הנאשם, כבן 44, הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן, ב-2 עבירות של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), 3 עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק, עבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק, ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש – בן זוג לפי סעיף 382(ג) לחוק.

תיאור העובדות לפי כתב האישום המתוקן:

1. כיממה עובר לאירוע המתואר בכתב האישום, בעוד המתלוננת, בת זוגו של הנאשם, עובדת על מחשבה האישי, כיבה הנאשם את המחשב כשהוא צועק לעברה: "אני אשבור לך את הראש את תצאי מכאן אני אזרוק אותך מהחלון".
2. בתאריך 10.3.18 סמוך לשעה 22:00 התגלע ויכוח בין הנאשם למתלוננת, במהלכו נטל את מכשיר הטלפון הנייד שלה, הטיחו לרצפה ומסך המכשיר נשבר.
3. בבוקר המחרת, 11.3.18, שוב התגלע ויכוח ביניהם, במהלכו פתח הנאשם את חלון חדר השינה ואמר לה: "אם את לא יוצאת מהבית שלי אני אוציא אותך מהחלון".
4. בנסיבות אלה ביקשה אמו של הנאשם, המתגוררת עמו ועם המתלוננת, כי יפסיק להתנהג כך כלפי המתלוננת, בתגובה אחז בשתי ידיו בכתפיה ואמר לה "מספיק".
5. משיצאה המתלוננת מהבית, רדף אחריה הנאשם עד לכניסה לבניין, והרים כלפיה ידו בתנועה מאיימת. המתלוננת פנתה לישון בבית אביה, לאחר שצרכה משקה אלכוהולי, והנאשם הלך לדרכו.
6. בהמשך ובסמוך לשעה 13:00, הגיע הנאשם לבית אביה של המתלוננת, נכנס והעיר אותה משנתה תוך שדרש כי תתלווה אליו אל ביתו, תוך שהוא מושך אותה מהמיטה, בעודה מתנגדת. בשלב זה פנה הנאשם אל יחידת הדיור בבית, והגיע אל חדרו של אחיה של המתלוננת. באותן הנסיבות נטל הנאשם פטיש שהיה במקום , הניפו בסמוך לאח ואמר לו: "אני הולך לפגוע בך". בשלב זה הנאשם הכה עם הפטיש על כיסא סמוך, ושבר אותו. לאחר מכן, עזב את בית האב, וכך גם המתלוננת.
7. בעודם מחוץ לבית האב, אחז הנאשם בזרוע המתלוננת ומשך אותה לכיוונו.
8. בהמשך, בבית האב, ומשסירבה המתלוננת להתלוות לנאשם אל ביתו, נטל את תיקה והלך, כשהיא בעקבותיו, מושכת את התיק מידו. אז הניף הנאשם את ידיו לעבר המתלוננת וגרר אותה מידה לכיוונו, תוך שנעליה נופלות מעל רגליה במהלך גרירתה על ידו. בהמשך, נמלטה המתלוננת מהנאשם כשהיא יחפה והסתתרה תחת רכב חונה עד יעבור זעם, בעת שעובר אורח הגיע למקום והתעמת עם הנאשם.
9. משיצאה המתלוננת מתחת לרכב החונה, דחף אותה הנאשם והפילה ארצה, ואז גרר אותה על הארץ, תוך שגרם שפשופים בברכיה.
10. בנסיבות אלה התקשר הנאשם למד"א ואמר למוקדנית: " ...היא שוכבת בלי נשימה....אני לא יכול לדבר אתה היא לא מדברת.....היא זונה היא לוקחת כסף בלאט על זה ומזדיינת....אני רוצה שתיקחו אותה היא בלי הכרה....אסור להתקרב אליה היא מסריחה...".

יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, והנאשם שוהה במעצר, מיום העבירות ועד היום.

הודאת הנאשם באה לאחר שנשמעה עדות המתלוננת.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה טענה כי מדובר במסכת אלימות ממושכת שהתפרשה על פני מספר ימים ולא באירוע נקודתי, לכן נדרשת ענישה קונקרטית ומרתיעה של מאסר ממושך. התביעה מפנה למסכת האירועים הממושכת, ולעובדה שהנאשם היה שתוי. כמו כן, הפנתה לקיומו של מאסר על תנאי בן 3 חודשים, שהוא בר הפעלה, בגין העבירה של היזק בזדון. לדעת התביעה, מתחם העונש ההולם נע בין 8 ל 18 חודשי מאסר, והעונש המתאים הוא 12 חודשי מאסר בפועל, עליהם יש להוסיף את הפעלת התנאי, במצטבר. בנוסף, עותרת התביעה להפעלת ההתחייבות שהוטלה על הנאשם בהליך הקודם, בסך 10,000 ₪, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. המאשימה הגישה אסופת פסיקה.

ב"כ הנאשם טען כי עובדות כתב האישום אינן מצביעות על חומרה מיוחדת. נטען כי העבירה כלפי אמו של הנאשם התמצתה באחיזה בכתפיה, ואף בעניינה של המתלוננת, לאור עדותה, אין כל הצדקה להטיל מאסר ממושך. ב"כ הנאשם מפנה לכך שכתב האישום תוקן באופן משמעותי, לאור חשיפת מערכת היחסים בין הנאשם למתלוננת והתנהלותם המשותפת בעת קרות האירועים. נטען כי לפחות חלק מהשפשופים נגרמו לה בשל נפילתה בהיותה שיכורה, ולא בעטיו של הנאשם. נטען כי הנאשם חסך את העדת אחיה של המתלוננת, שהוא ככל הנראה בעל מוגבלות והדבר צריך להישקל לטובתו. עוד צוין כי עברו הפלילי של הנאשם אינו מכביד. לאור זאת עותר הנאשם לעונש מאסר בן מספר חודשים בודדים.

מתחם העונש ההולם

כבר נקבע פעמים רבות כי עבירות אלימות בין בני זוג הן בעלות חומרה מיוחדת (ע"פ 6758/07‏ ‏ פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.07).

טווח הענישה המקובל בעבירות אלימות כלפי בן זוג שהותירה חבלות, כידוע רחב. עולה כי ככל שהורשע הנאשם בעבירות שהותירו חבלות, בדמות המטומות, שריטות, שפשופים או נפיחות, הוטלו עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח, למשך תקופה משמעותית (למשל: רע"פ 7575/13 אינדלקאו נ' מד"י (7.11.13); רע"פ 3077/16 פלוני נ' מד"י (2.5.16); רע"פ 8833/15 פלוני נ' מד"י (23.12.15); רע"פ 361/16 עזאם נ' מד"י (16.3.16); רע"פ 182/13 משה נ' מד"י (21.1.13) רע"פ 7513/12 מרעי נ' מד"י (22.10.2012); רע"פ 1805/11 שמחייב נ' מד"י (7.3.11); רע"פ 8323/12 שוקרון נ' מד"י (19.11.12); ע"פ 4800/12 סולומון נ' מד"י (12.2.13), ת.פ 18261-12-10 מד"י נ' מיצקו (18.10.12); ת.פ 33944-12-09 מד"י נ' סעדיה (17.1.11); ת.פ 19585-06-15 מד"י נ' סיבאני (14.9.14)).

בענייננו, הנאשם ביצע עבירות איומים ואלימות משמעותיות כלפי המתלוננת, על פני מספר ימים. בתוך כך, שבר את מסך המכשיר הנייד שלה, וכן כיסא מפלסטיק בבית אביה, באמצעות פטיש. כמו כן, גרר את המתלוננת ברחוב, וחלק מחבלותיה נגרמו בשל כך. התנהגותו בכללה הטילה מורא על סובביו, ונראה שאיבד כל רסן.

לצד האמור, לא ניתן להתעלם מכך שנשמעה עדות המתלוננת אודות האירועים, והיה בה כדי לשפוך אור על ההתרחשות כולה.

עדות המתלוננת היתה ספונטנית, קולחת ובהירה וניתן היה להתרשם כי מדובר בעדה נבונה, מודעת, ואסרטיבית למדי. המתלוננת העידה כי במהלך אותו שבוע, צרכו הנאשם והיא אלכוהול בכמויות גדולות, והנאשם אף צרך סמים מסוג קלונקס ונייס גיי, ומצבם תואר על ידה כחלק מהסרט "פחד ותאווה בלאס וגאס", כשהם "שתויים והזויים" (עמוד 9 שורות 8-10), ועברו תקופה במהלכה "פרקו כל עול" (עמוד 11 שורה 6). לפי עדותה, מצב השכרות גרר מריבות רבות ביניהם, והוביל לשבירת מסך הטלפון הנייד שלה. לדבריה, היא זוכרת את השתלשלות האירועים במעורפל בלבד, כיוון שהייתה רוב הזמן בגילופין "לא ברמת תודעה מי יודע מה..." (עמ' 8 ש' 24), אך חזרה והדגישה כי הגרסה שנרשמה בהודעתה במשטרה אינה משקפת את ההתרחשות, שכן האירועים מתוארים כשהם "מנופחים" מעבר לכל פרופורציה, חלקם לא היו ולא נבראו, ולא כך מסרה לשוטרים. עוד טענה שכל המריבות והתקריות נבעו מ"אינטראקציה משותפת" בינה לבין הנאשם (עמ' 9 ש' 1). לדבריה, הנאשם באופיו הינו אדם נוח, אשר עזר ותמך רבות בבני משפחתה, ורק בהשפעת החומרים שצרך, נהג כפי שנהג. המתלוננת אמנם אישרה כי במהלך הויכוחים הנאשם איים וכי אחז בכתפי אמו כיוון שכעס על שנכנסה לחדרו התערבה במריבה ביניהם, אך טענה כי היה זה תחת השפעת הסמים והאלכוהול. באופן דומה תיארה את ניפוץ הכיסא כחלק מאותה תופעה אצלו. גם לגבי השלב שבו חטף את תיקה ויצא לרחוב, תיארה כי היה לה חלק לא מבוטל בהתרחשות, כיוון שהיתה שיכורה כלוט והוא "במצב שפוך, גמור והזוי" (עמ' 11 ש' 26), לפי תיאוריה, כיוון שהייתה "נורא שיכורה" בעצמה ופרשנותה למתרחש "לא הייתה מי יודע מה מציאותית" (עמוד 12 שורה 1), זחלה אל מתחת לרכב שחנה במקום, והמתינה. המתלוננת מדגישה כי הסיבה בגינה זחלה אל מתחת לרכב הייתה פרשנותה שלה למצב, בהיותה "המומה מהאלכוהול הרב" (עמ' 12 ש' 5) וכי שניהם היו "שיכורים ברמות" (שם, שורה 6). המתלוננת מתארת כי בשלב מסוים קרסה על המדרכה באפיסת כוחות ואיבדה הכרתה, בשל שכרותה, ולא בשל אלימות מצד הנאשם. כמו כן, ציינה כי חלק מהשפשופים בברכיים וקריעת מכפלת מכנסיה נגרמו מנפילתה עקב מצבה, וללא קשר למעשי הנאשם.

אם לא די בכל האמור, המתלוננת העידה בביטחון רב כי כל מטרתה הייתה שהנאשם יכנס לגמילה, שכן ניסה זאת בעבר והראה תוצאות טובות. היא סברה שבעקבות תלונה שתגיש הוא יירתע ויירתם על מנת לעלות על הדרך הנכונה לגמילה מסמים ואלכוהול.

עדות המתלוננת הותירה רושם חזק, שכן היא תיארה באופן מפורט ביותר את אשר אירע, תוך שהיא מציינת את מעשיו האלימים של הנאשם, אך משווה להם את הנופך האותנטי בשים לב למצב השכרות בו היו השניים נתונים. המתלוננת דייקה ואישרה כי האלימות היתה חד צדדית, מצד הנאשם, אך לא ניתן היה להתרשם כי מדובר במי שחוששת ביותר מפניו.

אינני סבורה כי היה בעדות זו כדי לאיין את חומרת העבירות, אך בהחלט היה בה כדי לצבוע את ההתרחשות כולה בצבעים פחות עזים לעומת הרושם המתקבל על פי כתב האישום המתוקן.

לאור נסיבותיה הייחודיות של ההתרחשות, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר ועד ל-10 חודשי מאסר בפועל.

העונש המתאים לנאשם

הנאשם נושא הרשעה קודמת יחידה, משנת 2016 בגין עבירות גניבה והפרעה לשוטר, במסגרת ת"פ 2823-10-14.

בגין אותו הליך תלויים נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה למשך 3 חודשים, בגין עבירות רכוש, וכן התחייבות בסך 10,000 ₪. היות שבענייננו הנאשם הורשע בין היתר בעבירות של היזק בזדון, יוצא כי התנאי הוא בר הפעלה.

הנאשם לא עתר למתן תסקיר, על כן לא היתה הזדמנות לבית המשפט להעמיק את ההיכרות עם אישיותו. לצד זה, עיינתי בגזר הדין שניתן בהליך הקודם. עולה כי הנאשם עלה ארצה בגיל 22, הינו גרוש ואב לילד, התנדב לצבא, אך שוחרר עקב תאונה שעבר, והוא סובל מבעיות בריאותיות ונפשיות. עוד עולה כי הוא צורך אלכוהול מאז גיל 13.

לקולא אתחשב בהודאה שחסכה את עדותו של אחי המתלוננת, אשר הייתה עלולה לגרום לו סבל מפאת מצבו הנפשי.

כמו כן, אתחשב בכך שזהו מאסרו הראשון של הנאשם.

במכלול הנסיבות, אני סבורה כי העונש שלו עתרה התביעה מחמיר יתר על המידה, נוכח ההבהרות שעלו בעדות המתלוננת, והעובדה שהנאשם אינו בעל עבר פלילי מכביד.

אני גוזרת את העונשים הבאים:

1. 5 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו, מיום 11.3.2018 עד היום.
2. יופעל המאסר על תנאי בן 3 חודשים מת"פ 2823-10-14. הנאשם יישא עונש זה בחופף ובמצטבר לעונש שהטלתי, כך שבסך הכל יישא 6 חודשי מאסר.
3. תופעל ההתחייבות בסך 10,000 ₪ מת"פ 2823-10-14. הנאשם ישלם את הסכום ב-20 תשלומים חודשיים רצופים, החל מיום 1.10.18 ובכל 1 לחודש עוקב.
4. 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים משחרורו, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירות אלימות כלפי בת זוג.
5. 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים משחרורו, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות איומים או היזק בזדון.

מבוטלים הדיונים שנקבעו בתיק זה.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ז' אב תשע"ח, 19 יולי 2018, במעמד הצדדים.