בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש בהעדר התייצבות לדיון בעניינו.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. כנגד המבקש ניתן דו"ח בגין החניית רכב עם 4 גלגליו על מדרכה, עבירה לפי סעיף 6(ג)(3) לחוק העזר גדרה (עמדת רכב וחנייתו) התשס"ט 2009 (להלן: "החוק").
2. המבקש הודיע, כי ברצונו להישפט בגין המיוחס לו ועל כן הוגש כתב האישום בתיק זה.

הדיון בעניינו נקבע ליום 5.6.18, אך זה לא התייצב, אף שזומן כדין, ומשכך ניתן פסק דין בהעדרו, במסגרתו הוטל עליו קנס בסך 1,000 ₪.

1. ביום 8.7.18 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו ולעיכוב ביצוע גזר הדין מאחר בטענה שלא קיבל כל זימון לדיון בעניינו.

לגופו של עניין טען, כי סיכוי הגנתו טובים מאחר והחנה את רכבו ברחבת כניסה למוסד ציבורי, ספרייה, מבלי להפריע לתנועה בכל דרך שהיא.

עוד טען, כי למרות שבפסק הדין שניתן הושת עליו קנס בסך 1,000 ₪ לתשלום עד ליום 1.8.18, עקב טעות נשלח אליו שובר לתשלום על סך 1,500 ₪ עד ליום 12.7.18.

1. הבקשה הועברה לתגובת המשיבה עד ליום 22.7.18, ומשלא התקבלה תגובתה, הוריתי ביום 24.7.18 על עיכוב ביצוע גזר הדין עד למתן החלטה וכן אורכה לקבלת תגובת המשיבה עד ליום 15.8.18.
2. המשיבה התנגדה לבקשה, נוכח קיומו של אישור מסירה לכתובתו של המבקש, הכתובת הרשומה בבקשה לביטול פסק הדין "מושב יד רמב"ם 90", ועל כן בוצעה למבקש מסירה כדין ובצדק נגזר דינו בהיעדרו בהתאם לסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב 1982.

המשיבה לא התייחסה בתגובה לסיכויי הגנתו של המבקש.

המשיבה הודתה, כי השובר שנשלח אל המבקש אכן שגוי, וכי ישלח אליו שובר חדש.

בנסיבות אלו ביקשה המשיבה לדחות בקשת המבקש ולהותיר את פסק הדין על כנו.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל מסקנה, שדין הבקשה להידחות.

ראשית, תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, קובעת את חזקת המסירה:מיום 1.1.1983

תק' (מס' 3) תשמ"ב-1982

ק"ת תשמ"ב מס' 4404 מיום 12.9.1982 עמ' 1624

הוספת תקנה 44

מיום 10.3.1985 עד יום 30.9.1985

תק' (מס' 4) תשמ"ה-1985

ק"ת תשמ"ה מס' 4773 מיום 10.3.1985 עמ' 814

(ב) ואלה העבירות לענין תקנות משנה (א):

(1) עבירה לפי פקודת התעבורה או התקנות שלפיה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, שלא  גרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש;

(2) עבירות לפי סעיף 152, 170 עד 172, 174, 186, 189, 191 עד 196, 214 עד 216, 223, 225 עד 228, 273, 275, 334, 357, 379 עד 381, 384, 401, 409, 452 ו-490 לחוק העונשין, תשל"ז-1977;

(3) עבירה לפי סעיפים 20(א)(1) ו-21 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957, על צו שניתן לפי סעיפים 21(ב) או 27 לחוק האמור וכן עבירה לפי סעיף 6 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (יציבות מחירים - הוראת שעה), תשמ"ה-1985; הוראת פיסקה זו תחול רק לגבי כתב אישום שהוגש לבית משפט שלום.

(ג) הזמנה למשפט לגבי עבירות המנויות בתקנת משנה (ב)(1) תהיה לפי טופס 8ג שבתוספת, והיא תימסר בידי שוטר, לרבות עובד ציבורי אחד ששר הפנים או שר התחבורה הסמיך לכך לפי סעיף 222 לחוק, דרך כלל או לענין מסויים.

(ד) הזמנה למשפט לגבי עבירות המנויות בתקנת משנה (ב)(2) תהיה לפי טופס 8ד שבתוספת.

(ה) הזמנה למשפט לגבי עבירות המנויות בתקנת משנה (ב)(3) תהיה לפי טופס 8ד שבתוספת, והיא תימסר ביד שוטר, לרבות ביד עובד ציבור אחר ששר המשפטים הסמיכו לכך בכתב.

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

במקרה דנן המבקש לא הצליח לסתור את חזקת המסירה לפיה קיבל לידו את הזימון לדיון כדין.

מעיון באישור המסירה עולה, כי ביום 27.3.18 בשעה 15:15 קיבל המבקש לידו את הזימון בכתובתו יד רמב"ם 90. החתימה על גבי אישור המסירה הינה חתימתו של המבקש ונרשם מפורשות שדבר הדואר נמסר "לידי הנמען הרשום", המבקש לא חלק על כך.

במצב דברים זה אין בידי אלא לקבוע, כי המבקש זומן כדין אך בחר שלא להתייצב למשפטו.

שנית, לא מצאתי כי בטענותיו של המבקש לגופו של האישום יש כדי לשנות את התוצאה בעניינו. הלכה היא כי בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר, בטענה לעיוות דין, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (ראו רע"פ 2474/18 יואל גולדברג נ' מדינת ישראל (26.7.18) וההפניות בפסקה 9).

סעיף 6 לחוק קובע כי, אדם:

"(ג) לא יעמיד אדם, לא יחנה ולא ירשה לאחר מטעמו להחנות רכב באחד המקומות המנויים להלן, אלא למניעת תאונה או לשם מילוי אחר הוראה מהוראות חוק עזר זה או תקנות התעבורה או אם זומן בתמרור אחר, ואלה המקומות:

...

(3) על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב וחנייתו ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל ולעגלות ילדים".

דהיינו, הסעיף מורה מפורשות על איסור חנייה על המדרכה, דבר המוכח לכאורה בתמונה שצורפה לכתב האישום ועליה לא חלק המבקש.

מצאתי, כי אין ממש בטענות המבקש, כי החנה את רכבו על המדרכה מבלי להפריע לתנועה, שכן האיסור הוא על העמדת הרכב על המדרכה ללא קשר לקיומה של הפרעה בפועל למשתמשים במדרכה.

במצב דברים זה ומשלא הראה המבקש הגנה ולו בדוחק, הרי שלא הציג כל תשתית ראייתית שעשויה להביא לשינוי התוצאה המשפטית אליה הגיע בית המשפט ועלן כן לא יגרם לו כל עיוות דין מדחיית הבקשה.

1. המבקש לא חלק על כך שמדובר בחתימתו על גבי אישור המסירה ועל כן הוא זומן כדין לדיון בעניינו, ולא עלה בידו לספק הסבר אחר המניח את הדעת לאי התייצבותו. כאמור, אין בידי המבקש הגנה ולו בדוחק ביחס למיוחס לו וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות.

לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

1. מוסכם בין הצדדים, כי שובר התשלום שנשלח למבקש הינו שגוי ועל כן, אני מורה כי המשיבה תמציא שובר מתוקן למבקש בהתאם לפסק הדין אשר ישולם בתוך 45 ימים מהמצאתו למבקש.

המזכירות תעביר לצדדים בדחיפות.

ניתנה היום, י"ח אלול תשע"ח, 29 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.