לפניי תביעה על סך 4138 ₪, שעילתה פיצוי בגין נזק רכוש, אשר נגרם לרכב התובע מסוג קיה, מ"ר 8002731 (להלן: רכב התובע) בתאונת דרכים. התביעה הוגשה ונתבררה כתביעה קטנה. כמצוות תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 (להלן: התקנות), פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. ביום 26.9.17, בעת יציאה משכונת נאות אשקלון, עצר התובע רכבו כדי לתת זכות קדימה. נתבע 1 (להלן: הנתבע), שנסע ברכבו מסוג סובארו, מ"ר 6301667 (להלן: רכב הנתבע) מאחורי התובע, לא שמר מרחק ופגע בחלקו האחורי של רכב התובע (להלן: התאונה).
2. התובע הגיש תביעה לנתבעת 2, הפניקס חברה לביטוח (להלן: הנתבעת), שביטחה רכבו של הנתבע בסך 6,871 ₪, בהתאם לחוו"ד שמאי אשר צורפה לכתב התביעה, לפיה שיעור הנזק שנגרם לרכב התובע בגין התאונה הוא 6,071 ₪ כולל מע"מ (להלן: חוו"ד שמאי) וכן החזר עבור שכר טרחת השמאי בסך 800 ₪ (להלן: שכר הטרחה).
3. הנתבעת לא חלקה על אחריות הנתבע לתאונה, אולם חלקה על שיעור הנזק ומסיבה זו שילמה לתובע תשלום חלקי בסך 2,730 ₪ (להלן: התשלום החלקי).
4. התביעה הינה בגין ההפרש בין חוו"ד שמאי בצירוף שכר הטרחה לבין התשלום החלקי.
5. התביעה הוגשה נגד הנתבע והנתבעת צורפה לבקשתה.

טענות הצדדים

1. על-פי הנטען בכתב התביעה ועל-פי עדותו של התובע, התאונה אירעה כמתואר בסעיף 2 לעיל. מאחר שרכבו משמש אותו לנסיעות לעבודה, מאחר שהוא עובד "סביב השעון", היות שלא היה נזק למנוע ומדובר היה בתקופת חגים, בה המוסכים סגורים - פנה התובע למוסך רק כעבור 3 שבועות. רכב התובע נרכש חודשיים עובר לתאונה ועבר השבחה, כך שנראה כחדש ולא עבר תאונה נוספת, פרט לתאונה שתוארה לעיל. הוסבר לו כי אם יבוצע תיקון בסוג הקרע בו מדובר, אזי הוא עלול להיפתח שוב בחורף ומוצרים מפלסטיק לא ניתן לתקן, כך שאם היו מתקנים - החלק היה נופל שוב. שמאי מטעמו לא התייצב לדיון משום שלא קיבל זימון מבית המשפט. לאחר התאונה צילם התובע בטלפון הנייד תמונות הנזק לרכבו (ת/1 ו-ת/2) והגיש בנוסף הגדלה של צילום מוגדל של תמונה 216-7 שצורפה לחוו"ד שמאי (ת/3).
2. הנתבע לא חלק על קרות התאונה ואף לא על אחריותו להתרחשותה. לטענת הנתבע מאחר שמערכת הבלמים פעלה, הנזק היה קטן ושיער כי יסכמו ביניהם התשלום בגינו. הנתבע העיד כי הופתע לגלות ששיעור הנזק הוא כ-7,000 ₪ ולכן אמר לנתבעת "שלא יכול להיות שזה הסכום וכנראה שיש ניפוח" והעיד כי לטעמו שיעור התיקון הינו מופרז. שילם השתתפות עצמית. במהלך עדותו בבית המשפט, הציג הנתבע תמונה מהטלפון הנייד שלו והפנה לשריטה הנראית ב-ת/3 משמאל - אשר לטענתו הינה הנזק היחיד שנגרם בתאונה לרכב התובע.
3. לטענת נציג הנתבעת, בית המשפט מנע מהנתבעים להגיש כתב הגנה, משום שחברת הביטוח מנועה מלהיכנס למערכת נט המשפט ולכן בלית ברירה נשלח כתב ההגנה בפקסימיליה, כפי שנעשה בכל בתי המשפט בארץ, אך בבית המשפט באשקלון הוחלט שלא לקבל כתב הגנה בפקס ומסיבה זו בלבד כתב ההגנה לא הוגש.

לגופו של ענין טען נציג הנתבעת כי מדובר בסכום תביעה נמוך, אשר אין לנתבעת קושי לשלמו - אולם אין כל הצדקה לכך, בהינתן טענת הנתבע, כי הנזק הנטען אינו הנזק שנגרם בפועל לרכב התובע וכי יש לתת משקל לטענה זו של הנתבע, ששילם דמי השתתפות עצמית. בנוסף, לטענת הנתבעת, נעשתה פניה מטעמם לבוחן תנועה, שהגיע למסקנה כי פגיעת רכבו של הנתבע ברכב התובע לא גרמה לנזק הנטען וכי הנזק ברכב התובע לא תואם התרחשות התאונה. עוד טען נציג הנתבעת כי שכר הטרחה של השמאי נגזר משיעור הנזק ולכן יש לו אינטרס בהגדלת שיעורו וכי אין באפשרות השמאי להעריך האם הנזק נגרם כתוצאה מהתאונה או באירוע אחר.

דיון והכרעה

1. כאמור לעיל, אין מחלוקת בשאלת האחריות ואף לא כי נגרם נזק כתוצאה מהתאונה. המחלוקת בין הצדדים הינה רק בדבר שיעור הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה. התובע צירף חוות דעת שמאי לגבי הנזק שנגרם לו וכן תמונות שצולמו על ידו ביום התאונה. מצאתי לקבל גרסת התובע, וזאת בהינתן נסיבות התרחשות התאונה (שאינן מוכחשות), לאחר שעיינתי בתמונות שהגיש התובע והתרשמתי מכנות עדותו ולאחר שמצאתי כי הנזק על פי חוות דעת השמאי, לאור מיקומו, משתלב עם גרסת התובע, שהיתה מהימנה עלי.
2. הנתבעים הכחישו שיעור הנזק מבלי להביא ראיה כלשהי לסתור טענות התובע. בתמונה שהוצגה מהטלפון הנייד של הנתבע נראה רק חלקו השמאלי של הפגוש ואין אפשרות לראות חלקיו האמצעי והימני של הפגוש - החלקים בהם לטענת התובע ועל פי חוות דעת השמאי נגרם הנזק. עובדה זו פועלת לחובת הנתבעים, שכן על מנת לשכנע את בית המשפט שכתוצאה מהתאונה לא נגרם בחלקו האחורי של רכב התובע הנזק הנטען על ידו והמצוין בדו"ח השמאי - היה על הנתבעים להציג בפני בית המשפט תמונה מלאה של חלקו האחורי של רכב התובע מיום התאונה, ולא רק חלק קטן הימנו. לא שוכנעתי מטענות הנתבע, כי יש "ניפוח" בחוות דעת השמאי, שכן כאמור לעיל הנתבע הציג תמונה חלקית בלבד ומצומצמת מאוד של חלקו האחורי של רכב התובע. לא שוכנעתי אף מטענות הנתבעת באשר לענין שיש לשמאי בהערכת שיעור הנזק מעל שיעורו בפועל, בהעדר ראיות לתמוך בטענה זו, שהינה למעשה טענת מרמה. לא שוכנעתי כי די בהתעקשות הנתבע שהנזק - אשר הוכח כאמור לעיל -אינו הנזק שנגרם בתאונה, כדי להפריך גרסתו של התובע או לערער מהימנותה. הנתבעת לא הגישה חוו"ד הבוחן עליה הסתמכה בטיעוניה והבוחן מטעמה לא העיד בבית המשפט. למעשה לא הוצגה בפני ראיה כלשהי לתמוך בטענות ההגנה כי שיעור הנזק היה נמוך משיעורו על פי חוות הדעת השמאית.
3. הנטל הינו על התובע והתובע עמד בנטל זה במלואו הן באשר לשיעור הנזק שנגרם כתוצאה מתאונת הדרכים והן באשר לשיעור שכ"ט השמאי ששולם, כפי שניתן ללמוד מהחשבונית והקבלה שצורפו לכתב התביעה. המסקנה מתקבלת בין היתר לאחר עיון בתמונות הנזק שצורפו לחוות דעת השמאי ובתמונות ממקום התרחשות התאונה שהוגשו על ידי התובע, מתוך היתכנות גרימת הנזק בשל התאונה על פי התרחשותה המוסכמת, לפי תמונות אלה ביחס לכל אחת מהגרסאות, לאחר עיון בטופס ההודעה של התובע ובהנמקות הנתבעת לאי תשלום הסכום המלא, תוך התייחסות לטענות הנתבעים בסיכומיהם וכן מתוך מידת המהימנות שיש ליחס לעדויות התובע והנתבע שהעידו בפני.

טענות ההגנה לגבי המצאת כתב הגנה לבית המשפט באמצעות פקסימיליה

1. הנתבעת הקדישה חלק משמעותי מסיכומיה לטענה כי בית המשפט לא אפשר לנתבעים להגיש כתב הגנה ומשכך מצאתי לנכון להתייחס לטענות אלו, הגם שבסופו של יום אפשרתי לנתבעים להציג הגנתם בפני. תקנה 7(ג) לתקנות קובעת כי כתב הגנה יוגש לפי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקס"א). פרק ל"ב לתקס"א הדן בהמצאת כתבי בי-דין קובע בתקנה 475(4) כי המצאת כתב בי-דין בפקסימיליה תהיה בהתאם לסימן ג'1 לפרק זה. תקנה 497ב שבסימן ג'1 לפרק ל"ב קובעת כי לא ניתן להמציא כתב הגנה באמצעות הפקסימיליה. עולה מהמקובץ כי לא ניתן להגיש כתב הגנה באמצעות הפקסימיליה, גם במסגרת תביעה קטנה, ומשכך נדונה התביעה בהעדר הגנה. בהתאם לתקנה 10 לתקנות די היה בכך כדי ליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד, אולם מאחר שמדובר בבית משפט לתביעות קטנות, מצאתי שמן הצדק לאפשר לנתבעים לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם חרף העובדה שלא הוגש כתב הגנה.

סוף דבר

1. על יסוד האמור מצאתי, כי שיעור הנזק הנתבע הינו שיעור הנזק שנגרם לתובע בפועל, שעל הנתבעים לשפותו בשל כך ולכן התביעה מתקבלת במלואה.

משכך אני מחייבת הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הסכומים הבאים:

1. עלות הנזק הישיר, לפי חוות הדעת השמאית בסך 6,071 ₪ בתוספת 800 ₪ בגין שכר טרחת השמאי. מסכום זה יקוזז סך של 2,730 ₪ ששולם על ידי הנתבעת לתובע על פי הודעת תשלום מיום 27.12.17 שצורפה לכתב התביעה ובסך הכל 4,138 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 27.12.17 ועד יום פסק הדין;
2. הוצאות משפט בסך 500 ₪ הכוללות אגרת בית משפט.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק-הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק-הדין.

המזכירות תשלח את פסק-הדין לבעלי הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"א חשוון תשע"ט, 30 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.