוי בכל היבטיהן וחלק מהמסקנות שהוסקו מהעובדות, טעונות ליבון נוסף של ערכאת הערעור.
2. לאור בשקלול סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, שוכנעתי כי יש הצדקה לעכב מחצית מסכום פסק הדין, וזאת כנגד הפקדת הסכום המעוכב (בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה), או ערבות בנקאית בגובה הסכום המעוכב ובנוסח שיאושר על ידי מזכירות בית הדין, בקופת בית הדין עד ליום 10.5.18. לא יופקד הסכום האמור, לא יהא תוקף לעיכוב הביצוע.
3. סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת בחלקה כמפורט בסעיף 8 לעיל. אין צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ח (25 אפריל 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.