ב"כ התובע – עו"ד בן ציון אדורם

ב"כ הנתבע – עו"ד אייל בוטון

א. מבוא

1. התובע והנתבע הם קרובי משפחה. אשת הנתבע, גב' ליאת נדב, היא בת דודו של התובע.

2. הנתבע היה בעלים של החברה אגאדא פתרונות סולאריים בע"מ ("החברה"). למן הקמת החברה ב- 12.7.2009, ועד לפירוקה בשנים 2014-2015, הנתבע היה בעל מניות ודירקטור יחיד בחברה.

3. בתביעתו התובע תבע לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 330,000 ש"ח, בגין הלוואות שנתן לנתבע באפריל ואוגוסט 2012.

ב. גרסאות הצדדים

ב(1) גרסת התובע

4. ביוני 2012 התובע והנתבע נסעו לטיול בת מצווה עם בנותיהם. לפני הנסיעה הנתבע ביקש מהתובע הלוואה בסך של 50,000 ש"ח. הנתבע טען כי יש לו עסקאות פתוחות בגינן הוא צריך לקבל כספים ובגלל תנאי התשלום הוא נמצא בתזרים שלילי. בגלל קירבת המשפחה בין השניים, התובע הסכים להלוות לנתבע את הכספים, והעביר לחשבונו הפרטי, ביום 30.4.2012, סך של 50,000 ש"ח כהלוואה ללא ריבית.

5. בטיול הנתבע סיפר לתובע על החברה שבבעלותו. התובע אמר לנתבע כי יש לו כסף נזיל וכי הוא מחפש השקעה. לאחר יומיים הנתבע הציע לתובע עבודה בחברה בתחום לוגיסטיקה וניהול, והתובע, שהיה קבלן שיפוצים, שקל בחיוב את הצעת הנתבע.

6. באמצע יולי 2012 הנתבע הציע לתובע להיכנס כשותף בעל 50% מניות בחברה תמורת 350,000 ש"ח, אשר יאפשרו לנתבע לפרוע חובות. התובע הסכים להעמיד את הכספים כהלוואה, אך אמר שישקול להיות בעל מניות בחברה בתנאים כדלקמן: הנתבע יראה כי לחברה אין חובות; חשבון הבנק של החברה יהיה ביתרת זכות ללא הלוואות; לא יהיו חובות לרשויות המס וביטוח לאומי; סגירת חשבון הבנק של החברה ופתיחת חשבון חדש.

7. התובע העביר 150,000 ש"ח לחשבון הבנק הפרטי של הנתבע, ו- 100,000 ש"ח לחשבון הבנק של החברה. התובע ביקש מהנתבע לפרוע עם כספים אלה את חובות החברה; להכין חוזה הלוואה והסכם שותפות; ולפתוח חשבון בנק חדש. התובע אמר לנתבע כי לפני שישקול שותפות בחברה, הוא מבקש לעבוד בחברה כשכיר כדי לראות כיצד החברה מתנהלת, לבדוק אם עיסוקה של החברה מתאים לתובע, ללמוד את המוצר, ולבדוק איך השניים עובדים יחד.

8. בסוף ספטמבר-תחילת אוקטובר 2012 הנתבע לקח את התובע לפגישה בבנק בו נוהל חשבון החברה. הנתבע אמר כי זה חשבון הבנק היחיד של החברה. מנהל הבנק פירט את חובות החברה. התובע שאל את הנתבע מדוע הוא לא סוגר את החובות בכספים שהעביר לו. הנתבע השיב כי הוא מטפל בזה וכי הוא יסגור את החובות.

9. ביום 1.9.2012 התובע התחיל לעבוד בחברה בתפקיד מנהל לוגיסטיקה/סמנכ"ל תפעול. במסגרת עבודתו הנתבע טיפל בענייני המשרד, הצעות מחיר, כספים ותשלומים, בנק, והזמנת סחורה. התובע טיפל בתחום הלוגיסטי, וביצע עבודות בשטח. לתובע לא היו זכויות חתימה בחברה והוא לא חתם על שיקים.

10. התובע עבד בחברה עד סוף דצמבר 2012. בחודשיים האחרונים הבין שחובות והתחייבויות החברה הם "מעבר לכל דמיון". התובע הבין זאת מטלפונים יומיומיים מספקים ומתקינים שטענו שסיפקו סחורה או ביצעו עבודות ולא קיבלו תשלום. נוסף לכך, סוכנת הנסיעות אמרה שהנתבע לא שילם לה עבור טיול בת המצווה למרות שהתובע העביר לנתבע 50,000 ש"ח למטרה זו. התובע הבין שכספו לא נכנס לחברה. לאחר שהלכו לרו"ח והתובע מילא טופס עובד, התובע הבין שהחברה לא הגישה דוחות במשך שנתיים. התובע הבין שה"בור הכספי" גדול בהרבה מסיפורי הנתבע. בדיעבד התברר לו מהמשפחה ש"הבור" היה מעל מיליון ש"ח. אז התובע הודיע לנתבע כי הוא עוזב את החברה.

11. למרות שעבד 4 חודשים, ולמרות שבכרטסת הנהלת החשבונות נרשם שהחברה שילמה לתובע עבור 8 חודשים (עד אפריל 2013), בפועל התובע קיבל רק 2 משכורות.

12. דודו של התובע, מר יוני נדב, אביה של אשת הנתבע, אמר לתובע שהנתבע "בצרות כספיות גדולות", ביקש ממנו להמתין והבטיח שיקבל את כל כספו. אחרי המתנה של 5 שנים הדוד אמר לתובע כי הנתבע ובתו מכחישים את חובו של התובע וכי התובע רשאי לפעול לגבייתו.

ב(2) גרסת הנתבע

13. הנתבע היה בעלים יחיד של החברה אגאדא פתרונות סולאריים בע"מ. החברה הוקמה ב- 2009 והיא עסקה בהתקנת מערכות סולאריות בארץ, וייזום ותיווך פרויקטים בחו"ל.

14. במועד נסיעתם המשותפת של התובע והנתבע לטיול המשפחתי בחו"ל, הנתבע נקלע ללחץ בתזרים המזומנים בחברה, ובחשבון הבנק הפרטי שלו הצטברו חובות. לכן, ביקש מהתובע הלוואה אישית בסך 50,000 ש"ח למימון הטיול וכיסוי החוב בבנק. בטיול הנתבע סיפר לתובע אודות החברה והתובע הציע להיכנס כשותף בחברה.

15. התובע התנה כניסתו לחברה בשותפות בחלקים שווים. אחיה של אשת הנתבע, תומר, עבד באותה עת בחברה. הנתבע הבהיר כי תומר זכאי ל- 10% בחברה ולכן החלוקה בין התובע לנתבע תהיה 45% לכל אחד. בהמשך ולאחר שתומר פוטר מהחברה, עקרונות ההסכם היו שותפות בשיעור 50% תמורת השקעה של התובע בחברה בסך של 330,000 ש"ח, אשר כללו את ההלוואה הפרטית שנתן התובע לנתבע בסך של 50,000 ש"ח.

16. התובע התנה את העברת הכספים בבדיקת מצבה הפיננסי של החברה. לשם כך, התובע, יחד עם הנתבע, פגש את מנהל סניף הבנק של החברה ורואה החשבון של החברה, ובדק את מצב החברה. הנתבע ורואה החשבון של החברה אמרו לתובע כי לחברה חשבון נוסף בבנק הפועלים בו לא מבוצעת הפעילות השוטפת של החברה. התובע התנה השקעתו בהתייעלות החברה ובכלל זה פיטוריו של תומר. נוסף לכך, התובע ביקש שכל חובות החברה יסולקו לפני ששמו יירשם במסמכיה, וכי הכספים שהעביר לנתבע יועברו לסילוק חובות החברה.

17. הנתבע היה זקוק לכסף "על מנת לנסות ולהציל את החברה", וגם כדי להחזיר לעצמו חלק מהכספים שהזרים לחברה כהלוואות בעלים מכספו הפרטי לכיסוי חובותיה. לכן, חלק מכספי התובע נועדו להגיע לחשבון הבנק הפרטי של הנתבע. למעט סך של 100,000 ש"ח שהועבר על ידי התובע ישירות לחשבון החברה לסילוק חובות החברה, יתר הכספים (230,000 ש"ח), נמסרו לידי הנתבע או הועברו לחשבון הבנק הפרטי שלו.

18. בפועל לא נעשה שינוי ברישום המניות בחברה. מלוא המניות נותרו בידי הנתבע, אך לתובע הייתה הזכות להירשם כבעלים של 50% מהון המניות של החברה. התובע ביקש לדחות רישומו כבעל מניות לאחר חתימת חוזה ראשון בחו"ל, ולאחר שיגלה לאשתו שהוא שותף בחברה. מלוא כספי התובע היו הלוואת בעלים לחברה, אך התובע עמד על כך שכל תשלום שהעביר יירשם כהלוואה כדי להציג לאשתו כי מדובר בהלוואה.

19. לבקשת התובע תומר פוטר מהחברה, וביום 1.9.2012 התובע התחיל לעבוד בחברה כסמנכ"ל תפעול, מנהל לוגיסטי ומנהל החשבונות. התובע טיפל בהזמנת סחורה, שילם לספקים ומתקינים באמצעות שיקים עליהם חתם הנתבע, ומשך משכורות עד אפריל 2013. הנתבע היה אחראי על שיווק, התקשרות עם לקוחות, והצעות מחיר.

20. מאחר שמצבה של החברה לא היה טוב, סוכם בין הצדדים כי התובע יחזור לעבוד בשיפוצים על מנת לממן את המשך פעילות החברה. בין הצדדים הוסכם כי עסקי השיפוצים של התובע יהיו חלק משותפות הצדדים והם יחלקו ברווחיהם. לנתבע מגיעים מחצית רווחי התובע בעבודות שיפוצים בשנים 2012-2016 בסך של 300,000 ש"ח.

21. החברה הפכה חדלת פירעון והפסיקה פעילותה. הנתבע פרע את חובות החברה שלא נכללים בהגנת ההתאגדות של החברה. בכלל זה שילם לבנק הפועלים בגין ערבותו האישית 115,000 ש"ח, ולספקי החברה מעל 162,858 ש"ח. עוד קודם לכן, הנתבע שילם לתומר מכיסו הפרטי פיצויי פיטורים ושכר עבודה בסך 12,200 ש"ח. מכוח שותפותו התובע חייב כלפי הנתבע במחצית שלושת הסכומים הנ"ל אותם, לחלופין, יש לקזז מהתביעה ביחד עם הכספים המגיעים לנתבע בגין עסקי השיפוצים.

ג. עדים וראיות

22. בהליך הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע, הנתבע, ואשת הנתבע, גב' ליאת גרונבאום. שלושת העדים העידו גם בחקירה נגדית.

23. התובע הגיש ביום 18.10.2021 גילוי מסמכים משלים בו הוגשו, בין השאר, דפים של חשבונות הבנק של החברה ותיק החברה אצל רשם החברות.

ד. דיון

ד(1) הסכם שותפות או הסכם הלוואה?

24. לגרסת התובע, הכספים שהעביר לנתבע, בסך כולל של 330,000 ש"ח,הם הלוואות פרטיות שנתן לנתבע. לגרסתו, הוא שקל להיכנס כשותף של הנתבע בחברה בתנאים מסוימים, בכלל זה סילוק מלוא חובות החברה ופתיחת חשבון בנק חדש לחברה. התנאים לא התקיימו, והשותפות לא התממשה ולא יצאה לפועל. בנסיבות אלה, מהות העסקה בין הצדדים, עסקת ההלוואה, לא השתנתה ועל הנתבע להשיב לתובע את כספו. מן העבר השני, לגרסת הנתבע, הכספים שהעביר התובע אינם הלוואה אלא השקעה שביצע התובע בחברה כנגד שותפות בשיעור 50% בחברה ועסקיה. לטענת הנתבע, משאין מדובר בהלוואה, הנתבע אינו חב לתובע דבר. כמפורט להלן, התובע הוכיח את גרסתו ואת טענתו כי הכספים נושא התביעה הם הלוואות שהעמיד לנתבע.

25. הנתבע אישר כי לכתחילה הסכום הראשון, 50,000 ש"ח, ניתן לו על ידי התובע כהלוואה אישית. סכום זה הועבר על ידי התובע לחשבון הבנק הפרטי של הנתבע ביום 30.4.2012.

26. ביום 8.8.2012 התובע שלח לנתבע הודעת דוא"ל (נספח ח' לכתב התביעה), בה כתב:

"...לפגישתנו הבאה תכין הסכמים מסודרים

1. חוזה הלוואה בנינו

1. הכנסת שותף ל[אגדא] "משקיע אסטרטגי"

ללא קשר וענין להסכם בנינו אני מקווה שאתה יודע את ההתנהלות החשבונאית שלא תצ[ט]רך לשלם מס מיותר [אם] כל הסכומים האלו לא רשומים כהלוואות בעלים שלך בחברת [אגדא] תהיה חייב במס[.]

מקווה שבשבועיים הקרובים תטפל בחשבון הישן שנוכל לפני ה 1.9.2012 לפתוח ח-ן משותף ללא עקבות של הח-ן הקודם..."

27. באותו יום, 8.8.2012, התובע העביר לנתבע את הסכום השני בסך של 150,000 ש"ח. גם סכום זה הועבר לחשבון הבנק הפרטי של הנתבע. כאמור במסמך הבנק של התובע, נספח ג' לכתב התביעה, תחת המילים "נוסח ההודעה" נכתב: "העברה מח"ן לח"ן לפי הוראה טלפונית/פקס מתן הלו".

28. הודעת הדוא"ל הנ"ל תומכת בטענת התובע, לפיה הוא התנה את כניסתו לשותפות בחברה בסגירת חשבון הבנק הקיים של החברה ופתיחת חשבון בנק חדש משותף לתובע ולנתבע "ללא עקבות של החשבון הקודם". כמפורט להלן, חשבון הבנק של החברה המשיך להתקיים ולהתנהל כבעבר, ולא נפתח כל חשבון חדש משותף לתובע ונתבע. לפיכך, לא התקיים תנאי פתיחת חשבון הבנק החדש לחברה.

29. בגין העברה זו, הנתבע מסר לתובע אישור בחתימת ידו מיום 6.8.2012, בו כתב:

"הנדון: מתן הלוואה

הריני לאשר קבלת הלוואה על סך 150,000 ש"ח (מאה וחמישים אלף שקל בלבד) מגלעד ברזילי ת.ז. 028740744". (נספח ו' לכתב התביעה).

גם אישור זה מוכיח כי הסך של 150,000 ש"ח שהועבר לחשבון הבנק הפרטי של הנתבע כאמור, הוא הלוואה לנתבע.

30. הנתבע טען כי זיכרון הדברים מיום 6.8.2012, נספח 4 לתצהירו, מוכיח כי בין הצדדים נעשה הסכם שותפות. כמפורט להלן, אין יסוד לטענה.

31. במסמך נספח 4 לתצהיר הנתבע, שכותרתו זיכרון דברים, כל שנכתב הוא:

"הואיל והחברה מעוניינת להכניס את [התובע] כשותף 50% בחברה

והואיל ו[התובע] מעוניין להיכנס כשותף של 50% בחברה

והואיל ורצונם המפורש של הצדדים הוא לשיתוף פעולה מלא בחברה."

המסמך לקוני וסתמי. האמור בו הוא סעיפי מבוא להסכם ואין בו כל אזכור לתנאי ההתקשרות, לא כל שכן לתנאים מרכזיים ומהותיים והם סכום ההשקעה או הלוואת הבעלים של התובע, וזכאות התובע למניות ומעמד בחברה.

32. לטענת הנתבע, הוא מסר את זיכרון הדברים לתובע ביום 6.8.2012. (סעיף 43 לתצהיר הנתבע). דא עקא, באותו יום הוא חתם על אישור ההלוואה האישית כאמור לעיל בסעיף 29. תימוכין נוספים למסקנה, לפיה זיכרון הדברים אינו מהווה הסכם כלשהו בין הצדדים, מצויה בהודעת הדוא"ל הנ"ל של התובע מיום 8.8.2012, בה התובע ביקש מהנתבע להכין שני "הסכמים מסודרים", האחד, חוזה הלוואה בין התובע לבין הנתבע. השני, הסכם "הכנסת שותף/משקיע אסטרטגי לחברה" - הסכמים שלא נערכו. נוסף לכך, זיכרון הדברים כלל לא נחתם על ידי התובע.

33. ביום 15.8.2012 התובע העביר לחשבון הבנק של החברה סך של 100,000 ש"ח. בהודעת הבנק של התובע נרשם "מהות העברה: הלוואת מנהלים לחברה". (נספח ד' לכתב התביעה). הנתבע טען כי העברה זו שביצע התובע לחשבון הבנק של החברה מעידה על כניסת התובע כשותף לחברה שכן הוא הזרים לחברה הלוואת בעלים. כמפורט להלן, גם לטענה זו אין יסוד.

34. כאמור בהודעת הדוא"ל של התובע מיום 8.8.2012, התובע יעץ לנתבע כי ללא קשר להסכמי ההלוואות שבין התובע לנתבע, על מנת שהנתבע לא יחויב בגינם בתשלום מס, על הנתבע לרשום את הסכומים המועברים לו על ידי התובע כהלוואות בעלים של הנתבע לחברה. התובע הסביר בתצהירו כי הוא יעץ לנתבע לפעול בדרך זו על מנת שהנתבע לא יחויב במס כאשר ימשוך את הכספים על מנת להחזיר לתובע את ההלוואה. (סעיף 15 לתצהיר התובע). בעדותו בחקירה נגדית הנתבע אישר כי בכתוב בהודעת הדוא"ל "הלוואות בעלים שלך", הכוונה היא להלוואת בעלים של הנתבע. כן אישר כי באותה הודעת דוא"ל התובע ביקש ממנו לערוך הסכם הלוואה שהצדדים לו הם התובע והנתבע. (פרוט' עמ' 22 ש' 32-35). ברור, אפוא, שהתובע העביר לנתבע את הכספים כהלוואה על מנת שהנתבע יכניס את הכספים לחברה כהלוואת בעלים של הנתבע לחברה.

35. את הסכום הרביעי, 30,000 ש"ח במזומן, התובע מסר לידי הנתבע. בעדותו בחקירה נגדית הנתבע אישר שקיבל מהתובע סכום זה במזומן. כאשר נשאל לאיזה חשבון בנק הפקיד אותם, טען שאינו זוכר ושאינו יודע להציג מסמך בנקאי כלשהו שיעיד על ביצוע הפקדה. (פרוט' עמ' 18 ש' 31-עמ' 19 ש' 2). נוסף לכך, הנתבע אישר כי למעט ההעברה בסך של 100,000 ש"ח מיום 15.8.2012 שבוצעה לחשבון הבנק של החברה, כל יתר הכספים, 230,000 ש"ח, נמסרו אישית לידיו או הועברו לחשבון הבנק הפרטי שלו. (סעיף 34 לתצהיר הנתבע).

36. המגעים שניהלו הצדדים בעניין השותפות בחברה לכתחילה היו ראשוניים וכלליים. כל שהוסכם בין הצדדים הוא כי התובע מעמיד לנתבע הלוואות. כן הוסכם כי התובע יתחיל לעבוד בחברה ואז יבחן אם להיכנס כשותף. עדות התובע בפרוט' עמ' 13 ש' 19-22, משקפת את ראשוניות המגעים ואת העובדה שלא השתכלל הסכם:

"ש. מתי החלטת להיות שותף שלו?

ת. לא הייתה החלטה שאהיה שותף, ההחלטה היחידה הייתה שאני מלווה לו כסף כי הוא במצוקה נוראית, הוא התחייב לאפס חשבונות וחובות חברה, אני נכנסתי לעזור בתפעול של החברה ואחר כך אחרי שנתחתן קצת נראה איך ממשיכים."

37. בין הצדדים לא נערך הסכם שותפות או הסכם השקעה בכתב כמקובל בעסקאות מסוג זה, אשר יפרט את השקעתו הנטענת של התובע בחברה בסך של 330,000 ש"ח, זכאותו למניות ומעמדו כדירקטור או בעל זכויות חתימה בחברה מכוח שותפות בשיעור שווה לנתבע. הן תנאי המסוימות והן תנאי גמירות הדעת לא התקיימו בשום שלב. נוסף לאמור, כמפורט להלן, שני התנאים המקדמיים המפורשים שהעמיד התובע לכניסה לשותפות, סילוק חובות החברה ופתיחת חשבון בנק חדש, לא התקיימו.

38. הנתבע, למעשה, אישר בתצהירו כי התובע "ביקש שבאופן רשמי יסולקו כל חובות החברה לפני ששמו נרשם במסמכיה". (סעיף 5). ראו גם סעיף 33 לתצהירו, שם הצהיר כי התובע ביקש שכל חובות החברה יסולקו לפני ששמו נרשם במסמכיה. גם אשת הנתבע הצהירה: "הכספים שגלעד שילם נועדו לסלק את החובות של החברה ולהמשיך את פעילותה". (סעיף 19). אך הן דפי חשבון הבנק של החברה והן מסמכי רשם החברות מעידים כי חובות החברה לא סולקו; בחשבון הבנק של החברה בבנק מזרחי טפחות הייתה יתרת חובה; ולטובת בנקים היו רשומים שעבודים ברשם החברות. כאמור בנספח 10 לתצהיר הנתבע, ביום 28.4.2013 בחשבון החברה בבנק מזרחי טפחות הייתה יתרת חובה בסך 150,782 ש"ח.

39. הנתבע נמנע מלהציג את הדוחות הכספיים של החברה לשנים 2012 ו- 2013. מדובר בראיות מהותיות, בהן ניתן היה לראות הן את מצבת החובות של החברה והן אם הנתבע הזרים את כספי ההלוואות מהתובע לחברה, או השתמש בהם לסילוק חובות החברה. לנתבע כבעלים של החברה לא הייתה כל מניעה להציג את הדוחות הכספיים. מהימנעותו מהבאתם מתבקשת המסקנה כי אם היה מביאם, הם היו מעידים כי החברה הייתה שרויה בחובות. לטענת הנתבע עצמו, ההסכם בינו לבין התובע היה שותפות בשיעור 50% לתובע תמורת השקעה של התובע בחברה בסך של 330,000 ש"ח. (סעיף 22 לתצהיר התובע). אך הנתבע כלל לא הראה כי מלוא כספי התובע הושקעו בחברה. 230,000 ש"ח מתוך כספי ההלוואות נמסרו לידי הנתבע באופן אישי. הנתבע גם לא הגיש כל תיעוד ממנו ניתן יהיה לראות מה השימוש שעה הנתבע בכספים אלה.

40. הנתבע הודה כי הוא נטל לעצמו לפחות חלק מכספי ההלוואות. בתצהירו טען כי חלק מכספי התובע נועדו להגיע לחשבון הבנק הפרטי שלו כדי להחזיר לעצמו חלק מהכספים ששילם לחברה כהלוואות בעלים מכספו הפרטי על מנת לכסות חובותיה (סעיף 29 לתצהיר הנתבע). מעבר לכך שהטענה לא מהימנה ואף עומדת בסתירה גמורה לטענת הנתבע, לפיה מלוא כספי ההלוואות היו השקעה של התובע בחברה, הנתבע כלל לא הוכיח כי הוא השקיע כספים בחברה או נתן לחברה הלוואת בעלים, ובאיזה סכום, הגם שיכל לעשות זאת בנקל על ידי המצאת הדוחות הכספיים של החברה.

41. לטענת הנתבע עצמו, מטרת התשלום השלישי שהעביר התובע הייתה לסלק את חובות החברה על מנת לסגור את חשבון הבנק של החברה ולפתוח חשבון בנק חדש. (סעיף 35 לתצהיר הנתבע). ראו גם סעיף 45 לתצהירו: "גלעד קבע כי עד ליום 1.9.2012 נפתח חשבון בנק משותף חדש." אין חולק כי חשבון חדש כאמור כלל לא נפתח. החברה המשיכה לפעול בחשבונות הבנק הקיימים שלה. בסעיף 20 לסיכומיו הנתבע טען: "ברור כי המרת החשבון של החברה להיות חשבון משותף של התובע והנתבע, הינה פעולה המעידה על שותפות בחברה" – אך הנתבע התעלם מהעובדה שכלל לא נפתח חשבון בנק חדש.

ד(2) הנתבע פעל בחברה לבדו

42. טענת השותפות של הנתבע נסתרה גם מהעובדה שגם לאחר 1.9.2012 ובמשך כשלוש שנים לאחר מכן, עד לסיום פעילות החברה בשנת 2015, הנתבע המשיך לפעול בחברה בכל דבר ועניין לבדו מכוח סמכויותיו כבעל מניות יחיד ודירקטור יחיד, ולתובע לא היו כל זכות או סמכות לפעול בחברה.

43. הנתבע אישר כי בשום שלב לא נעשה כל שינוי ברישום המניות בחברה. (סעיף 28 לתצהיר הנתבע). בשום שלב לא הועברו לתובע מניות, לא נחתמו שטרי העברת מניות ולא דווח, לא לרשם החברות ולא לרשויות המס, על העברת המניות הנטענת. אין חולק גם כי התובע לא מונה לדירקטור בחברה, ובשום שלב לא ניתנו לו זכויות חתימה בשם החברה. לא נערך כל פרוטוקול של אסיפת בעלי המניות או דירקטוריון החברה בהשתתפות התובע.

44. בניגוד גמור לטענת הנתבע, לפיה התובע היה שותף שווה בחברה בשיעור 50%, לתובע, בשום שלב, לא היו זכויות חתימה בחשבונות הבנק של החברה והוא לא חתם על שיקים של החברה. בעדותו בחקירה נגדית הנתבע אישר כי לתובע בשום שלב לא היו כל זכויות חתימה בחשבונות הבנק של החברה. (פרוט' עמ' 26 ש' 16-17). בכל עת הנתבע פעל לבדו בשני חשבונות הבנק של החברה.

45. כאמור בנספח 10 לתצהיר התובע, ביום 22.11.2010 הנתבע חתם בחשבון הבנק של החברה בבנק מזרחי טפחות על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום להבטחת חובות החברה לבנק. בשום שלב התובע לא התבקש לחתום גם הוא על כתב ערבות כלפי הבנק. לא בכדי בנק מזרחי טפחות הגיש את תביעתו בגין חוב החברה בחשבון הבנק נגד החברה ונגד הנתבע בלבד שערב לחובות החברה כלפי הבנק. גם ראיות אלה מוכיחות כי בין הצדדים לא היה ולא נעשה הסכם שותפות.

46. אף כרטסת הנתבע בחברה העידה כי גם לאחר קבלת הכספים מהתובע, הנתבע עשה בחברה כבתוך שלו מבלי לשתף את התובע או להתייעץ אתו או לדווח לו. בעדותו בחקירה נגדית הנתבע אישר בפה מלא כי פעל באופן עצמאי, וכי ללא שיתוף או יידוע התובע משך כספים מחשבון הבנק של החברה, העביר כספים לעצמו, ואף העביר מתוך כספי החברה ומחשבון הבנק של החברה תשלומי מזונות לגרושתו. (נספח 7 לתצהיר הנתבע. פרוט' עמ' 28 ש' 21-עמ' 29 ש' 29). בכרטסת מופיעות פעולות רבות למטרות פרטיות כגון משיכות בעלים ("העברה לאלון"), רכישת כרטיס פיס, קניות בדיוטי פרי, משיכות מזומן, תרומות ועוד. ראו חקירתו הנגדית של הנתבע פרוט' עמ' 28 ש' 9-16:

"ש. לא התייעצת עם גלעד שהוא שותף ב- 50% לפני שנתת תרומה לאגודה למען החייל, נכון?

ת. לא דיברתי איתו על התרומה הזו.

ש. מפנה אותך לסימון הרביעי בצהוב "העב. לאלון" זו משיכת בעלים?

ת. כן.

ש. מפנה אותך לסימון הצהוב האחרון "העב. לאלון", זו משיכת בעלים?

ת. יכול להיות, לא זוכר.

ש. קיבלת את הסכמת השותף שלך למשיכה הזו לפני שעשית אותה?

ת. לא היה שותף כרגע. לא נרשם. היה אמור להירשם."

לשיטת הנתבע עצמו, כאמור בעדותו לעיל, הוא היה רשאי לעשות בחברה ובכספיה כאוות נפשו משום שהתובע לא היה שותף בחברה.

47. הנתבע חתם על דוח שנתי מיום 5.10.2013, אשר הוגש לרשם החברות ביום 4.11.2013 (עמ' 152 לגילוי המסמכים המשלים של התובע). הנתבע הצהיר בדוח כי ביום 25.10.2013 התקיימה אסיפה שנתית בה הוצגו הדוחות הכספיים של החברה. בדוח השנתי הנתבע הצהיר כי הוא בעל מניות יחיד ודירקטור יחיד וכי הוא חתם על הדוחות בשם הדירקטוריון. עוד כעולה מתיק רשם החברות, הנתבע רשם שעבודים לטובת בנקים והסיר את השעבודים ללא שיתוף התובע בביצוע הפעולות ומבלי ליידע אותו אודותיהם.

48. הנתבע אף פירק את החברה ללא כל מעורבות של התובע. הנתבע אישר בעדותו בפה מלא כי הוא ערך אסיפת בעלי מניות לצורך פירוק החברה ללא כל מעורבות של התובע בנושא או באסיפה. (פרוט' עמ' 26 ש' 2-5). בהודעה על פירוק מרצון מיום 29.12.2014, עליה חתם הנתבע, הנתבע הצהיר בסעיף 1: "הנני בעל מניות יחיד ודירקטור יחיד בחברה שבנדון" (עמ' 176). בסעיף 3 הצהיר: "בהיותי גם האסיפה הכללית של בעלי המניות, החלטתי היום על פירוק החברה מרצון. קיבלתי על עצמי להיות המפרק". במודעה לפרסום ברשומות על פירוק החברה מרצון עליה חתם הנתבע (עמ' 178 לגילוי המסמכים המשלים של התובע), נכתב: "נמסרת בזה הודעה בהתאם לסעיף 321(א) ו- 338 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, כי באסיפה כללית של החברה הנ"ל, שנועדה והתכנסה ביום 28.12.2014, התקבלה החלטה במניין חוקי לפרק את החברה מרצון ולמנות את אלון גרונבאום נדב, קיבוץ נען...למפרק החברה." כאמור במכתב רשם החברות מיום 29.1.2015, הנתבע הגיש לרשם החברות תצהיר כושר פירעון במסגרת הליכי פירוק החברה (עמ' 170 לגילוי המסמכים המשלים של התובע. ראו גם את מכתבי רשם החברות בעניין הליכי פירוק החברה בעמ' 171-172).

49. אם התובע היה שותפו של הנתבע, היה מצופה מהנתבע, לכל הפחות, לעדכן את "שותפו" בזמן אמת. אך הנתבע לא עדכן את התובע דבר אודות הנעשה בחברה לרבות הפסקת פעילותה, והליכי הפירוק. התנהלות הנתבע כאמור מעידה כי הוא עצמו, בשום שלב, לא ראה בתובע שותף בחברה או בעל מחצית מניותיה.

50. לאור המקובץ, ותוך שאני מעדיפה את גרסת התובע, אני קובעת כי העסקה שנעשתה בין הצדדים היא עסקת הלוואה. מסקנה זו שומטת את הבסיס מטענות הנתבע בדבר חבות התובע לחובות החברה.

ד(3) חוסר תום לב והטעייה

51. כמפורט להלן, לכל אורך הדרך, קודם לנטילת ההלוואות וגם לאחר מכן, הנתבע נהג כלפי התובע בחוסר יושר, הסתיר ממנו מידע מהותי ואף מסר לו עובדות כוזבות.

52. ביחס להלוואה הראשונה שנטל מהתובע בסך של 50,000 ש"ח, הנתבע הצהיר כי במועד הנסיעה המשותפת לטיול בחו"ל הוא "נקלע ללחץ בתזרים המזומנים בחברה", וכי "גם בחשבון הבנק הפרטי שלו הצטברו חובות כי לא יכל למשוך כספים מהחברה". (סעיף 13 לתצהיר הנתבע). גם בעדותו בחקירה נגדית טען כי הוא נזקק להלוואה כי בחשבון הבנק הפרטי שלו היו קשיים." (פרוט' עמ' 20 ש' 15-16). לטענתו, מסיבות אלה ביקש מהתובע הלוואה אישית בסך 50,000 ש"ח למימון הטיול וכיסוי החוב בבנק. (סעיף 14 לתצהיר הנתבע). במשפט התברר כי הנתבע הטעה את התובע וכי הצהרותיו הנ"ל, הן בפני התובע והן לבית המשפט, היו כוזבות. בחקירתו הנגדית, כשהוצגו לו דפי חשבון הבנק הפרטי שלו, הוא נאלץ להודות כי במועד נטילת ההלוואה מהתובע, ביום 30.4.2012, הייתה בחשבונו הפרטי יתרת זכות בסך של 83,253 ש"ח. (פרוט' עמ' 20 ש' 17-24).

53. הנתבע טען כי הוא נתן לתובע "שקיפות מלאה" ו"אישור וגישה מלאה לכל המידע על החברה" (סעיפים 47-48 לתצהיר הנתבע). בעדותו בחקירה נגדית טען כי נתן לתובע "שקיפות מלאה בבנק מזרחי טפחות" וכי הפעילות בחשבון הבנק בבנק מזרחי טפחות הייתה "הפעילות השוטפת היחידה". (פרוט' עמ' 21 ש' 33-36). כמובא להלן, גם הצהרותיו אלה של הנתבע התבררו ככוזבות.

54. במשפט נחשף כי נוסף לחשבון החברה בבנק מזרחי טפחות, לחברה היה חשבון בנק נוסף בבנק הפועלים (חשבון מספר 608380). הנתבע לא גילה לתובע אודות חשבון בנק זה. על פי דפי חשבון החברה בבנק הפועלים, לפחות מיום 9.9.2012 הייתה בחשבון זה יתרת זכות בסך 58,692 ש"ח. עד 8.1.2013 יתרת הזכות נעה בין 58,692 ש"ח ל- 38,120 ש"ח. הנתבע הסתיר מהתובע גם מידע זה. בעדותו בחקירה נגדית, הנתבע טען כי חשבון החברה בבנק הפועלים "היה חשבון בסגירה". (פרוט' עמ' 21 ש' 33-36), שעה שעובדתית חשבון החברה בבנק הפועלים היה חשבון פעיל עם יתרת זכות. דפי הבנק הראו כי הנתבע פעל בחשבון זה לאחר קבלת הכספים מהתובע ועד בכלל, לבדו. ראו הפעילות בשנת 2013 בחודשים ינואר, אפריל, מאי, אוקטובר, דצמבר, והפעילות הענפה בשנת 2014 בחודשים ינואר עד נובמבר. הנתבע ביצע את מלוא הפעולות ללא יידוע התובע וללא ידיעת התובע. (נספח 2 לגילוי המסמכים המשלים של התובע מיום 18.10.2021. פרוט' עמ' 19 ש' 26-עמ' 20 ש' 6).

55. הנתבע, אפוא, גרם לתובע לתת לו הלוואות בטענה כי הוא מצוי במצוקה כספית, ותוך שהוא מסתיר מהתובע את העובדה, לפיה בשני חשבונות הבנק כאמור (בחשבונו הפרטי של הנתבע ובחשבון החברה בבנק הפועלים), הייתה יתרת זכות של כ- 140,000 ש"ח.

ד(4) מהימנות

56. התובע מסר גרסה סדורה ומפורטת. לא נמצאה סיבה לפקפק בנכונות עדותו והיא נמצאה כנה ומהימנה. לא כך גרסת הנתבע. נמצא כי אין אמת בטענות הנתבע. עוד נמצא כי גם קודם לנטילת ההלוואות מהתובע וגם לאחר מכן, הנתבע ניצל את התובע, ונהג כלפיו בחוסר יושר וחוסר הגינות. באשר לעדות אשתו של הנתבע, גב' ליאת נדב, מעבר לכך שלגבי רוב הטענות בתצהירה לא הייתה לה כל ידיעה אישית, דבר שהודתה בו בחקירתה הנגדית, ניכר היה בעדותה, אשר לא עוררה אמון, כי היא מגויסת לתמוך בטענות בעלה.

ד(5) שותפות בעסקי התובע

57. הנתבע טען כי בינו לבין התובע סוכם כי בשל מצבה הלא טוב של החברה, התובע יחזור לעבוד בעסק שניהל (עסק של שיפוצים), על מנת לממן את המשך פעילות החברה. כן טען כי "עבודות השיפוצים של התובע הוכנסו כחלק משותפות הצדדים", וכי "הצדדים סיכמו כי יחלקו ברווחי עבודות השיפוצים אותם יבצע התובע". הנתבע הוסיף וטען כי מגיעים לו מחצית רווחי התובע בעבודות השיפוצים לשנים 2012-2016 בסך של 300,000 ש"ח. (סעיפים 63, 73, 77-78 לתצהיר הנתבע).

58. טענותיו הנ"ל של הנתבע הן בעלמא ואין להן כל ראיה תומכת. התובע הכחיש בתוקף טענות אלה ואני מעדיפה את גרסתו. הגרסה, לפיה גם לאחר שהעביר לנתבע 330,000 ש"ח מהם לא ראה דבר, התובע ימשיך לנדב לנתבע כספים מעסקו הפרטי, היא בעליל בלתי סבירה וחסרת כל הגיון עסקי או כלכלי. לא ניתן להימנע מהמסקנה כי טענה זו כמו גם הטענות, לפיהן על התובע לשאת בחובות החברה, הועלו על מנת לחמוק מהשבת ההלוואות לתובע על ידי יצירת טענת קיזוז יש מאין.

ה. סוף דבר

59. התביעה מתקבלת.

60. הנתבע ישלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

א. 330,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

ב. אגרת בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומה.

ג. הוצאות התובע בסך של 5,000 ש"ח.

ד. שכר טרחת עורך דין בסך של 25,000 ש"ח.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ג, 18 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.