אני מתבקש לחתום על פסיקתה בנוסח מתוקן בשלישית.

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת בעתירה להצהרה על בעלות במקרקעין (דירה ברחוב האצ"ל 47 בעיר רמת-גן), על פי הסכם מכר שנחתם בינו לבין המוכרים - הנתבעת ובני משפחתה (אמה ואחיה המנוחים). התביעה הוגשה בעקבות תביעת פינוי שהגישה נתבעת כנגד התובע משום העדר רישום זכויותיו בלשכת רישום המקרקעין.

בפסק-הדין שניתן ביום 2.1.20 נקבע כי יש לקבל את התביעה בהעדר התיישנות ולאור האותנטיות שבמסמכי המכר. זאת, בתיקון מתבקש נסיבות נוכח הבעלות הרשומה על שם קק"ל, לפיו לא ניתן להצהיר על התובע כבעלי הנכס אלא אך כבעל זכויות חכירה בו.

הוגשה בקשה לחתימה על פסיקתה שעברה מספר גלגולים. בתחילה, התבקש לקבוע כי התובע זכאי להירשם כבעל מלוא זכויות החכירה בנכס. הנתבעת לא התנגדה לנוסח פסיקתה המתייחס לחלקים הרשומים על שמה בלבד בלשכת רישום המקרקעין. התובע התנגד לגישת הנתבעת והפנה לנוסח כתב התביעה, תוך הבהרה כי הנתבעת עצמה טענה שהיא היורשת היחידה של אמה המנוחה. כן הובהר, כי לא הוכחשו ולא נסתרו טענות התובע ביחס לזכויות מוכרים אחרים שהלכו לעולמם לפני שנים רבות, על חתימתם על הסכם המכר לצד הנתבעת. צוין, כי קבלת עמדת הנתבעת תגרום לבזבוז משאבים פרטיים וציבוריים מיותרים, עת יהא על התובע להגיש הליכים נוספים נגד עיזבונות המוכרים הנוספים, אף שחתימתם על הסכם המכר לא הוכחשה.

הנתבעת השיבה כי היא בעלת זכויות החכירה של חלק מהנכס באין היא מוסמכת או זכאית להתייחס לענייניהם של בעלי זכויות אחרים. הובהר, כי הנתבעת ניהלה את ההליך אך לגבי חלקה שלה בנכס ומעולם לא טענה לגבי חלקם של אחרים. כן נטען, כי אין לנתבעת ידיעה מיהם יורשי אחיה המנוח ועל פי צו קיום צוואה ביחס לאמה המנוחה, היורשים הם הנתבעת ואחיה. עוד הודגש, כי התובע בחר להגיש תביעה בעלות אך נגד הנתבעת לבדה ואין לקבל את ניסיונו, כעת, להסיט את המחדל באי-צירוף כלל הנתבעים הנדרשים כדי אפשרות למתן פסק-דין כנגד מי שלא היה צד להליך.

ביקשתי לברר זהות יורשים על מנת שתתאפשר בחינת התובע אם כלל נודעת מחלוקת למולם, כשבהחלטה מיום 1.3.20 ציינתי כי בהעדר הסכמות, נחזה שלא יהא מנוס מניסוח פסיקתה "משקפת" שאינה כוללת התייחסות למלוא הזכויות בנכס. התובע איתר את יורשי אחיה המנוח של הנתבעת וביקש שאורה על קבלת תגובתם, שלא התקבלה הגם שבוצעה מסירה אישית.

בהמשך, הוגשה בקשה למתן פסיקתה בהעדר תגובת יורשי המנוח – תוך שנוסח הפסיקתה שהתבקש, ציין את אותם יורשים כצדדי ג' להליך, אף שלא צורפו לגדרו. ביום 20.8.20 הבהרתי כי אך נעתרתי לבקשה להורות לצדדים שלא נכללו בתביעה להגיש את עמדתם ואין בכך שלא הוגשה, כדי לאפשר מתן צווים כלפי צדדים שמחוץ ליריבות שנפרסה בכתבי הטענות.

בחלוף כחצי שנה הגיש התובע בקשה נוספת למתן פסיקתה, בעניינה ניתנת החלטה זו. נוסחה של בקשה זו מתייחס למחצית מהזכויות בנכס בלבד. לגישת התובע מחצית זו שייכת לנתבעת, תוך הפנייה לצו קיום צוואה שהתקבל בעניינה של אמה המנוחה. הנתבעת השיבה תוך הפנייה לרקע הדיוני הקשור בשלוש הבקשות השונות שהגיש התובע לחתימה על פסיקתה וכן הפנתה למקורות משפטיים ולמחדלו של התובע מלצרף להליך את הצדדים הרלוונטיים. התובע השיב לעמדה זו של הנתבעת ואתייחס להלן לעיקרי תשובתו.

ניתן להבחין בין שני סוגי פסיקתות. האחד – פסיקתה משקפת, הניתנת על פי רוב. פסיקתה משקפת, כשמה, אמורה: "להוות שיקוף של מה שנפסק בפסק הדין". פסיקתה משקפת: "אינה אלא תמצית של ההחלטה שניתנה המפרשת את ההכרעה ללא נימוקים". מטרתה: "...להוות מכשיר אופרטיבי מעשי לנוחות מימוש של פסק הדין". השני – פסיקתה מבהירה/מתקנת. פסיקתה זו, כשמה: "מבהירה את פסה"ד או מפרשת נקודה סתומה ובלתי ברורה בו... כאמצעי פרשני, שהיא חריג". בפסיקתה מסוג זה, בית המשפט, למעשה: "מפצח נקודה עמומה בהחלטתו המקורית או מכריע במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בכל הנוגע לפירושה הנכון... פסיקתא מסוג זה הינה בגדר חריג, כאשר תפקידה המרכזי של פסיקתא היא לשקף את פסק הדין ולא להוות 'מקצה שיפורים' לו" (ראו: תקנה 133 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018; ע"א 1050/01 גבעת כוח מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' רוזנבלום (24.2.2002); ע"א 3832/10 מטרני נ' מחלוף (10.8.2010); רע"א 5962/16 נווה נ' יוסף (21.11.2016) ו-י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהד' 6 493; בש"א 7132/94 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ'  תעשיות מרסי עפולה בע"מ פד"י מט (1) 532).

כך נקבע: "בלשון אחרת, הפסיקתא אינה מקום לשנות מאשר נקבע בהחלטה... אלא חייבת להיות זהות מלאה בין האמור בהחלטה ובין תוכנה של הפסיקתא האמורה לשקף את ההכרעה בהחלטה... ביהמ"ש אינו מוסמך לקבוע בפסיקתא, בשונה אשר קבע בהחלטתו. עם מתן פסק הדין סיים למעשה ביהמ"ש את מלאכתו ושוב לא יכול הוא לשנותו אלא אם מדובר בטעות סופר. משכך, מעת שמתבקש בימ"ש ליתן פסיקתא הרי 'כבול' הוא לאמור בפסק דינו"(. ראו: ע"א 2181/06 עיריית רמת השרון נ' צמח (7.4.2009).

ובהתאמה לעניין שמלפניי; לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ראיתי לנכון להורות לתובע להגיש לחתימתי נוסח מתוקן של פסיקתה בדבר זכאותו לרישום זכויותיו חלף זכויותיה של הנתבעת בנכס. זאת, כפי חלקה של הנתבעת ומבלי להידרש להיקפי חלקה (מחצית או אחר) שלא נדונו מלפניי. התרשמתי כי עסקינן בסוגיות הקשורות בעיזבונות המנוחים והן כוללות יורש נוסף – עזבון אחיה המנוח של הנתבעת. בהעדר הסכמה, לא מצאתי מקום להידרש לסוגיות אלו בגדרי פסיקתה מבהירה.

ההליך התמקד בנתבעת בלבד וסבורני כי לא יהא זה נכון להכריע כלשהו בעניינם של צדדי ג' (יורשי המנוחים) שלא צורפו להליך מלכתחילה. קולם צריך שיישמע טרם קביעה סופית ביחס לזכויותיהם, וכפי שסבר התובע עצמו בסעיף 31 לתגובתו לבקשה לסעד זמני בגדרי ת"א 2581-04-17 – כהפניית הנתבעת.

התובע מרחיב בטיעוניו לעניין חלקה של הנתבעת בנכס – מחצית מהזכויות (4/8). אשוב ואציין כי אין זהו השלב לקבע מסמרות בהקשרים אלו כדי קיבוע התייחסות לחלקי הנכס ביחס ליורש זה או אחר. הקשרים אלו לא בוררו בדיון עצמו ולא מצאתי את הקשר המתבקש, כהפניית התובע, לתביעת הפינוי שהגישה הנתבעת כנגדו. נחזה כי פני הדברים שונים שעה שהנתבעת מגישה, לבדה, תביעה לפינוי התובע מן הנכס. דבר לא מנע מהתובע לכלול בתביעתו את יתרת המוכרים על פי הסכם המכר וככל שנמצא כי הלכו לבית עולמם, התביעה הייתה מתבררת כנגד העיזבונות. מכאן, שלא נמצאה נפקות לטענת התובע משמע כלל לא ידע על אודות קיומם של יורשים פוטנציאלים. התובע סבור כי הוא זכאי להירשם במקום הנתבעת ביחס לזכויותיה בנכס ועיקרון זה מקובל עלי. אך, בהמשך, מבאר התובע כי זכויותיה של הנתבעת מגיעות כדי מחצית – 4/8 כש-3/8 על שם הנתבעת ו- 1/8 על שם אמה, כיורשת מחצית מזכויותיה. אף בהינתן הקשרי סבירות בגישת התובע, פסיקתה אינה מהווה את המסגרת הדיונית הראויה לקביעת לשיעור חלקה של הנתבעת, משיחס זה לא התבקש במהלך הדיון עצמו. לא נודע צורך בפירוש "נקודה סתומה ובלתי ברורה" בפסק הדין, כאמצעי פרשני המהווה את החריג.

ניסיון לייתר הגשת הליכים אחרים לא צלח. אני מניח כי הנתבעת תפעל בהקדם להעברת זכויות אמה המנוחה בנכס על שמה. ככל שלא תעשה כן, נשמרת זכותו של התובע לפעול ככל שימצא לנכון.

ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש בשלב דיוני זה ובכללן, סברת התובע כי עליו להירשם כבעלי הנכס ולא כחוכר. אין המדובר בטעות בפסק הדין המצדיקה את תיקונו.

ניתן להגיש פסיקתה מתוקנת לחתימתי ולפיה התובע זכאי להירשם חלף הנתבעת כפי זכויותיה בנכס ללא אזכור היקף הזכויות.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשפ"א, 10 מאי 2021, בהעדר הצדדים.