22 נובמבר 2019

לפני:

כב' הרשמת תמר עציון פלץ

החלטה

1. לפניי בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה (להלן: הבקשה), בשל אי עמידתו בתשלום הוצאות בסך 750 ₪ אשר נפסקו לחובתו.
2. יצוין, כי ההחלטה בדבר חיוב התובע בהוצאות ניתנה ביום 22.7.2019, ומשלא הוגשה עליה בקשת רשות ערעור, מדובר בהחלטה חלוטה (להלן: ההחלטה).

המסגרת הנורמטיבית

1. זכות הגישה לערכאות הוכרה בפסיקה כ"זכות ה"נעלה" מזכות יסוד" (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 628; ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר – Saint Peter In Gallicantu, לא פורסם, ניתן ביום 6.7.2003, להלן: הלכת פתחי אבו נאסר). יחד עם זאת, וככל זכות, אין מדובר בזכות מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו.
2. ביום 2.9.2016 הותקנה תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן: התקנות), וכך היא קובעת:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה"

1. על פי לשון התקנה, הכלל הוא כי יש לחייב בהפקדת ערובה תובע שאינו תושב ישראל או אזרח מדינה זרה שהיא צד לאמנת האג, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה. זאת, בין היתר, כעולה מדברי ההסבר לתיקון תשע"ו (2016) לתקנות, לנוכח הצורך הגובר "להבטיח כי נתבעים יוכלו להיפרע מתובעים שאינם תושבי ישראל, שעל דרך הכלל אין להם נכסים בישראל ועשוי להיות קושי לאתרם ולאכוף כלפיהם את פסק הדין, ככל שהתובעים לא יזכו בתביעתם וייפסקו הוצאות לזכות הנתבעים" (להלן: התיקון לתקנות).

מן הכלל אל הפרט

1. במקרה שלפניי, לא זו בלבד שהכלל הוא כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה משאינו תושב ישראל או אזרח מדינה בעלת האמנה, אלא שהתובע מודה כי לא נשא בתשלום ההוצאות שהוטלו עליו בשל מצבו הכלכלי, ולכן יש לקבל את הבקשה אף בהתאם להלכה הפסוקה ערב התיקון לתקנות, וכפי שנפסק:

"עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים בהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע"

(הלכת פתחי אבו נאסר, בסעיפים 10 – 16 לפסק הדין)

1. זאת, בפרט לנוכח שיעור ההוצאות המידתי שהוטל על התובע, אשר אי עמידה בו מהווה הודאה בהעדר יכולת פירעון עתידית.
2. לאור האמור, הבקשה מתקבלת.
3. אשר לסכום הערובה – בשים לב לגובה התביעה, לשיעורים המקובלים בפסיקת בתי הדין לעבודה ולכך שהפקדת ערובה אינה תחליף להליכי גבייה של הוצאות, נדרש התובע להפקיד בקופת בית הדין ערובה בסך כולל של 1,500 ₪, בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיו.

לא תופקד הערובה במועד שנקבע – תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

1. לאור חיוב התובע בהפקדת ערובה, ועל מנת להימנע מהכבדה יתירה, אינני עושה צו להוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום, כ"ד חשוון תש"פ (22 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.