בפני בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה בהתאם להוראת סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. מדובר בגזר דין משנת 2013 ובינוי בהיקף נרחב (של כ-230 מ"ר). מדובר במבנה בשכונת עיסוויה ובאזור לגביו אין חולק כי הוועדה המקומית מקדמת מהלך תכנוני באמצעות הכנת תכנית על-ידה וכאשר עד להשלמת התכנית מדיניות התכנון והתכניות החלות באזור אינם מאפשרים קידום מהלכי תכנון "נקודתיים". השטח לגביו מקודם מהלך תכנוני זה מכונה "שטח הפוליגון".

כפי שעולה מהחלטות לא מועטות, המאשימה מסכימה לארכות מועד לגבי מבנים המצויים בתוך הפוליגון (ראו לאחרונה ממש החלטה מיום 19.5.19 בתו"ב 54-02-99, כן ראו פסק דין שניתן בהסכמה לאחרונה על-ידי ערכאת הערעור בעפמ"ק 62869-03-19). יוער כי הסכמה דומה ניתנה גם לגבי תיקים "ישנים" והיקפי בניה גדולים וראו החלטה מיום 1.5.18 בתו"ב 73-11-98.

גם במקרה דנן ניתנו הסכמות וביום 6.5.19 האורך המועד, בהסכמת המאשימה, עד ליום 11.5.19.

בענייננו אין מחלוקת שהמבנה מצוי בתוך הפוליגון האמור. טענת המאשימה כי על המבקש לפנות למחלקת התכנון ולקבל אישור בדבר התאמת הבינוי להוראות התכנון המתגבשות.

איני סבור שיש להתנות אישור בקשה בתנאי מעין זה. זאת ועוד, עיון בנוסח המכתב שניתן במצב זה ועל בסיס מסכימה המאשימה לבקשות (וראו 54-02-99 לעיל), מעלה כי אין בו משום אישור על היתכנות ההכשרה והדבר אך מובן לאור השלב הליכי התכנון. במקרה מעין זה כאשר מוגשת בקשה נתמכת בתצהיר בעל מקצוע (אפנה לס' 3 לתצהיר בענייננו), על המשיבה לבדוק את הנושא ולהשיב לגופם של דברים.

להשלמת התמונה יוער כי כאשר מתברר כי מבנה מסויים, אף שהינו בתחום הפוליגון, מצוי במיקום שברור שלא ניתן יהיה להכשירו, הרי מובן שעל המאשימה להגיב ולהתייחס בפירוט במסגרת התנגדותה לענין זה.

במקרה דנן לא מועלה טיעון קונקרטי מעין זה. לפיכך יש לנהוג לגביו בצורה דומה לגבי במקרים דומים ומקובלת עלי עמדתו, בהקשר זה, של כב' הש' דמביץ בהחלטה בתו"ב '54998-07-10 מיום 5.12.18 וכן תו"ב 168-11-01 מיום 5.3.19.

לאור האמור, מוארך המועד לביצוע הצו בשנה נוספת עד ליום 11.5.2020.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשע"ט, 21 מאי 2019, בהעדר הצדדים.