ב"כ התובע: עו"ד מיכה בר

ב"כ הנתבע: עו"ד רפאל איתן

1. אוחדו לפני שתי תביעות אשר ראשיתן בבקשות לביצוע שטר שהוגשו ללשכת ההוצאה לפועל בגין שני שיקים שנמשכו לפקודת התובע, וחוללו ביום 7.12.17 ופרטיהם להלן:

שיק מס' 0001 על סך 150,000 ₪, שמועד פירעונו 5.11.17 ולביצועו נפתח תיק הוצאה לפעל מס' 525201-12-17.

שיק מס' 0004 על סך 350,000 ₪, שמועד פירעונו 15.11.17 ולביצועו נפתח תיק הוצאה לפועל מס' 525155-12-17.

(להלן- השיקים או השיקים מושא הליך זה).

1. הנתבע הגיש התנגדויות לביצוע השיקים, אשר נדונו והתקבלו. טענתו המרכזית הייתה כי החתימה בגב השיקים אינה חתימתו.
2. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת גרפולוגיות ובנוסף מונתה מומחית מטעם בית המשפט לבחון את טענת זיוף החתימה של הנתבע על גב השיקים מושא הליך זה.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. התובע, אשר לפקודתו נמשכו השיקים משמש כמנהל חברה קבלנית המעניקה שירותים בתחום הבנייה.

הנתבע, אשר נטען כי חתם כערב לשיקים, בעל עסק לחריטת בלמים בתל אביב.

1. השיקים הנדונים נמשכו מחשבונו של מר יואב סוזין – בנו של הנתבע (להלן- יואב), אשר בינו לבין התובע היו יחסי חברות ומערכת יחסים עסקית ולימים נתגלע ביניהם סכסוך כספי הקשור בין היתר לשיקים שבענייננו שהוביל לקרע ומאבק משפטי ביניהם.
2. בגב השיקים מושא ההליך מופיעים תחת הכותרת "אני ערב אישית", שמו המלא של הנתבע מספר תעודת הזהות שלו וחתימה הנטענת להיות חתימתו.
3. בין הצדדים להליך זה התנהל הליך נוסף בנוגע לשיק אחר, על סך 800,000 ₪, אשר נטען כי נמשך על ידי הנתבע כבטוחה להלוואה שניתנה לבנו יואב וגם לגביו הועלתה טענת זיוף החתימה של הנתבע (להלן- התביעה בפני כב' השופט חסדיאל). לאחר הגשת סיכומי הצדדים בהליך זה, הגיש הנתבע לעיון בית המשפט עותק של פסק הדין בתביעה שהתנהלה בפני כב' השופט חסדיאל ובהליך הערעור על אותו פסק הדין לעיון, שבשניהם הוכרע כי לא הוכחה אמיתות חתימתו של הנתבע על אותו שיק.

טענות הצדדים

1. הנתבע טען כי החתימות בגב השיקים מזויפות והן אינן חתימותיו, כמו גם המספרים והמלל המופיעים מעל החתימות המזויפות.
2. מנגד התובע טען כי טענת הזיוף סתמית ונועדה להתחמק מתשלום ההלוואות שניתנו ליואב בנו של הנתבע, ושהנתבע ערב להן.

התובע גרס כי הנתבע ויואב משתפים פעולה כדי להתחמק מתשלום החוב.

עוד טען כי הנתבע הוא שחתם על גב השיקים כערב אישית לחוב של יואב, בפגישה במשרד התובע בנוכחות יואב ומזכירתו של התובע, הגב' מירית מרציאנו (להלן- המזכירה).

דיון והכרעה

טענת זיוף

1. בהתאם להוראת סעיף 22(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן - פקודת השטרות), אין חבות בגין שטר ללא חתימה. סעיף 23(א) לפקודת השטרות קובע כי אם החתימה על השטר מזויפת אין כוחה יפה כלשהו, ולא ניתן להחזיק בשטר או לאכוף אותו כלפי כל צד שבו אלא אם האדם שנגדו מחזיקים את השטר או מבקשים לאכוף עליו פירעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או הרשאה.

בניגוד לנטען על ידי התובע, הנטל להוכחת אמיתות חתימת הנתבע על השטר, מוטל על התובע, כחלק מהיסודות השטריים שבסיס תביעתו (ראו: ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני, פ"ד לד(2)309 (1979)).

בפסיקה נמנו שלוש דרכים עיקריות להוכחת אמיתות חתימה: (א) בעדות ישירה של החותם או מי שהיה עד לחתימה; (ב) השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה האמתית; (ג) עדות של מי שמכיר את החתימה השנויה במחלוקת ומעיד על התאמתה. ונקבע גם כי בית המשפט רשאי גם להיזקק לעדות של מומחה בתחום ניתוח כתב יד לביסוס הטענה בדבר אמיתות החתימה. בית המשפט אף רשאי להשוות בין החתימות בעצמו (ראו: ע"א 5293/90‏‎ ‎בנק הפועלים בע"מ‎ ‎נ' שאול רחמים בע"מ, פ''ד מז(3)240 (1993))

1. כאמור, הטענה העיקרית של הנתבע היא כי החתימות על גב השיקים אינן חתימותיו וכתב היד אינו כתב ידו. לגרסתו, אינו יודע גם מי חתם ומילא פרטיו האישיים בגב השיקים. עוד טען כי מרגע שנודעה לו הטענה בדבר חתימתו על השיקים הנדונים, ביום 25.12.17 הגיש תלונה למשטרה אודות זיוף חתימתו.

מנגד טען התובע כי הערבות בגב השיקים נחתמה על ידי הנתבע בפגישה שהתקיימה במשרדי החברה שניהל ונכחו בה יואב, הנתבע בעצמו, התובע והמזכירה של התובע, שאף צילמה את תעודת הזהות שהנתבע מסר ורשמה את פרטיו האישיים על גב השיקים.

1. נוכח הטענה של התובע כי מי שמילא את פרטי הנתבע על גב השיקים היא מזכירותו, שאישרה זו בתצהירה, ניתן מענה לטענת הנתבע כי כתב היד אינו שלו, ולמעשה השאלה שנותרה לבירור היא לגבי אמיתות החתימה.
2. כאמור, ובניגוד לעמדת התובע בסיכומיו, הנטל להוכחת אמיתות החתימה מוטל על התובע.
3. להוכחת גרסתו הביא התובע את מגוון הראיות המתבקשות להוכחת אמיתות חתימת הנתבע כערב על גב השיקים. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ומטעם מזכירתו, ובנוסף הגיש חוות דעת של מומחית בתחום הגרפולוגיה וחוות דעת משלימה, וכן סרטון שצולם במהלך פגישה שהנתבע נכח בה. אולם כבר עתה אומר כי לא היה בכל אלה כדי להטות את הכף לטובת גרסת התובע מהטעמים שיובהרו להלן.
4. בתצהיר העדות הראשית מטעמו פירט התובע את הנסיבות שהובילו לחתימת הנתבע כערב אישית על השיקים מושא ההליך.

התובע טען כי במהלך שנת 2015 נתן ליואב הלוואות שהסתכמו לסך של 710,000 ₪, ובכללן ההלוואות בענייננו, ששימשו את יואב (בין היתר) להשקעה בעסקי יהלומים עם שותף בשם אלכס טריאניס. בנוסף בפברואר 2016 יואב ביקש הלוואה בסך 200,000 דולר ומאחר שלא היה בידי התובע סכום כזה, פנה לגורמי מימון חיצוניים לגיוס הכספים בידיעת יואב.

יצוין כי הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם בנו יואב, אשר הכחיש בתצהירו כי הוא חייב כספים לתובע. לטענתו הסכמי ההלוואה הם מסמכים פיקטיביים שאין מאחוריהם עסקה אמתית בינו לבין התובע אלא נעשו כדי לסייע לתובע כחברו בתמורה לקבלת אחוזים מרווחים בהשקעה בעסקאות של אלכס.

במסגרת הליך זה בית המשפט אינו נדרש להכריע אם ניתנו הלוואות ליואב אם לאו ועל כן לא אדרש לשאלה זו.

1. לטענת התובע, נוכח סכום ההלוואה הגבוה (בסך 200,000 דולר), אותה כינה ההלוואה החמישית, דרש מיואב בטחונות - ובכללם את חתימתו של הנתבע כערב אישית לכלל השיקים שניתנו כערבון - הן עבור הלוואה החדשה והן עבור הלוואות הקודמות שניתנו עד לאותו המועד. דא עקא, אין בראיות שצירף התובע לתצהירו זכר לדרישת הערבות הנטענת.

התובע צירף כנספח א' לתצהירו את הסכם ההלוואה בנוגע לסך של 200,000 דולר לגביו טען כי הוסכם שהנתבע יחתום כערב אישית בגב השיק כמו גם ביחס לשאר השיקים שנמסרו לו (סעיף 18 לתצהיר העדות הראשית). אולם עיון בהסכם האמור מלמד כי ההסכם נחתם בין התובע ליואב ואלכס טריאניס, אין בו כל אזכור שמו של הנתבע או דרישה לחתימה שלו על ערבות או לשיקים מושא הליך זה.

1. התובע תיאר כי טרם מסירת הכספים ליואב, יואב והנתבע הגיעו למשרד שלו בחולון ושם הנתבע חתם מולו על גב השיקים ובנוסף נמסר לו שיק של העסק שלהם.

התובע לא פירט בתצהירו מתי התקיימה אותה פגישה במשרדו, אולם טען בתצהירו כי היה זה עובר למסירת הסך של 800,000 ₪ לידי יואב, בנוכחות הנתבע, מחוץ למשרדו.

ההסכם נספח א' לתצהיר העדות הראשית של התובע נחתם ביום 1.2.16 והחתומים מאשרים שקיבלו מהתובע את סכום ההלוואה ביום 1.2.16. אם כן וכעולה מהאמור בתצהיר העדות הראשית של התובע, זהו המועד המאוחר ביותר בו יכול היה הנתבע לחתום כערב לשיקים.

מועד הפירעון של השיקים מושא הליך זה 5.11.17. התובע לא ציין מתי נמסרו לו השיקים הללו ולנוכח המועד הנטען של מתן ההלוואות (במהלך שנת 2015) מתעוררת תהיה לגבי החזקתו בשיקים אלה במועד הפגישה הנטען.

בנוסף התובע צירף כנספח ו' לתצהיר העדות הראשית שלו את מכתבו של בא כוחו עו"ד אורי בראון לנאמן בהליך הפש"ר של יואב, מיום 29.1.18 (לאחר חילול השיקים מושא הליך זה), בו הוא מפרט את ההלוואות שניתנו ליואב לרבות הלוואה על סך 150,000 ₪ ו- 350,000 ₪, ואין בו כל אזכור לשיקים מושא הליך זה או לערבותו של הנתבע להלוואות אלה, באופן המעורר אף הוא תהיה ומחליש את גרסת התובע.

1. אשר לעצם החתימה על השיקים - למרות עדותו של התובע שבפגישה עם יואב והנתבע הוציא את השיקים שהיו אצלו, שם עליהם חותמת ערב אישית והנתבע חתם מולו ומסר לו את השיק של בית העסק (בפרוטוקול עמ' 17 ש' 26-20), התובע לא ידע לומר על כמה שיקים חתם הנתבע אלא טען שהיו הרבה שיקים ומה שנשאר בידיו היו שיקים על סך 150,000 ₪, 300,000 ₪ ו- 800,000 ₪ (בפרוטוקול עמ' 18 ש' 19-6). כך גם בהמשך התובע לא זכר אם הנתבע חתם על ארבעת השיקים שטען לגביהם שהנתבע חתם. וגם כשנשאל ספציפית אם הנתבע חתם על השיק של 150,000 ₪ יחד השיקים הנוספים הקשורים ששימשו כערבון להלוואה הראשונה, לא זכר וטען כי מה שהציג בבית המשפט על זה הוא חתם (עמ' 20 ש' 21-20 וש' 29-27).
2. עוד התבקש התובע בחקירתו הנגדית להסביר מדוע החתימות שטען שנחתמו בפניו נחזות כשתי חתימות שונות, בשני עטים שונים וקיים שוני גם בחותמות. במענה הציג התובע גרסה אשר אין לה זכר בתצהיר העדות הראשית מטעמו ולפיה יכול להיות שהעט לא היה בסדר, ולגבי השוני בחותמות טען שיש לו שלוש חותמות והיו 20 שיקים וייתכן שהוא שם חותמת ויואב שם חותמת כי הם מיהרו (בפרוטוקול עמ' 22 ש' 26-18)
3. זאת ועוד, התובע התבקש להבהיר מדוע העלה גרסה זו שהנתבע היה ערב לשיקים רק כעת ולא ציין זאת בתצהיר שערך סמוך להגשת השיקים לביצוע בשנת 2016 וכן בתצהיר עליו חתם ביום 29.1.17 בתמיכה לתביעת החוב שהגיש ותשובתו הייתה כי עורך הדין הקודם לא עשה את עבודתו כמו שצריך (בפרוטוקול עמ' 18 ש' 31-24). תשובה דומה נתן התובע כשנדרש להבהיר היכן מופיעה גרסתו כי הנתבע חתם לפניו במסגרת התביעה שהתנהלה בפני כב' השופט חסדיאל (בפרוטוקול עמ' 19 ש' 12-11) תוך שטען שבתביעה בפני כב' השופט חסדיאל זו סאגה אחרת וההלוואה הזו לא נזכרת בו (בפרוטוקול עמ' 20 ש' 10-5).
4. לסיכום עד כה על אף טענתו של התובע כי הנתבע חתם לפניו כערב על השיקים מושא הליך זה, גרסתו כפי שהובאה בתצהיר העדות הראשית חסרה פרטים מהותיים וחקירתו הנגדית עוררה תהיות לגבי עצם החתימה על השיקים הספציפיים. שכן, כפי שפורט לעיל, התובע לא זכר על כמה שיקים ועל ואילו שיקים חתם הנתבע. התובע גם לא אישר שהשיק על סך 150,000 ₪ נחתם על ידי הנתבע. ולמעשה עלה מעדותו של התובע כי אינו זוכר שראה את הנתבע חותם על גבי השיקים הספציפיים מושא ההליך ואינו יכול לסתור את הגרסה שהחתימה על השיקים הללו אינה חתימתו של הנתבע. בנוסף התובע לא הכחיש כי החתימות והחותמות על גבי השיקים נראות שונות וההסבר שנתן בעניין זה נשמע מאולץ ומכל מקום אין לו זכר בתצהירו. זאת ועוד, המסמכים שצורפו לא היה בהם כדי ללמד על דרישת הערבות הנטענת או על חתימת הנתבע כערב. לכך מצטרפת גם העובדה כי התובע אישר שיש במשרדו מצלמות אולם לא טען כי הפגישה לא צולמה ולא נתן הסבר מדוע לא הביא תיעוד של הפגישה הנטענת (בפרוטוקול עמ' 16 ש' 13-11).
5. לחיזוק גרסתו הגיש התובע גם תצהיר עדות ראשית מטעם המזכירה, הגב' מירית מרציאנו.

המזכירה התייצבה לעדות בבית המשפט והנתבע ויתר על חקירתה בחקירה נגדית.

נוכח הוויתור על חקירת המזכירה, תצהירה לא נסתר והוא עומד לפני בית המשפט כפי שהוא. יחד עם זאת, איך בכך כדי לצקת תוכן לתצהיר שאין בו ולהוסיף למשקלו הראייתי.

1. עיון בתצהיר המזכירה מלמד כי כל שהמזכירה הצהירה הוא שהיא זוכרת שיואב הגיע למשרדי החברה עם אביו ושלבקשת התובע צילמה את תעודת הזהות של הנתבע שהעביר לידיה דרך החלון המשותף המקשר בין החדר שלה לחדר של התובע, והחזירה אותה לתובע. וכן הצהירה שלאחר מכן מסר לה התובע גם מספר שיקים דרך החלון וביקש שתמלא את כל הפרטים של הנתבע לפי תעודת הזהות שלו בגב השיקים עליהם חתם הנתבע, וכך עשתה והחזירה אותם לתובע.

המזכירה לא הצהירה באופן מפורש שראתה במו עיניה או קלטה בחושיה בדרך כלשהי שהנתבע חתם על גבי השיקים. גם בתצהירה של המזכירה אין כל אזכור למועד הפגישה.

1. בחקירתו הנגדית של התובע, התובע התבקש להצביע היכן אוזכר שמה של המזכירה או הועלה הטענה כי ראתה את הנתבע חותם בשנת 2016 עובר להגשת תצהיר העדות הראשית בהליך זה. התובע השיב בסתמיות שבתצהיר ובכתב התביעה. אולם הוא לא ידע לומר באיזה כתב תביעה והאם טען זאת במסגרת הליך הפש"ר של יואב (בפרוטוקול עמ' 15 ש' 13-6) ולא היה בתשובתו כל הסבר לעיתוי הגשת עדותה של המזכירה, באופן המעורר תהיה מדוע גרסתה הובאה רק בשלב זה על אף ההליכים המשפטיים בין הצדדים.
2. בנסיבות אלה, וחרף העובדה שהמזכירה לא נחקרה על תצהירה, התרשמתי כי אין בתצהיר העדות הראשית של המזכירה חיזוק מספק לגרסתו של התובע, הן מהטעם שלא העידה שראתה את הנתבע חותם על השיקים או כי נאמר לה שחתם. והן משום שאין בעדותה שמילאה את הפרטים של הנתבע על השיקים הנדונים כשהם חתומים, כדי ללמד שהנתבע אכן חתם באותו מעמד על השיקים או כי יש לה ידיעה כלשהי אודות זהות החותם על השיקים.
3. לדידו של התובע הנתבע ויואב משתפים פעולה ומודעים היטב לחוב ולערבות. התובע טען כי ביום 29.2.16 יואב הזמין את התובע לביתו בו הוא מתגורר עם הנתבע והם סיפרו לו שנעקצו על ידי טריאניס שגרף את הכספים וברח לאפריקה. לטענתו יואב והנתבע ביקשו שימתין והם ידאגו לפתור את הבעיות. הוא המתין חודשים בסבלנות ולא פעל לגביית החוב וזמן רב לפני פתיחת ההליכים כנגד יואב נפגש אתו כדי להסדיר את החוב. המתין חודשים אבל נראה לו שיואב והנתבע אינם עושים מאמצים כנים כדי לשלם לו את הכספים.

התובע צירף לתצהירו תדפיסים שנחזים להיות התכתבויות במסרונים עם יואב. אכן עולה מהם כי התובע דורש מיואב את תשלום הכספים אולם אין בהם אזכור לערבות של הנתבע.

בנוסף, התובע צירף סרטון שתיעד במכשיר הטלפון הנייד לו על מנת להוכיח שהנתבע נכח בפגישות בהן דנו בנושא החוב ודרך פירעונו ושממנו ניתן להבין לטענתו, שהנתבע היה מעורב בכל פרטי הפרשה מתחילתה ועד סופה.

בהתייחס לסרטון זה טען הנתבע בתצהירו כי יואב הציע לו להצטרף לפגישה ובמהלכה ישב בפינת החדר ולא לקח חלק בשיחה שהתנהלה שם כי הנושא לא נגע בענייניו.

ראשית ייאמר כי המדובר בתיעוד של פגישה אחת, ולא פגישות כנטען.

שנית לא הוגשה בנלווה לסרטון חוות דעת המלמדת כי לא נחתך ולא נעשו בו שינויים וטענת הנתבע כי הסרטון נחתך ואינו משקף את מלוא המפגש לא נסתרה.

כמו כן מצפייה בסרטון נחזה כי השיח שם עניינו באופן כללי על החובות שיש לגבותם אבל ללא קשר לחבות אישית של הנתבע.

לפיכך, אף אם אניח כי הנתבע ידע אודות החוב לתובע, אין בסרטון שהוגש כדי להוות הבסיס הראייתי הדרוש להוכחת הקנוניה הנטענת על ידי התובע, כאילו נעשתה יד אחת בין הנתבע לבנו או את ערבותו הנטענת.

1. חקירתו הנגדית של הנתבע אף היא לא היה בה כדי לסייע לתובע בהוכחת גרסתו.
2. בתצהיר העדות הראשית מטעמו הנתבע לא הכחיש קיומה של הכרות מוקדמת בינו לבין התובע לאור יחסיו החבריים עם יואב בנו. לטענתו פגש את התובע פעמיים. פעם אחת עת התובע הגיע לניחום אבלים בביתו עקב פטירת רעייתו ופעם שניה כשהתלווה אל לבנו לפגישה, באופן אקראי, וסבר שמדובר במשרדי התובע אך הסתבר לו שזה משרד עו"ד בראון. הנתבע עמד על גרסתו בחקירתו הנגדית והכחיש כי הפגישה אצל עורך הדין אליה התלווה לבנו הייתה מתוכננת (בפרוטוקול עמק 24 ש' 11-10; עמ' 25 ש' 8-5 ועמ' 27 ש' 22-21). עדותו לא נסתרה.
3. אשר לחתימה על גב השיקים - הנתבע הכחיש החתימה וטען כי השיקים לא נחתמו על ידו, לא בהרשאתו, ולא בידיעתו או נוכחותו. הנתבע לא נשאל באופן ישיר אודות חתימתו על השיקים מושא ההליך וגרסתו בעניין זה נותרה כפי שהיא.
4. מעבר להכחשת חתימתו על גב השיקים מושא הליך זה, טען הנתבע כי חתימתו זויפה גם על השיק בסך 800,000 ₪ ולהוכחת האמור צירף צילום של גב השיק שקיבל מהבנק הנמשך, אשר אינו כולל את החותמת והחתימה וצילום השיק כפי שהוגש לביצוע על ידי התובע שבו כן מופיעה חותמת וחתימה.

לחיזוק גרסתו צירף הנתבע חוות דעת של מומחית מטעמו, לגביה אתייחס בהמשך, אשר קבעה ברמת בטחון גבוהה שהחותמת על הערבות הועתקה ממסמך אחר והודבקה על השיק האמור. המומחית מטעם הנתבע לא הוזמנה להיחקר על חוות דעתה.

ב"כ התובע אישר בדיון מיום 2.4.19 כי לשיק הזה אין ערבות. אולם לא סופק הסבר מצד התובע כיצד צילום של אותו השיק קיים כשפעם אחת מופיעה בו חותמת הערבות וחתימה ובפעם שנייה חותמת הערבות והחתימה אינן מופיעות. מכל מקום, המדובר בשיק שאינו נדון בהליך זה ועניינו הוכרע בהליך אחר.

1. בנוסף הנתבע טען כי מעולם לא פגש את מזכירת התובע, לא חתם בפניה ולא מסר לה תעודת זהות. לשיטתו צילום תעודת הזהות שצורף הוא מההתנגדות שהגיש ללשכת ההוצאה לפועל. הנתבע לא נשאל בעניינים אלה. הנתבע לא נחקר בהקשר זה ועדותו לא נסתרה.

התובע הגיש חוות דעת גרפולוגית אליה אתייחס בהמשך ובנוסף הגיש חוות דעת משלימה. בחוות הדעת המשלימה הוקדש סעיף לממצאי בדיקה שערכה המומחית מטעם התובע למכונות צילום במשרדו ובעקבותיה הגיעה למסקנה כי הצילום אינו מניפולציה מצילום תעודת זהות אלא צילום ש"נעשה בתחילת 2016 במדפסת ישנה ולא איכותית".

מבלי לפגוע במומחיותה ומקצועיותה של המומחית מטעם התובע, לא הובהרה הכשרתה ומקצועיותה באבחון מכונות צילום, והאבחנה כי מדובר בצילום שנעשה דווקא בתחילת 2016 במדפסת משולבת במשרדו של התובע דומה למסקנה עובדתית מרחיקת לכת, ולא ברור על אילו אדנים מקצועיים היא נשענת.

1. מטעם הנתבע הוגש תצהירו של יואב בנו. יואב פירט בתצהירו את השתלשלות העניינים במתן ההלוואות והיחסים בינו לבין התובע. במסגרת תצהירו טען כי נטל מאביו שיק ללא רשות. אין המדובר בשיקים מושא הליך זה. בנוגע לשיקים מושא הליך זה טען כי מסרם לתובע ללא חתימת ערבות של אביו. עוד טען כי אביו לא היה מעורב בהתנהלות בינו לבין התובע והוא מעולם לא התבקש להביא ערבות של אביו לשיקים. יואב אף חזר על גרסת הנתבע שלא ביקר במשרדי התובע ולא פגש במזכירתו.

יואב לא נחקר על תצהירו והוא עומד בפני בית המשפט כפי שהוא. יחד אם זאת משקל עדותו אינו גבוה בהיותו בנו של הנתבע ובעל ענין בתוצאה.

חוות הדעת הגרפולוגיות

1. לתמיכה בגרסאותיהם בנוגע לחתימת הנתבע וכאחת מהדרכים המקובלות בפסיקה להוכחת אמיתות חתימה, הביאו הצדדים חוות דעת של מומחיות מטעמם. נוכח הפער בין חוות הדעת ובהתאם לסמכות הקנויה לבית המשפט מונתה אף הגב' טל חגג-רוקח כמומחית מטעם בית המשפט (להלן- מומחית בית המשפט). אין המדובר בחוות דעת מכרעת ועל כן לא ייתרה את חוות דעת הצדדים.

יחד עם זאת יובהר כבר עתה כי בהתאם לגישת הפסיקה, חוות דעת מומחה בית המשפט נהנית ממעמד מיוחד ובית המשפט ייטה לקבל את המסקנות המקצועיות של המומחה שמונה מטעמו, אלא אם כן קיימים נימוקים כבדי משקל להתערב במסקנות אלה (ראו: ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, (1998); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (נבו 31.12.1988); ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן (נבו 2.6.1996)).

כבר עתה אומר כי לאחר שעיינתי בחוות דעת הצדדים ובחוות דעת מומחית בית המשפט, אשר נחקרה על חוות דעתה, לא מצאתי כי קיימים בענייננו נימוקים כבדי משקל המצדיקים התערבות כלשהי או סטייה מקביעותיה מקצועיות של מומחית בית המשפט.

להלן אבחן חוות הדעת.

1. התובע הגיש חוות דעת גרפולוגית מטעמו, שנערכה על ידי הגב' פנינה אריאלי (להלן- מומחית התובע), אשר קבעה כי "קיימת סבירות לזהות" שהחתימות שבמחלוקת נחתמו על ידי הנתבע. בהערה ציינה כי המסקנה הגבוהה ביותר לבדיקה מסוג זה היא "סבירות גבוהה". המומחית מטעם התובע לא נחקרה על חוות דעתה.

בחוות דעתה המשלימה שינתה מומחית התובע את קביעתה והגיעה למסקנה כי קיימת סבירות גבוהה לזהות שהחתימות הן של הנתבע, תוך שציינה שמסקנתה זכתה לחיזוק מהנתבע בעצמו כאשר בזמן ההכתבה שנערכה לו על ידה טען לזיוף רק ביחס לחתימה אחת מבין החתימות על השיקים מושא ההליך (ביחס לשיק בסך 150,000 ₪ ולא ביחס לחתימה על השיק בסך 350,000 ₪).

מומחית התובע לא הוזמנה למתן עדות. אולם לא ניתן שלא לתהות אחר פשר שינוי המסקנה. שכן בחוות דעת המשלימה ביססה מומחית התובע את מסקנותיה בנוגע לזהות החתימות של הנתבע על בדיקות שערכה לשיקים המקוריים הנדונים בהליך זה ואילו בחוות דעתה הראשונה בחנה את צילום השיקים. אך לא הובהר בחוות הדעת המשלימה או בטיעוני התובע מה הייתה המניעה להציג בפני המומחית מטעמו את מקור השיקים כבר בעת עריכת חוות הדעת הראשונה.

1. הנתבע הגיש חוות דעת נגדית מטעמו שנערכה על ידי הגרפולוגית דבורה הראל (להלן – מומחית הנתבע). מומחית הנתבע בחנה את השיקים המקוריים וקבעה בדרגת ביטחון גבוהה כי החתימות בגב השיקים - לרבות השיק השלישי בסך 800,000 ₪ מושא ההליך המקביל - לא נחתמו על ידי הנתבע בעצמו אלא על ידי מי שהכיר את חתימותיו וניסה לחקות אותן במה שמכונה "זיוף חופשי". התובע ויתר על חקירתה של מומחית הנתבע.
2. מומחית בית המשפט בחנה את השיקים המקוריים מושא הליך זה, ביצעה לנתבע הכתבה ובחנה דוגמאות של חתימות שהועברו אליה, והגיעה למסקנה כי קיימת סבירות גבוהה ששתי החתימות מושא ההליך לא נחתמו על ידי הנתבע, וכי לדעתה מדובר בניסיון חיקוי חתימותיו. על פי מודל.
3. מומחית בית המשפט נחקרה על חוות דעתה על ידי ב"כ התובע.

בעדותה הסבירה מהי ההשוואה המתבצעת בין החתימות ובאמצעות אלו הבדלים ניתן להגיע למסקנה אם החתימה זויפה אם לאו. בכלל זה הסבירה כי לחתימות יש וריאציות שונות והן אינן חופפות אחת לשנייה כאשר וריאציה זה שוני בין חתימות דומות של אותו אדם, אבל יש ביניהן תכונות שחוזרות על עצמן וניתן להוכיח שהחתימות נכתבו על ידי אותו אדם, לעומת ניגודים בין החתימות המלמדים כי החתימות מזויפות (עמ' 30 ש' 28-30; עמ' 31 ש' 1; עמ' 32 ש' 6-7).

אשר לחתימות מושא ההליך הסבירה המומחית בית המשפט, בהתייחס לטענה כי הנתבע לא התכחש לחתימה, כי בחתימה בגב השיק על סך 350,000 ₪, ניתן לראות שהאות ש' נוטה לשמאל בעוד שבחתימות האחרות הן נוטות ימינה, וניכרת הססנות קווית שמלמדת על ניסיון חיקוי. המומחית אישרה שיש רווח גדול והסבירה כי המבנה עצמו הוא יותר ישר ופחות נוטה למעלה וכי כל האות ש' פונה יותר שמאלה (בפרוטוקול עמק 31 ש' 31-30 ועמ' 32 ש' 7-1).

בנוסף העידה מומחית בית המשפט, תוך שהציגה דוגמאות חתימה שלקחה משתי המומחיות מטעם הצדדים ומדוגמאות שהיא עצמה קיבלה, והראתה "שהחתימות הן בנטייה כולן ימינה והקו עולה למעלה. גם המבנה שפונה שמאלה, הוא מבנה ששוכב. אני בעצמי מראה שיש דמיון אבל החוכמה למצוא את הניגודים, ואם קיימים ניגודים, זאת אומרת שמדובר בזיוף." (עמ' 32 ש' 7-4). כלומר: מומחית בית המשפט הבהירה כי למרות שיש דמיון כלשהו בין החתימות השנויות במחלוקת (או חלקן) לבין החתימה האמתית של הנתבע, הניגודים שנמצאו ביניהן מלמדים שמדובר בזיוף ולא חתימות של הנתבע.

1. מומחית בית המשפט עמדה על חוות דעתה ולא היה בחקירתה הנגדית כדי להסיטה מעמדתה או להטיל ספק בחוות דעתה. עדותה של מומחית בית המשפט שפכה אור על אופן בחינת אמיתות חתימות בכתב יד בכלל והחתימות מושא הליך זה בפרט. על כן כאמור מקובלת עליי מסקנתה של מומחית בית משפט לגבי אמיתות החתימות על גב השיקים מושא הליך זה.
2. בטרם אסיים אציין כי בסיכומיו התובע חזר והדגיש את העובדה כי במסגרת חקירתו של הנתבע בדיון בהתנגדות לביצוע השיקים, הנתבע לא זיהה את חתימותיו. התובע טען כי הוכח שטענת הזיוף של הנתבע הופרכה, קרסה מהימנותו ונשמט הבסיס להתנגדות. בעניין זה הסתמך התובע על התייחסות בית המשפט בהחלטה המקבלת את ההתנגדות לעובדה זו, אשר החלישה את גרסתו. ואכן במהלך חקירתו הנתבע הכחיש כל חתימה שהוצגה לפניו באופן שעורר תהיה. אולם אין באמירה זו די כדי לבסס ממצא מכריע במסגרת פסק הדין, שכן כידוע, בדיון בהתנגדות בית המשפט אינו בוחן ראיות, אינו קובע ממצאי מהימנות ומסקנותיו הן לכאוריות בלבד. לפיכך, אין באמירה זו כדי למנוע הסקת מסקנות שונה לאחר בחינת הראיות.

בהקשר זה יצוין כי מומחית בית המשפט נשאלה בחקירתה הנגדית על ידי ב"כ התובע מה עמדתה לגבי אדם שחותם ואינו מזהה את חתימתו, והיא השיבה כי כל אדם בדרך כלל מזהה את החתימות שלו, אולם בהמשך הבהירה כי העובדה שאדם אינו מזהה את חתימותיו אינה משפיעה על חוות דעתה (בפרוטוקול עמ' 30 ש' 24-16). על כן אני סבורה כי אין בעובדה שהנתבע לא זיהה את חתימותיו כדי לסתור את ממצאי מומחית בית המשפט.

סוף דבר

1. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי לא היה בראיות שהובאו על ידי התובע כדי להרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי החתימות אשר נטען כי הן חתימות הנתבע על גבי השיקים מושא ההליך, הן חתימותיו. עדותו של התובע לא מצאה חיזוק, לא בעדויות שנשמעו ואף לא בחוות הדעת הגרפולוגית שהגיש, לאור סתירת ממצאיה על ידי חוות דעת מומחית בית המשפט. זאת ועוד, התובע גם לא הוכיח את הקנוניה שנטענה על ידו בין הנתבע לבנו ולא ביסס בראיות גרסה אודות ידיעת הנתבע או הרשאתו לחתום על ערבות לשיקים מושא ההליך.
2. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, טענות הנתבע בדבר זיוף חתימתו על שיקים מושא ההליך מתקבלת. משכך התביעות המאוחדות בהליך זה נדחות.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 35,000 ₪.

מורה על סגירת תיקי ההוצאה לפועל כנגד הנתבע שמספרם 525155-12-17 ו- 525201-12-17.

העירבון שהופקד בתיק בית המשפט על פירותיו יושב לידי המפקיד באמצעות בא כוחו.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ' אב תשפ"ב, 17 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.