התובעים הגישו תביעה לפינוי הנתבעים מהנכס נשוא ההליך. בכתב התביעה צוין כי "אין לנתבעים כל זכויות בנכס" (סעיף 3 לכתב התביעה). בני משפחה של הנתבעים רשומים כבעלי זכות חכירה ביחס לחלק מהמקרקעין (סעיף 2 להודעת התובעים מיום 21.2.2019), אלא שבמועד הגשת התביעה הייתה רשומה על זכות החכירה האמורה הערה לפיה קיימת הגבלה בהעברה והורשה של הזכות (ראו נספח ב' לבקשה לדחיית התביעה על הסף). שינוי מהותי אירע לאחר מועד הגשת התביעה: ההערה האמורה תוקנה באופן שלא קיימת עוד הגבלה בהורשה ובהעברה של זכות החכירה הנ"ל (נספח ג' לבקשה לדחייה על הסף). בעקבות התיקון האמור, עתרו התובעים בבקשה למחיקת התביעה (להלן – בקשת המחיקה); חלק מהנתבעים (הנתבעים 1, 2, 4, 6, 7, 8, 9: להלן – הנתבעים) עתרו בבקשה לדחיית התביעה על הסף (להלן – בקשת הדחייה). סוגיה נוספת התעוררה ביחס לזהות הנתבעים המיוצגים על ידי עו"ד שרעבי. אדון בדברים כסדרם.

התובעים טענו כי לנוכח התיקון במרשם יש למחוק את תביעתם. הם ציינו כי תביעתם הוגשה על יסוד המרשם "[...] אשר הוא הקובע את הזכויות. המרשם קבע בבירור כי זכויות הורים המנוחים של הנתבעים לא ניתנות להורשה והעברה" (סעיף 2 לבקשת המחיקה). לטענתם, "כעת לנוכח שינוי הרישום יש לטפל ראשית בעניין זה ורק לאחריו לפעול לסילוק יד" (סעיף 13 לבקשת המחיקה). הם מלינים כנגד הנתבעים אשר השתהו בפעולתם לתיקון הרישום וכן כנגד התנהלות הנתבעים בהליך זה. הם מבקשים לחייב את הנתבעים בהוצאות ההליך, שכן עד לשינוי במרשם "התביעה היתה מוצדקת" (סעיף 16 לבקשת המחיקה).

הנתבעים מצדם טענו כי עקב תיקון הרישום "ניתן לרשום את היורשים (הנתבעים) כבעלי זכויות החכירה במקום הוריהם המנוחים" (סעיף 6 לבקשת הדחייה). כן הם טענו כי משתוקן הרישום "התובענה נותרה ריקה מתוכן וכתב התביעה אינו מכיל בתוכו עילה בגינה ביקשו התובעים לסלק ידם של הנתבעים [...]" (סעיף 8 לבקשת הדחייה). הם ציינו כי במצב הדברים הנוכחי "ניתן להכריע בתובענה – לסלקה על הסף ולדחותה אף ללא בירור עובדתי או ראייתי כלשהו" (סעיף 9 לבקשת הדחייה). עוד הם טענו כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט. לטענתם, היה על התובעים לבדוק היטב טרם הגשת התביעה וכי אילו בדקו "ודאי ידעו על זכויותיהם של הנתבעים ו/או הוריהם המנוחים בדירות" (סעיף 12 לבקשת הדחייה).

לאחר שעיינתי בבקשות האמורות, לרבות בתשובות ובתגובות שהוגשו להן, נחה דעתי כי דין התביעה להימחק.

הנתבעים עצמם טוענים כי רק בעקבות התיקון במרשם "התובענה נותרה ריקה מתוכן וכתב התביעה אינו מגלה עילה" (סעיף 8 לבקשת הדחייה). התיקון במרשם בוצע לאחר הגשת התביעה. משמעות הדבר היא כי קודם לביצוע התיקון ועל יסוד המרשם כפי שהיה בעת הגשת התביעה (הרישום הינו ראייה חותכת לתוכנו), עמדה לתובעים עילת תביעה אשר היה מקום לברר אותה. היעדר עילה הינו נימוק למחיקת התביעה להבדיל מדחייתה (ראו תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

המחלוקת שעמדה ביסוד הליך זה טרם התבררה לגופה; לא ברור אם כל בעלי הזכויות נטלו חלק בהליך; לא ברור אם הוא הובא לידיעת הצדדים כולם, בשים לב לסימני שאלה המתעוררים סביב ייפויי הכוח שהוצגו. גם מסיבה זו אין מקום להורות על דחיית התביעה.

אני דוחה את טענת הנתבעים כי ניתן להכריע בתובענה בשלב זה ללא בירור עובדתי, שהרי טענת ההגנה לפיה הנתבעים הם אלו שזכאים להירשם כבעלי זכויות בנכס, היא כשלעצמה טענה המצריכה בירור והוכחה (כאמור, זכויות הנתבעים להן הם טוענים אינן רשומות על שמם). התביעה אפוא נמחקת.

ביחס לבקשה לחיוב בתשלום הוצאות בגין הצורך של התובעים לאתר נתבעים אשר בסופו של יום עו"ד שרעבי הודיע כי הוא מייצג אותם, נקבע כי הבקשה תידון בדיון. בסופו של יום, משמצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה וזאת ללא צורך בבחינת עמדת הצד שכנגד, איני רואה מקום לקבוע דיון בסוגיה זו בלבד. בשים לב לאי בהירות באשר לסוגיית ייצוגם של חלק מן הנתבעים, איני עושה צו להוצאות בבקשה כאמור.

ההתנהלות בתיק מעוררות קשיים. הנתבעים, אשר מלינים על עצם הגשת התביעה כנגדם ללא בירור מעמיק של זכויותיהם, לא פעלו באופן נמרץ לתיקון הטעות במרשם. התביעה כאמור נמחקה (מהיבט ההוצאות, נתון זה נזקף לחובת התובעים), אולם זאת רק לאחר תיקון המרשם, באופן שמלכתחילה לא ניתן לומר שהתביעה הייתה נעדרת בסיס (מהיבט ההוצאות, נתון זה נזקף לחובת הנתבעים שנטלו חלק בהליך). בהינתן מכלול הנסיבות והשיקולים, מצאתי מקום לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בהינתן התוצאה אליה הגעתי, איני רואה עוד צורך לעמוד על זהות הגורמים המיוצגים על ידי עו"ד שרעבי.

המזכירות תשלח את החלטתי אל הצדדים.

התיק ייסגר.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ט, 11 יולי 2019, בהעדר הצדדים.