1. בפניי בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה, להורות על ביטולה של פסילה מנהלית בת 30 יום אשר הוטלה על המבקש ביום 19.3.18, בגין עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר.

על פי הנטען, נהג המבקש במהירות של 175 קמ"ש מקום בו מותרת מהירות של 90 קמ"ש. מדובר בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי, בכביש 70 ק"מ 51.8 מכיוון אעבלין לזבולון.

2. המבקש, באמצעות באת כוחו, כפר בביצוע העבירה. המבקש טען כי, מדובר במכשיר מסוג דבורה, שעה שביהמ"ש המחוזי בחיפה זיכה, לאחר ערעור, אדם אחר בתיק בו נמדדה מהירותו של אותו אחר במכשיר הדבורה, כאשר בהחלטת ביהמ"ש המחוזי נקבע כי לא קיימת עדיין חזקת אמינות למכשיר. עוד טען המבקש, באמצעות באת כוחו, כי בניגוד לטענת השוטר כי מדובר בכביש ריק, הרי שבשעת ביצוע העבירה הנטענת 18:29 קיים עומס בכביש ובשים לב למהירות המיוחסת למבקש, הרי שעד שנעצר המבקש על ידי השוטר (כאשר השוטר היה במצב עמידה בשעת האכיפה), אין מנוס מלקבוע כי היה אובדן קשר עין בין רכב המבקש לשוטר.

3. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי יש להשאיר את החלטת הקצין הפוסל על כנה. הפנתה לנסיבות העבירה כפי שנרשמו על ידי השוטר. ציינה כי השוטר האוכף היה לבד ואף רכב המבקש היה בודד בכיוונו וגם ברדיוס של 50 מ' היה בודד בכביש. עוד טענה כי השוטר עצר את המבקש במקום בטוח, תוך שמירה על קשר עין לאחר שהנתונים במכשיר הוצגו למבקש והוסברה לו העבירה.

טענה לעניין המסוכנות כי למבקש הרשעת מהירות משנת 2017 וכן קיימת הרשעה אחרת נוספת וכי מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2009. טענה כי לנוכח המהירות הגבוהה, ניתן ללמוד על המסוכנות מהמשך נהיגתו של המבקש.

4. בבואו לדון בבקשה מעין זו, אמור ביהמ"ש לבדוק האם יש בהמשך נהיגתו של המבקש משום פגיעה וסיכון לשלום הציבור, בדיקה המסתמכת הן על עברו התעבורתי של המבקש והן על נסיבות ביצוע העבירה הספציפית ובלבד שימצאו ראיות לכאורה לחובתו של המבקש.

5. לאחר עיון בדו"ח על כל חלקיו, מצאתי כי בשלב זה קיימות ראיות לכאורה, לביצוע העבירה על ידי המבקש וזאת בשים לב לכך, שהאכיפה בוצעה על ידי מפעיל מוסמך תוך מילוי הדרישות לבדיקת המכשיר בתחילת המשמרת ועם סיומה ותוך הקפדה על התנאים המקדמיים לאכיפה. כמו כן, נשמר קשר עין רצוף עם הרכב, כאשר הרכב היה בודד וצויין, כי לא היו רכבים נוספים בכיוון תנועתו.

עוד יצויין, כי בדברי הנהג הוא אמר "אני ממהר לבית חולים בני ציון, אח שלי בטיפול נמרץ".

באשר לטענה בדבר אמינותו של מכשיר הדבורה, הרי שאני סבורה כי בשלב זה, שלב של ראיות לכאורה, קיימות די ראיות לכאורה לביצוע העבירה. במאמר מוסגר אף אציין כי על ההחלטה אליה הפנתה באת כוחו המלומדת של המבקש, הוגשה בקשת רשות ערעור ונקבע מועד לשמיעת הערעור.

בנוסף ,לא מצאתי כי נפל פגם כהליך השימוע שנערך למבקש.

6. באשר למסוכנות – המבקש נוהג משנת 2009 וצבר לחובתו 2 הרשעות קודמות כאשר האחרונה משנת 2017 עניינה נהיגה במהירות העולה על המותר. העבירה בגינה נפסל מנהלית המיוחסת לו כאן, היא חמורה, שכן המבקש נסע, לכאורה, במהירות העולה ב- 85 קמ"ש על המהירות המותרת במקום, כאשר מדובר במהירות שהיא כמעט כפולה מהמהירות המותרת במקום. מכאן, נהיגתו של המבקש מעידה עליו שהוא נהג מסוכן במקרה זה, ועל כן אני סבורה כי קיים צורך בהשלמת "תקופת צינון" כפי שנקבעה בחוק.

7. לא נטען כי קיימות נסיבות אישיות או מיוחדות במקרה זה או כי מתקיימות נסיבות

אחרות אשר בגינן יש להעדיף את האינטרס האישי של המבקש על פני האינטרס הציבורי, ומכאן, שלא מצאתי טעם לביטולה או קיצורה של תקופת הפסילה המנהלית.

8. לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה.

מודעת זכות ערעור.

המזכירות תעביר העתק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז ניסן תשע"ח, 01 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.