1. ביום 3/1/17 נפגע המערער בגבו בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

למערער שולמו דמי פגיעה לתקופה שמיום 4/1/17 עד ליום 3/4/17.

2. וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי למערער 0% נכות החל מיום 4/4/17.

כנגד החלטה זו הגיש המערער ערר.

3. וועדה רפואית לעררים (להלן:"הוועדה") החליטה ביום 10/1/18 לדחות את הערר וכנגד החלטתה הוגש הערעור אשר לפניי.

4. בתאריך 6/9/18 התקיים דיון לפני כבוד הרשמת ל. תלחמי סוידאן, במהלכו השמיעו הצדדים טענותיהם ובסיומו ניתנה החלטה לפיה התיק יועבר לשופט למתן פסק דין.

5. להלן עיקר טענות ב"כ המערער:

א. הוועדה לא התמודדה כראוי עם חוות דעתו של ד"ר סלטי אשר ערך למערער בדיקה מקיפה.

ב. הוועדה ערכה למערער בדיקה שטחית, לא פרטה איזה תנועות עמוד שדרה מראות הגבלה ואיזה לא, ציינה כי הטייה לצדדים ותנועה סיבובית מלווה בכאבים, כשלא ברור האם למערער הגבלה.

ג. הוועדה קבעה קיומו של מצב קודם מבלי להסביר את קביעתה ומבלי לערוך חשבון עו"ש ודיון ראוי.

ד. הוועדה לא התייחסה לסוגיית הנכויות הזמניות, במיוחד שהמערער לא שב לעבודתו עובר למועד הוועדה, וכאשר קיים רצף של טיפולים וביקורים אצל אורטופד לאחר תקופת דמי הפגיעה.

6. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב:

א. אין לקבל את טענות המערער כנגד האופן בו ביצעה הוועדה את הבדיקה הקלינית משמדובר בעניינים רפואיים מובהקים.

ב. הוועדה פרטה את ממצאיה הקליניים ועל בסיסם קבעה כי אין למצוא פחת בטווחי התנועה המקנה אחוזי נכות.

ג. הוועדה הבהירה כי אין בידה לקבל את חוות דעתו של ד"ר סלטי נוכח השוני בממצאים. מדובר בהנמקה העומדת בסטנדרטים אשר נקבעו על ידי בית הדין הארצי.

ד. יש לדחות את טענת המערער לפיה שגתה הוועדה משלא ערכה חשבון עו"ש שכן לא נמצא קיפוח עצבי או פחת בטווחי התנועה המקנה נכות.

ה. השגות המערער לעניין הנכות הזמנית אינן נתמכות ולו בראשית ראייה. המערער לא הציג תיעוד רפואי או תעודות מחלה מעבר לתקופת דמי הפגיעה אשר אושרה, הקושרות את היעדרותו הנטענת לתאונה.

7. דיון

המערער הופיע לפני הוועדה, בליווי עו"ד ברוך דוייטשר, והעלה את התלונות הבאות: "מרגיש מתח בגב ולחץ על רגל ימין, כשאני מתאמץ כל הכאבים לוחצים לי על הרגל.".

ואילו עו"ד דוייטשר העלה בפני הוועדה את הדברים הבאים: "מצרף מסמכים רפואים כולל חוו'ד של דר' סלטי ובדיקת CT, אבקש להשים דגש על נכויות זמניות בגין תקופות למעבר לאי הכושר ומחלה מעבר לתקופת דמי הפגיעה.".

הוועדה התייחסה לממצאי הבדיקות והצילומים כדלקמן:

"CT מיום 7.3.17 - שינויים דיסקופתים מפושטים בעמ"ש מותני, אין עדות לשינויים הסבלתיים, הצרות פרמנאלית S1-5L גורמת ללחץ בינוני על השק הדוראלי ועל שורש S1.".

הוועדה בדקה את המערער ואלו היו ממצאי בדיקתה:

"צבע עור וחום תקין בגפיים תחתונים, ללא סימני דילדול שרירים בגפיים תחתונים, כיפוף 90 מעלות במצב ישיבה ללא גירוי עצבי.

הפעלת ע"ש מותני - יישור מלא, הטייה לצדדים ותנועה סיבובית ללא הגבלה מלווה בכאבים, כיפוף קדמי מגיעה עם קצות האצבעות עד מפרקי הקרסוליים משני הצדדים, עמידה על קצות אצבעות ועקבים תקינים. כוח גס ותחושה שמורים, החזרים תקינים ושווים בכל התחנות, SLR שלילי דו"צ.".

הוועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן:

"לנוכח תוצאות בדיקה גופנית, ללא קיפוח או גירוי עצבי, טווחי תנועות ובדיקות דימות (שינויים ניוונים מפושטים שקדמו הרבה מאוד מהתאונה הנידונה), הוועדה דוחה את הערר.

ובזה לא מקבלת את חו'ד של דר' סלטי מ10.12.17.

בבדיקה שנערכה ע"י הוועדה אין עדות להגבלה בתנועות המזכה באחוזי נכות.".

8. הכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת כלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה שיש מקום לקבל את הערעור באופן חלקי בלבד, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.6.2006).

בנוסף, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

יש לדחות את טענות המערער בכל הנוגע לאופי הבדיקה הקלינית אותה ביצעה הוועדה שכן מדובר בטענות רפואיות, אשר עניינן איכות הבדיקה ומשכהּ, וכבר נפסק כי צורת הבדיקה ואורכהּ הינם נושאים שבגדר הרפואה, ואין ערכאה שיפוטית מוסמכת להתערב בהם.

בנוסף לכך, מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי אין כל יסוד לטענת המערער לפיה הוועדה ערכה בדיקה שטחית, וזאת כפי שעולה בבירור מסעיף 7 לפרוטוקול - מדובר בבדיקה קלינית יסודית ומקיפה.

גם את טענותיו של המערער ביחס לאי התייחסות הוועדה לחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמו, ד"ר אליהו סלטי, יש לדחות שכן מעיון בפרוטוקול הוועדה ובחוות הדעת עצמה עולה בבירור כי דחיית מסקנותיו של ד"ר סלטי, לפיהן למערער נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני, התבססה על העובדה לפיה ממצאי בדיקת הוועדה לא העלו את אותה הגבלה קלה אותה מצא ד"ר סלטי בבדיקתו.

הוועדה סיכמה את ממצאי בדיקתה הקלינית באופן ברור ומפורש וקבעה כי לא נמצא שום קיפוח או גירוי עצבי, וכן כי לא נמצאה הגבלה בתנועות וזאת על אף שבתנועות ההטייה לצדדים ובתנועה הסיבובית הדבר לווה בכאבים . מכאן, לא ברורה טענת המערער לפיה לא ברור אם הוועדה סבורה שקיימת הגבלה, כשהפרוטוקול מעלה בבירור כי הוועדה סבורה שאין הגבלה בתנועות.

העובדה לפיה התנועות אשר הודגמו לוו בכאבים אינה מקנה למערער נכות כלשהי, כפי שהוועדה בעצמה רשמה במסקנותיה.

הלכה פסוקה היא, כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימשו כתשתית למומחה שהכין חוות דעת, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונות. מכאן די בקביעה בדבר שוני בממצאים כדי לצאת בידי חובת הנמקה עניינית ומנומקת (ברע 43909-03-11 חיים אסולין - המל"ל, מיום 6.11.11), ובכך לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

יש לדחות גם את טענות המערער בכל הנוגע למצב קודם שכן הוועדה לא מצאה שלמערער נכות כלשהי, מכאן שלא היה מקום שתערוך חשבון עו"ש. העובדה לפיה הוועדה התייחסה לממצאי בדיקות ההדמיה לפיהן מדובר בשינויים ניווניים מפושטים אשר קדמו לתאונה, אין בה, כשלעצמה, כדי לחייבה בעריכת חשבון עו"ש משאין למערער נכות כלל.

באשר לטענות המערער לעניין הנכות הזמנית - מהפרוטוקול עולה כי בא כוחו העלה את טענתו בעניין זה לפני הוועדה תוך הדגשה על התקופה שלאחר תום תקופת דמי הפגיעה המקסימלית אותה קיבל המערער, ואף הגיש לוועדה מסמכים רפואיים (לא ברור איזה מסמכים).

מעיון בפרוטוקול עולה כי אין כל התייחסות מטעם הוועדה לנושא זה, כשאין בעובדה לפיה אין ברשות המערער תעודות מחלה הרלוונטיות לתקופה שלאחר תום תקופת דמי הפגיעה כדי להצדיק את אי התייחסות הוועדה לנושא זה, ובכך נפל פגם משפטי בהחלטתה.

יש לציין כי טענות המשיב לפיה לא הוגשה "ראשית ראיה" לעניין זה וכן לא הוגשו מסמכים רפואיים או תעודות מחלה, דינן להידחות וזאת מן הטעם הפשוט לפיו מי שאמור לדון ולקבוע אם יש מקום לקביעת נכות זמנית הינה הוועדה עצמה ולא בא כוח המשיב, וכן נוכח העובדה לפיה מהפרוטוקול עולה בבירור כי הוגשו מסמכים רפואיים על ידי ב"כ המערער, בנוסף לחוות דעתו של ד"ר סלטי, כשלא ברור מהם אותם מסמכים והאם יש בהם כדי לתמוך בטענת המערער לפיה הינו זכאי לנכות זמנית בגין תקופה זו או אחרת. ולבסוף, לא ברור מדוע סבור המשיב כי על מנת לזכות באחוזי נכות זמנית יש מקום להצגת תעודות מחלה.

9. לנוכח האמור לעיל הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה, באותו הרכב, על מנת שתדון בטענת המערער לפיה יש מקום לקביעת אחוזי נכות זמנית בתקופה שלאחר תום תקופת דמי הפגיעה.

10. הוצאות משפט

הואיל והחלק הארי של טענות המערער נדחה, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

11. בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, ניתן להגיש, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג בתשרי תשע"ט, (2 באוקטובר,2018) בהעדר הצדדים.