בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב שהוגשה ע"י המבקשים.

הרכב הושבת ביום 16/3/18 בגין ביצוע עבירה של נהיגה בשכרות מכוח סירוב שבוצע ע"י המבקש פרץ מרדכי.

לבקשה צורפו מסמכים ולאחר מכן צורף תצהיר של מר יעקב גבאי ומסמכים נוספים.

הצדדים טענו בפני כשהתביעה מתנגדת לביטול איסור השימוש.

למען הסדר הטוב אציין כי לבקשה צורף ייפוי כוח מטעם המבקש מרדכי פרץ בלבד, כאשר במהלך הדיון ציין בא כוחו כי המבקש 1 לא הגיש תצהיר ולכן הוא יוצא מהתיק כך שהבקשה לגביו איננה רלוונטית לאור הודעת בא כוחו (עמ' 1 שורה 23-24).

בנוגע למבקשת מס' 2 לא צורף ייפוי כוח מטעמה.

אמנם צורף תצהיר ממר יעקב גבאי אשר טען כי הוא משמש כמנהל צי רכב של חברת בלו סקי 2000 השכרת רכב בע"מ, ח.פ 513053611, אולם הוא לא ציין כי הוא מוסמך לתת תצהיר מטעם החברה ועל כן מהסיבות הפרוצדורליות הנ"ל יש לדחות את הבקשה על הסף.

מעבר לכל צורך אתייחס לבקשה לגופה של עניין.

ב"כ המבקש טוען בבקשה כי השימוע לא חוקי ולא קוים כמצוות המחוקק, החברה לא זומנה לשימוע, הנהג לא הבין את משמעות הסירוב, הנאשם ביקש שיעשו לו בדיקות דם מאחר והמכשיר הראה שגיאה ולא עבד.

בנוגע למסוכנות טוען כי היא נלמדת מתוך הנסיבות, ולא נגלת מעצם האשמה לפני שהוכח שהוא מסוכן.

טענות הנ"ל הן טענות שמתאימות לנהג (שהוא המבקש מס' 1) שלא צירף תצהיר ושבא כוחו חזר בו מבקשתו. בכל אופן אציין כי אין לטענות הנ"ל כדי לבטל את איסור השימוש.

בנוגע לאי זימון המבקשת מס' 2, אין לי אלא להפנות לסעיף 47 ו-57א(א) שם לא נדרש לבצע זימון לבעל הרכב.

בנוגע למתן הסבר נרשם במפורש בנסיבות המקרה את ההסבר שמסר השוטר אפילו מספר פעמים.

בנוגע לדרישה הנהג לבצע לו בדיקת דם במקום בדיקת נשיפה נקבע ברע"פ 8624-11 עזרא אליסי נ' מ"י מיום 11.12.11 – בימ"ש העליון, קבע כב' השופט רובינשטיין:

"הרשות לדרוש בדיקת נשיפה עומדת לבדה ללא קשר לסוגים אחרים של בדיקות, כגון בדיקת דם. אם מעוניין שוטר לדרוש בדיקה מסוג אחר כגון בדיקת דם או שתן בידו לעשות לפי סעיף 64ב(ב), וכך גם בדיקת רוק (לפי סעיף 64ב(א2)). הרשות לדרוש בדיקת נשיפון לעצמה והרשות לדרוש בדיקה אחרת עצמה. השוטר רשאי לבחור בבדיקה, ואינו כפוף אלא לתנאים ולמגבלות שבסעיפים עצמם ובוודאי לא לסוג הבדוקה שמעוניין בה הנבדק."

ובהמשך:

"הסמכות לבחור את סוג הבדיקה נתונה איפוא לשוטר בכפוף לתנאים שבהסדרים השונים, כגון "חשד סביר". בחירתו של שוטר היא חלק משיקול דעתו המקצועית בהתאם לנסיבות."

וגם ברע"פ 9624/11 (10.5.12) וג'יף אמירסלנוף נ' מ.י.) (רובינשטיין )

בנוגע למסוכנות:

בב"ש 90192/07, [מחוזי ת"א] רדלייך נ' מ"י [פורסם בנבו] נקבע:

"לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית." ערר שהוגש לביהמ"ש העליון על החלטה זו (בש"פ 1965/07) [פורסם בנבו] נדחה.

עוד קבע כב' השופט שוחט שאול בב"ש 92994/07 "יוסף יחיד נ' מ. י.":

"מבחינתי מי שנוהג ברכב תחת השפעת אלכוהול, ברמה אותה קבע המחוקק כאסורה, עברו התעבורתי, ברוב המקרים (ומודע אני לצורך לבחון כל מקרה לנסיבותיו) לא צריך להיות רלוונטי מי ששתה ייפסל רשיונו ועד תום ההליכים כנגדו".

לאחר הגשת הבקשה כאמור הוגש תצהיר של מר יעקב גבאי מיום 25/3/18, בתצהיר מועלות טענות שלא הועלו בבקשה. המצהיר ציין כי הוא משמש כמנהל צי רכב של המבקשת מס' 2 ובמועד הרלוונטי לאיסור שימוש הרכב נמצא בבעלות המבקשת מס' 2.

בתצהיר הצהיר המצהיר כי לנהג מוטי פרץ שנתפס במסגרת נהיגה בשכרות לא היה אישור לבצע את העבירה וכי הוסכם כי החברה לא תהא אחראית לעבירה שנגמרה, החברה אף הזהירה את הנהג לבצע את העבירה. החברה מסרה אזהרה ואף החתימה את שוכר הרכב לא לבצע כל עבירות ברכב.

בנוסף, צורפו מסמכים תעודת ביטוח חובה, הסכם שכירות בין המבקשת מס' 2 לחברה "סופר קרור מוטי בע"מ", ח.פ 513866913.

במהלך הדיון שהתקיים ביום 28/3/18 טען עו"ד חיים אליהו שמדובר בחוזה שכירות שמתחדש כל חודש, שהחברה מבקשת לקבל את הרכב לעצמה שנתפס נוהג ע"י מבקש מס' 1 שהוא השוכר והחברה עשתה ככל שביכולתה להזהיר את הנהג וכתוב בחוזה לא לבצע עבירות תוך הפנייה להסכם השכירות ולסעיפי ההסכם.

עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

אומר מיד כי הבקשה, התצהיר וכלל המסמכים הוגשו באופן לא מסודר, הטענות הועלו באופן לא ברור וכאמור ללא כל ייפוי כוח מטעם מבקשת 2 כשהתצהיר נערך ע"י מנהל צי רכב של מבקשת מס' 2 הוא כללי, סתמי, לא נוקב בתאריכים, בהסכמים ולכל היותר מתייחס לנהג מוטי פרץ שכלל הוא לא צד להסכמים שצורפו בתוך התיק. הרי ההסכמים הנ"ל נערכו ע"י המבקשת מס' 2 וחברת "סופר קרור מוטי בע"מ ח.פ 513866913.

מעיון במסמכים הנ"ל ומטיעוני עו"ד חיים אליהו עולה כי הסכם זה מתחדש כל חודש כך שהוא לכאורה בתוקף, בכל אופן אין בו כדי להוות סיבה לביטול איסור השימוש שכן לא נטען ע"י המבקשת מס' 2 שהרכב נלקח ממנה ללא הסכמה וללא ידיעה או שעשתה ככל שביכולתה על מנת למנוע את העבירה. לא ברור מי מטעם המבקשת מס' 2 הזהירה לא לבצע עבירות ובייחוד עבירה נשוא התיק ואת מי היא הזהירה מטעם הצד השני להסכם.

כמו כן לא הובא בפני כל טעם מיוחד שמצדיק ביטול איסור השימוש, נהפוך יש הסכם שכירות עם חברת "סופר קרור מוטי בע"מ" והיא אמורה לקבל דמי שכירות.

משלא עומדת המבקשת מס' 2 התנאים שנקבעו בסעיף הנ"ל הנני דוחה את הבקשה לביטול איסור שימוש ברכב.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ח, 29 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.