1. בפני תביעה כספית לפיצוי בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים.

2. הצדדים הסכימו והסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה על פי שיקול דעתו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, בליווי נימוק קצר. בהכרעה מסוג זה רשאי בית המשפט לקבל את התביעה, לדחות את התביעה, או לקבלה לשיעורין, הכל על פי שיקול דעת בית המשפט, לרבות משיקולי פשרה וצדק, ללא קביעות וללא נימוקים לאחר שהובהר לצדדים כי סיכויי הערעור קלושים.

3. עיינתי בכתבי הטענות, בראיות הצדדים ובצילומים, התרשמתי מאופי הנזק שנגרם לרכבים והקשבתי לעדויות הצדדים, לטענותיהם העובדתיות והמשפטיות ולסיכומיהם.

4. בהכרעתי, הערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם, התחשבתי בשיקולי צדק, הוגנות וסבירות.

5. לאחר שהבאתי בחשבון את טענותיהם של הצדדים האחד כנגד השני ושקלתי את הדברים אלו מול אלו - אני פוסק כי הנני מקבל את התביעה ברובה.

6. אני סבור כי התובעת עמדה בנטל הנדרש להוכחת תביעתה. התרשמתי כי עדות התובעת היתה אותנטית, בהירה, מפורטת וזו נתמכה בהודעתה שצורפה לכתב התביעה ועולה בקנה אחד עם הנזק שנגרם לרכבה. לעומת זאת קיים קושי עם גרסת הנהגת מטעם הנתבעת נוכח התמונות שהוצגו. לגרסתה, העמידה את רכבה בזוית ולא במקביל למדרכה, כאשר בהתאם לתמונות נוכחים כי המדובר בזווית של כ- 45% לשפת המדרכה. לטענתה עשתה כן נוכח קושי להחנות את רכבה בין מספר רכבים שחנו במקום.

7. משכך, לטענתה העדיפה להוריד את ביתה בבית ולשוב לרכב ולהשלים את החניה. מעיון בתמונות עולה, כי לצידי הכביש מקומות חניה פנויים רבים, כאשר התובעת העידה כי צלמה את התמונות בסמוך מייד לאחר התאונה. גם הנתבעת, הודתה כי זה היה מנח רכבה מייד לאחר התאונה וכי יצאה מביתה לאחר ששהתה בבית דקות ספורות לאחר שטיפלה, בביתה. בנסיבות אלה לא סביר כי בפרק זמן קצר זה, צידי הכביש התפנו לחלוטין מרכבים חונים, אלא היו פנויים מלכתחילה. סבירה יותר הגירסה, כי מצג רכב זה, נובע מיציאתה מחניה, כפי שטענה התובעת.

8. בשולי הדברים אציין כי גם אם הייתי מקבל את הגרסה לפיה יצאה מרכבה ושבה אליו, עצם העמדת הרכב כפי שהוא, באלכסון, כאשר זו חוסמת נתיב נסיעה לכל הפחות, וזאת בשעה שהכביש צר לדעת כולם, יצרה סיכון בכביש.

אוסיף לכך, שהגם שנגרם לרכב הנתבעים נזק, לא מצאו הללו לנכון להגיש תביעה.

בנסיבות הללו מצאתי כי נטל ההוכחה הורם כנדרש על ידי התובעים להוכיח את תביעתם.

9. יחד עם זאת, מצאתי לייחס אשם תורם בשיעור של 20% לתובעת שכן נראה כי אם היתה נוסעת בצמוד לימין הדרך, יתכן והיה בכך למנוע את התאונה או כל הפחות למזער את הנזקים.

10. בהתאם לאמור אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

א. לתובעת 1 סך של 6,500 ₪ בגין נזקי הרכב.

לתובע 2 סך של 3,089 בגין נזקיו .

ב. הוצאות- אגרה בסך של 374 ₪ וכן שכר עד בסך של 350 ₪.

ג. שכ"ט בסך של 1,800 ₪.

11. פסק הדין ממצה את מלוא טענות ותביעות הצדדים.

12. הסכום האמור לעיל ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

13. המזכירות תשלח את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ט, 18 יולי 2019, בהעדר הצדדים.